"סכנה גדולה מרחפת"

במכתב מיוחד, המתפרסם כאן בפירסום ראשון, שנשלח אל רבני ברסלב, מגולל הרב בערל קרמר, מנכ"ל הוועד העולמי של חסידי ברסלב, את כל השתלשלות האירועים סביב בית הכנסת באומן. כזכור, לפני כ-10 ימים הורה משרד הפנים האוקראיני לעקל את נכסי קרן 'רבי נחמן' ולהעמידם למכירה פומבית, בשל חוב של כשני מיליון דולר לחברה האוקראינית 'שאנס'. בין נכסי הקרן מצויים מתחם הקבר של רבי נחמן מברסלב ובית הכנסת הגדול באומן.


בס"ד, אלול תשס"ה
כבוד הרב …
שלום וברכה

אודות המצב השורר באומן והרוח סערה אשר הקים עלי הרה"ח ר' מיכל דורפמן שליט"א. אנסה לגולל בזה את השתלשלות הענינים מבראשית ואבקש בזה את מחילת כבוד מעלתו על אריכות הדברים כי בדם ליבי מעלה אני על הכתב דברים אלו ומראש אומר כי אין כוונתי ח"ו לפגוע בכבודו של אותו זקן אך ההכרח בל יגונה וכדי למנוע חילול ד' וחילול כבוד רביה"ק זיע"א נא ונא לא להוציא מסמך זה מתחת ידיכם, כי כל כוונתי בדברים אלו להציג בפניכם את המצב לאשורו כדי שתדעו איך וכיצד עליכם לפעול.

בשנת תשנ"ו כנס הרה"ח ר' מיכל הי"ו את הוועד העולמי ושטח בפניהם בקשתו כי את בנין הקלויז באומן ינהל באופן עצמאי, תוך שהוא מתחייב בפה מלא כי לא יקח שום כסף מהציבור וכי כל הכספים ישיג באופן פרטי וכן התחייב כי ישתף את רבני הוועד העולמי בכל התוכניות וידווח על ההתקדמות באופן שוטף וכי לא יעשה שום דבר הנוגד את דעת רבני הוועד.

למרות חילוקי דעות והתלבטויות קשות אם ניתן לסמוך על רצונו הטוב של ר' מיכל ואם אכן יוכל לעמוד בכך להשיג את הכספים ללא עזרת הציבור כדברו, מפאת כבודו קבל ר' מיכל לבסוף את הסכמת הרבנים ויצא לדרך עצמאית.

הרבה ויכוחים התנהלו בהמשך הדרך בינו לבין פעילי הוועד, שניהלו בתקופה זו את המגעים עם השלטונות באומן, אודות הדרך בו פעל להשיג את אישורי הבניה מהעיריה. בין השאר לא שעה ר' מיכל לאזהרותיהם החוזרות ונשנות לגבי טיב ונאמנות הקבלן (רוגל) איתו עמד לחתום על חוזה לבנין הקלויז, ור' מיכל אף כעס מאוד על שמעירים לו על כך, בהגיבו כי לאף אחד ללמדו כיצד צריך להיזהר מנוכלים וחתם עם קבלן זה, למעשה, החוזה החזיק מעמד למשך תקופה קצרה בלבד ומהר מאד נוכח ר' מיכל כי אין זה האדם המתאים והפר את החוזה (כמובן שדבר זה עלה לא מעט כסף).

בתחילת קיץ תשנ"ח בבואי לעיריית אומן לבקש אישור עבור בניית היכל הציון הקדוש דרשו ממני לסלק את הר"ר נחום סולרש שהיה שלוחו של ר' מיכל אז בעסק הקלויז לכל הפחות בכל הקשור למגעים עם העירייה אך למרות האיום ששמעתי מהם לגבי פעולתי שלי בענין הציון, הודעתי להם חד משמעית כי אין לי שום כוונה להתערב בענין הקלויז בשום אופן, (ואכן משום סירובי עלו קשרי עמם על שרטון וכידוע ניסו מאד להתנכל ולהפריע את בנית היכל הציון ובחסדי שמים מרובים הצלחנו במשימתנו, בהשגחה פרטית שמצאנו את הקבלן מר קוזמנקו אשר ידע כיצד להתגבר על כל המכשולים ולהקים בנין נאה ומתוקן).

