חייל של כלל ישראל // הרב בן ציון נורדמן

השבוע צוין יום הזיכרון העשירי של הגאון האדיר רבי ישראל גרוסמן זצ"ל ראש ישיבת פינסק קרלין ומגדולי שרי התורה בדור האחרון שהיה מקורבם של גדולי ישראל, אביו של מורי ורבי הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן שליט"א, רבה של מגדל העמק, חבר מועצת הרבנות הראשית ונשיא מוסדות 'מגדל אור'.

מה עושה הבן הגדול ביום הזיכרון של אביו? ממשיך בעשייתו הברוכה של אביו שהיה ממקימי המתיבתות לילדי החינוך העצמאי בישראל בשנות ה-60 ומגדולי מקרבי נוער העולים בכל הזמנים.
מכיוון ואנו עומדים היום בסימן "שלושים יום קודם חג הפסח" ופרויקט 'חג שבע' של הרב גרוסמן יצא לדרך, נפגשנו עם מנכ"ל נכבד של אחת מחברות האנרגיה הגדולות בארץ. משום מה - ובכל הקשור לרב גרוסמן ולסייעתא דשמיא העצומה שמלווה אותו זה יובל שנים אין אני שואל מאומה – בחר הרב גרוסמן לספר לו על מלחמת לבנון השניה.

לאחר שבועיים של קרבות כמעט פנים אל פנים, מספר הגרי"ד גרוסמן, קיבלתי טלפון שיש פלוגה בת 600 חיילים שקיבלה יום חופשה ונמצאים בהאנגר במרכז הארץ ואין להם לאן ללכת. מייד אמרתי: תבואו למגדל העמק.

הם באו באוטובוסים היישר לקמפוס במגדל העמק, מלוכלכים ורעבים, מותשים והלומי קרב. חבר'ה, הדהדו מילותיו של הרב, אני מציע שדבר ראשון תקפצו לבריכה להתרענן, בינתיים נכין לכם משהו לאכול.

כשהם יצאו מהבריכה חיכו להם בגדים חדשים להחלפה, שולחנות ערוכים ולרב גרוסמן היתה בשורה: הערב יש אירוע מיוחד ונדיר מסוגו.

מספר חודשים לפני פרוץ המלחמה, ביקש יהודי מצרפת לתרום ספר תורה למוסדות. מסיבה כלשהי - החליט אז הרב גרוסמן לדחות את האירוע. זה הזמן הנכון, החליט הרב והודיע: היום נשתתף כולנו בסיום כתיבת האותיות ובהכנסת ספר התורה להיכל הקודש.

במעמד כתיבת האותיות ביקש הרב גרוסמן לדבר בפני החיילים וכך אמר להם: "אני עומד לזכות אתכם במצוות קודש, שהיא בגדר חלום של פעם בחיים. כל אחד ואחד מכם יכתוב אות בספר התורה. תוך כדי שאתם עוסקים במלאכת הקודש - יתפלל כל אחד את תפילת ליבו ויבקש מהשם שזכות האות הנכתבת על-ידו תעמוד לו ותשמור עליו - על כולכם - ותחזיר אתכם הביתה בשלום".

היה זה מעמד מרגש כשמאות החיילים כותבים אות בספר התורה וכל אחד מבקש ומתחנן לה' לחזור הביתה לאבא ולאימא בריא ושלם.

בתום הכתיבה התחיל הטקס. החיילים ותושבי העיר רקדו בתהלוכה, כשרמקול מלווה אותם: "תורת ה' תמימה משיבת נפש", "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף".

בתום הטקס נשק הרב את החיילים והעניק לכל אחד מטבע לצדקה. "שלוחי מצווה אינן ניזוקין", הבטיח להם, "כשתחזרו אי"ה בריאים ושלמים - תמלאו שליחות זו שאני מטיל עליכם ותתנו כסף זה לצדקה".

