מה עשה כחלון שנתניהו כל כך 'נדלק' עליו

שלושים יום קודם ארבע הקושיות של ההגדה, הטרידה קושיית מה נשתנה את המערכת הפוליטית, מירושלים ועד סין. מדוע ולמה שינה ראש-הממשלה את עורו וחזר בו מפשרת התאגיד שאומצה בפורום ראשי מפלגות הקואליציה, נשאלה השאלה - וכל הפרשנים וכל החכמים, עמדו חיוורי פנים ולא מצאו תשובה.

הפרשנות הראשונית ולפיה תכנן נתניהו משבר בכוונת מכוון, כדי ללכת לבחירות ולטרפד את המשך החקירות, לא עומדת במבחן הסבירות וגם לא במבחן המציאות. השרים שהשתתפו בישיבת פורום ראשי מפלגות הקואליציה העידו שנתניהו עזב את הישיבה נינוח. הוא קיבל את הצעת הפשרה ואפילו לא ניסה ליצור מראית עין של אי הסכמה. "כך לא נראה ראש ממשלה שמתכנן משבר יזום ובוודאי שלא אדם מתוחכם כמו נתניהו", העידו לאחר מעשה שניים מהשרים שהשתתפו בישיבה ואף הובילו לפשרה. המסקנה שלהם הייתה שדבר מה נוסף התרחש בין חמישי למוצ"ש.

ההסבר הרשמי של נתניהו: פגישתו קורעת הלב עם אנשי רשות השידור שהוכיחו לו באותות ובמופתים כי כלכלית, עלות שיקום הרשות זולה מעלות הקמת התאגיד. גם התירוץ הזה, לא עולה בקנה אחד עם הרגישות הידועה של נתניהו כלפי עובדים שסרו למרותו, פוליטיקאים עושי דברו וחברי מפלגתו. הרבה מעלות לאיש, אבל מאז ומתמיד הוא קיבל ציון של אפס ביחסי אנוש.

חפש את האישה. במסדרונות הפוליטיים הצביעו על הרעיה שרה והבן יאיר, שהעבירו אותו על דעתו במהלך השבת. על סינדרום קיסריה, שעובר על נתניהו בכל סופ"ש, ממנו הוא שב, פרנואיד כמו המלך הורדוס מייסדה של עיר הנמל ההיסטורית, נכתב בעיתונות הישראלית כמעט מדי שבוע. מידת המהימנות של כל האגדות הללו, כמידת הדיוק של דיווחי סרנה על שיירת ראש הממשלה. במקרה הזה, מדובר בכלל בסינדרום ירושלים, הואיל וביבי נותר ללון בסופ"ש האחרון במעון ראש-הממשלה ברחוב בלפור בירושלים. שרים ששוחחו עמו הבינו, כי בטרם פרסה השבת את כנפיה לקראת חילולה הצפוי במעון ראש הממשלה, נתניהו נמלך בדעתו.

כמו בחקירה פלילית, שבהווייתה נתניהו מתמחה לאחרונה, יש לבחון ראשית את היסוד העובדתי, ורק אחר כך את היסוד הנפשי – כדי לנסות ולהגיע לחקר האמת. ביום רביעי שעבר הודיע נתניהו על ביטול ישיבת הקבינט שתוכננה לשעה 8:00 בערב. נתניהו הוא אלוף הדחיות והמריחות ללא צורך בסיבות מוצדקות, אך העילה הפעם הייתה חגיגית – בעטיו של הגיבושון הקואליציוני שתוכנן לאותה שעה.

רק שלגיבושון, כדרכו, הגיע נתניהו באיחור לא אופנתי של למעלה משעה וחצי. שרים שהמתינו עד בוש, נואשו ועזבו – שמעו בדרך חזור כי המאחר הכרוני מקיסריה, עלה על הבמה וחיטט מחדש בפצעי התאגיד. פוטנציאל הנזק היה ברור לכל, אך באותו שלב כחלון הגיב במה שנראה כאיפוק יחסי.

