אמנת החמאס מלמדת אותנו פרק חיזוק באמונה

מאז גיל צעיר הסתובבתי עם שאלות. שאלות על כל מה שקיים. ילד מרדן הייתי. אבל האמת היא שפשוט רציתי לדעת את האמת, בכל דבר. לא הפסקתי לחקור בדעתי כל מה שרק יכולתי: למה חסידות זו ולא אחרת? למה אנחנו חסידים ולא ליטאים? ומה אשמים הגויים שהם נולדו גויים? אויש, כמה שהשאלה האחרונה ניקרה בי כל כך, שנים שנים. כשהתבגרתי קצת וראיתי עולם, ראיתי שישנם מיליארדי אנשים בעולם, עם כל מיני דתות ואמונות, ביניהם אנשים יותר נחמדים ופחות נחמדים, יותר אנושיים וטובים - וגם פחות. ואז התחלתי לשאול את עצמי: אז רגע, למה אני בעצם יהודי? למה אני ממשיך להאמין ביהדות אחרי שכשבע מיליארד אנשים סביבי רובם עושים מה בא להם וחוגגים את העולם, מה אני אשם שנולדתי בבני ברק? מי אומר שדווקא אנחנו צודקים? אסור לשאול? אז כך היו אומרים לי - שאסור לשאול. אבל זה רק הרגיז אותי יותר. "אם אסור לשאול סימן שאין לכם תשובה", הייתי אומר להם. אבל אני כן רציתי תשובה. רציתי לדעת בשביל מה אני נלחם כל כך ומתאפק מכל כך הרבה דברים רק בשביל אמונתי, מי אומר שזה נכון בכלל? אולי אני סתם מפספס את ההזדמנות של החיים שלי ליהנות קצת בעולם? מי אומר שבדיוק אני צודק, מול כל כך הרבה שיטות, דעות, אמונות והשקפות עולם?

אז אני זוכר ששאלתי את אבא שלי את השאלה הזאת. העזתי לשאול אותו, למרות שאצלנו לא בדיוק חונכנו לשאול שאלות כאלו. סבא שלי חיבר ספר שלם על אמונה שנקרא ׳שומר אמונים׳, שם הוא מדבר בעיקר על החשיבות הגדולה של אמונה תמימה ופשוטה. אבל אני, טמבל לא רציתי להיות, וסתם ללכת עם הזרם בגלל שכולם ככה - זה ממש לא עניין אותי. חיפשתי את האמת של החיים, ולא היה אכפת לי משום דבר. אבא שלי אמר לי אז: שאלה טובה שאלת, אענה לך תשובה. ואז הוא הוציא לי את 'ספר החינוך', ולמד איתי את ההקדמה של הספר. שם עונה בעל החינוך על שאלה זו, עם הטיעון הידוע של מעמד הר סיני. הטיעון הוא פשוט: הרי לפי המסורת עמדו במעמד הר סיני קרוב לשני מיליון איש. אם 600,000 איש היו רק הגברים ורק מגיל 20 ומעלה, אז תכפילו את המספר גם לנשים, ואז תוסיפו את הצעירים עד גיל 20 שהיוו כשליש או כרבע מהעם, יוצא כשני מיליון איש. כולם חוו את ההתגלות הגדולה הזו של אלוקים במדבר, וכולם גם קיבלו את הציווי לספר לכל הילדים שלהם ולכל הדורות הבאים על המעמד הזה: ״והודעת לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ד׳ אלוקיך בחורב״. כולם הצטוו להעביר הלאה את חוויית המעמד האלוקי בהר סיני, כולל את התאריך שלו. אז מה יגיד השואל, שאולי מישהו המציא את הסיפור וסיפר את זה לכמה מאות אנשים? אז למה המשתתפים ברגע ההמצאה לא שאלו מיידית את הממציא: איפה המסורת, ואיך לא העבירו לנו ההורים את זה, הרי על פי התורה מוכרחים להעביר את זה לכל הילדים ולדורות הבאים עם התאריכים המדויקים? זה פשוט מפריך את הטענה של המצאת הסיפור, מכל וכל. אז זוהי הוכחה חזקה על אמיתות העברת המסורת של הר סיני מאז ועד היום, במשך כ3300 שנה. אני מאמין שזה גם מה שסבא שלי התכוון ב׳אמונה פשוטה על פי המסורת׳. אין לי דרך אחרת להבין את זה.

