פרסום ראשון: ההוראות האישיות

אהרן קורנפלד

בסוד שיח

ספק אם יש עוד יהודי בעולם מלבד הרב אברהם ורדיגר, היכול להתפאר כי זכה לקבל, בימי שליחותו הציבורית, "הוראות ישירות", זהות לחלוטין, הן מפי כ"ק האדמו"ר מלובביץ' זצ"ל והן מהגאון רבי אליעזר מנחם מן שך זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', אשר דעותיהם היו, כידוע, חלוקות בנושאים רבים. במהלך הראיון חשף הרב ורדיגר, לראשונה, את מכתבי הפקסמיליה ותרשומת שיחות הטלפון שקיבל בערב פסח ובימי חול המועד של שנת תש"ן, ממזכירו האישי של האדמו"ר – רבי לייבל גרונר ואת קלטת השיחה בה ביקש ממנו ראש ישיבת פוניבז' לחזור בו מהתפטרותו מהכנסת ולמנוע בכך מיו"ר מפלגת העבודה, מר שמעון פרס מלהיבחר לראשות הממשלה.

הפתעתו של הרב ורדיגר, שעמד אז ב"עין הסערה" כבעל הקול המכריע גברה עוד יותר כשבני ביתו של הגרא"מ שך זצ"ל, טרחו להמציא לידיו קלטת בה הונצחה השיחה, שהתנהלה באידיש. בקלטת נשמע ראש הישיבה אומר:

"ר' אברהם ורדיגר, אני רוצה להגיד לך במילים קצרות. אם אתה מעוניין בהתערבותי, תדע, אין לי כל נגיעות, אך דעת תורה הצנועה שלי, אני אגיד לך את מלוא האמת. אני לא אגיד לך שכתוב בשלחן ערוך כך או כך – אבל דעת תורה שיש לי, דעת תורה נקיה, עכשיו עומדת לברור אצלנו שאלה, ממש של קיום התורה או חלילה אחרת וזו שאלה של קידוש השם ומסירות נפש ויהודי שהוא שומר תורה ומצוות עליו החיוב הגדול הזה, שנוגע לקידוש השם.

אני רוצה להגיד לך כך: אני דורש, אינני בקי כל כך בכל העניינים, אבל אני שומע שדורשים ממך שתתפטר. עכשיו תישאר בכנסת ולא תתפטר. לא להתפטר. זה החיוב שלך עכשיו שתישאר ואח"כ יתברר הכל ויהיה ברור ועם זה תקדש את השם.

ואני רוצה להגיד לך: עומדים לפנינו צד של ימין וצד של שמאל והנה מצד הדין כל פניות שאתה פונה אין אתה פונה אלא לימין. אנחנו בתור יהודים שומרי תורה ומצוות שיש לנו את הכיסוי של אבותינו, אנחנו צריכים ללכת בדרך ימין, זו שסללו לנו אבותינו. אני לא אגיד לך שאלה צדיקים יותר גדולים מאלה, אבל זאת נוטה יותר לצד האידישקייט, יותר מהשמאל, השמאל הקיצוני. לכן אנחנו מחויבים לסייע לצד זה. זה מה שאני רוצה להגיד לך.

אני מבקש ממך, ר' אברהם, עשה את דעת הקב"ה. אל תפחד מאף אחד חלילה. משום קללות. קללות אינן מחייבות, קללות חינם, חוזרות אל המקלל ולא אל מי ששומר – כי מי ששומר אינו מקלל. הקב"ה יעזור לך שתהיה מאושר ותחיה מאה ועשרים שנה ותזכה לראות משיח.

הקב"ה יעזור שדרכך יצא קידוש השם. זכותך תהיה גדולה לעולם ועד ותזכה לכל טוב. תראה לקיים. אני אומר לך את האמת הנקיה. דעת תורה אומרת. אל תתפעל משום דבר. א גוט יאר..., א גוט יאר...".

בפקסמיליה שנשלחה מביתו של כ"ק האדמו"ר מלובביץ' זצ"ל על ידי המזכיר הרה"ח ר' לייבל גרונר מצאנו כתוב, לצד הציון "לשלול עוגמת נפש שלו - נרשם בחוה"מ", כהאי לישנא: "וזה לשון הרבי שליט"א: תהא חזרתו לכנסת בהצלחה וכו' וחזקתו = וימשיך וגם יוסיף בעמדתו בשלימות ארץ הקודש והיהדות בכלל ויבשר טוב. אזכיר על הציון".

