הרהורים אחרי פורים - גוזרים ושומרים לשנה הבאה

עברו חלפו להם יומיים, שהם למעשה קצת יותר מיומיים – אם לוקחים בחשבון את מוצאי שבת, אז החלו החגיגות באופן רשמי. ההתאוששות קשה לא פחות מהיומיים האינטנסיביים האלו.

קריאת מגילה עם הילדים - נדמה לך שבת הארבע וחצי מספיק בוגרת ותשב לידך בשקט, את רואה סביבך ילדים קטנים ממנה שותקים ומתעסקים בעניינים שלהם ושותקים ורק שלך מתעקשת לנהל עכשיו שיחות אינטליגנטיות כמו איך מגיעים מעזרת נשים למקום של אבא, יש שם צופר אוויר שהיא חייבת לבדוק מי צופר בו בכל "המן" במגילה.

משלוחי מנות לשכנים – השנה את לא משתגעת (כאילו ששנה שעברה כן השתגעת) מכינה חבילות בסיסיות מעניינות של כמה מוצרי בסיס, ובבוקר הפורים מגלה חוסר ביטחון ודוחפת ככה עוד כמה סוכריות כדי שייראה יותר צבעוני. "מי שלא דופק אצלנו – לא חייבים ללכת אליו", את משכנעת את עצמך ונשארת עם עשרות משלוחי מנות מיותמים שאין לך מושג מה לעשות איתם.

משלוחי מנות לחברים של הילדים – שבוע קודם את שולחת אותם לחנות של ה"שקל", שיקנו שקיות, אביזרים וצלופנים, נותנת להם יד חופשית בהכנת משלוחים, עד שאת מגלה שהם הכינו לעשרים ילדים משלוחי מנות ודחפו בהם לפחות ארבע חבילות שוקולד סגורות ומישהו פה חייב יד מכוונת – היד שלך, כמובן. ביום הפורים מערך מטורף, הם כותבים שמות וכתובות וההורים בודקים איך נעשה את הסיבוב בעיר בצורה הנכונה ביותר מבחינת ניצול זמן, פקקים וכו'. בפועל, שבעה חברים שונים מתקשרים שהם גם באמצע סיבוב ובואו ניפגש באמצע הדרך – כל הסיבוב שהכנתם הופך לסלט אחד גדול, בעל עם מיגרנה ואת שמבהירה לכולם: שנה הבאה נשארים בבית, החברים כבר יגיעו לכאן!

פיקות, נפצים ושלל חומרי נפץ – רק מילה אחת: סכנה! אל תגידו 'לי זה לא יקרה', כי זה קרה לטובים מכולם. לא דווקא כי הם נגעו בנפץ או בפיקה, הם פשוט עמדו שם בסביבה וחטפו את האש. אחרי הסיפורים שהגיעו אלי על פציעות של ילדים קטנים וגדולים, אני לא מבינה איך הורים עדיין מאפשרים לילדים שלהם סביבה כל כך מסוכנת. יש כל כך הרבה דרכים אחרות ליהנות, למחות את זכר המן, שמרו על חייכם.

סעודת פורים – את רוצה להגיע בזמן, אבל גם הבטחת שתכיני משהו בעצמך וגם יש לך כמה אנשים שרצית לעלות אליהם קודם. אנשים בסגנון סבא וסבתא, אתם יודעים. אז מנסים להתארגן בהתאם אבל סיבוב משלוחי המנות של הילדים (זוכרים?) לוקח כפול מהזמן שתכננתם. מפעילים 'ווייז', מחשבים מסלולים מחדש, בודקים על מי אפשר לדלג (הם גם ככה שיכורים ולא יזכרו אם היינו) העיקר שתספיקו לעלות להורים ואפילו לנסוע אליהם במיוחד. הם שווים יותר מכל מסיבה או סעודה שתכננתם להגיע אליה!

סעודת פורים – המשך – אל תפחדו שאין מספיק אוכל, אל תשתגעו ואל תנסו להרשים אף אחד. מי שאוהב אתכם נהנה עם ההשקעה או הפשטות שהפגנתם, הכל לפי היכולת והכוחות. אחר כך כולם ילכו ואתם תישארו עם הבלגן ובלי הכוחות. אה, אגב, לא בושה לקבל עזרה בארגון וניקיון של אחרי המשתה.