למחרת היום, ביוזמה משותפת של דרעי ובנט, הושגה הבנה שהחזיקה מעמד פחות מיממה, במסגרת פורום ראשי מפלגות הקואליציה. באותו סיכום דובר על כך שהתאגיד יחל את שידוריו במועד, כשבמקביל יהודק הפיקוח באמצעות חקיקה. כל מי שנכח בישיבה, יצא בתחושה ששידורי המשבר תמו, עם השגת הפשרה.

השינוי הדרמטי בין ליל שישי לשבת – לא בעבע בסיר החמין המשפחתי בבית ראש-הממשלה. השרים שהיו מעורבים במהלך טוענים, כי בניגוד לפרסומים, אין לו קשר ישיר גם לחומרי החקירה, אלא דווקא לחומרי הקריאה. בבוקר יום שישי, פתח נתניהו את מוספי עיתוני סופ"ש ועיניו חשכו. כל המאמרים המרכזיים היו גדושים בהדלפות ארסיות של הדברים הקשים שהוטחו בו על ידי כחלון ונאמרו בחדרים סגורים. ביבי שחשב עד לרגע זה שהמשבר מאחוריו, הבין כי השר שכונה בעבר על ידי חבריו לליכוד "הכייס המנומס", לחץ את ידו בתום, ובאותה שעה, הטמין לו מוקש שהתפוצץ למחרת היום.

האמת, כמו תמיד, נפלה איפשהו באמצע. מוספי השבת נכתבים כידוע בבוקר יום חמישי. ישיבת פורום ראשי מפלגות הקואליציה התקיימה בשעות אחר הצהריים של אותו יום. כשכחלון לחץ את ידו של ביבי והשניים החליטו להוריד את הנושא מסדר היום, העיתונים כבר ירדו לדפוס, ואת הנעשה לא ניתן היה להשיב. לנתניהו זה הספיק כדי לחוש כלפי כחלון, כפי שהרגיש בעבר כלפי שר האוצר לפיד.

התירוצים שנלחשו באוזנו של נתניהו לא הועילו, וכראיית נגד, נשלפה הדלפת האמירה האומללה על "הגן המזרחי", מתוך ישיבת פורום ראשי הקואליציה. המסקנה של השרים המעורבים היא, שלא הייתה כאן יציאה מכוונת למלחמה, אלא התרחשות מתגלגלת. אותה מיסקלקולציה מפורסמת מ-2007.

שלום בבית
הטענות של כחלון נגד נתניהו גונב הקרדיטים, מובאות ומונצחות מראשית הקדנציה בכתבות ובמאמרים עיתונאיים, לאין שיעור. אם על כל הדלפה נגד ביבי הייתה נבנית דירה, מצוקת הדיור הייתה נפתרת מזמן. דווקא הצד של נתניהו, לא נשמע, ולמרבה הפלא – בעוד ראש-הממשלה שוהה בסין, עמדתו הוסברה השבוע ברהיטות על ידי שרים שאינם נמנים על סיעת הליכוד, ואף מתחו על נתניהו לאחרונה ביקורת לא קלה.

השרים הללו מתארים סיטואציה בלתי אפשרית, של ממשלה ששריה מודעים לנוסחה ולפיה, כגודל ההשמצה נגד ראש-הממשלה, כך עומק החשיפה העיתונאית. יו"ר ש"ס אריה דרעי, צידד השבוע בנתניהו כשדיבר על ההדלפות - כמקדמות כותרות. "כל שר בממשלה יודע, שאם ידליף מידע נגד נתניהו, בעמוד השני של העיתון או בכותרת השנייה של המהדורה, הוא יקבל במה מפרגנת", התראיין דרעי וסנגר על ביבי. כשנשאל האם התכוון לבנט, התחמק דרעי באלגנטיות. שר החינוך – האזין ונפגע. במשבר הזה, לא הועברה אף הדלפה במנהרותיו התקשורתיות.

תפקידו של מדור זה היה מאז ומתמיד להרבות אהבה ואחווה, שלום ורעות בין פוליטיקאים העוסקים בצרכי ציבור. בנט ישמח מן הסתם לגלות שדרעי בכלל לא התכוון אליו. בשיחות סגורות העיד דרעי השבוע שבנט משמש לצדו כגורם ממתן ומפשר. המתקפה שלו כוונה נגד ההדלפות שהובילו לכותרות, לטורים ולמאמרים בעיתוני סופהשבוע, ואשר הוציאו את נתניהו מהכלים וגרמו לו להודיע על הפרת הסיכומים.

