מבחן העצרת של ש"ס // יעקב ריבלין

לרשימת בעלי המלאכה שאין שעתם פנויה בימים אלו לשיחת חולין בעלמא - בעלי מספרות, מכבסות. אופי מצות, ושנוררי קמחא דפסחא - יש לצרף השנה את הנציגים המקומיים של ש"ס ברחבי הארץ. הם עובדים מבוקר עד ליל. הם מתוחים לחוצים ומה זה עצבנים. בפועל מצבם אף גרוע יותר מבעלי המלאכות המוזכרים. אלה עוד יוצאו לחופשה לאחר ביעור חמץ. האחרונים ימשיכו לעבוד בפרך, ועוד יותר, בעיצומו של חול המועד.

האם האנשים היקרים האלה מטפלים בחלוקת מזון לנזקקים או בפיקוח על הכשרות באיזור מגוריהם? יש בודדים שאכן עושים זאת. אבל הטלפונים הרדופים שהם מקבלים ממרכז המפלגה לא עוסקים בכגון דא. השאלה היחידה שהם נשאלים היא רק כמה אוטובוסים אתה מביא. מי שהמספרים שהוא נוקב אנים משביעי רצון חוטף על הראש עם רמזים דקים עבים כשק על עתידו בקדנציה הבאה.
לבנתיים מרביתם כבר עומדים ביעדים. פתח תקוה כבר מדווחת בגאווה על שלושים אוטובוסים. אלעד הישנונית והעצלה ( בסוכות הם פישלו בגדול ואלמלי התערבותו של ראש העיר ישראל פרוש לא היה יוצא אוטובוס אחד) מדווחת על עשרים וחמשה, בנתניה קצת חלש אבל באשדוד ובנתיבות הנתונים מעודדים . הנחשלים בעם מקבלים דרבון ואוי להם אם לא יטיבו את דרכם.

כל צי האוטובוסים עתיד לחנות באצטדיון טדי בירושלים ביום ג' דחול המועד. היעד של ראשי התנועה הקדושה הוא שלא להותיר כסא אחד. מתוך עשרים ומשהו אלף שיש שם ( בפועל יש שלושים אלף אבל יציע אחד כנראה יסגר ויכוסה. יש גבול כמה אפשר להביא) שישאר פנוי. לכן הוכרז על גיוס כללי, ולכן הובהר לכל מי שלא יעמוד במכסה שהוא עלול לשלם על כך בראשו. ש"ס לא יכולה להרשות לעצמה להכשל במבחן הזה ומכאן איפוא הלחץ והאימה.

איך משכנעים עשרות אלפי אנשים להדחס באוטובוסים שיעמדו בפקקים האין סופיים בדרך לירושלים בימי החג? בהחלט לא קל. בעיה נוספת: מאחר והאירוע בטדי אסור לו שישא תווית פוליטית אי אפשר להשתמש במנגנון הפרסום והתעמולה הגדול של המפלגה. השיווק נעשה דרך אל המעיין שמקורותיה מוגבלים למדי. עיקר הנטל מוטל על כתפי הנציגים המקומיים שצריכים לעזוב את המשרדים הממוזגים ולרדת לשטח. קרי: להפגש עם אנשים ולשכנע אותם לבוא. מי שמכיר את רמת קשרי השטח הרופפת של הנציג השס"י הממוצע (עיין ערך ההצלחה בבחירות הארציות והמקומיות) יכול להבין שאלמלי לא באה העצרת אלא לתקן פגם מהותי זה - דיים ודיינו.

הבחירה ביום חמישי בשבוע היא כמובן לא מקרית. החבילה התרבותית המוצעת למשתתפים כוללת השתתפות בברכת כוהנים בכותל. סיור ברחבי העיר הקדושה וסיום היום גדוש האירועים בעצרת מרהיבה גדושה זמרים ואומנים. חבילה נאה ואטרקטיבית שמוצעת כמעט חינם. מחלקות התרבות העירוניות אמורות לממן את מרבית האוטובוסים (שהרי באירוע תרבותי לא פוליטי מדובר), את העצרת עצמה מממנת עירית ירושלים והמשתתפים עצמם נדרשים לתשלום סמלי בלבד. אחלה.

