לא נביא ולא בן נביא

יחסית למי שעבר אירוע מוחי מכל סוג שהוא, מוכרחים לומר ששרון נראה דווקא לא רע במסיבת העיתונאים המבוימת בקפידא בפתח בית החולים. מי שתזמן את המקום בו המתינו כלי התקשורת, דאג לכך שראש הממשלה לא יראה צועד יותר משש פסיעות קודם שיעלם מעיני המצלמות. גם העובדה כי לא ניתן היה להציג שאלות, מה שאפשר לשרון לדקלם את הטקסט שהכין מראש, מנעה מהנוכחים במקום לבדוק את כושר התשובה האינטואיטיבית של ראש הממשלה. רק בעין חדה מאוד ניתן היה להבחין בהילוך טיפ-טיפה מתנדנד וקצב דיבור קצת יותר איטי מהרגיל, אבל עם זה עוד אפשר לחיות. אם לא עד מאה ועשרים שנה, אז בטח עוד מאה ועשרים יום. וכל יתר כנטול דמי.

מה שברור הוא שאם לא יספוג שרון אירוע מוחי נוסף בשבועות הקרובים, תתאדה הפרשה מסדר היום הפוליטי כמו שלולית מים במדבר סהרה.

מסדר היום של דעת הקהל הישראלית היא תעלם מיד לאחר מאמרי סוף השבוע בעיתונים שרובם המכריע יעסוק דווקא בתיאור נפעם של כושר עבודתו של שרון, מיד לאחר שיצא מבית החולים. והדברים קל וחומר. אם בעודו הזוי ומבולבל בשעות הראשונות שלאחר האירוע בישרו הכותרות על כך שהוא "מתבדח ומתלוצץ עם רופאיו", מה שהתברר מאוחר יותר כשקר מוחלט, הרי שבהיותו חסוי לחלוטין בביתו בירושלים, ניתן יהיה לספר שהוא חזר לסדר יומו הרגיל. כולל קפיצות על טרמפולינה לחיזוק הכושר הגופני.

אבל עוד קודם להתאדות הפרשה אפשר לציין את יעילותם הגאונית של הספינים שהריצו אנשי שרון החל מהשעתיים הראשונות שלאחר האשפוז ועד לרגע יצא מבית החולים. האינדיקציה הטובה ביותר לכך היא הסקרים המלמדים, באופן האבסורדי ביותר שניתן להעלות על הדעת, על עליה של מספר אחוזים בכוחה של מפלגת קדימה במהלך ימי האירוע המוחי. כל עשר דקות ידיעה חדשה על מצב בריאות הולך ומשתפר עד שלרגעים מסוימים דומה היה ששרון כמו נולד מחדש לאחר האירוע. וואללה, איזה גבר אמיתי זה השרון הזה, אמר לעצמו מוכר התקליטורים המזויפים בתחנה המרכזית. אם אחרי אירוע מוחי הוא לא שוכב כמו בנדאנה משומשת על המיטה, אלא מנהל את עניני המדינה- רק אחד כזה אנחנו צריכים בראשות הממשלה.

לצידם של הספינרים, עבדו במתכונת של גיוס חירום כל כתבי החצר האוכלים דרך קבע משיירי שולחנו של ראש הממשלה. עם הקשרים המצוינים שלהם במקומות הנכונים הם ידעו את מצבו האמיתי של שרון החל מהרגע בו נכנס לבית החולים. מי שלא ידע קיבל את העדכונים מהכתבים לענייני בריאות שמכירים כל רופא בכיר ואחות ראשית בבית החולים. אבל רק בערוץ אחד ורק כתב אמיץ אחד העזו לגלות שדברי הרופאים במסיבה המפורסמת של יום שלישי השבוע התאימו למציאות כמו דיווחי רופאי הקרמלין על מצבם של ראשי הפוליטביורו בימים לא רחוקים. לא חוסר הכרה, לא בלבול ואפילו לא תחושה של אובדן הקשר עם הסביבה. סתם קריש דם קטנטן אחד שנעלם מיד לאחר שנוצר וסתם צלקת קטנה באזור הלב שכמותה יש לאנשים בריאים רבים. הסיכויים שאירוע כזה לא יחזור על עצמו, אמרו הדוברים עם החלוקים הלבנים, הם ממש מצוינים.