ים שיכורים על הכביש – "אני באמת מתנצלת, פעם הבאה אסע על המדרכה" – משפט שלקחתי מבעלי, בו הוא משתמש בכל ימות השנה. בפורים הרגשתי אותו ממש בדמי, לצד: "לא חבל עליך? החיים הרבה יותר יקרים מעוד כמה שקלים ברמזור", ונפלתי דווקא על בחור לא שיכור שהתחיל להתנצל כל כך הרבה – שאני זו שהתחילה להרגיש לא נעים. וברצינות: מה נסגר איתכם שם ברחובות? אנשים, נשים, טף, עגלות ושלל תחפושות בלתי מזוהות. בפורים לא שומרים על החיים? אנחנו הנהגים נמצא מקום אחר לנסוע בו? אני מבינה את הקושי, אבל היי... ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. יש מספיק סכנות ביום הזה, אל תרשו לעצמכם לסכן אתכם ואת בני משפחתכם, ובמיוחד אתם, בחורים שיכורים שפושטים יד ומנסים לפרוץ כל חלון רכב שעובר לידכם – כך אתם נראים, מביך.

מתנות לאביונים – כמעט לכולנו יש רב בשכונה שעליו אנחנו סומכים ויכולים להתייעץ איתו איך ולמי להעביר את הכסף שלנו, בצורה שנהיה בטוחים שהיא מגיעה עכשיו למשפחה שזקוקה לו. אה, ומלבד הכסף, זכרו: חיוך גם לאנשים שאנחנו פחות בקשר איתם ושבדרך כלל אין לנו יותר מדי שיח משותף או אפילו סבלנות אליהם. אי אפשר לדעת את רוחו של מי נצליח לרומם עם חיוך אמיתי ואולי עם איזה מאפה ביתי.

לשמוח באמת, מהלב – פורים הוא היום שמצווה לשמוח בו, אך אין הכוונה לשכרות חסרת טעם או צחוק מעושה. שבו עם עצמכם ונסו להרגיש את השמחה מציפה לכם את הלב באמת. נכון, זה כל כך קשה כשמחר בבוקר אף אחד לא מתחשב בכם, אם זה במקום העבודה, אם זה הטלפון המטריד מהבנק. נסו רגע לצאת מכל המקומות ששואבים אתכם לתוך מערבולת רגשות שליליים ותנו להקדוש ברוך הוא להוביל אתכם. אין שמחה גדולה מזו. מומלץ, אגב, לנסות זאת כל השנה.

לקחת בקלות – נכון, פורים הוא יום אחד בשנה והוא היום הכי אינטנסיבי. הרבה מאוד מצוות בזמן קצר, הרבה אוכל, הרבה מתוקים, הרבה סיפורי נסים וכו'. מי אמר שקל לשמוח? מי אמר שקל לקחת הכל בקלות? השקעתם בתחפושת והילדה קרעה אותה כאילו לא תפרתם אותה במשך שלושה שבועות, הכנתם מנה אחרונה מדהימה והיא התרסקה על הרצפה, תכננתם משהו סולידי לסעודה וכמה חברים השתכרו והפכו את הסלון, תכננתם להספיק עשרים דברים ובפועל בקושי הספקתם עשרה. לא נורא! מהות היום היא שמחה, קחו הכל בקלות, שננו לעצמכם משפטים חיוביים ותראו שהם משפיעים עליכם. הכי קל ליפול לרגשות שליליים. לא צריך לקרוא להם – הם מגיעים לבד. רגשות חיוביים, לעומתם, דורשים עבודת מידות לא פשוטה. מי שזוכה להצליח – אין מאושר ממנו. נסו זאת.

והעיקר, אל תשכחו, גם השנה הבאה תביא איתה את אותם ניסיונות וקשיים של חג הפורים, החכמה היא ללמוד לנהל את היום הזה ולא לתת לו לנהל אותנו. שמרו על עצמכם, על ילדיכם, והיו קרובים לה', ואחרי שיעבור היום הזה ותתאוששו מהדי האלכוהול והמוזיקה, אל תשכחו שהמסע האמיתי מתחיל: ניקיונות לפסח. בהצלחה!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!