הפעם האחרונה שש"ס, הלא רשמית כמובן, ערכה לעצמה מבחן כח בטדי היה במעמד סיום הש"ס לפני ארבע שנים. אם שוכחים את הברדק הארגוני שכמעט מנע מהגר"ע יוסף (זצ"ל) לעלות לבמה היה זה הישג פוליטי יחסי די מכובד. יחסי כי זה עדיין לא היה מבחן של ממש. קודם כל כי היה זה חלק משורת אירועים גדולים בעולם היהודי של סיום הדף היומי. ויש בארץ כמה עשרות אלפי בני עדות מזרח שלומדים דף יומי ושמחים בשמחת התורה. כאן מדובר שמעבר לכותרת של קבלת פני רבו ברגל התוכן האמיתי שלו די מעורפל. זמים ואמנים יש גם במקומות אחרים ואת חברי מועצת החכמים רואים ושומעים מדי פעם באמצעות הלויין. עם כל השכנועים של ברכת כהנים וטיולים בעיר גם מסעודה משדרות יודעת למה באמת משקיעים בה כדי שתעלה לאוטובוס.

הנסיון האחרון של ש"ס לערוך שם עצרת ענק היה בשנת תשס"א. שנה לאחר הדחת דרעי והכתרת היו"ר החדש. התוצאה היתה מביכה עד להחריד. ספרנו שם אולי חמש מאות משתתפים. הלקח נלמד במהירות. העצרות השנתיות הגדולות בוטלו . אחת לערב בחירות התקיימה עצרת מרכזית ביד אליהו וגם אז ירקו דם עד שהצליחו למלא את המושבים. הכשלון של תשס"א, יש להזכיר, היה חרף המודעות הגדולות על נוכחותו של מרן שר התורה שליט"א.

וזו הסיבה שבש"ס "מתאבדים" על העצרת הזאת. אם תצליח היא תהיה, מבחינתם, אות ומופת להחזרת העטרה ליושנה. חזרה לימים שהניצוץ השס"י להט בעינים ולקח את התנועה הקדושה להיכן שלקח. כשלון, מכל סיבה שהיא יוכיח ההפך. אומרים שבבתי המרקחת בדרום מערב ירושלים יש ביקוש פתאומי וגבוה לכדורים להורדת לחץ דם. ולא בכדי.

האם ההצלחה הצפויה של העצרת תבוא לידי ביטוי בסקרים שנכון לעכשיו הם ממש לא מאירי פנים? בש"ס רוצים להאמין שכן. מאז המהפך בראשות התנועה לפני שנתיים פורסם רק סקר אחד המלמד על גידול של מנדט אחד. כל היתר דיווחו על יציבות והיו שגם על ירידה. ממוצע עשרת הסקרים שפורסמו בחצי השנה האחרונה הוא 6.8 מנדטים שזה בהחלט לא נתון מעודד. הקפאון בסקרים מפתיע במיוחד לאור ההשיגים הבולטים של דרעי מאז שנכנס לתפקידו במשרד הפנים. שבוע שעבר נערכה בשפיר טכס היסוד של העיר החרדית החדשה ובשבוע הבא יחתמו הסכמי הגג לבניית עשרות אלפי יחידות דיור בבית שמש. אם מוסיפים לכך את רשימת ההקצבות הבלתי נגמרת של משרד הפריפריה הנגב והגליל לערים החרדיות ניתן בזהירות לומר שדרעי מזרים למערכת כמעט כמו בימיו הגדולים בראשית שנות התשעים. אבל הסקרים, מעשה שטן, תקועים במקומם.

העצרת אמורה לחדש את הקשר של ש"ס לפחות עם חלק מארבעת המנדטים שנעלמו עם הסתלקותו של מרן הגר"ע יוסף לגנזי מרומים. חלקם נדדו לכחלון. חלקם נשתו על ידי נתניהו במסע הגדול של ה" הערבים נוהרים לקלפי" עוד מנדט נשרף בגלל ההרפתקאה הכושלת של אלי ישי. העובדה שהמנדטים לא חזרו בסקקים מלמדת שזה לא היה אירוע חד פעמי . לש"ס יש בעיה עמוקה ורצינית עם כל מי שלא הצביע לה בפעם הקודמת. ותהיה הסיבה אשר תהיה.