בסביבת נתניהו מציגים זאת כמגמה שיטתית. כחלון, לדברי המקורבים, הבין מהרגע שחבר לנתניהו שהוא יידרש לשלם את מחיר האשליה. בבחירות האחרונות הוא אותרג בתקשורת ונתפס כגורם שיעביר קולות מהימין למרכז – ובסופו של יום, היה זה שהביא בקולותיו להקמת ממשלת ימין צרה. כחלון – מוסיפים ומסבירים בסביבת נתניהו – הבין שהוא חייב להתמקם על המשבצת הנכונה, כדי שלא להיצלות, על בסיס יומיומי, בתקשורת הנבגדת. לפי אותה תאוריה שמשמיעים מקורבי ראש הממשלה, התובנה הזאת גרמה לכחלון להתייצב על משבצת כפולה. להצטייר ציבורית כמגן בית המשפט העליון, ולתפוס תקשורתית עמדה לעומתית לראש-הממשלה.

המורסה התפוצצה השבוע והמוגלה התפרצה. התגובה של נתניהו הייתה אימפולסיבית ולא מכוונת. כל איתות של פשרה מכיוונו, גרר כותרת יותר משפילה על התקפלותו. כשהשר יריב לוין עשה קולות של פשרה מוסכמת, העיתונות חגגה על מפלת נתניהו. כשנדמה היה כי חלפה שעה ללא כותרת לעומתית, הוא חטף דיקור סיני מראשי התאגיד, עם פרסום מינויה של הרעיה לבית סער כמגישת המהדורה המרכזית של התאגיד. חפש את האישה, ולא רק בבית ראש-הממשלה.

הערוץ החרדי
דרעי, בנט ואיווט הוסיפו להעריך, גם אתמול (שלישי), שאיננו מצויים על המסלול המהיר לבחירות ופשרה תימצא. לאף אחת מהשותפות הנוכחיות לא תהיה ממשלה טובה מזו – יודעים השרים לספר על עצמם ועל חבריהם. החרדים כבר למדו שאחרי שנות שובע מגיעות שנות הרעב. איווט עדיין לא בשל לצאת מהקוקפיט של משרד הביטחון בכיסא מפלט. בנט אומנם תופס תאוצה בסקרים - אבל בתרחיש הזה הוא כבר היה, ואיש לא מבטיח שלממשלה הבאה הוא יחזור עם אותו משקל סגולי. על כחלון שמצבו הציבורי, כמצב עובדי הרשות, מיותר לדבר. גם על ח"כי הליכוד החרדים מימי הבוחרים (בפריימריז ובמערכת הבחירות), מיותר לדבר.

השותפים הקואליציוניים כאן כדי להישאר וכמה שיותר. למרות שנתניהו בונה סביבו חומה סינית של הצהרות, שריו ממשיכים להעריך שהמשבר לא יוביל לבחירות. נתניהו אולי ייחלש, אך ממשלתו עוד עשויה לצאת מחוזקת. "זו אינה הקדנציה הקודמת שבה נשברו כל הכלים מול שר האוצר, והיה ברור שכך אי אפשר להמשיך", אומר דרעי. ספק מעריך, ספק מקווה.

"הוכחתי שאני יודע להפתיע", אמר לי נתניהו במשבר קודם שהוביל בסופו של דבר לפירוק הממשלה. מאז ועד היום, ערמת ההוכחות רק הלכה והתגבהה. נתניהו וכחלון על צמרת העץ, ונכון לשעת כתיבת השורות טרם נמצא סולם יציב דיו, שיאפשר לשניים לרדת מהעץ בכבוד ולא ליפול בין השלבים.

בסיפור הזה, אין מנצחים, אך מובטחים יש לרוב. אחד מהם, הוא הרדיו החרדי המיועד במסגרת התאגיד, שהשבוע דובר בו נכבדות, אחרי שכל הצדדים שבעטו ובטשו נשבעו אמונים לקידומו, כקריצה לנציגים החרדיים.