טוב, כיום שהארכאולוגיה מוכיחה את היהדות לפחות אלפיים שנה אחורה, עם שרידי בית המקדש והתקופה, מטבעות עם שמות מהתנ״ך, ואפילו ספר תורה מלפני 2000 שנה, אז ההוכחה היא הרבה יותר נכוחה וחזקה, כי ממעמד הר סיני עד תקופת בית המקדש השני, זה סך הכל 1300 שנה. בתקופה קצרה כזו, וודאי לא יכל מישהו להמציא סיפור ענק כזה, בלי שיופרך מיידית, איך לא העבירו את זה ההורים הלאה לדורות הבאים. אני כבר לא מדבר על זה ששתי הדתות הגדולות בעולם, הנצרות והאיסלאם, שתיהן מודות באמיתות מעמד הר סיני, כי גם הן מבינות שאי אפשר להפריך את זה, רק שהן טוענות שהבורא החליף בשקט את האומה, למוחמד מתחת ההר בשקט בלי שאף אחד יראה, ולישו גם כן בבשורה אישית, בלי התגלות להמון. טוב, זה ברור לנו למה הם לא ממש יכלו להמציא סיפור של התגלות להמון. כי איך אפשר להמציא מעמד התגלות להרבה אנשים בלי שזה יופרך מיידית. שלא יובן לא נכון, אני מכבד ואוהב כל אדם, יהודי או גוי, אבל אם לדבר על אמת - אז זה או שאנחנו צודקים או שלא, כי זה או שאנחנו עם נבחר - או שלא. אין פה ׳כולם צודקים והכל אותו דבר׳ וכו׳. ממש לא. ספר החינוך מוכיח את בחירת עם ישראל בצורה הכי פשוטה. ודרך אגב, זה שנבחרנו לעם סגולה זה ממש לא אומר שאנחנו צריכים לשנוא את הגויים או להתנשא מעליהם. בדיוק הפוך: בגלל שיש בנו סגולה רוחנית מיוחדת וכישורים רוחניים גבוהים, לכן נבחרנו להיות סמל של אהבה ושלום. אנחנו אמורים להיות לעולם סמל של אהבה לכל אדם, לכל היצור והנברא. ׳אור לגויים׳ כמו שכתוב בתנ״ך. בסופו של דבר, אנחנו הבאנו את בשורת האמונה לעולם, ואת בשורת המוסריות והאנושיות.

למה אנחנו הבאנו את המוסריות והאנושיות לעולם? פשוט מאוד. קודם כל, היינו הראשונים עם הציוויים של המצוות שבין אדם לחברו, חוץ מהמצוות של בין אדם למקום. הרי כל הדתות הגדולות בעולם לקוחים מתוך היהדות. היו אולי לפני כן כמה עמים שייסדו לעצמם חוקים, אבל לא ממקור אלוקי, לא בהתגלות אלוקים, אלא משכל אנושי. וזה בדיוק העניין פה, כי האם אפשר לייסד מוסריות המושתתת על פי שכל אנושי? ברור שלא, כי מי יכול לקבוע לך מה הן אמות המוסר הנכונות? מי אומר שלשחוט בהמות ולאכול דגים מותר, ולהרוג בני אדם אסור, מי קבע? או מי אומר שאסור לי לגנוב מאיזה מיליונר שהגריל בלוטו עשר מיליון דולר, רבע מהסכום, כשאני נלחם על אוכל למשפחה ולילדים הקטנים? הרי שום בן אדם לא דומה בדעותיו לאדם אחר, אז איך ניצור לבד חוקים לכל העולם כשכל אחד ימשוך לכיוון אחר? ובינינו, האם אכן השופטים בבתי המשפט נקיים מנגיעות אישיות ומאג׳נדות מוקדמות שלהם? וודאי שזה רחוק מלהיות כך, אז חייב להיות שמי שיצר את העולם, יצר בשבילו גם הוראות יצרן מפורטות, בשביל שהעולם הזה ישרוד. אז אנחנו היינו הראשונים בזה, הבאנו לראשונה לעולם את המוסר האלוקי האבסולוטי והמוחלט.