בש"ס יש מי שרואה את הדברים קצת אחרת. אני ממש לא בטוח שנראה שינוי מגמה בסקרים בעקבות העצרת- אומר לנו פעיל מרכזי בתנועה- וזו גם לא המטרה הישירה. צריך לזכור, אומר הנ"ל, שגם שבעת המנדטים שלנו הם לא באנקר כמו של יהדות התורה. " בימים הקשים של הקלטת לפני הבחירות היו לנו בסקרים שלושה מנדטים ולאלי ישי ארבעה. הצלחנו להחזיר אותם בעבודה מאוד קשה וצריך כל הזמן לתחזק איתם את הקשר"

ביהדות התורה, הוא אומר, לא משנה מה קורה ומה יקרה המנדטים תמיד מובטחים. הסיבה: לכל סיעה ביהדות התורה יש ציבור שהולך איתה באש ובמים בגלל ההשתייכות הפנימית. " לכ"ק האדמו"ר מגור יש את עשרות האלפים שלו. כך גם למרן הגראי"ל שטיינמן , וכך גם לאדמורי"ם מבעלזא וויזניץ. מילה שלהם מביאה לקלפי את כולם , גם אם יצאו עשרים קלטות נגד ליצמן גפני ומוזס זה לא תהיה לכך השפעה. הבוחרים הולכים לקלפי כי זו הצבעה אישית שאינה תלויה בדבר לרבי ולראש הישיבה"

בש"ס, הוא אומר, זה אחרת, "בזמן שמרן הגר"ע יוסף היה בחיים היו לנו מאות אלפים שהצביעו אישית עבורו. היום יש מועצת חכמים חשובה ומפוארת של צמרת עולם התורה הספרדי אבל לאף אחד מחבריה אין את עשרות אלפי האנשים שילכו לקלפי רק בגלל שהם שייכים לחוג הפנימי שלו. אנשים מצביעים היום לש"ס בגלל ההזדהות עם המותג ובגלל שהיא דואגת להם. בשימור ההזדהות והקשר הזה צריך להשקיע בלי הפסקה".

בש"ס כנראה השלימו כבר עם העובדה שגם בבחירות הבאות טווח המנדטים שלהם ינוע בין השבעה לשמונה מנדטים. על שמונה הם היו חותמים בשתי ידיים כבר עכשיו. אימת הסקרים, המשותפת גם ליהדות התורה, הם הנתונים שמקבל יאיר לפיד. אם הם לא ישתנו באופן דרסטי על הבחירות. יהיו כאשר יהיו. מקורזל השער הזה יהיה חלק בלתי נפרד בכל ממשלה שתקום. או כראש ממשלה. או כשותף בכיר. אפשרות שלישית כמעט ואין.

בסקר האחרון של קמיל פוקס, הנחשב כיותר אמין בשוק הסוקרים. הושגו התוצאות המדאיגות הבאות. הליכוד- 26. יש עתיד- 25. הבית היהודי- 13. המחנה הציוני- 10. ישראל בתינו-7. יהדות התורה -7. ש"ס (אוי ואבוי) 6. כולנו עם כחלון 6. מנדטים.

הסקר הזה עורר את אימתם של דרעי וליצמן כמו שלא עשה שום דבר אחר מאז הקמת הממשלה הנוכחית. השורה התחתונה של הסקר היא שאם נתניהו שובר את הכלים עם כחלון על רקע התאגיד אין לו ולשותפיו החרדים שום אופציה להקים ממשלה חדשה. הליכוד פלוס הבית היהודי פלוס ישראל ביתינו פלוס יהדות התורה ויחד עם ש"ס שווים חמישים ותשעה מנדטים בלבד. לפיד לעומת זאת יכול להקים קואליציה עם הבית היהודי והמחנה הציוני. רעועה אמנם אבל ראינו קואליציות רעועות יותר שהחזיקו מעמד.