לאחר מכן חתם ר' מיכל חוזה עם קבלן אחר (בויקה), בתקופה זו הקים ר' מיכל את וועד ביהכ"נ ואף הקים מערכת התרמה ומכר מקומות בקלויז במחירים אשר ידועים לכול (למרות התחייבותו המפורשת בפני רבני הוועד שלא להתרים את הציבור כנ"ל), קבלן זה הקים את השלד של קומת המקוה והקומה שעליו (המשמש בשנים האחרונות כביהכ"נ הספרדי), סכום עתק של דולרים גרף קבלן זה לכיסו, למרות שעבודתו היתה באופן הירוד ביותר שלא עמד בשום תקן, ומהר מאוד נוכח ר' מיכל לדעת כי זרק את כספי הציבור לריק, דוגמה אחת: לא היתה קיימת כל יציאה של מערכת הביוב מן הבניין.

בעור שיניו ניצול בקושי ר' מיכל מידיו של זה כאשר נושא בנין ביהכ"נ הפך לבדיחה בפי כל תושבי אומן, הקבלן עם חיוך מפה לאוזן הסתובב בכל העיר וסיפר לכל מי שהיה מעונין לשמוע כיצד התחכם ליהודים והוציא מהם הון רב.

ר' מיכל האשים בכך את עוזרו ר' נחום סולרש, האיש אשר פיקח על מלאכת הבניה מטעמו ושלחו לנפשו ובא תחתיו ר' זושא שטיצר וחזר להשתמש בעזרתו של הקבלן הראשון (רוגל) על מנת לתקן את החורבן שהשאיר בויקה, יחד עם הפיטורין של ר' נחום סולרש זרק ר' מיכל את כל התוכניות של בנין הקלויז (שעלו הון) לפח והחל מחדש לתכנן את בניית הקלויז.

לקראת ראש השנה חתם ר' מיכל חוזה עם קבלן נוסף בתיווכו של ר' משה אסמן מקייב, קבלן זה הקים את המבנה הזמני המשמש בשנים האחרונות לביהכ"נ, מהר מאוד אף הסתכסך עמו ושלחו לנפשו לא לפני שהספיק להכניס לכיסו לא מעט מצלצלים.

כאן עלי לעצור מעט ולנגוע בעוד נושא שהתנהל במקביל לכך.

בשנת תש"ס (2000 למנינם) דרשו שלטונות אוקראינה לחדש את כל העמותות. (את עמותת הוועד העולמי באוקראינה הקים שנתיים קודם לכן ר' ישראל טוקר, דבר שעלה מאתיים אלף דולר לקופת הוועד, ורק אודות לכך התאפשר גאולת הציון והמשך בניית הקלויז). ר' מיכל שם ידו על כך ועשה זאת באופן עצמאי תוך שהוא משנה את התקנון שנוסח ע"י רבני הוועד ולקח את כל כח לעצמו, כן לקח לעצמו זכות חתימה בלעדית על כל מסמכי העמותה והשאיר בידי החברים אך ורק את המינימום אותו דורש החוק האוקראיני. רבני הוועד התאספו והתחננו בפניו להחזיר הנוסח הקודם והוא הבטיח לעשות כן אך בפועל לא עשה דבר. בנוסף לכך התעקש שאף אחד לא יתערב ולא יבקר את האופן בו הוא מנהל את הגשת המסמכים במשרד המשפטים.

כך הוא השתלט בעצם על ניהול העמותה, תוך הפרת זכויותיהם של שאר כל חברי העמותה ותוך התעלמות גם מחוקי אוקראינה המחייבים לדוגמה: אסיפת החברים מפעם לפעם, למנות גוף מבקר ועוד, מאז ואילך כל אימת שהייתי נצרך לחתימתו על מסמך כלשהו אף בדברים שלא היו נוגעים כלל לקלויז, היה ר' מיכל מהתל בי בלך ושוב והייתי צריך על כל חתימה פשוט להתחנן על נפשי.
כאשר נשאל ע"י ר' אברהם יצחק מרמלשטיין מדוע מתנכל כ"כ אלי ענה כי בערל מתכנן לבנות היכל גדול בחצר הציון הק' כדי שלא יתפללו בקלויז וע"כ אין לו ברירה אחרת אלא להצר את צעדי. אשר על כן דרש ממני התחייבות כי במשך שלש שנים לא אבנה שום בנין בחצר הציון וכו' ולא שום מקוה באומן ואף דרש כי ר' אברהם יצחק וכן הרימ"ש יחתמו על כך.