אז אבא שלי היה חכם כשענה לי את התשובה הזאת, מ'ספר החינוך'. כי בגדול אפשר לומר שזה מה שהחזיק אותי חזק, כשהתבגרתי והיו לי הרבה שאלות. תארו לכם אם היה עונה לי: "הס! אסור לשאול! צריך להאמין". הייתי אומר לו בלב, שסבא של סבא שלך יאמין, אתה לא תמכור לי לוקשים. כי למה שאני אאמין לך בגלל שאתה אומר לי? מה אני שונה מאיזה נער ערבי שמוכרים לו לוקשים על גן עדן שמחכה לו, או פעיל דאע״ש שקוטע ידיים או עורף ראשים בגלל סיפורים שמכרו לו והוא מאמין להם? אני חייב לדעת למה אני מאמין ביהדות. כשילד שואל - צריך לענות לו. אנחנו רגילים להשתיק שאלות של צעירים, אבל מה שאנחנו שוכחים הוא שאנחנו גורמים להם להתרחק בליבם מהזדהות עם היהדות. זה לא חכמה לסתום ולהשתיק. אנחנו צריכים לדעת להתמודד מול השאלות. אז נכון שאין חיוב להביא את השאלות אל פיותיהם של הצעירים, כי אולי יהיו כאלו שיותר יאהבו את השאלות מאשר התשובות, אם בגלל יצרים שונים שעובדים חזק בגיל הזה, או שבאמת לא יסתפקו עם התשובות שיהיו לנו אז, שהרי בכל תקופה אנחנו צריכים להתמודד עם שאלות חדשות. אבל ברור שאנחנו חייבים, פשוט חייבים, לתת מענה ברור לאלו שכן שואלים, וגם לא לתת להם הרגשה של: תמיד היית כופר כזה, אויבער חכם, תמיד הריח ממך משהו לא טהור, אלא להיפך - לתת עידוד מלא לאלו שמעזים לשאול את מה שמנקר להם בלב ולא נותן להם מנוחה. צריך לתת להם את המקום לשאול, את ההזדמנות לפרוק את הלב, את משב הרוח החיובי.

אז האם יש באמת תשובות על הכל? לא בטוח. לא את הכל יכולים להבין. אבל קודם כל, מה שבעיקר חשוב הוא שיידעו למה הם מאמינים בבורא עולם ובנתינת התורה בהר סיני מפי האלוקים. ברגע שהם מאמינים שהתורה אכן ניתנה בסיני וממקור אלוקי, אזי הם מסוגלים להבין שלא את הכל חייבים להבין. ברגע שיש אמון בנותן, אזי יש מקום גם לשאלות שנשארות פתוחות, מה שרבי נחמן מברסלב קרא להן - שאלות מה'חלל הפנוי'. כמו קליינט שהולך לרופא מנתח, הוא אינו שואל את הרופא: למה אתה חותך מפה ולא מצד שמאל, או למה אתה עושה ככה וככה, הוא פשוט מברר על הרופא ועל אמינותו, הצלחתו וסמכותו. משם ואילך הוא יסמוך על הרופא ויבין שאין בכוחו להבין עכשיו הכל. אין לו יכולת לראות את התמונה השלמה שרק הרופא מבין ומתמצא בה. או כמו לקוח שסומך על הוראות היצרן במוצר החדש שקנה, ולא שואל למה, כי מספיק שהוא יודע שהחברה של המוצר היא אמינה וישרה. זה דבר ראשון. אך זה לא פותר אותנו מלנסות גם לפתור כמה שיותר שאלות. כי גם מטופלים אצל רופאים אוהבים לדעת כמה שיותר על הטיפולים שנעשים בהם, מי מה ולמה. אנשים לא אוהבים להיות מובלים באף בלי יכולת התחברות. הנוער היום במיוחד רוצה להיות 'מחובר' למה שהוא מאמין בו. לפני עשרים שנים אולי לא הייתה מילה כזו במילון שלנו, אבל היום אתה שומע את זה כל הזמן מבני הנוער: 'אני לא מתחבר לזה'.