למכתב זה קדמה שיחת טלפון בה חזר הר' ליבל גרונר על הדברים ששמע מפי האדמו"ר אודות הלחצים שהופעלו על הרב ורדיגר: אני לא מבין מדוע לוחצים עליו. דעתי חזקה לטובת כלל ישראל ולטובת המדינה, הן מצד שלום המדינה והן מצד המנוחה שלה. כבר גיליתי את דעתי ברבים ואין לו במה לפקפק כלל. והרבי שליט"א, המשיך הר' גרונר וסיפר, הוסיף כשחיוך רחב נסוך על פניו :"ברכה לר' אברהם ורדיגר".

אגב: בפגישתו האחרונה של הרב ורדיגר עם כ"ק האדמו"ר מלובביץ' זצ"ל, איחל לו האדמו"ר: "יאריך ימים על ממלכתו..."

הרב ורדיגר, אחר שש קדנציות, אתה מתגעגע לכנסת?

לא. בכלל לא. אני כבר שכחתי שהייתי בכנסת. מאז שעזבתי, לפני כשמונה שנים, בקרתי שם רק פעם או פעמיים...

ולפוליטיקה אתה מתגעגע?

כל זה ב"ה אצלי כבר נשכחות. ודאי שאני לא שכחתי את התקופה, את העשייה אותה אני מחשיב מאוד. היו תפקידים מעניינים וחשובים בתקופות השונות אבל מרגע שעזבתי את הכנסת, אפשר לומר, נתק גמור.יש בודאי הרבה רגעים שזכורים לך במיוחד...
יש הרבה מאוד, לא אחד ולא שניים. אבל יש נושאים שהייתי מעורב בהם אישית כמו המאבק למען "מיהו יהודי". שהיה לאורך כל הכנסות ולצערנו הרב לא עלה יפה עד היום. אני חושב שקשה מאוד עכשיו לבחור מה חשוב פחות או חשוב יותר. היה כמובן נושא הפלת ממשלתו הראשונה של יצחק רבין, בעקבות הצבעת ה"אי אמון" שהגשנו הרב קלמן כהנא זצ"ל ואנכי, בשם סיעת פא"י בשנת תשל"ז (1977) בעקבות חילול השבת עם הגעת מטוסי ה- 16 Fארצה, הצבעה שסללה את הדרך ל"מהפך" שהביא לבחירתו של מנחם בגין המנוח כראש הממשלה ו"התרגיל הידוע", בחול המועד פסח תש"ן (1990) בו מנעתי את החלפתו של יצחק שמיר בשמעון פרס כראש הממשלה...

שמעון פרס לא סולח לך עד היום על עגמת הנפש שגרמת לו באותם ימים...
זה בודאי לא כואב לי שהוא לא סולח לי וזה לא כל כך חשוב. הוא ידע מראש שבחירתו איננה מובטחת מכיוון שבערב חג הפסח טלפנתי אליו באופן אישי והודעתי לו – דע לך, אני לא איתך. אם אתה רוצה להיות ראש ממשלה, חפש לך חבר כנסת אחר להשלמת המנין ל-61. לא אני. הוא בחר להתעלם מההודעה הזו. במוצאי החג הראשון הגשתי את התפטרותי מהכנסת ובכך מנעתי את בחירתו לראשות הממשלה. למחרת, בעלותו על דוכן הכנסת להציג את ממשלתו הודיע לו היו"ר, ח"כ דב שילנסקי: "חה"כ פרס, אין לך רוב. חה"כ ורדיגר התפטר מהכנסת"...

