יום מעשים טובים: "ואז סידרתי להן עבודה לנשים בלבד"

כמעט כמו לכל תופעה שזקוקה לניעור, אנחנו מוצאים יום מיוחד בינלאומי. כך הוא יום המעשים הטובים שמתקיים היום.

מי צריך יום מיוחד למעשים טובים? מעשים טובים צריכים להיות השגרה שלנו – אך כאשר חיים במצב שבו יש כל כך הרבה רדיפות, שנאה, קיטוב וזרות – חייבים לנסות לחבר על ידי הנעה לפעולה מאוד ספציפית.

יום המעשים הטובים הוא יוזמה ישראלית שהחל בשנת 2007. במשך ארבע שנים הוא התקיים בישראל בלבד. בשנת 2011 התרחב לקרב ארבע מדינות, והשנה, 2017 – הוא קיים ביותר מ-93 מדינות ברחבי העולם.

ביום זה נרתמים אנשים פרטיים וארגונים – לעשות יותר טוב סביבם, לנסות להשפיע, ליזום וליצור וזה יכול להיות גם חיוך לאדם ברחוב.

ההשפעה החיובית תמיד מייצרת עוד חיוביות כי זו דרכה האמיתית של הבריאה – וכשהקדוש ברוך הוא יצר אותנו, הוא הביא רק טוב כי זהו בורא העולם: שלמות של טוב. אנחנו, בשר ודם, במו ידינו קלקלנו ועכשיו עובדים קשה לנסות להכניס עוד קצת טוב.

את הפוסט הראשון בנושא הבא, כתבה דבורי וינברג לפני כשבועיים, בו הביעה תמיהה אודות אישה שחייה שונים בתכלית השוני מאלו שדבורי מכירה.
לשון הפוסט:
"מתקשרת להזמין מישהי לראיון עבודה. מדברות ומשוחחות על המשרד, ואז:
היא: "אופי המשרד דתי?"
אני: "כן".
היא: "יש לי עוד כמה שאלות, אפשר?"
אני: "בשמחה!"
היא: "מה המגזר של המזכירה שנשארת? היא הולכת עם כיסוי ראש או עם פאה? היא חסידה? (הטעות במקור) את יודעת להגיד לי אם היא מתלבשת צנוע?
אני:???
מפה לשם הזמנתי אותה לראיון עבודה ביום ראשון כי אני חייבת לראות אותה.
יש התפתחות! היא התקשרה עכשיו לשאול אם יש גברים, אמרתי לה שזה רוב גברים.
היא תשאל את אבא שלה ותחזור אלי".

היום, ר"ח ניסן, יום שלישי – יום המעשים הטובים, פרסמה דבורי את הפוסט הבא:
"זוכרים/ות את הבחורה שזימנתי לראיון אפילו ששאלה שאלות שאינן ענייניות לעבודה?
מאז הגיעו עוד 2 כאלה למשרד לראיון.
הן הגיעו לראיונות חוששות, לחוצות. בשיחה עם הבוס שלי בקושי הישירו מבט, ואחת אחת הן מצאו עצמן מחוץ למעגל העבודה, כי המשרד לא התאים להן.
ככל הנראה לא בפעם הראשונה.
בהתחלה כעסתי קצת, והתקוממתי. מה אכפת להן אם אני לובשת פאה? או בובו? או מה אורך החצאית שלי? או כמה חרדים/דתיים הגברים במשרד.
אחרי זה עוד יקומו ויגידו שלא מצליחים לשלב חרדים וחרדיות במקומות עבודה, אמרתי לעצמי. אולי שהן יתגמשו קצת לקראתנו גם כן?
אחרי רגעים ארוכים של מחשבה הגעתי למסקנה שאולי אני באמת לא מבינה אותן, ואולי באמת אני לא מצליחה להבין למה כ"כ חשוב אורך החצאית שלי לעבודה שלה, ואולי ואף פעם לא אצליח להבין למה כל כך חשוב לה האם הבוס שלי נוסע בשבת או לא.
ואז אמרתי תודה.
תודה על שחונכתי לקבל השונה. תודה על זה שהעניינים האלה לא מפריעים לי בשעות העבודה ובהספק העבודה היומי שלי.
ולרגע ריחמתי עליהן. מה, בגלל שהן חונכו שונה ממני, הן צריכות לסבול?
למה בגלל שהאמונה שלהן אחרת הן צריכות לשבת בבית ללא עבודה?
למה אין מקום עבודה שמתאים לבנות/נשים שבאות מרקע כזה?
ונזכרתי שיש.
עליתי במעלית כמה קומות למעלה, למשרד שמתעסק בהשמה ועבודה לנשים חרדיות.
מצאתי להן הצעות עבודה המתאימות להן.
לפני כמה דקות התקשרתי לכל אחת מהן לבשר לה שסידרתי לה ראיון עבודה במקום סטרילי מגברים, שמעסיק רק נשים, ורק חרדיות.
השמחה שלהן בהחלט הייתה מורגשת בתודה רבה שקיבלתי".

#יום _ המעשים _ הטובים

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!