ופה אנחנו מגיעים לנקודה מאוד חשובה: אנחנו מרבים לומר היום שהסיבה הגדולה לנשירה מהדת היא בגלל תאוות. שלא כמו בדור ההשכלה שהדור הצעיר שאל בעיקר שאלות, היום השאלות הן רק תשובות לתאוות וליצרים שמושכים אותם. אז תנו לי לומר לכם שזה ממש לא נכון! אנשים בכלל לא יודעים ולא מבינים מה שקרה בחמש השנים האחרונות. האינטרנט הפך לחלק בלתי נפרד מהחיים, ואנשים חושבים שהניסיון שהוא הביא בכנפיו הוא רק התאווה היצרית. אבל ממש לא. אחד הדברים הגדולים שהוא הביא, זה המידע: פתאום בבת אחת אנשים התחילו לראות עולם ולקבל מידע על כל הנעשה בכל העולם. פתאום אנחנו פוגשים תרבויות שונות, עמים שונים, השקפות עולם שונות, ואז נוצרות השאלות. מי אומר שאנחנו צודקים? חלק ענק ממש מהנוער מסתובב עם שאלות קשות שאנחנו חייבים לתת להן מענה נכון. על היחס לגוי ביהדות, היחס לאשה ביהדות, היחס לעבדות בתורה, על ארבע מיתות בית דין והריגת עמלק ושבעה עמים, ועוד הרבה שאלות שההתעלמות מהן פשוט גורמות לרבים וטובים לעזוב.

נכון, עם כמה שאלות תהיה לנו התמודדות מורכבת, ואולי במאמרים הבאים ננסה לעמוד על כמה מהסוגיות הנפיצות הללו, אך להתעלם מהם זו גם לא אופציה מעולה, כי זה מראה על חולשה ולא על חוזק. זה מתאים אולי לנוצרים או למוסלמים לענות: "כך צריך להאמין, כי אמרנו לך ככה". היהודים הם עם חכם משכיל ונבון, ותמיד עמדו לנו החכמים שניסו להסביר את התורה והמצוות על פי רוח הדור ושאלותיו. בתקופת הפילוסופיה והמחקר על אלוקות, הוציא הרמב״ם את ספרו הפילוסופי ׳מורה נבוכים׳. טוב, זה היה שנוי במחלוקת באמת בגלל שעצם העיסוק בפילוסופיה היה שנוי במחלוקת, אבל אין בכך ספק שהרמב״ם הציל עם ספרו אלפים שתעו אז במבוך הפילוסופיה. גם בעל החינוך הוציא בזמנו את ספר ׳החינוך׳ שניסה להסביר את המצוות על פי השפה של דורו. בתקופת ההשכלה הוציא ר׳ שמשון רפאל הירש ז״ל את ספרו 'חורב וספרים נוספים שהסבירו את התורה והמצוות על פי השפה של אז, ובכך הוא קרב עשרות אלפי בני נוער אל התורה והמצוות. אז חבר׳ה, הגיע הזמן. הנוער זקוק בדחיפות למענה יהודי נכון ומבוסס. הוא זקוק לאנשים שיעזו להרים את הכפפה ולענות להם על הכל, אבל על הכל, ובלי לטייח להם דברים. כי ביננו, גם לנו זה נמאס כשעונים תשובות שמטייחות ולא מספקות. זה רק יותר מרחיק. אנחנו חייבים להיות כנים עם עצמנו, ואם אנו מרגישים שאין בנו כח להתמודדות הזו זה רק מסיבה אחת - שגם אנחנו לא בדיוק יודעים למה אנחנו מאמינים במה. ביננו, זו גם הסיבה שבישיבות לא נותנים מענה לשאלות ביהדות. כי גם שם, במערכת, לא יודעים הרבה מה לענות. ואני ממש לא מאשים את אף אחד. וכי להם כן נתנו מקום לשאול כשהם היו צעירים? אז מאיפה שיהיה להם לענות ולהתמודד מול ים של שאלות שהם מפחדים להקשיב להן. אבל, חברים יקרים, הגיע הזמן לשינוי רציני. אנחנו חייבים ללמוד את הנושאים היטב ולהיות מוכנים לאתגר הזה, גם בתוככי הישיבות. להנגיש את היהדות לבני הנוער. להטעים ולהמתיק להם את התורה והמצוות.