יש דברים שלא התפרסמו עד היום בנושא זה וכבר אפשר לגלות?
התפרסמו כל כך הרבה דברים ואי דיוקים שאני לא אכנס לפרטים. לא יכולתי בשום אופן לקבל את הדעה של השותפים שלי באגודת ישראל ולהיות החבר כנסת ה-61 ש"בזכותו" יומלך שמעון פרס לראשות ממשלת ישראל. תמיד דאגתי ויצגתי את הנושאים של ארץ ישראל וההכרה בשלמות הארץ ומבחינה נפשית לא יכולתי לעשות את הצעד הזה, למרות מערכת הלחצים האדירה שהופעלה עלי. היתה לי אז תמיכה מאוד מעניינת וזכיתי לשמש כשליחם של כ"ק הרבי מלובביץ' זצ"ל, שאיתו עמדתי בקשר טלפוני ובפקסים בהם ביקש ממני להמשיך בדרך שלי ולא לתת יד לשינויים וגם של ראש ישיבת פוניבז', מרן הגאון רבי אליעזר מנחם מן שך זצ"ל, שבשיחה טלפונית שנמשכה כ- 8 דקות אמר לי: "שמעתי שמציקים לך ורוצים שתתפטר מהכנסת. אני מבקש ממך אל תתפטר. תמשיך בכנסת. הוא גם ברך אותי שאחיה 120 שנה. הנה הקלטת בה מתועדים הדברים... (ראו תמליל במסגרת "בסוד שיח"...) בעקבות ההוראות הישירות של גדולי ישראל אלו ואחרים, החלטתי לבטל את התפטרותי מהכנסת. כדי לקיים את "אל תמנע טוב מבעליו" אני רוצה לציין גם את חלקה של רעיתי שתאריך ימים, ניצולת השואה אשר היתה שותפה נאמנה ואולי המובילה במערכה הקשה ולזכותה ירשם בדברי הימים כאחד המעשים החשובים למען ארץ ישראל...

בדיעבד, אחרי שהתברר כי מפלגת העבודה לא מסרה אפילו סנטימטר אחד מאדמת ארץ ישראל לגורם כלשהו ורק הליכוד הרשה לעצמו לפנות את ימית, לוותר על שטים בחברון ולגרש כעשרת אלפים יהודי מבתיהם בגוש קטיף, אתה לא מצטער על זה?
אני בודאי לא מצטער שלא המלכתי את פרס. אבל מה שאני כן מצטער ויש לי אכזבה גדולה מראש הממשלה דהיום. שבא אלי אז ל'יד בנימין' ופרס בפני את תוכניותיו המדיניות ההרסניות של שמעון פרס וביקש ממני, בכל לשון של בקשה, שלא לתת לכך יד והנה הוא בעצמו אימץ מדיניות ששמעון פרס אפילו לא חלם עליה...

מההיכרות ארוכת השנים שלך עם אריק שרון- היית מעלה אפילו בדמיון את המהפך שעבר האיש?
לא הייתי מאמין אף פעם שאריק שרון יהיה מסוגל לעשות מפנה של 180 מעלות בשום פנים ואופן. אני מאוכזב, ממורמר. לא רק הגירוש כואב לי;, אלא גם עצם השיטה, ההכנות לגירוש, לעקירת יהודים טובים, מלח הארץ, שממש עשו גן עדן ממדבר. להוציא אותם ולעקור אותם בצורה גסה וברוטאלית שאין דומה לה: 40,000 חיילים ושוטרים מול קומץ יהודים. רבש"ע, זו ארמיה שיכולה לצאת למלחמה ולכבוש מדינה...

אפשר למצוא הסבר כלשהו לתפנית החדה הזו? אתה שותף לאמירה המיוחסת לחה"כ צבי הנדל, וגם יוסי שריד מנסה לייחס אותה לעצמו ש'עומק העקירה כעומק החקירה'?
לא. הסיסמא הזו לא מוצאת חן בעיני. האיש פשוט לקח את הכוח שנתנו בידו ארבעים המנדטים שקיבל הליכוד כדי לעשות את ההיפך מהקו שהוא והליכוד הציגו בבחירות. אבל אני לא רוצה להתעמק בזה. אני לא עוסק במחקר ואינני עומד להוציא ספר בנושא זה. אני מתייחס רק לעובדות. בחודשיים האלה, האחרונים, לא פעם הזלתי דמעה ולא ישנתי בלילות לאחר שראיתי את המראות הנוראים, איך שיהודים מגרשים יהודים. עד יומי האחרון בעולם הזה לא אשכח את המעשה הזה. יחד עם זאת תמוה ובלתי מובנת לי כלל ההתעלמות המוזרה של חלק מהצבור החרדי מגירושם ועקירתם של אלפי יהודים יראי ה', בשר מבשרנו, אשר במסירות נפש הפריחו את שממות ארץ הקודש, מבתיהם והפיכתם לנעים ונדים ברחבי הארץ...