והיה אם הבית היהודי לא יסכים לשבת עם המחנה הציוני? האפשרות היחידה להקמת קואליציה היא חבירה של לפיד ונתניהו כמו בממשלה הקודמת. ביחד הם מונים כחמישים מנדטים ויכולים להחליט בנחת את מי הם מצרפים. את כחלון וליברמן על בטוח. את החרדים או את הבית היהודי? תלוי בקוי היסוד והנסיבות נכון למועד בו יבחנו. בכל מקרה גן העדן של ממשלת ביבי- חרדים יהיה זכרון נעים בלבד.

הישיבה עם לפיד בממשלה אחת, אומר לנו ח"כ הרב מנחם אליעזר מוזס, היא בהחלט ריאלית. "אחרי שחוק הגיוס המתוקן עבר (למרות שיש עתיד עתרה נגדו הרי שאם בג"ץ יאשר את החוק זה יהיה כסות עיניים ללפיד שלא לדרוש לשנות אותו בממשלה בהשתתפותו. י.ר) ואחרי שחוקי מוסדות הפטור ותקנות הרישוי אושרו נקודות החיכוך שלו איתנו הן בודדות. אפשר להתגבר עליהם באמצעות קוי יסוד מוסכמים"

ומה באשר להכרזות של ליצמן שהוא לא ישב עם לפיד? מוזס מתחמק באלגנטיות. ללפיד אין בעיה לשבת איתנו. לליצמן יש בעיה לשבת איתו. ובמילים אחרות: אם האופציה היחידה להצטרף לקואליציה תהיה רק לכזאת שלפיד כבר נמצא בתוכה נמצא את הדרך להסתדר איתו. בפוליטיקה, כך מוזס. אין אהבות ואין שנאות. עם מי שאפשר לשבת יושבים. ובאשר לליצמן? הוא יתרגל. הוא יתרגל.

מלאך רע יענה אמן
שבועיים לאחר הקמת ממשלת נתניהו הראשונה בתשס"ו, עלה יו"ר ש"ס דאז ח"כ אריה דרעי לראיון בתוכנית הבוקר של העיתונאית שלי יחימוביץ. כמגיש אורח ישב לצידה כתב התחקירים של ידיעות אחרונות מרדכי גילת. איך הסכים דרעי להכנס לגוב האריות הרדיופוני הזה? עד לעצם היום הזה לא הצלחנו להציל מפיו תשובה ברורה. יתכן שהרגיש שאם יתראייין ויצליח להסביר את עמדותיו יהיה לנתניהו קל יותר מבחינה ציבורית לצרף את ש"ס לקואליציה.
זו היתה טעות שנגמרה בחדר מיון. השניים צלבו את דרעי בראיון מהגיהינום. גילת הביא את הנתונים המרשיעים לכאורה. יחימוביץ את האכזריות הרדיופונית נטולת החמלה. דרעי התחנן שיאמינו לגרסא שלו אך זה היה כמו לבקש רחמים מבית הדין של דאאש במוסול. לאחר הראיון חש דרעי ברע והובהל לחדר המיון של הדסה בירושלים. האבחנה היתה אירוע מוחי קל. קצת מוקדם לאדם שטרם מלאו לו שלושים ושמונה שנה.

מאז הצטלבו דרכיהם של יחימוביץ ודרעי מספר פעמים. ובכל מפגש תאונה. לפני הבחירות האחרונות הוביל גורם בכיר בש"ס ( ותנחשו לבד מי זה) מהלך תחוקתי שימנע מאריה דרעי לחזור לכנסת. את המהלך הובילה רשמית חברת הכנסת ציפי חוטובלי מהליכוד שהעדיפה, כנראה ,את היו"ר הקודם על פני החדש- יחד עם שלי יחימוביץ נושאת דגל הטהרנות והצדקנות. מי שבלם את המהלך היה ח"כ ליצמן ששכב על הגדר מספר פעמים בעשור האחרון כדי למנוע חוקים דומים נגד דרעי.

יחימוביץ לא שכחה ולא סלחה גם לאחר הבחירות. ביום בו נבחר דרעי למשרד הפנים היא פרסמה נגדו בלוג חריף מהסוג שאפילו יאיר לפיד כבר לא מרשה לעצמו לכתוב. ציטוטים מובחרים: יריקה בשלטון החוק. לראות אותו מצהיר אמונים כשר הפנים זה מחזה קשה לעיכול. למה דרעי בחר שלא להבליג , שלא לכבוש את יצרו. למה בחר לעשות את הצעד הנוסף. המוגזם. והסימבולי הזה של חזרה למקום הפשע. סליחה על הנימה האישית אבל אני מרגישה שמישהו יורק לי בפנים.