ואם סוללה כזאת של רופאים מכובדים אומרת מה שאומרת, אז בהחלט אפשר לישון בשקט. ולפעמים לא לקום בבוקר. בסך הכל רק שלושים אחוז מכלל מקבלי אירוע מוחי מקבלים אירוע חוזר תוך שנה, ורק חמישים אחוז מקבלים אותו תוך שנתיים, ורק שבעים אחוז מחזירים את נשמתם לבוראם בתוך חמש שנים. כל היתר בריאים ומאריכים ימים בטוב ובנעימים. במיוחד אם יש להם גנים משובחים כמו ששרון נהג לספר לנו עליהם עד לפני מספר ימים. אמא שלו חיה עד גיל תשעים, הסבתא עד מאה, ורק האבא, נעבאך, החזיר ציוד בערך בגיל שישים. ועכשיו רק תשאלו את 'דור ישרים' מאיזה צד דומיננטי יותר מקבלים את הגנים.

קשר השתיקה


בשבוע שעבר נכתבו במדור זה מספר שורות על מצבו הבריאותי של ראש הממשלה. אגב עיון במשנתם של שני עריקי הליכוד, הנגבי ומופז, צייננו, ממש כבדרך-אגב, שרק מי שסיים את הקריירה הפוליטית שלו או שעומד בפני חקירות משטרתיות עובר למפלגה שתוחלת החיים שלה היא כשל אדם בן שבעים ושמונה, לא בריא במיוחד. בסוג כזה של פליטת מקלדת נכתב גם שאף חברת ביטוח לא תוציא פוליסה לאדם במצבו של שרון, אלא אם כן הפרמיה גבוה יותר מסכום התשלום ביום קרות המקרה.

ארבעה ימים אחרי הפרסום, בינגו. שרון הובהל לבית החולים.

איך זה קרה?

ובכן, לא נביא או בן נביא אנוכי, לא 'חלבן' ולא 'סנדלר קדוש' ואפילו לא באבון גורף מיליונים עם גלימה לבנה מצפון הארץ או מדרומה (וחבל מאוד שלא). בסך הכל אחד שמסתובב מתוקף עיסוקו בבית הנבחרים ורואה את שרון פעם או פעמיים בשבוע מטווח של מטרים ספורים. בהזדמנות מסוימת אף נכנסנו אל הקודש פנימה לראיין אותו במעונו הירושלמי. לראות שהאיש הזה, בניגוד לכל הסיפורים, הוא לא סמל הבריאות המופתית, יכול אפילו ינשוף עיוור. אדם שמתנהל כמו דוב, מתנשף כמו קטר, ולא תמיד ברור לך באיזה עין הוא מסתכל עליך, מזכיר יותר את הדוד הקשיש ממעון ההורים 'נווה שמחה' ופחות את איש הברזל שלפי התיאורים מכהן בלשכת ראש הממשלה.

אבל גם מי שלא ראה מימיו מטווח אפס את ראש הממשלה, ולא הוקסם מחינו האישי כמו נציגינו החרדים היוצאים מחדרו בחיוך נעים של מהופנטים, יכול היה להבין שאחרי גיל מסוים, נגיד שבעים וחמש, אי-אפשר לטרוף מידי יום הררי בשר מבושל, לבלוס שומנים ומני מתיקה כמו מסיפורי הסעודות של הקיסרים הרומאים, לא לנהל שמץ של פעילות גופנית, ולחכות ששום דבר לא יקרה. כל רופא מתחיל שהיה מגיע אליו כזה פציינט כזה היה אומר לו, עוד לפני בדיקת הדם הראשונה, יא חביבי, או שתפסיק לאכול ותתחיל ללכת או שבוקר אחד תפגוש פתאום את ההוא-ההוא עם הכנפיים השחורות. ובלי שום התראה מוקדמת.

ובמקרה של שרון הכתובת הייתה ברורה מאוד על הקיר. כולם ראו שהוא בקושי עולה מדרגות; כולם ראו שהוא לא זז צעד אחד בלי שהפארמדיק הצמוד יהיה בסביבה; וכולם ידעו שבכל מפת תכנון יציאה שלו למקום זה או אחר הצוות המלווה אותו בודק את המסלול הקרוב ביותר לבית-חולים, אם חלילה יקרה משהו. חלק מההנחיות נקבעו עוד לאחר ההתנקשות ביצחק רבין ז"ל, אבל הם הועמקו במיוחד בשנתיים האחרונות.