יו"ר ועדת הכספים, חה"כ הרב יעקב ליצמן, טוען שההישג הגדול ביותר של יהדות התורה הוא ששינוי לא בתוך הקואליציה ...
אין ספק ששינוי היא מפלגה אנטי דתית מובהקת. הם לא מסתירים את זה...

וההישג הזה מצדיק את ההשתתפות בקואליציה עוקרת ישראל שכזו?
לא. לפי דעתי זה לא מצדיק. אני רוצה להזכיר שלא אגודת ישראל היא שהוציאה את שינוי. אלא אריק שרון. אגודת ישראל תופסת אמנם עמדות מאוד חשובות שאני לא מזלזל בהם, אבל עד להיות שותפים לממשלה שמסוגלת לעקור ולגרש יהודים מחלקי ארץ ישראל, בזה אני מסופק...

הזכרת קודם את המאבק ארוך השנים לתיקון "חוק השבות", המוכר יותר כחוק "מיהו יהודי". לא היית בודד במערכה הזו ששקעה בתהום הנשיה?...
אני רוצה להזכיר שגם נציגי אגודת ישראל והמפד"ל עסקו בזה. אבל נדמה לי שאני הייתי התוקפני ביותר בנושא שינוי החוק, בהשפעת שיחותי עם הרבי מלובביץ' זצ"ל, אצלו בקרתי כמה פעמים, עד שהציגו אותי כנציגו של הרבי בכנסת. כמעט בכל נאום שנאמתי מעל הדוכן אם זה בנושא חקלאות, תיירות או בנושאי תקציב, פתחתי את דברי בנושא "מיהו יהודי", כדי שהנושא לא ירד מסדר היום. נדמה לי שכיום כל אחד יודע כמה לא יהודים נכנסו דרך הפירצה הזו ב"חוק השבות" ומבין עד כמה המאבק הזה היה חיוני, אף על פי שלצערנו לא הצלחנו בו והחוק נותר פרוץ עד היום...

מי הפריע להעביר את התיקון הזה, מלבד הרפורמים והקונסרבטיבים?

בנושא הזה אני מאוכזב מאוד מהליכוד. מכיוון שגם מנחם בגין המנוח וגם יצחק שמיר הבטיחו בהסכמים הקואליציוניים לתמוך בתיקון החוק, בצורה שתקבע יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר כהלכה, אבל הם לא קיימו את הבטחותיהם. אף פעם. תמיד דאגו שלא יהיה לכך רוב, מסיבות שלהם.

יש מאבקים שכן הצליחו? אפשר למנות על יותר מיד אחת מאבקים כאלה?

בהחלט. הנה למשל המאבק נגד גיוס בני ישיבות, שגדולי ישראל בדור הקודם הורו לעמוד על זה בתוקף . במשך עשרות השנים עברנו עליות ומורדות בנושא זה והדברים לא השתנו. בנושא זה קבלתי פעם טלפון מהגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל, בעל ה"חזון יחזקאל", שעמד בראש 'ועד הישיבות'. הוא הזעיק אותי אליו לבית וגן. כשנכנסתי אליו הוא היה מאוד נרעש ואמר לי: שמעתי שראש הממשלה, גולדה מאיר, דברה בכנסת שיש צורך לגייס את בני הישיבות ואני חושש מאוד חס וחלילה שזה יכול לצאת לפועל. אמרתי לרב אברמסקי שאני יכול להרגיע אותו. אף פעם, שום ממשלה, שמאל או ימין, לא תעז לנגוע בבני ישיבות. הנושא הזה נכנס כל כך עמוק לתודעת הציבור החילוני וההנהגה החילונית שידעו שזה לא יעבור ואפילו אם יתקבל, חלילה, חוק, הגיוס של בני ישיבות לעולם לא ייצא אל הפועל. מיד אחרי השיחה הזו חזרתי לכנסת ונכנסתי היישר ללשכתה של גולדה מאיר וספרתי לה על הפגישה. היא אמרה לי: אני בודאי חושבת שיש לגייס את בני הישיבות. מדוע לא? צריכים להגן על מדינת ישראל. אנחנו הולכים ממלחמה למלחמה. אבל אני התחלתי כבר לא להאמין שדבר זה אפשרי ולכן אני עוזבת את זה. ..

