ושבו בנים לגבולם

לפני כחודש וחצי חשפנו כאן באתר את סיפורה של מרים אל חלק ז"ל, יהודיה שנישאה לערבי, ושגופתה נותרה לאחר ההתנתקות מרצועת עזה בבית הקברות של כפר המשת"פים דהנייה.

הסתבר שמספר ממשפחות שהתגררו במקום היו יהודיות למחצה. כך, למשל, משפחת אל-חלק הינה מוסלמית על-פי מוצאו של אבי המשפחה, אך יהודיה על-פי דתה של האם.

האם מרים ז"ל, שהתחתנה עם האב ראזק, הייתה יהודיה מבאר-שבע שברחה מבית הוריה (עולים מלוב) בראשית שנות ה-50 והתחתנה עם ראזק, אותו הכירה בסיני. לימים נישאו והקימו בית בדואי באל עריש.

ראזק בעלה היה לימים סייען של השב"כ. עם הנסיגה מסיני הועברה משפחת אל חלק לדהניה שם התגוררו עד לנסיגה מרצועת עזה.

לפני כשש שנים נפטרה מרים ז"ל ונקברה בבית הקברות של דהניה.

בני משפחתה היהודים, שהקשר ביניהם היה רופף בחייה, ניסו כמה וכמה פעמים להעבירה לקבורה בישראל, אך נכשלו בשל התנגדות הבנים שנשארו בדהניה וחיו כמוסלמים.

"בניגוד לבית הקברות היהודי ולבתי הכנסת של גוש קטיף, הרי שלמסגד ולבית הקברות של דהניה לא היה רייטינג, איש לא דאג לנו", אמר לנו אז פאעפיש אל-חלק, בנה של מרים. "הושלכנו זרוקים באיזור תל ערד ואיש לא התעניין בשלומנו".

אמנם המסגד נהרס עד היסוד על-ידי האימאם של דהניה, שהחליט למנוע מאחיו הפלשתינים את התענוג להרוס אותו בעצמם, אבל בית הקברות נשאר מוזנח, ואיש לא טיפל בו.

פאעפיש טען אז שממסרים שהועברו אליו משכניו לשעבר שנשארו ברצועה (חלק מתושבי דהניה בחרו להישאר ברצועה, בעיקר אלו שמוצאם מרפיח וגרו בדהניה עקב נישואין וכדומה), כי בית הקברות של הכפר חולל עד היסוד. "טרקטורים של חמולת סמהדנה מרפיח חרשו את השטח", אמר פאעפיש ובכה. "עצמותיה של אמא מרים זרוקות כמו פגר כלבים".

בשעתו טענו גורמים שונים במשרד הביטחון כי לא ידוע להם דבר על הנושא. גם יו"ר זק"א, יהודה משי זהב, שפנה אל גורמים שונים נענה כי הסיפור אינו מוכר להם וכי לא ידוע להם על בית קברות במקום.

אולם מסתבר שהפרסום באתר 'בחדרי חרדים' עוזר.

מספר ימים לאחר פרסום הידיעה, פנה אל כתב 'בחדרי חרדים' בחור שהציג את עצמו בשם יעקב (שם בדוי). הוא סיפר שהוא ממגורשי עצמונה, המתגורר כעת בעיר האמונה. הוא אמר, כי בתור שכן לשעבר של היישוב דהניה, הוא חש חובה לסייע להביא את עצמותיה של מרים אל קבר ישראל.

הכתב הפגיש בינו לבין מי שמסר את הידיעה, והוא הבטיח שיעדכן בהתפתחויות. שלשום התקשר יעקב, סיפר את אשר ארע, וגם שלח את התמונות המופיעות כאן.

מסתבר שיעקב יצר קשר עם פאעפיש אל-חלק, המתגורר כיום ביישוב בדואי בדרום הארץ. השניים יצרו קשר עם תושב דהניה שעבר לגור ברפיח, והלה הסכים לסייע להם תמורת תשלום נכבד.

לפני כשלשה שבועות יצא הפלשתינאי לאזור בית הקברות של הכפר, ומצא את קברה של מרים ז"ל. מסתבר שזהו הקבר היחיד שלא נחרש. הוא חפר בקבר וליקט את עצמותיה אל תוך ארגז גדול.

בר"ח חשוון הגיעו יעקב ופאעפיש לקיבוץ סופה והמתינו שם. בשעות הלילה התקרבו אל גדר המערכת והמתינו שהסיור הצבאי יעבור. אז התקשרו לפלשתיני שהגיח מעברו השני של הגבול.

לאחר שהאיש פתח את הארגז והראה ליעקב שאכן מדובר בגופה, העביר לו זה את הכסף דרך החורים שבגדר, וביחד הם שלשלו את הארגז מעל לגדר, ומיהרו להסתלק מהמקום.

אלא שלמחרת התעוררה בעיה שלא ציפו לה. מספר 'חברה קדישא' שהתבקשו לטפל בקבורתה של מרים, סירבו לעשות זאת, בטענה שהדבר אינו חוקי, ובעצם אין הוכחה שמרים אכן הייתה יהודייה.

מחוסר ברירה, ולאחר שהתייעצו עם תלמיד-חכם גדול, המקורב לנושא, החליטו לקבור את מרים ז"ל, בשלב זה, בשולי בית קברות בדואי בנגב, בעיירה בה מתגוררת כעת משפחת אל-חלק. זאת כיוון שבבית קברות זה אין קבורה מסודרת וממילא אין פיקוח קפדני.

ההלוויה התקיימה על-פי כל כללי ההלכה היהודית, כשאת הקדיש אמר יעקב.

כעת נעשים מאמצים להשיג אישורי יהדות, שיאפשרו את העברתה של מרים ז"ל לקבורה בבית קברות יהודי.

במקביל, יעקב וחבריו מנסים לשכנע את פאעפיש ובני משפחתו לשוב ליהדות, כיוון שעל-פי ההלכה היהודית הנם יהודים.

קישורים:
הידיעה שפורסמה לראשונה ב'בחדרי חרדים'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!