ההנחיות האלה, וגם המזל שעדיין מאיר לו פנים (ולא ברור מדוע) גרמו לכך שבניגוד להרגלו לצאת מירושלים לחוות השקמים במסוק הצמוד, העדיפו אנשי יחידת האבטחה לעשות את הדרך הארוכה והפחות בטוחה דווקא במכונית. אומרים, והדברים לא אושרו ממקורות נוספים, שכבר בשעת אחה"צ שרון החל להרגיש קצת שלא בטוב. והנוהל במקרה כזה, לפי פרסומים זרים, הוא שנוסעים דווקא בשיירת מכוניות, עם כל הצוות, על כל צרה שלא תבוא. אם אכן כך הם פני הדברים, הרי שישום הנוהל הוא שגרם לכך שאסון כבד נמנע ממפלגת קדימה הצעירה.

אז אם כולם ידעו למה כולם שתקו. התירוץ הרשמי של הקולגות הוא שכל זמן שאדם מתפקד באורח סביר לא מחטטים לו בגיליון הרפואי ולא מתעסקים בנושא שהסתום בו רב על הנגלה. ויש בזה משהו. עד שבגין לא חטף את התקף הלב הראשון ועד שגולדה מאיר לא אושפזה לאחר פרישתה מחמת סרטן, ממנו סבלה חמש עשרה שנה, איש לא שאל שאלות מיותרות ולא דן בפומבי במצב בריאותו של ראש הממשלה.

ההבדל הוא שסביב בגין וגולדה מאיר הייתה מערכת מפלגתית בנויה היטב, שבכל רגע נתון יכולה הייתה לקבל את השלטון ללא זעזועים יתרים. שרון לעומת זאת בנה בשבועות האחרונים מפלגת בלון נפוח שבנויה סביב אישיותו בלבד. אם חלילה הוא היה הולך להחזיר ציוד השבוע, היה משתרר כאן כאוס פוליטי ושלטוני מוחלט.

ומה יקרה אם עוד איזה קריש קטן יחליט לצאת לטייל במערכת הדם של ראש הממשלה, מיד לאחר מערכת הבחירות. במקרה זה מיליון אנשים שבחרו שרון יקבלו כתחליף אוסף מקרי של גוויות פוליטיות מהלכות כמו שמעון פרס וחיים רמון, או אנשים כמו רוני בר און וזאב בוים, שאפילו בחירות לוועד השכונה לא היו צולחים בהתמודדות עצמאית.

אבל אוי לו לכתב הפוליטי או המדיני שהיה מעז לגעת בנושא רגיש זה לפני שהפך לנחלת הכלל בעקבות האירוע האחרון. הוא היה מנותק מיד ממקורות המידע שלו בלשכת ראש הממשלה, ולא היה לו צל של מושג מה השיב שרון לקונדוליסה רייס בפגישתם האחרונה או איזה ספין מתכננים אנשי הלשכה לשבוע הבא.

העורך של אותו כתב אומלל היה פותח בוקר אחר בוקר את העיתונים המתחרים, רואה שם את ההדלפות הטריות האחרונות, ותוך שבוע היה מחליף את הכתב ביש הגדא במישהו מוצלח אחר. אחד שהיה מבין את כללי המשחק, מסתיר את מה שצריך להסתיר, ובתמורה מקבל את המידע המאפשר לו להמשיך לספק לעורכו את הסחורה. יש כתב רדיו מסוים, לא חשוב כרגע מיהו, שכל הכותרות שהוא מספק במהדורת החדשות של השעה שבע בבוקר, מוכתבות לו מילה במילה על-ידי אחד מדובריו של ראש הממשלה. בתוך הבראנז'ה העיתונאית כולם יודעים בדיוק במי המדובר.

ועכשיו לך ותצפה מחבורת מלחכי הפנכה, עיתונאי הצלחת שאוכלים מידם של העוזרים והדוברים, שיחשפו בפני הציבור את כל האמת על מצב של ראש הממשלה.

מה חזק. מי חזק




אחרי שהמיתוס על בריאותו וחוסנו הפיסי של ראש הממשלה נשבר, זה הזמן לבדוק את תדמית האיש החזק לה סוגד בהערצה הציבור הישראלי. אין איש בישראל שלא יודע ששרון וחבורתו טובלים בשחיתות עד עומק צווארם. אין מי שלא מודע לחוסר האמינות והיושרה, אבל שמונים אחוז מהציבור לא חושבים שיש מישהו מבלעדיו שיכול להנהיג את המדינה.