איזה עוד מאבקים ניתן לומר שהיהדות החרדית הצליחה בהם?

המאבק נגד הקמת האוניברסיטה המורמונית על הר הצופים. כ"ק מרן האדמו"ר מגור בעל ה"לב שמחה" זצ"ל שהוביל את המאבק הזה, ביקש ממני אישית לעשות את הכל כדי לסכל את מזימת הכנסייה המורמונית לתקוע יתד בירושלים. הפכתי עולמות. זימנתי את ראשי המורמונים לכנסת והצעתי להם לחפש להם מקום אחר בעולם להקמת הקמפוס שלהם. אבל לצערנו זה כבר היה מאוחר מדי ונאלצנו להסתפק בהתחייבות שלהם שלא לעסוק כאן במיסיון. עברו כבר כמעט עשרים שנה והם, למיטב ידיעתי, עדיין נמנעים מלפעול כפי שהם פועלים בכל רחבי העולם...
היו מאבקים בקשר לגיוס בנות, ניתוחי מתים וחפירות קברים, הפלות ועוד שעלו על הפרק במשך השנים פעמים רבות. כמובן שעקב הקשרים והאפשרויות להעלות את הנושאים על סדר היום, חברי הכנסת הם שליחים של הציבור...

יש נושאים שמתגלגלים ועולים לעתים קרובות, כמו "חיטוטי דשכבי" וכדומה, מבלי שנמצא הפתרון שיוריד את הנושא, אחת ולתמיד, מסדר היום הציבורי...
אני חושב שבכל הנושאים האלה הנציגות החרדית והדתית הצליחה ברוב המקרים לבטל את רוע הגזירה. אסור לשכוח שהנציגות הזו לא עוסקת רק בנושאים דתיים אלא בכל הנושאים שעולים על סדר היום וגם היא איננה כל יכולה...

במה אתה רואה כ'גולת הכותרת' של פעילותך הציבורית בכלל ובכנסת בפרט?

"להיות פה לבעיות הפרט והכלל-זו היתה בעיני
גולת הכותרת של פעילותי הציבורית. הסיוע שהגשתי לאלפי יהודים, מכל העדות והחוגים, לפתרון המצוקות אליהן נקלעו – זוהי העשייה האמיתית. שליחות הפרט יותר מאשר שליחות הציבור. שמורים עמי אלפי מכתבים מאדמו"רים, ראשי ישיבות, דיינים, רבנים ו'עמך בית ישראל', היכולים לשמש עדות נאמנה לכך שראיתי בשליחות הפרט יותר מאשר בשליחות הציבור. ב"ה אין לי אלא להודות להקב"ה ואני שמח שמהשמים נתנו לי את הכוון הזה לעזור ליהודים בהרבה שטחים. עשיתי את זה מתוך אהבת ישראל. אני יהודי שאוהב יהודים. לכל יהודי שהיה במצוקה תמיד היתה דלת פתוחה אצלי. בנושא זה המשכתי במסורת קודמי ונציגי פועלי אגודת ישראל בכלל – לסייע לכל פונה.

פונים אליך גם היום?

בהחלט. לא כמו פעם, אבל יש כאלה שעדיין פונים ומבקשים שאעשה למענם...

מדברים לאחרונה על "מפץ גדול" ו"מפץ קטן" בפוליטיקה הישראלית. כמי שעוקב אחר הפוליטיקה הזו כבר שנים, אתה רואה את אחד "המפצים" הללו מתרחש בפועל?
אני לא רואה מפצים כאלה. לצערי גם לא מפץ שיביא לאיחוד כל הכוחות ביהדות הדתית, כפי שהציבור הרחב, החף מאינטרסים צרים, כמהה אליו... אדרבה, אני חושש מאוד שגם הציבור הדתי והמפלגות הדתיות ילכו ויתפצלו. ורק ירוויחו מזה אלו שלא צריכים להרוויח. אלה שנגדם אנחנו צריכים להיאבק יחד. למה יש פילוגים והתפצלויות אינני יודע. פא"י מצידה מעוניינת מאוד לתרום לאיחוד כל הכוחות לחזית דתית שתמשוך קולות מהדתיים שנתנו את קולם לשרון, נתניהו וחבריהם והתאכזבו קשות. הלוואי ונמצא שותפים להוצאת הרעיון מן הכוח אל הפועל...