יחד עם זאת ביקש שאתן לו לשים קופת צדקה בהיכל הציון (בבנית ההיכל קבעתי מעצמי קופה מיוחדת עבור הקלויז בתוך בנין ההיכל) כמובן שהסכמתי מיד ואף נתתי לו מחצית מכל הקופות שעשיתי בחצר הציון הק'.

איני זוכר לכמה זמן עזר הסכם זה אך מהר מאוד חזר התנהגותו להיות עויינת ומתנכלת כאשר כל מה שניסיתי להוכיח לו כי אין בליבי שום רצון להשתלט על הקלויז לא עזר ואף גם הוצאות כספיות כלליות שבאופן הפשוט ביותר היו צריכות להתחלק בין שני הקופות, או אפי' הוצאות של וועד ביהכ"נ שעשינו עבורו קבל באופן טבעי ביותר כאילו כל זה מגיע לו (כמשל האריה והחסידה). כן קבל ממני במתנה שני מכלות עם שירותים שעלו לי כחמש עשרה אלף דולר ועוד רבות שאיני זוכרם כעת.

בתקופה זו כאשר הוא תקוע בין קבלן לקבלן הספקנו לבנות את היכל הציון הקדוש, היכל הכהנים, בית המלון, וגם לנהל מאבק כבד עם עיריית אומן ולנצח במאבק ואף לשוב לחיים טובים וסדירים עם העירייה (האבסורד הוא שלשם ניהול מלחמה עמי כרתו ברית עמו והוא אף בא בשמם לדרוש מחברי הוועד לפטר אותי).

כעת אני מגיע לשלב האחרון אשר עליו מנהל הוא נגדי זה יותר משנה משא השמצה חסר תקדים ועיקרו כי ר' מיכל החליט להעביר את הקלויז לעמותה נפרדת באוקראינה ולנתקה כליל מעמותת הוועד, לאחר שר' נתן מימון השמיע באוזני בקשה זו, כפי שיסופר להלן, הודעתי לו כי אין מצידי שום התנגדות לכך, אך דבר זה צריך לקבל את אישור רבני הוועד. תשובתי לא מצאה כנראה חן בעיניו, כי הוא התרגל לעבוד תוך עקיפת הרבנים ועל כך יצאה הקצף. והרי לפניכם השתלשלות הענינים.

כאשר סיימנו את המאבק עם העירייה שהתנהלה סביב רישום היכל הציון והשטח שמסביב ע"ש העמותה והעיריה הודיעה כי היא מוכנה לחתום על כך, בקשתי מר' מיכל כי יבוא לאומן לחתום על החוזה עם העירייה. בסיום אותו מעמד פנה אלי ר' מיכל בהתפעלות ובתמיהה כיצד הצלחתי לשפר כ"כ את הקשרים עם העירייה, בו בזמן שבעבר הלא רחוק שמעתי מהם דברים קשים מאד נגדך וכעת מתנהגים אליך בידידות ובאדיבות כל כך. הצבעתי על מר איגור ליבשיץ (האיש אשר זה כמה שנים מלווה אותנו במלאכת הקודש, ואשר לזכותו נזקפים לא מעט מן ההשגים באומן) ואמרתי לו כי בזכות תושייתו הגעתי עד הנה. לאחר כשבוע פנה אלי ר' מיכל בבקשה להעסיק את איגור בבנין הקלויז (עד אז הספיק לפטר גם את ר' זושא שטיצר ואת ר' שרגא פישר) דברתי אודות כך עם איגור שהביע את הסכמתו וסיכמתי עם ר' מיכל על התשלום חודשי אותו יעביר באמצעותי לידי איגור, דבר זה החזיק מעמד חודשיים תמימים. וזאת מכיון שר' נתן מימון ביקש ממני, כאמור, בשמו של ר' מיכל להעביר את הקלויז ע"ש עמותה נפרדת, עניתי לו כי צריך לכנס את רבני הוועד על מנת שיאשרו זאת, גם הוספתי לו כי בוודאי יהיה לרבנים שאלות נוקבות למה ומדוע ועליו להכין את עצמו היטב לכך, אך ברגע שיודיע לי הנני מכנס את הרבנים על מנת לדון בכך. התשובה לכך היתה הפסקת פעילותו של איגור בקלויז.