וחשוב להדגיש, כשמדברים על נתינת מקום לשאלות ביהדות, זה לא אומר שצריך לפתוח לכל ילד את הראש עם שאלות שהוא עוד לא הגיע אליהן. כי לפעמים הוא יבין את השאלות ולא את התשובות. וכמו כן, חייבים תחילה לבסס היטב את הסיבה לאמונה ביהדות ובמסורת, כי ברגע שאתה מאמין בנתינת התורה מסיני מפי האלוקים, אזי גם אם שאלות מסוימות לא ייפתרו לך מיידית, הרי שתוכל לומר: "אוקיי, אבל אני מאמין בתורה גם אם אינני מבין, כי היא ניתנה בסיני ממי שברא את העולם ויודע ומבין יותר טוב ממני". מי שנתן את ההדרכה הזאת לשילוב בין עמדה של אמונה תמימה לבין עמדה שואלת המנסה להבין, זהו הבעש״ט הקדוש, מייסד החסידות. כך מופיע בספר בעש״ט על התורה, שהאדם צריך מצד אחד לחקור ולנסות להבין כמה שיותר, אך להיות מספיק חזק באמונה גם כשאיננו מבין את הכל, כי אנחנו לא באמת יכולים להבין את הכל.

אני רוצה לסיים עם משהו מעניין. אני רוצה לצטט משהו מהאמנה הפלסטינית של חמאס. כן, מה שאתם שומעים. יותר נכון, מהפתיחה של האמנה. וזה הלשון:

חמאס. פלסטין. 1. מוחרם. 1409. 18 אוגוסט 1988.
״בשם אלוקים הרחמן והרחום. אתם היהודים, הייתם הטובה באומות שהוצעו לבני האדם. מצווים את הטוב ושוללים את הרע. לו האמינו אנשי הספר (היהודים) - כי אז היה להם טוב. יש מהם מאמינים אך רובם מושחתים. הם לא יזיקו לכם (היהודים) אלא במעט. ואם יילחמו בכם ייסוגו מפניכם, ולא ינצחו אתכם. הם נידונו להשפלה היכן שיהיו, אלא אם כן יחזיקו במוסרותיו של האלוקים. היהודים, כי העלו את חמתו של האלוקים, הם נידונו לחיי מסכנות, כי כפרו בפסוקי האלוקים. הם נידונו לכך משום שמרדו ועברו על החוק״.

עד כאן העתקתי במדויק את הקריאה של אמנת ה׳חמאס׳ אל בני ישראל. כתב אותו אחמד יאסין בזמנו לעם הערבי. (התרגום מערבית מהספר 'אינתיפאדה', אהוד יערי וזאב פיש עמ׳ 353). הבאתי את הציטטה הזאת בסוף מאמר זה כי אין חיזוק יותר גדול לאמונתי ביהדות ובהיותנו העם הנבחר מאשר ציטוט זה. הודאה בפה מלא שנבחרנו כעם סגולה להיות מצווים את הטוב לכל העולם , מפי אלו ששונאים אותנו ורודפים אותנו יום יום. ציטטה כזו, למשל, ראויה להילמד בישיבות ובבתי הספר. כי היא אקטואלית ועכשווית. נותנת לנו קצת הסבר רקע על ההתמודדויות שלנו בסכסוך הישראלי-ערבי, ובעיקר נותנת לנו שיעור חיזוק באמונה ויהדות, ותחושת גאווה ואחריות.

אני מסיים בקול: אני גאה להיות יהודי מאמין. אני גאה להיות חלק מהעם המוסרי והרוחני השומר על צלמו האלוקי, על אנושיותו ועל שפיותו. אני גאה להיות יהודי שנושא את דגל החמלה והשלום, אהבה לכל יצור ולכל נברא. אני גאה להיות מהעם שנבחר לשרת את העולם ולהאיר לו מתוך אהבה וחמלה אנושית, מהעם שנבחר לאהוב ולתת ולכבד, מהעם שנבחר להיות אור לגויים וסמל של אמונה, חרות ושלום. הגיע הזמן שנשריש גאווה ואחריות זו בלבבות הצעירים שלנו, שידעו לישא בגאון ובעוז את דגלה של האמונה והיהדות. שילמדו משהו על אמונה, שיעזו וישאלו וידעו פרקים במחשבת היהדות, ותרבה הדעת והחכמה בקרב נערי ישראל המבקשים להגיע אל האמת ומחפשים אותה בכל ליבם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!