היו גם שמועות על מגעים בין דגל התורה לש"ס על חבירה לרשימה משותפת...
זה לא אקטואלי. אני מאוד מכבד את ש"ס. אני ידידו של הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א עשרות שנים, עוד כשהיה רב בתל אביב ולפני כן. אני חושב שהקמת ש"ס היה מעשה גדול מאוד מכיוון שהמפלגות החרדיות ואני לא מדבר על פא"י, לא ידעו להעריך שיש גם יהדות ספרדית. זה היה גם לגבי ייצוג בכנסת וברשויות. לא העריכו את זה. תנועת ש"ס גם גרמה לחזרה בתשובה של אלפים. היא החזיקה מעמד ובנתה את עצמה דווקא בגלל שהקימה מפלגה ספרדית ואני בטוח שהיא תשאר כך. השמועות נועדו יותר כדי להרגיז את אגודת ישראל. אני לא מאמין שש"ס תהיה מעוניינת ברשימה מעורבת. זו דרכם ואני מכבד אותה.

מי ערב לנו שמי שיבוא אחרי שרון לא יאמץ את אותה דרך?

נכון, ולכן יש אכזבה. חסרים לנו מנהיגים ומדינאים, שארץ ישראל יקרה להם והם יאבקו עליה בכל תוקף ולא יפקירו אותה, חלילה, לשונאי ישראל...

נעבור ברשותך לתנועה שאתה כל כך מזוהה עמה - פועלי אגודת ישראל. בעיניך, זו תנועה עם עבר הווה ועתיד?
אין לי ספק שרבבות יהודים מבחינת גישתם וקרבתם לנושאים שפועלי אגודת ישראל דגלה בהם ודוגלת בהם עד היום, שייכים לפועלי אגודת ישראל. זה לא רק עניין של פנקסי חבר. היום בכלל פנקסי חבר כבר לא דבר חשוב באף מפלגה. אבל לפא"י יש פוטנציאל גדול מאוד. מסיבות כלכליות, וזה דבר לא פשוט, ללא כסף וללא שותפות לכוח השולט על תקציבים – זו בעיה רצינית.
מבחינת אחוז החסימה, אנחנו לא מסוגלים להתמודד בבחירות לכנסת ברשימה עצמאית. אני חושש שאפילו אגודת ישראל ודגל התורה, אם הם ייפרדו, אחת מהן או אפילו שתיהן עלולות להישאר בחוץ. קיים גם חשש להגדלת אחוז החסימה.
אני אישית תמיד דגלתי שהכנסת זה לא מקום קדוש, זה לא "בית כנסת", להבדיל. זהו פרלמנט ואם גדולי ישראל הבינו עם הקמת המדינה שהיהדות הדתית כולה צריכה להתארגן ולהתאחד לחזית אחת כדי להדוף את המתנגדים לדרך של תורה, של קיום מצוות וכו', אין כל סיבה שהחזית הזו תפורק לגורמים בגלל אינטרסים צרים. אנחנו שאפנו כל השנים ושואפים גם היום לחידוש החזית הזו. בכל הפעמים בהם נאלצנו להתמודד באופן עצמאי זה לא היה בגלל פועלי אגודת ישראל.
אני חושב שפועלי אגודת ישראל צריכה להשתלב במחנה הדתי הרחב. ולהציג את הדרך שלה – דרך של תורה עם דרך ארץ ולהיות מיוצגת בצורה בפרלמנט הישראלי ולהיאבק גם על דרכה, יחד עם כל הנציגות הדתית, כדי לעצור את ההידרדרות הנוראה מבחינה ערכית המדינה נמצאת בסכנה ממש. כשאנחנו פתוחים רדיו אין, לא עלינו אפילו בשורה אחת טובה. אני לא רוצה למנות את הפשיעה, את הסמים וכדומה. את ההידרדרות של הנוער החילוני לתהום, בידיעת ההורים ובהסכמתם, או שההורים כבר לא יכולים להשתלט. אם חס וחלילה רבבות חילונים בחיי היום-יום אבל יש להם זיקה לדת ואמונה בלב - לא ישנו את דרכם ולא יבינו שהחינוך החילוני הוא סכנה לקיומם ולקיומנו כמדינה יהודית, כי ארץ ישראל ללא אמונה אין לה זכות קיום.