כשהמשבר יחלוף, סביר להניח שראשי התאגיד הנוכחיים או המוחלפים, ישמרו אמונים לערוץ החרדי כמו לעובדי רשות השידור, אבל בינתיים לפחות יש דיבורים חיוביים, ובמדינתנו הצנועה, דיבורים והבטחות הפכו כבר מזמן לתוכנית עבודה יחידה.

הרישיון של פרוש
ביום ראשון בערב שעון ניו יורק, שני לפנות בוקר שעון בני ברק – שיגר סגן שר החינוך מאיר פרוש ליו"ר ועדת הכספים משה גפני, מסר כמותו לא הועבר במשך שתי שנות קדנציה, רצופות משברי נורווגי ותקנים בחינוך העצמאי.

כפי שהתאגיד הוא בבת עינו של ביבי, רפורמת הסיעוד היא אבן הראשה של ליצמן ותקציב הישיבות הוא סלע קיומו של גפני – כך רפורמת הרישוי בשביל פרוש. כרטיס הביקור של הקדנציה הנוכחית. המורשת שבכוונתו להנחיל מתפקידו הפרובלמטי כסגן שר החינוך.

הליך רישוי מוסדות החינוך החרדים, הוא מסלול מכשולים – שמריץ בכל שנה מאות מנהלי מוסדות כמו אוגרים על קרוסלה. לא מדובר באישורי בטיחות ובריאות, שהם מחויבי המציאות, אלא בעשרות סעיפים דרקוניים עליהם נדרשים לענות מדי שנה, אך ורק מוסדות מוכרים שאינם רשמיים.

בתרחישים אבסורדיים מעוררי גיחוך (אלמלא מדובר היה בצחוק על חשבוננו), מוצאים עצמם מנהלים חרדים שזוכים לעשות את הבלתי אפשרי ומקבלים מבנים שהיו בבעלות ממלכתית, כשהם מתרוצצים אחרי פקידים, כדי לקבל היתרים ואישורים למוסדות שעמדו על תלם כמוסדות ממלכתיים במשך שנים.

גם בהליכים שהתקיימו בבתי המשפט במהלך השנים האחרונות, הוסכם על דעת הצדדים, שנדרש תיקון יסודי, מותאם, שיאפשר למוסדות לנהל שגרת לימודים מבלי לטבוע בים של טופסולוגיה ולהיתקל בקיר בירוקרטי בלתי עביר. אפרופו המחויבות הקואליציונית שנתניהו קידש השבוע – העניין הזה עלה ואף זכה למענה במסגרת ההסכם הקואליציוני של יהדות התורה, עם סעיף ברור העוסק בהקמת ועדה שתפשט ותרכך את סוגיות הרישוי.

כשפרוש התכונן לתפקיד, מצולק מהסבב הקודם כסגן שר באותו משרד, הוא הבין שהצלחתו או כישלונו בתפקיד, ייגזרו מסעיפי ההסכם הקואליציוני. נכון להיום, ולמרות היחסים המתוחים עם לשכת השר, הוא יכול להציג מספר הישגים לא רעים ובכללם פרויקט החונכות לנוער, שינוי תהליכי הרישוי והחשבות ועד אי אלו הישגים נקודתיים. אלא שגם פרוש יודע, שעל סוגיית שינוי מנגנוני הרישוי – יקום וייפול דבר.

את תקציבי עולם התורה – אחרים ינכסו לעצמם, למרות שהדברים עוגנו במסגרת ההסכמים. לגפני שהצליח לאשרר השבוע העברת כאלפיים שקלים למלמדים בתלמודי התורה (מלמדים יקרים, גשו למנהלים, ובקשו עדכון בתלוש הקרוב), עולם מלא משל עצמו. כך גם לדרעי ולליצמן שהם בעלי-בית במשרדיהם. סגן שר לעומת זאת, צומח בתפקידו כמידת ההשקיה והחשיפה לאור השמש שמעניק לו ברוב טובו השר הממונה. תחת שר דומיננטי כבנט, שמוצא מסילות ישירות לליצמן, לגפני ולדרעי – פרוש התמקד מלכתחילה בהכללת מינוי ועדת הרישוי במסגרת ההסכם הקואליציוני, מתוך הבנה, שהצלחה במשבצת הזאת, תירשם על שמו, ותחולל שינוי רגולטורי אמיתי שייזקף לזכותו במשך שנים.
בהסכם המקורי דובר על דד-ליין של שישים יום להקמת הוועדה.