כחודשיים לאחר מכן פנה ר' מיכל ישירות לאיגור וביקש ממנו כי יקבל עליו שוב לעבוד בקלויז ואף יכפיל לו את שכרו, אך תנאי קודם למעשה כי בערל קרמר לא יהא מעורב כלל בנעשה בענין הקלויז, איגור בא אלי לשאול את פי ולמרות חששותי המרובות מתוצאות העלולות לבוא מכך (עקב קשרי העבודה של ר' מיכל עם העובדים אצלו לשעבר) הסכמתי (בלב כבד), במשך כשנתיים עבד שם איגור וכדאי לשמוע מפיו באיזה מצב מסובך מצא את המקום ובזבוז הכספים המשווע בכל קנה מידה אפשרית.

בשנתיים אלו הספיק איגור לסדר את כל המסמכים והאישורים הדרושים לבנין (לא היה כל מסמך המעיד על הבעלות של המקום), הוא ביטל התחייבויות אותם התחייב ר' מיכל לעירייה אשר כל קשר בינם לבין בנין הקלויז לא היה קיים מלבד זריקת כסף לפח, לדוגמה: התחייבות לבניית חניה ל 3000 מכוניות, התחייבות לרכישת 15 בתים מסביב לקלויז כאשר כל בעל בית דרש בין חמישים למאה אלף דולר. כן טיפל בהחזקה השוטפת של המקום ותיקן עד מקום שידו מגעת את המחדלים של הקבלנים הקודמים, את מערכת המים, את החשמל, את הגז, ואף צמצם את העלות השוטפת של הבנין אשר עמד ריק בכל ימות השנה באלפי דולר לחודש, הוא אשר סוף סוף הצליח לסדר את זרם המים במקלחות ואף להקים מערכת חימום אידיאלית למקוואות ולמקלחות, דבר שכל הציבור הרגיש בשנתיים האחרונות.

יחד עם זה טיפל איגור בהמשך בניית הקלויז, לצורך כך הצליח לשכנע את הקבלן מר קוזמנקו (אשר כאמור בנה את הציון ואת המלון) לקבל על עצמו פרוייקט זה. קוזמנקו לא שש לקבל זאת על עצמו עקב ידיעתו את ההתנהלות עם הקבלנים הקודמים והסכים רק בהודעה כי הוא יחתים את העמותה על חוזה באופן שלא יוכלו להתנהג עמו בצורה זו, בסיכומו של דבר הוחלט (על דעתו של ר' מיכל, ר' מיכל עצמו ישב עמו שעות ארוכות במשרדו שבאומן,) כי מר קוזמנקו יהיה אחראי על חלק הבניה ויטפל באישורי הבניה והתכנון, קיצור דברי החוזה אומר כך כי מר קוזמנקו יטפל בכל נושא הבניה והאישורים והתכנון של הקלויז (פרוייקט בסדר גודל של 5 מליון דולר) כאשר ר' מיכל ישלם אך ורק עבור ההוצאות, ואת התשלום יקבל קוזמנקו בכך שהוא יבנה אח"כ את הקלויז והמחיר הסופי יקבע מו"מ נפרד כשכל האישורים והתוכניות יהיו מוכנים. סעיף נוסף הכניס כאמור קוזמנקו כי במידה ור' מיכל יפר את החוזה באופן חד צדדי אזי ישלם קנס גבוה מאוד. כאשר קוזמנקו ביקש מר' מיכל שיחתום באופן אישי על החוזה ענה לו כי לשם כך נתן יפוי כח לאיגור כדי שהוא לא יצטרך לבוא לאוקראינה על כל חתימה ור' מיכל אף סירב לעבור על החוזה כי סמך ידו אליהם.

במשך שנתיים אלו שאיגור עבד בקלויז דרש ממנו ר' מיכל שוב ושוב להעביר את הבעלות של הקלויז לעמותה נפרדת ואיגור הסביר לו שוב ושוב כי לעשות דבר כזה ללא הסכמת חברי העמותה הינה עבירה פלילית.

בצום גדליה תשס"ד קרא ר' מיכל את רבני הוועד באומן על מנת להחליט על העברת הקלויז אך רבני הוועד התנגדו לכך באופן נמרץ, בעצם מרגע זה הוסר חינו של איגור ושל קוזמנקו ור' מיכל החל להצר את צעדיהם אט אט.

באמצע חורף ס"ד הופיע קבלן מהעיר וויניצא למשרדיו של קוזמנקו באומן וביקש את כל המסמכים של הקלויז באומרו כי ר' מיכל שלח אותו וכי הוא עומד לבנות את הקלויז, כאשר איגור פנה לר' מיכל אודות כך סיפר לו ר' מיכל כי "זהו הקבלן שבנה את היכל הציון" (כן סיפר לו הקבלן) איגור הצליח לשכנע את ר' מיכל בטיפשיות צעד זה ור' מיכל חזר בו.