אולי אשמים אנחנו העסוקים במלחמות הפנימיות בינינו ולא רואים החוצה...
אלה דברים שלכל אחד יש מה לשפר. למשל כשיושבים בקואליציה ואולי גם מחזיקים אותה ודואגים רק לעצמנו, לחינוך שלנו זה דבר חשוב מאוד. אבל אי אפשר להיות שותף לקואליציה כאשר במשרד החינוך לא חושבים לשנות ולו במידת מה את דרך החינוך הכללי. זו הידרדרות. בתקופת הקמת המדינה עוד ידעו בבתי ספר תיכוניים מה זה גמרא. אפילו למדו דף גמרא, בדרכם הם. היו רבנים בתוך בתי הספר. וכל זה נמחק. הדור החילוני הזה מתנתק ממש, חס וחלילה, מעם ישראל. אם לא יהיה מפנה בזה. בנושא הזה יכולים להשפיע רק אלה שיושבים בפנים. צר לי שהנושא הזה, התביעה הזו של לימודי יהדות כחובה בכל מוסד חינוכי לא מופיעה ברשימת התביעות והדרישות של הנציגות הדתית, על כל גווניה.

מתי ואיפה היה החיבור האישי שלך, הרב ורדיגר, לפועלי אגודת ישראל?

קודם כל, אני מפולין, מהעיר לודז', בה באה פועלי אגודת ישראל לאוויר העולם. אף על פי שאני הייתי בחור ישיבה ולא הייתי שם בתקופה שפא"י החלה לפעול, אבל הרוח הייתה מוכרת לי. אני למדתי בישיבת מיר עד פרוץ מלחמת העולם השניה. מיד אחרי המלחמה, לפני שישים שנה, נכנסתי לתפקידי הראשון בפועלי אגודת ישראל בצרפת. הייתי מזכיר המרכז העולמי של פא"י בפריז. פא"י היתה באותם ימים התנועה הדתית - חרדית היחידה שפעלה ללא לאות וזה בזכותו של מנהיגנו רבי בנימין מינץ ז"ל. יהודי עם חום ואהבת ישראל שראה את העתיד והרגיש את האחריות המוטלת על ראשי הציבור הדתי. הקמנו אז מחנות בגרמניה וסניפים בכל מדינות אירופה המרכזית, בכדי לקרב ולכוון את הנוער היהודי והיהודים בכלל שחזרו מהמחנות ומרוסיה בדרך לארץ ישראל. דאגנו גם לקליטתם בארץ ישראל. רק פועלי אגודת ישראל עשתה את המעשה הגדול הזה והיתה הכוח המניע של אלה שפעלו יומם ולילה למען האודים המוצלים הללו. היא היתה זו שהקימה התיישבות מפוארת מהנגב ועד לגליל. ראוי להזכיר את הגאון רבי קלמן כהנא זצ"ל שעמד בקשר עם החזון איש זצ"ל ואת ההתיישבות הראשונה "חפץ חיים" ויישובים אחרים שהחדירו את הנושא של שמירת המצוות התלויות בארץ. בקליטת העליה, בהתיישבות, בחינוך וגם בעזרה לזולת - אנשי פועלי אגודת ישראל היו המובילים, עם הרבה מסירות נפש.
גם מבחינה מוניציפאלית היינו מיוצגים בעשרות ישובים. חברים שלנו היו ראשי ערים וסגני ראשי ערים. אצלנו אף פעם לא היה הבדל בין יוצאי מרוקו ליוצאי גרמניה, בין חסידים למתנגדים, בין תימנים לאשכנזים ...

ולאן כל זה נעלם?

זה לא נעלם. זה נמצא בתוך עם ישראל. קם דור חדש, הזמנים השתנו והפעילות המפלגתית של פעם עברה מן העולם. הדבר הזה בולט במיוחד במפלגות החרדיות, שמעולם לא היו מפלגות במובן הזה, אלא קבוצה של אנשי תורה ותלמידי חכמים המסתופפים בחצרות האדמו"רים או בישיבות, המבקשים ייצוג בכנסת. אין מסגרת של מפלגה שנקראת "אגודת ישראל". זהו רק שם תואר שנוצר לצורך הרשימה לכנסת וקבלת מימון לפי חוק המפלגות.