כמה זמן לוקח לנגב יריקה בפנים ולהמשיך הלאה? אצל יחימוביץ הפגרמטית ממש לא הרבה. לפני שבועיים ישבה הגב' עם ח"כ יגאל גואטה ונציגי ש"ס בהסתדרות וחתמה איתם על הסכם להליכה משותפת בבחירות להסתדרות. ש"ס יצאה מההסכם הזה. אם יחימוביץ תעשה את הבלתי יאומן ותנצח בבחירות, ברכוש גדול. יש להם שלושים ושלןשה אחוז מחברי הרשימה ועשרים וחמשה אחוז בתפקידים שיחולקו, אם יהיה לחלק, לאחר הבחירות. גואטה הפיקח הצליח להכניס גם סעיף הקובע שאם יהיו שלושה תפקידים בלבד ש"ס תקבל אחד מהם למרות שהיחס הוא שלושה לאחד.

ליחימוביץ מוקפת האויבים מבית ומחוץ לא היתה ברירה אלא לנגב את הרוק ולהשלים עם מי שראתה בו עד לאחרונה סמל לרקבון שלטוני ואישי. אבל למה דרעי בלע את הרוק והסכים להציל אותה מרדת שחת ?( בלי ההסכם עם ש"ס אין ליחימוביץ שמץ של סכוי לזכות בראשות ההסתדרות) כל זמן שהסקרים האירו לה פנים = מילא. אבל כשהיא מונחת היום על הקרשים המוטיבציה של דרעי באה כנראה מכיוון אחר.

דווקא בגלל שיחימוביץ נשאה את דגל המאבק הציבורי נגדו ההסכם איתה כעת הוא ההוכחה הטובה ביותר לכך שהדגל הזה ירד מהתורן. לדרעי היה חשוב להוכיח שכל אויביו לשעבר מכירים בכך שמה שהיה היה. שהוא זך היום כבדולח ואין מניעה לעשות איתו עסקים. לקבל ריהבליטציה מיחימוביץ זה כמו תעודת יושר מכל האגודות לטוהר השלטון גם יחד. אם יחימוביץ מוכנה לשכוח לו את העבר- שווה לו להניח בצד את הזכרונות המרים ולצעוד איתה ברשימה משותפת להסתדרות.

ויש גם את האלמנט העסקי. יו"ר ההסתדרות הנוכחי , אבי ניסנקורן הוא פרי כפיו של עופר עיני שהיה פרי כפיו של עמיר פרץ. לפרץ יש זוית הסתכלות עמוקה על ש"ס והוא העביר אותה ליורשו וליורש יורשו. השלישיה רואה בש"ס בהסתדרות נטע זר שצריך להשתיק אותה בתפקידים יצוגיים בהנהגת ההסתדרות אך לא לתת לה גישה למנגנון הפנימי הענק של הארגון. דמי השתיקה היו אמנם מכובדים: לכל חבר הנהגה יש משכורת ותנאים של שר בממשלה ( כעת מכהנים שם רפי מלאכי. בנצי בר שלום ואברהם מכאלי שהתפטר לאחרונה) אבל למה המשל דומה. למינוי שרים ללא תיק וללא השפעה.

הסיבה לאפליה היא לא אדאולוגית. פרץ ויורשיו בססו את שליטתם בהסתדרות על ההסכמים עם הועדים הגדולים במשק. מהתעשיה האווירית ועד נמלי הים והיבשה. האוטובוסים של העובדים , בעיצומו של יום עבודה ועל חשבון המעסיק,לקלפי ביום הבחירות הבטיחו להם את הנצחון מראש. את השסניקים הם היו צריכים רק לקישוט. ורק בשביל הקשרים עם שרי התנועה שהחזיקו פה ושם בתיקי העבודה והרווחה.