בקיץ תשס"ד שוב הופיע ר' מיכל בדרישה כי הרב בלייך מקייב ימנה מפקח על הבניה של הקלויז, הרב בלייך המליץ על קבלן מקייב ולאחר כמה ישיבות משותפות בינו לבין קוזמנקו התגלעו חילוקי דעות עמוקים ביניהם (כאשר הקבלן מקייב דרש לשלב מעליות בבנין, וכן מערכת להגברת הקול בביהכ"נ ועוד דרישות בלתי הגיוניות), בינתיים הצליח ר' מיכל להסתכסך גם עם הרב בלייך. כן פיטר ר' מיכל את ר' נחמן ארול שעבד אצלו והיה מעורב בשנתיים אלו בכל המהלכים, מפני שסבר שהצדק עם איגור.

קוזמנקו פנה אל ר' מיכל בכמה מכתבים לגבי המשך העבודה ר' מיכל לא התייחס אליהם ולא השיב לו מאומה, וגם את התשלום האחרון עבור התכנון בסך כמאה אלף דולר סרב לשלם.

כאן פנה אליו מר קוזמנקו והצביע לו על התחייבותו בחוזה, קם ר' מיכל בזעקה שאיגור הוא נוכל שחתם כעת על חוזה רטרואקטיבית וכי הוא כלל וכלל לא ידע על כך.

קוזמנקו פנה לבית המשפט באוקראינה ובית המשפט הצדיק את טענותיו וחייב את ר' מיכל לקיים את ההסכם או לחילופין לשלם לקוזמנקו סך של 2 מליון דולר קנס ולמרות כל הערעורים שהגיש ר' מיכל בבית המשפט הפסיד, בהמשך אף הוציא בית המשפט צו עיקול על נכסי העמותה דהיינו הקלויז והיכל הציון לטובת החוב לקוזמנקו, ובית המשפט אף אישר להוציאם למכרז כדי לשלם את החוב.
בחורף תשס"ה כאשר ההליך המשפטי היה בראשיתו פנה אלי ר' דניאל דיין בנדון והצעתי לו להפגש עם איגור תוך הבטחה שיש בוודאי דרכים לסדר את הענין.

ר' דניאל יזם פגישה בה השתתפו: ר' דניאל דיין, ר' נתן מימון, ר' יצחק פולק, ר' אבי כץ ואיגור (ואולי עוד שאיני זוכר) וכולם מלבד ר' נתן מימון כאשר שמעו מפי איגור את גרסתו נאלמו דום ולא היה להם מה להשיב, ואז הציע איגור כי ר' מיכל ישלם על התכנון ועם קוזמנקו יסתדר או בתשלום כל שהוא או בעריכת מכרז ולקחת אותו על המשך הבניה באופן הזול ביותר.
למחרת הפגישה קבלתי מאת ר' יואב אברהם מסמך כעין פרוטוקול מהאסיפה ואף בתוספות הערות של ר' מיכל וסוכם כי ר' מיכל ישלח נציג אל קוזמנקו על מנת להגיע לפשרה. מר קוזמנקו הסכים ואף הקפיא את ההליך המשפטי, אך כל המשך לא בא, כאשר פניתי אל ר' דניאל דיין ענה לי כי הוא יצא מן העסק עקב כמה מחרחרי ריב המתערבים בפרשה והם מעונינים להנציח את הקונפליקט.
לקראת שבת שלאחר פגישה זו פוזרו ברחובות ירושלים פשקווילים בשמי אשר תוכנו היה לעג על ר' מיכל והצגת הדברים כאילו אני עומד מאחורי מהלכיו של קוזמנקו, מטרתו היתה ברורה להניא את ר' מיכל מלהתקדם בביצוע הפשרה.

בחורף זה נשלחו מ"יד נעלמת" כמה פעמים מכתבים בשמי אל ציבור אנ"ש כאילו אני לועג לר' מיכל, (לתשומת לבכם, כאשר פנה הר"ר נתנאל תפילנסקי אל אחד ממחרחרי הריב הידועים שמחזיק עצמו כיועץ של ר' מיכל ומכנה עצמו כהוגה דעות ולו תכניות מגירה לעריכת סדר בחסידות ברסלב. ואמר לו כי בסך הכל גורם לעצמו הוצאות וכי הציבור לא מתייחס כלל ברצינות למכתבים, נפסק שליחת המכתבים).