הסיבה לכך היא אחת ויחידה. בזמנים של משבר וחוסר יציבות אנשים נצמדים לדמות החזקה ביותר הנמצאת בשטח, המציעה להם ללכת אחריה לכל אשר תצעד, להבדיל אלף הבדלות. מי שיבדוק את נסיבות הצלחתם של אישים דוגמת סטאלין וההוא עם השפם הקטן, ימצא שמלכתחילה ידעו כל בני עמם כי דרכם מובילה לתהום הנשייה. אבל כשאיש חזק באמת מופיע בזמנים טרופים העדר הולך אחריו כצאן כנוע לכל אשר יפנה.

במובנים רבים שרון הוא באמת אדם חזק. אבל בחינה מדוקדקת יותר של מעשיו, מאז שעלה לראשות הממשלה לפני ארבע שנים, מלמדת שעוצמתו הופנתה בעיקר כלפי פנים והתמקדה בחיסול מתנגדים פוליטיים מצד אחד, וביצוע תוכנית מדינית בגיבוי מוחלט של כל מוקדי הכוח במדינה. קרי: תקשורת ומשפט. הניצחון על המתנחלים היה במובן זה נס חנוכה הפוך: רבים מול מעטים וחלשים.

אבל בכל מה שקשור לניהול ענייני החוץ והביטחון של המדינה, שרון הוא האדם הרופס ביותר שישב אי-פעם על כס ראש הממשלה. במסדרונות הבית הלבן מתבדחים שכל שיחה בין שרון ובוש מתחילה בכן אדוני הנשיא ונגמרת בכן אדוני הנשיא. עוד לא הייתה בקשה או דרישה אמריקנית ששרון לא מילא אחריה בדחילו ורחימו, מה שגרם לכך שהבית הלבן לא נזקק להפעלת לחצים על ישראל, כמו שהיו במערכות יחסים אחרים בין ראשי ממשלה ישראלים ונשיאים אמריקנים. ראש ממשלה צייתן ונוח שכזה, אומרים בכירים בממשל האמריקאי, לא זכור להם מאז קום המדינה. אשכול התעמת עם ג'ונסון. שמיר הלך ראש בראש עם ג'ורג' בוש האב ושר החוץ בייקר , רבין וברק עמדו בלחצים של קלינטון במו"מ המדיני. ורק שרון, האיש החזק, לא משמיע ציוץ של מחאה לנוכח ההוראות המונחתות עליו מלשכת הנשיא ושרת החוץ קונדוליסה רייס.

הדוגמא הבולטת האחרונה היא פרשת המעבר הבטוח העומד להיפתח בשבוע הבא חרף הודעותיה המתלהמות של ישראל כי לא תעשה זאת, עד לאחר שהרשות הפלשתינית תתחיל להלחם בטרור. ביקור קצר אחד של קונדוליסה רייס והאיש החזק התקפל כמו מטריה תוצרת סין ברוחות הרי ירושלים.

גם בתחום הביטחוני מפגין האיש החזק חולשה של חולה בניוון שרירים. למלחמת חומת מגן הוא יצא רק לאחר שמונה חודשים של טרור מתמשך, ורק לאחר שהבין שעוד מלון פארק אחד או שניים, ויתחילו לעוף בחלל האוויר הבדיחות של האחרון שיוצא מנמל התעופה יזכור לכבות את האור.

בימים אלו ממש מתממשים כל התרחישים השחורים ביותר על הרקטות שנחתו באשקלון לאחר הנסיגה מחבל עזה, ובהוראת האיש החזק ממשיכים תותחי צה"ל לירות פגזים אל שטחים פתוחים, שהשפעתם פחותה מזו של ילדים הזורקים אבנים על חתולים.

רק המחשבה שהאיש החלש והחולה הזה עומד להחזיק במושכות המדינה בשנים הקשות הבאות מעוררת חלחלה אצל כל מי שמתבונן במצב בעיינים פקוחות לרווחה. כשהנשיא האירני מעריך את תוחלת החיים של מדינת ישראל בעשרים וחמש שנה אין זאת אלא שגם הוא שבוי בתדמית האיש החזק של ראש הממשלה. לו ידע מי באמת אוחז בהגאי השליטה בישראל, הוא לא היה נותן יום אחד מעבר לחמש עשרה שנה.

וגם לזה לא נזכה בלי תפילה מרובה.

( פורסם בעיתון בקהילה)

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!