יחימוביץ מבטיחה הרבה יותר. לא רק תפקידי בהנהגה אלא גם בתוך המנגנון. מדובר על קבלת מחלקות עם הרבה כח השפעה ותקציבים. לש"ס מדוללת התקציבים ( שלא תדעו כמה חובות היא סוחבת על הגב מאז מערכת הבחירות) אין כסף לפתוח סניפים ולארגן פעילות שטח ראויה לשמה. התקציבים של ההסתדרות ומחלקותיה הם איפוא מנוף רב עוצמה.

מדובר איפוא בברית של שני צדדים שלאף אחד אין מה להפסיד. ליחימוביץ אין את השליטה האבסולוטית שיש לנינסקורן בועדים הגדולים- למעט פנחס עידן מרשות שדות התעופה- והיא חייבת את ההצבעה של העובדים הלא מאוגדים שרבים מהם דתיים ושומרי מסורת מזרחיים. גם לש"ס אין מה להפסיד. רק להרוויח. אם יחימוביץ מנצחת הם על גג העולם. אם היא נוחלת מפלה אין מצב שניסנקורן ישאיר את ש"ס באופוזיציה. רק זה חסר לו שמפלגה מרכזית בממשלה תשב לו על הראש ותתחיל לנבור בנעשה בארגון אולי הכי מושחת במדינה. את דמי השתיקה בסך גו'בים לשלושה חברי הנהגה הוא ישלם בכל מקרה. אצל יחימוביץ יש סיכוי. קלוש אמנם, לקבל הרבה יותר.

ליברמן מריח בחירות
היו זמנים שאמרו על ליברמן שהוא החזאי הפוליטי הכי טוב במדינה. שהוא תמיד יודע מתי להכנס לקואליציה ומתי לצאת ממנה. תוצאות הבחירות האחרונות הוכיחו שאם היה לו חוש חזאות מעולה הרי שהוא הועם במרוצת הזמן והגיל. ליברמן טעה כאשר מנע הסכמה בחוק הגיוס בממשלת נתניהו השניה וטעה כשלא נכנס בזמן לממשלת נתניהו הנוכחית.

הכשלונות למדו אותו פרק בהלכות מתינות. אך עדיין הוא לא נגמל מההרגל לתכך ללא הרף כשהפנים לקראת הבחירות הבאות ( שגם בהם הסקרים נותנים לו רק מנדט אחד מעבר למה שיש לו כעת). ליברמן לא מחמיץ שום הזדמנות להתנגח בבית היהודי ולנסות להוציא את בנט מהכלים. זה החל בשיתוף הפעולה הכמעט גלוי עם האמריקאים להקפאת הבניה מחוץ לגושי ההתיישבות, ולא נגמר בפרשת המכינה בעלי והנסיון להדיח את העומד בראשה הרב יגאל לוינשטיין. בגין דבריו נגד גיוס נשים.

ביום שלישי השבוע לימד היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט שמדינת חוק לא מתנהלת כמו ישראל ביתינו. אין שלטון יחיד ואי שלטון אימים. ליברמן, כך מנדלביט. לא יכול לזמן את הרב לווינשטיין לשימוע ולא יכול לשלול מהמכינה הצבאית בעלי את האישור להפעלתה. שמוע לא- כי שר הוא לא גורם שיפוטי. מניעת אישור לא- כי הסמכות נמצאת בידי משרד החינוך. משרד הבטחון הוא רק שותף פאסיבי בתקצוב.

את מה שמנדלבליט עשה לליברמן הגיע הזמן שגם החרדים יעשו לו. בשבוע שעבר הופתעו הנציגים החרדים לראות על שולחן ועדת חו"ב את התקנות החדשות לחוק הגיוס המחודש. מרבית הסעיפים כבר סוכמו עם הלשכה המשפטית של משרד הבטחון עוד לפני שליברמן נכנס לשם. ההתדיינות היתה סביב כמה ניסוחים רגישים בלבד.

אבל לא אחד כמו ליברמן יתן להזדמנות כמו חוק הגיוס לחמוק בלי להתגרות במישהו ולעשות כותרות. בנוסח שהוגש לועדה מופיע סיעף שאין לו כל עניין ישיר בחוק והוא כולו אומר שבא מן החדש וממאוויו האישים והפוליטיים של ליברמן. מדובר בסעיף הקובע כי ישיבה שעשרים אחוז מתלמידיה לא מתייצבים תאבד את ההכרה כמוסד שלימודים בו מזכים בדחיית גיוס.

