חביבין יסורין: להתמודד עם ילד בעל מגבלה

הרמב"ן עומד על טעמי מצוות הקורבנות ומסביר כי מהות הכפרה היא כשאדם החוטא רואה את הנעשה לקורבן במקום שייעשה לו, כך הוא בא לידי הרהורי חרטה וחזרה בתשובה. קורבן הוא מלשון הקרבה. האדם מקריב-מוותר על ממונו בתמורה לכפרה.

הרמב"ן מוסיף ואומר שפירוש זה הוא על דרך האגדה, וכי הטעם העיקרי של מצוות הקורבנות, להביא את האדם לידי קרבה אל ה'. על פי ביאור זה, המילה קורבן, איננה במשמעות הרגילה של הקרבה - אלא מלשון קרבה, שהרי אין כאן ויתור מצד האדם, מאחר והקורבן משמש עבור כפרתו.
כאשר אדם מקריב קורבן, הוא יכול לחוש שהוא הקריב מעצמו - וויתר על ממונו, אך הוא יכול לחוש גם תחושה של רוממות רוח וקרבה אל ה'.

רבי נחמיה אומר: "חביבין ייסורים, שכשם שהקורבנות מרצים [מפייסים] כן ייסורים מרצים. בקורבנות מה הוא אומר? 'ונרצה לו לכפר עליו', בייסורים מה הוא אומר? 'והם ירצו את עוונם', ולא עוד שהייסורים מרצים יותר מן הקורבנות, מפני שהקורבנות בממון והייסורים בגוף" (מכילתא).

בדומה לקורבנות, כשבאים על האדם ייסורים, הבחירה בידו לבחור האם לראות בכך הקרבה, או שמא כלי להתעלות המסייע לו לטפס לדרגה גבוהה של קרבת ה'.

**

אדם המתמודד עם הניסיון הקשה של ילד עם מוגבלות, עובר תהליך ארוך עד שהוא מגיע לשלב של קבלה-השלמה. הצוות הפסיכולוגי במש"י - מרכז שיקום ילדים, מלווה את ההורים המתמודדים במסירות וברגישות. בכל פעם מחדש עומד הצוות נפעם למול הורים, המגלים תעצומות נפש גדולות. האמונה החזקה, מסייעת להם להשלים עם המצב, וכך לעבור את התהליך בצורה קלה יותר. רבים מספרים, כי בתחילת הדרך ליוו אותם תחושות קשות של הקרבה, אולם ככל שהתהליך התקדם ועד שהושלם, הלכה וגברה אמונתם בה' והתעצמה. תחושת הרחמים העצמיים הפכה לתחושת העצמה אישית ורוחנית, וממצב של קורבן, הם העפילו לדרגה הגבוהה של: "ואני קרבת אלוקים לי טוב".

רבים מהסיפורים בהם אני נפגש דבר יום ביומו מדהימים, אך מפעים במיוחד הוא התהליך שעברו הוריה של עדי. עדי שנולדה כילדה רגילה לכל דבר, נפלה בקניון מגובה רב, בהיותה כבת 4. היא נפגעה אנושות ורק כעבור שנה באורח נס, שבה להכרה, אך לא שבה להיות כפי שהייתה. היא שולבה במסגרת של מש"י, והצוות מלווה אותה ואת הוריה, בהתמודדות הקשה ובתהליך השיקום הארוך. סיפורה של עדי התפרסם בכלי המדיה השונים, ומגולל את דרכם של ההורים השואפים להגיע לקרבת ה', ולהימנע ככל האפשר מתחושה של רחמים-של קורבן.

"אדם כי יקריב קורבן עולה, תמים יהיה". תמים - שלם ללא מום. המילה מתייחסת גם לאדם וגם לקורבן. ולמה צריך להיות תמים? אלא כשם שהאיש אם אינו תמים-שלם בתשובתו אזי קורבנו אינו לרצון, כך הקורבן אם אינו תמים אינו לרצון. (ע"פ לקח טוב)

למדנו מכך שבעוד אצל הבהמה השלמות ניכרת במעטה החיצוני-בגוף, אצל האדם השלמות אינה באה לידי ביטוי בגוף אלא בנפש. האדם השלם - ללא מום הוא זה שהגיע לדרגה רוחנית גבוהה. ודווקא אלו העובדים את ה' מתוך הייסורים, מתוך הכאב והמוגבלות דרגתם גבוהה יותר ומושלמת יותר, שהרי ידועה אמרתו של רבי מענדל מקוצק זצ"ל "אין דבר שלם יותר מלב שבור".

הכותב משמש כמנכ"ל מש"י (מרכז שיקום ילדים) המטפל ומסייע לילדים עם נכויות פיזיות ומעניק להם את מכלול הכלים הנדרשים להם לצורך קידומם ושילובם בקהילה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!