מצחיק ומרתק

הרבה הומור היה שם. צחוק רם התגלגל ונשפך במשך דקות ארוכות. גם צעקות רמות נשמעו מידי פעם. אפילו דברי ביקורת נוקבים. בעיקר פנימה, כלפי הבטאון המפלגתי. אבל, היה גם היה שם דיון רציני, נוקב ומרתק על דרכי ההתמודדות של הציבור החרדי, ובעיקר נציגיו בכנסת וברשויות המקומיות, עם התקשורת הכללית.

היה זה ביומה הראשון של ועידת 'דגל התורה' הנערכת בזכרון יעקב. בתום דיון כלכלי מעייף שלא עורר הרבה עניין, המתינו כולם לתחילתו של המושב התקשורתי. בתוכניית הוועידה הגדירו זאת כ'תכנית לילה'. ואכן, במתכונת הדיונים הליליים בקעמפים של הישיבות, נערך גם כאן מעין סימפוזיון, כשעל הבמה יושבים שלושה עיתונאי 'יתד' - בני רבינוביץ, אריה זיסמן ולייזר ראוכברגר, אחד עיתונאי לשעבר ב'יתד' והיום ב'יום ליום' (וגם פוליטיקאי במועצת עיריית נתניה), קובי לוי, ודני נשיא מ'ערכים-מנוף'.

כפי שכבר צויין בידיעה קודמת, הזמין אריה זיסמן את העורכים יעקב ריבלין ('בקהילה') ואבריימי רוזנטל ('משפחה') להצטרף לעיתונאי 'יתד' – וכך להציג בפני צירי הוועידה הרכב חזק ומעניין. זיסמן לא הסתיר את סיפוקו על שהצליח להביא את צוות העיתונאים הבכיר והוותיק.

אבל השמחה התפוגגה תוך זמן קצר. רבני 'דגל' הודיעו, שהם אינם מאשרים את ההרכב, ונתנו את הסכמתם להופעתם של כותבי 'יתד' בלבד. את ההודעה קיבל זיסמן כיממה לפני תחילת הדיון, כך שהוא הספיק לנוח ולהרגע מהמכה שניחתה עליו במפתיע.

זיסמן שהנחה את הדיון בשקט ובנימוס האופייני לו, לא ציפה לגלי ההתקפות שהגיעו, פעם אחר פעם, מכיוון הקהל, אשר הוזמן לשאול שאלות בתום הדיון בין משתתפי הפאנל. לפעמים זה בא לו בצרורות. אבל היו גם לא מעט 'קריאות ביניים' שהפכו לנאומים. מי שנתן כאן את הטון, היה ר' לייזר רוטר, אשר התפנה מפעם לפעם מקשירת חוטי הציצית, בה היו עסוק גם במושב הכלכלי שקדם לדיון התקשורתי.

רוטר הכניס הרבה צבע, חיוכים וצחוק רם ומתגלגל של הנוכחים שמילאו את אולם הדיונים. הוא קרא 'קריאות ביניים', אך גם חטף בחזרה. אפילו משה גפני לא הצליח פעמים רבות להתאפק. אבל רוטר לא היה רק החלק הצבעוני והמצחיק בדיון, שכן גם בחלקו הענייני של הדיון השתתף, ובעת שביקש וקיבל את רשות התגובה – שהפך מהר מאוד לנאום – השמיע דברים חשובים ומעשיים, לגבי השאלה המרכזית שעמדה על סדר היום – ההתמודדות עם התקשורת הכללית.

את הדיון פתח הכתב המדיני של 'יתד', אריה זיסמן, בסקירה נרחבת על המתרחש כיום בתחום התקשורתי. אחריו הגיע תורם של ראוכברגר, דני נשיא, בני רבינוביץ וקובי לוי. כל אחד השמיע את רעיונותיו.

ראוכברגר הציע, למשל, להקים אתר אינטרנט של המפלגה. דני נשיא דיבר יותר פנימה, ובין השאר תקף בחריפות חסרת תקדים את הקריקטורות שמופיעות מעל דפי 'יתד' בכל יום שישי, פרי מכחולו של יוני גרשטיין.

נשיא טען, כי במשך תקופה ארוכה נאבק 'מנוף' נגד הקריקטורות האנטישמיות שהופיעו בעיתונים שונים, על הצמדת המילה 'חרדי' בכל ידיעה בנושא פלילי, ועל ההצלחה המרשימה בתחום זה, אך בעוד אנו באים בטענות כלפי התקשורת החילוניים על התנהגותם כלפינו, עלינו להראות דוגמה ולחדול מיד מכל אותן קריקטורות שמציגות את החילונים כדמויות נלעגות, מרושעות ושנואות. "שלא נתפלא אחרי זה שהם שונאים אותנו", אמר.

בני רבינוביץ טען, שהגיעה העת להתמודד עם התקשורת הכללית באופן מקצועי ומתוך חשיבה ודיונים אסטרטגיים. "תראו איך מחזיק שרון ברסן השלטון חרף כל החשדות הפליליות, השחיתות הנוראה והבן עומרי, והסקרים נותנים לו היום למעלה מארבעים מנדטים. מי חלם שעמיר פרץ ינצח בבחירות במפלגת העבודה, אבל הודות ליועצי תקשורת ותדמית מנוסים ומקצועיים, כמו מוטי מורל ואייל ארד, הם הגיעו לאן שהגיעו", אמר.