רשמית ומעשית הסעיף נועד לפגוש בישיבות של הפלג הירושלמי. לפי הנחיות ראשי הפלג התלמידים לא מתייצבים לקבלת דיחוי . כאשר הם נעצרים יש קייס לצאת להפגנות ולהצדיק את קיומו של הפלג. כמו גם להרחיב את מעגל התרומות מעבר לים. מאידך. לא כל הורי התלמידים רוצים שבניהם יבלו בכלא אפילו יום אחד ולפיכך , חרף המדיניות הרשמית מרבית התלמידים עדיין מתייצבים.

ההחלטה הנואלת של ליברמן לא תגרום לסגירת הישיבות האמורות ולא תפחית את גובה הלהבות. ההפך. אם כיום יש מאתיים שלא מתייצבים – שלילת ההכרה בישיבות הפלג תביא לעוד כמה מאות. והרי לכך מחכים ראשי התנועה. גם ליברמן מחכה כנראה לכך. עוד הפגנות ועוד מעצרים הם שמן למדורת ההסתה שהוא מתכונן להדליק נגד בני הישיבות בכללותם בבחירות הבאות.

סיכון נוסף הוא לישיבה הגדולה שעל הגבעה בבני ברק. מדובר בשתי ישיבות שאחת מהם משתייכת לפלג והאחרת לזרם המרכזי בעולם התורה. מבחינת הצבא לעומת זאת מדובר בישיבה אחת. די בכך שישיבת הפלג לא תתייצב כדי לבטל את ההכרה בישיבה על שני זרמיה. טוביה חטא וזיגוד מנגד.

מי שעלה על הסעיף הפרובוקטיבי הזה הוא חבר ועדת חו"ב הרב מנחם אליעזר מוזס. לבקשתו נדחה הדיון בועדה לאחר הפגרה. בנתיים ינסו ראשי המפלגות החרדיות להוודע עם ליברמן וראש הממשלה ולהביא לביטול הסעיף.

ויש בכך סיכון לא מבוטל. נכון למועד כתיבת השורות עתיד הקואליציה מעורפל. בבוקר יש דיווח על התקדמות במגעים בין כחלון לנתניהו, בצהריים כבר מדליפים מקורבי כחלון או נתניהו שהפערים בעינם נותרו. בכולנו יש תחושה שנתניהו כבר החליט על סגירת התאגיד והוא יניח חוק על שולחן הכנסת בנושא זה כבר בזמן הפגרה. ההערכה היא שנתניהו יהפוך את ההצבעה לאימון בממשלה. אם כחלון יצביע נגד והממשלה תפול האשמה על הקדמת הבחירות בגלל חתיכת תאגיד תוטל על כתפיו.

בכל מקרה איש אינו יודע מה ילד יום ומה באמת זומם ראש הממשלה. יו"ר הקואליציה דוד ביטן העריך אמש ( יום רביעי) שהדד ליין הוא יום ראשון הקרוב. לאחר מכן כבר לא יהיה סיפק בידו לכנס את הכנסת לישיבת פגרה ולהעלות את החוק להצבעה.

המשמעות, מבחינת תקנות הגיוס החדשות, עלול להיות הרה אסון. אם לא יאושרו לפני המשבר הקואלציוני שאולי יתרחש בימים הקרובים. הם לא יאושרו לאחר מכן. ליברמן יוכל למשוך את אישור התקנות משולחן הועדה וללכת לבחירות כמי שעצר בפועל את ישום החוק. יש לזכור בהקשר לכך שהחוק נמצא עדיין בדיון בבג"ץ ולא חסר הרבה שמאן דהו יגיש עתירה חדשה שתטען שבהעדר תקנות החוק החדש לא תקף ויש לפעול לפי החוק הקודם של ממשלת בנט לפיד. הנה עוד סיבה להתפלל לסיום המשבר הנוכחי בין כחלון ונתניהו בכי טוב. שומר ישראל שמור ממשלת ישראל. לפחות הנוכחית.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!