זה לא סוד שחלק נכבד מהבניינים שיש לבתי הספר ותלמודי התורה של החינוך העצמאי הושגו על ידי אנשי פא"י בערים ובישובים ברחבי הארץ. החינוך העצמאי נעזר בפא"י בתחילת הדרך לא מעט, וגם בהמשך. למה פא"י לא היתה שותפה בניהולו?
לא היו מעוניינים להכניס אותה. רבי בנימין מינץ ז"ל היה מראשי הפעילים למען החינוך העצמאי בראשית דרכו וכולם הבינו שפא"י היא חלק מזה. במשך הזמן עסקנים אינטרסנטיים עשו הכל בכדי להוציא אותה מהמסגרת, מטעמים אידיאולוגיים כביכול. זאת למרות שאנשי פא"י לא רק דאגו לבנינים כפי ששאלת, אלא הניחו את היסוד והקימו בפועל חלק לא מבוטל מתלמודי התורה ובתי הספר לבנות בארץ ישראל, אם זה בבני ברק, ברעננה, בחדרה, בחיפה, במגדיאל, רמתיים ועוד, כאשר אגודת ישראל עוד לא פעלה בנושא זה. יכול להיות שלא ידענו מספיק להיאבק על הייצוג בגוף הזה וסיבות נוספות. מכל מקום נעשה עוול גדול גם לחינוך וגם לנו. זו עובדה.

עם יד על הלב ב"עלמא דשקרא" שאנו חיים בו, יש מקום לתנועה אמיתית הנקראת פועלי אגודת ישראל?

יש בהחלט מקום ואדרבה, פא"י יכולה לשמש דוגמא מצוינת לציבור שהוא ישר דרך. אני וכמוני כל נציגי פועלי אגודת ישראל בכנסת, ברשויות המקומיות, במועצות הדתיות ובכל הפורומים הציבוריים האחרים היינו ביחסים מצוינים עם כולם, כולל המתנגדים הגדולים ביותר לדרכה של התנועה, מתוך גישה יהודית אנושית. ואני חושב שהגופים הקיימים צריכים להיות מעוניינים לשלב את פא"י ולראות אותה כחלק בלתי נפרד מהם.

אתה ממשיך לצייר קריקטורות?

קריקטורות כבר לא. אולי משום שאני ראיתי את כל החברי כנסת כקריקטורות, עשיתי קריקטורות של רובם. אבל אני מצייר ציורים מיוחדים של חיי היהודים, בעיקר בגולה, ברישום ובצבע. לפני שלוש שנים היתה תערוכה גדולה מאוד ב"יד ושם" ובה הוצגו הציורים שלי. התערוכה היתה מוצגת שלושה חודשים ואלפים באו לראות אותה, בחורי ישיבה, אולפנות, ובית יעקב.

במה עוד אתה מעסיק את עצמך, מלבד הציורים?

אני ב"ה יושב ולומד, יש לי שיעורים קבועים. בנוסף לכך הוצאתי לאור חלק מכתביו של אבי מורי רבי יעקב זצ"ל בעל ה"שירותא דצלותא" ואת ספריו של זקני הגדול, בעל ה"צלותא דאברהם" מטשכנוב זכר צדיק וקדוש לברכה, שאני קרוי על שמו. בשנים האחרונות הופיעו 8 ספרים וברוך ה' היד עוד נטויה...

מה אתה מאחל לעצמך, לתנועת פועלי אגודת ישראל ולקוראי "שערים" בפרוס השנה החדשה?

לעצמי אני מאחל שאהיה ראוי לכל הברכות בהם נתברכתי מפי גדולי ישראל ומעט מזעיר מהם נחשפו לראשונה בשיחה זו ואזכה, יחד עם העזר שכנגדי המלווה אותי כמעט בכל שנות פעילותי הציבורית – להמשיך ולרוות נחת מכל צאצאינו וצאצאי צאצאינו, הממשיכים במסורת אבות. לתנועת פועלי אגודת ישראל היקרה – שתשוב ותתפוס את המקום הראוי לה בשורה הראשונה של העשיה למען כלל ישראל ולקוראי "שערים" המחודש ולכלל ישראל- שיכתבו ויחתמו לחיים טובים ולשלום והקב"ה ימלא את כל משאלות ליבם לטובה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!