הוא נתן כדוגמא את ועידת 'דגל' הראשונה, אז פרסמו כל כלי התקשורת את נאומו של הגרא"מ שך זצ"ל בצורה מעוותת, מה שהביא אותו לפרסם את הנאום המלא בעיתונים החילוניים ובכסף מלא, כדי שהציבור יקרא את הדברים בצורה מליאה ומדוייקת. "שאלתי את הרב שך זצ"ל ויבדלו לחיים הרב אלישיב והרב שטיינמן וכולם אמרו לי, שעדיף לא ללכת לטלויזיה, אבל כשאין ברירה, שילך זה שיודע לדבר ולא אלו שגורמים רק נזק".

קובי לוי טען, שצריך ללמד ולהדריך את הנציגים ברשויות המקומיות כיצד להתמודד עם התקשורת, ובעוד הוא כעיתונאי ותיק ומנוסה יש בידיו את הכלים לעשות זאת ובהצלחה, הרי לא כולם יודעים איך 'לאכול' את הנושא ולהתמודד אתו כראוי.

הוא נתן כדוגמה את הקניון בעיר מגוריו נתניה, בו אירעו כבר שלושה פיגועים. העסקנים החרדים מנסים כבר שנים לסגור את הקניון בשבתות, אולם ללא הועיל, והפיגועים הביאו כמה בעלי עסקים בקניון להרהר בדבר מחדש, מחשבות שהגיעו היישר לעיתונות המקומית ובצורה הנכונה, כדי להוביל - וגם להצליח - לסגור את הקניון בשבתות.

כל חברי הפאנל היו תמימי דעים, כי להשאיר את המצב הנוכחי על כנו, הוא מחדל חמור, שיש לו השלכות רבות גם על הפעילות הנעשית על-ידי ארגונים שונים לקירוב הציבור החילוני והמסורתי לשמירת מצוות.

אולם בעוד אלו שיושבים על הבמה מבקשים מהקהל התייחסות לנושאים הללו, העדיפו כמה מבין הצירים להתייחס דווקא לעיתונות החרדית פנימה.

הראשון שקיבל את רשות הדיבור, היה ר' מוטק'ה בלוי. הוא ירה ללא רחמנות לעבר יעקב ריבלין והטור השבועי שלו בעיתון 'בקהילה'. לטענתו, הסגנון והדיווחים שלו מביעים יחס של זילזול כלפי גדולי התורה. בלוי שאל האם ריבלין נמצא באולם, כדי לשמוע את תגובתו, אך ריבלין, שנכח בוועידה, לא שהה באותם רגעים באולם הדיונים.

אך המתקפה העיקרית כוונה נגד 'יתד', ושלישיית עיתונאי הבטאון המפלגתי, נאלצו למלאות את פיהם מים ולשתוק. זיסמן פשוט עבר לשואל הבא, ובכך שחרר את עצמו ועמיתיו מלענות על השאלות. גלי ההתקפה השתנו מדובר לדובר, אך המכנה המשותף לכולם היה, שהעיתון אינו מייצג היום את הציבור, והציבור אינו מחובר כלל לעיתון.

אחד הנוכחים טען, כי הדוגמה הבולטת ביותר לכך, היא מודיעין עילית, שם מתגוררים למעלה מששת אלפים משפחות, אך מספר מנויי 'יתד' רחוק מאלף. הנוכחים באולם נשארו המומים מהמידע הזה. דוברים אחרים, ובהם יצחק דבורץ מירושלים, טענו כי חלק גדול מהציבור הליטאי, קורא את 'המודיע' ולא את 'יתד'.

ואם לא די בכך, גיסו של ח"כ גפני, ר' שעיה סמוטני מחיפה, טען שישנם אברכים רבים המנויים על שני העיתונים, רואים את ההבדלים ואת היחס המוזר שמעניק 'יתד' לעסקנים אחרים שפעלו בנושא מסויים, אך מעלימים זאת מהקוראים. "אם ב'המודיע' ליצמן הביא את המדוזות לחיפה, הרי שב'יתד' זה גפני".

וכולם צחקו.

את השואו המרכזי נתן ר' לייזר רוטר המושחז. הוא נשא נאום בו קרא לגפני, רביץ ורבינוביץ, לחזור לימיה הראשונים של 'דגל', עת יצאו לחרוש את השטח ועשו באותם ימים פעילות מוצלחת ועניפה. "מדוע שלא תעשו את זה שוב?", שאל.

גם כשסיים את הנאום הארוך שלו, הוא המשיך להשמיע כל העת קריאות ביניים עוקצניות. גם לנאום הסיכום של גפני הפריע. גפני סיכם והמליץ להקים מיד צוות חשיבה של העסקנים ואנשי התקשורת החרדיים, אשר יגבשו חשיבה אסטרטגית ודרכי פעולה כדי לבדוק את כל ההיבטים של הנושא. הוא גם לא פסל אפשרות של שכירת יועץ מקצועי, בשיתוף עם אגו"י, כדי להתחלק בעלויות הכספיות.

קישורים:
על פתיחת הוועידה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!