שנתיים של חילופי טיוטות ושינויי שמות חלפו עד שגובשה רשימה שמקובלת על פרוש ועל המנכ"לית היוצאת של משרד החינוך, אך רישיון סופי להקמת ועדת הרישוי – אין. בצר לו פנה פרוש לסיעת יהדות התורה ובהיעדרם של ליצמן וגפני העביר בסיעה החלטה הדורשת את יישום הסעיף, ומלווה באיום קואליציוני - כמנהג הימים האחרונים. פרוש המריא לחו"ל בידיעה שהסיעה איתו, וכשנחת בניכר, כמו ביבי, הבין שנותר לבדו.

גפני שלא מש מארץ הקודש הבהיר שלא נכח בישיבה והחלטות בעלות משמעות קואליציונית לא יכולות להתקבל בהעדרו. מקלב כמובן צידד בעמדתו. ליצמן שהמריא לסין השמיע דברים דומים. ציפיות מליצמן – לא היו לפרוש מלכתחילה. מדגל התורה שלמענה התפטר מהכנסת, הוא ציפה לגיבוי, וחש כמי שנקלע לעימות לא לו, בין יעקב אשר שנכח בישיבת הסיעה, לבין גפני שנעדר ממנה.

אפשר לומר ולכתוב הרבה דברים על העימות הרוחש לו תחת דגל התורה המתנופף ברוח, אך חייבים לציין בכנות, שגפני ואשר לא נתנו ללשונות הרעות, להשפיע על החלטות מהותיות. עד היום, אי אפשר להצביע על שקל אחד שלא נמצאה לו כתובת ראויה במוסד תורני בגלל קרבות הדגל, אך לתחושתו של פרוש, זה עלול היה לקרות בפעם הראשונה.

ממקום גלותו באמריקה שהאנטישמיות הרימה בה ראש, העביר פרוש לגפני את המסר הבא. לא התערבתי לך בענייני העברות הכספים, לא התערבתי לליצמן בנוגע לרפורמות הבריאות, נא אל תסכלו את תחום הפעילות שלי בנוגע לוועדת הרישוי.

חילופי המסרים, בתוך הסיעה ומחוצה לה, גררו לקלחת את יו"ר הקואליציה השש לגוון בקרבות שאינן בזירת תאגיד השידור. אזהרות נוספות נורו מהלוע, ובלשכת שר החינוך הבהירו בתגובה כי לא יפעלו תחת איומים. "העיכוב לא היה בגללנו, אין לנו בעיה עם הקמת הוועדה, אבל לא נפעל תחת אקדח של איומים שמוצמד לרקה", הבהיר ל'קו עיתונות' גורם בכיר בלשכת שר החינוך - שהוכיח רק השבוע, במשבר הביקורת בישיבות לאחר חג הפורים, כי פניו לשלום ולא למלחמה. ליצמן מסין, פרוש מניו יורק וגפני מאדמת הקודש – תרמו את שלהם, ובסופו של דבר, גם בעניין הזה, הושג הסדר צפוי למדי שבבסיסו הסכמה להקמת הוועדה.

לפרוש ולסיפורי רישיון – יש קילומטראז' ארוך. בחיי אביו, הוא החל וחדל מלימודי נהיגה, אחרי שהרב מנחם פרוש ז"ל העיר לו כי אין זה מן הראוי שלחבר כנסת באגודת ישראל, יהיה רישיון נהיגה. על הרישיון ההוא פרוש ויתר תוך כדי תהליך. בנוגע לרישוי המוסדות, הוא מתכוון ללכת עד הסוף ולבוא חשבון עם מי שיכשיל לו את טסט המעבר.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!