מכאן ואילך החל ר' מיכל לקלל אותי בפרהסיה כי אני אשם בכל וכי קוזמנקו עושה כל זאת בשליחותי. וכי אין מצוה עליונה מזו מלהפסיק את פעילותי באומן ואף גם להחריב את כל מה שבניתי, כן הוא מדבר על הקמת ישיבה לקבוצת בחורים חסרי כל מסגרת וכל עול המסתובבים באומן אצל הציון הקדוש, לנתץ את המצבה, (שבדרך אגב, הוא זה שדרש ממני לעשותה בצורה שבנינו אותה) ומאחרים שמעתי גם שהוא מדבר על הריסת כל הבנין שעל הציון בתואנה כי הוא מדי יפה.
בהיותי בקיץ זה בארה"ב פניתי אל הנדיבים בעם לממן את הוצאות ראש השנה, זאת כיוון שבמצב כזה בוודאי קשה מאד לבקש מהציבור דמי ראש השנה ואף הצלחנו והיו כאלו אשר הסכימו לממן את כל ההוצאות, כאשר נודע הדבר לר' מיכל פנה אליהם בדרישה נחרצת שלא יעיזו להעביר שום כספים אלי כדי שלא אצליח לעשות ראש השנה כבעבר. והודיע להם מפורשות כי יש לו את כל הכסף לכך ואינו זקוק לשום כספים שלהם.

עם התקרב חג ראש השנה השתא נתן יפוי כח לגוי ארמני ושלח אותו לעיריית אומן בהודעה כי הוא יעשה את הראש השנה, בהמשך פנה גם לרב אסמן החבד"י מקייב בבקשה שהוא יעשה את הראש השנה ואף הכניס לו ברכות לכך בעתונות בא"י, בהמשך הסתכסך עם רב אסמן, ולאחר מכן עם הארמני ופנה שוב לרב אסמן.

כמה וכמה עסקנים פנו אליו בשאלה למה, ותשובתו אחת היתה כי אומן שלו היא וכי בחלומו ראה את רבינו ז"ל שהודיע לו כי ההשארה של רבינו היא רק אצלו ועל כן כרצונו יעשה, ואין כל סמכות לשאר רבני הוועד העולמי תוך זלזול גס ברבנים.

על מנת להצליח במזימתו התחבר עם רודפינו חינם זה כמה שנים ויחד עם המחרחר ריב הידוע המפיץ שנאה וארס לשמה עושים מאמצים מרובים לעשוק ולהרוס את כל עמלנו במשך השנים דהיינו את הציון הקדוש את בית המלון ואת שטח בית התבשיל וכו'. ור' נתן מימון אף איים עלי באופן גלוי שאם אני יעכב בפניהם את ביצוע מזימתם אזי לא יבחלו להושיב אותי בכלא או למנוע את כניסתי לאוקראינה.

אמנם אין בשורות אלו כי אם תמצית בקיצור רב כי לא התעכבתי על כל המעשים רק על חלק מהם, וגם בהם לא נכנסתי לכל הפרטים כיצד התנכל אלי והפריע ביודעין את עבודתי וכן כל הדרכים התמוהים כיצד מתנהל ועד בית הכנסת, כי יכלו המון יריעות ותקצר נפשכם מעיון בהם.

כעת אליכם רבנים אקרא, דעו את אשר לפניכם, כי סכנה גדולה מרחפת על הציון הקדוש הן מצד ר' מיכל עצמו אשר דיבר כמה פעמים באופן ברור כי הוא מתכנן לחלל את מצבת הקודש ולהסיר את היופי והחן מן המקום, יותר מכך סכנה גדולה מרחפת מצד השותפים אשר לקח לעצמו דהיינו הרב החבד"י ופטרונו הידוע וואדים רבינוביץ אשר רק עיוור לא יראה ויבין כי מטרתם אינו עזרה תמימה לאנ"ש, וכפי שאנו יודעים ומכירים את ר' מיכל הרי זה רק שאלה של זמן עד שהוא יסתכסך עמם ואז הרי המקום יפול כפרי בשל לידם של אלו, עוד זאת מרחפת סכנה לא קטנה מצד התביעה המשפטית אשר כמבואר לעיל רק עקשנות איוולת מונעת פטרון הסכסוך.

רבותי! לא עת לחשות.

עד כאן דברי בצער נורא ובכאב עמוק

בערל קרמר

קישורים:
עוד בנושא

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!