*

בכל עת הסיפור יושב בן שיחנו, המנכ"ל הנכבד ומתרגש. "יש לי עבר צבאי ואני מבין היטב את תחושת החיילים", הפטיר לבסוף. ואז שואל: "איפה בדיוק היו החיילים? מאיזו פלוגה?". מתברר שבנו שירת במלחמת לבנון וגם הוא שוכן באותו האנגר עם החיילים.

כששמע את שם הפלוגה ומקום ההאנגר כבר לא היו לו ספיקות: הבן שלי היה שם. הרב גרוסמן מבקש ממני להציג בפניו את המצגת של הארוע המכונן הזה במגדל העמק, האורות כבים והאב המנכ"ל יושב מרותק לסרט, מחפש את בנו.

לפתע, מבין כל 600 החיילים ניבטת דמותו של בנו החייל הצעיר. "יו, הנה הבן שלי, אני לא מאמין", הזדעק האב לנוכח הבן החייל שניגש ומקבל חיבוק אוהד מהרב גרוסמן. "איזה צירוף מקרים מרגש" אמר ומחה דמעה בזווית העין.

"ואתה יודע מה זה ההאנגר הזה, בו היו החיילים?" שאל הרב גרוסמן. ואני עניתי במקומו: "ההאנגר הזה ממוקם במחנה סירקין, ומשמש מאז מלחמת לבנון השנייה כמוקד הפעילות של פרויקט 'חג שבע' בראשותו של הרב גרוסמן לחלק אלפי חבילות מזון למשפחות נצרכות בישראל".

"אני חייל שלכם", אמר המנכ"ל, "מה שאתם צריכים תבואו אלי".

*

בפרשות השבוע 'ויקהל-פקודי' אנו קוראים על השלמת המשכן שהיה נווה לשכינה בעולם. לא חסר בשמיים כסף ולא זהב, "לי הכסף ולי הזהב" אומר הכתוב, ובכל זאת בחר הש"י לשכן את שמו ושכינתו במקום שהגיע מנדבת בני ישראל.

כי כך אמרו במדרש "בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה". בפשטות הכוונה שמייד לאחר שקיבלו את התורה נאמר להם עשיית המשכן, אך יש כאן רובד עמוק יותר: כשהיהודים קיבלו עליהם תורה הם לא שאלו על מידת הקושי ומיד אמרו 'נעשה ונשמע', עכשיו באו משמים לבחון את מידת רצינותם של בני ישראל. ומידת הרצינות נבדקת בפתיחת הכיס לדבר שבקדושה.

אדם לא מוציא מארנקו שקל למקום בו הוא לא מאמין, אבל כאן נדבו בני ישראל את כל הונם ומאודם בכל ליבם עד שהכתוב אומר "דים והותר", הם הביאו הרבה יותר מהמצופה וממה שצריך. המגבית הסתיימה עם עודפים. זה היה המבחן האמיתי של הקב"ה לבני ישראל ורק אחרי בניית המשכן אכן הפכו לעם ואז נודע למפרע כי קריאת 'נעשה ונשמע' היתה רצינית.
בני ישראל נתבעים ונותנים, זו אחת מסגולות בני ישראל.

*

השבוע היה יום הזיכרון של הרה"ק רבי אלימלך מליז'ענסק זצ"ל, אחד מגדולי האומה היהודית שהטביע חותם של קדושה לדורות. ציונו הקדוש בפולין מהווה מוקד משיכה לאלפי יהודים בכל ימות השנה.

אחד מחיבוריו הוא ה'תפילה קודם התפילה' ובו מקבל האדם על עצמו שורה של מעשים טובים בבוקר, עוד לפני תפילת השחרית. את בקשתו הוא מסיים במילות אלו:"אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלֹא חֶסְרוֹנָם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ, וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שִׂנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרוֹ חָלִילָה".

כי זה כל האדם, לראות בזולת את מעלותיו ועל ידי זה זוכים להאיר את נשמתו. כי כשכולנו אחד אנחנו זכאים לקבל את התורה ושתשרה שכינה עלינו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!