תזדרזו: כדי לשמור על התורה, אנחנו זקוקים לתרומה

״ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד״.

השאלות ידועות.

1. מדוע דווקא בציווי הבאת שמן למשכן לצורך המנורה, צריך ש״משה רבינו יצווה״ את בני ישראל? לא מספיק ציווי ה׳ כרגיל?

2. מדוע זה להביא, אליך-למשה? זה לא לעבודת המשכן?

3. הביטוי בלשון ״ציווי״ - לשון זירוז, מדוע דווקא כאן, בהבאת שמן צריך לעבודה צריך להיאמר בלשון זירוז?

ועוד קשה, התוס׳ בסוף של המטרה והתוצאה, ״להעלות נר תמיד״! השמן יועד לעבודה למנורה. מה ההדגשה כאן ועכשיו, גם התוצאה והשימוש, להעלות נר-תמיד? לכאורה מיותר. וברש״י: ״תמיד״, ״כל לילה ולילה״. העובדה שמדליקים ״תמיד״! כל לילה ולילה קשורה, לציווי המיוחד בהבאה?

מצינו בדברי חז״ל: ״ומפרש שאור הזה! בא מן התורה הנתונה בארון הברית״. כלומר אור המנורה שהופק משמן הזית זך שהובא ע״י בני ישראל, ינק ושימש לאור-התורה. שהייתה מונחת בארון, שם.

וא״כ, גם כשמשכן ובית מקדש אינם, התורה קיימת. בכדי להפיק אור-תורה! זקוקים לשמן. להבאת התרומות והצדקות לצורך ת״ח. במיוחד בימים אלו של הפורים שבהם מתקיימות המגביות של התתי״ם לרווחת בני התורה.

זה א״כ הציווי המיוחד לדורות. הבאת השמן-תרומות צודקות לאור-תורה, לתמיד, לא רק בזמן משכן ומקדש. לכן צריך זירוז דווקא בהבאה זו, שהינה תמידית ולדורות. ולכן ההדגשה! אליך, צריך להביא ״אליך״! לעסקנים ולגדולים שבכל דור ודור, שממונים על כך. ציווי זה של ״להעלת אור תמיד״, אור-תורה, נאמר לדורות.

לכן גם נאמר בלשון זו: בלשון זירוז, ודווקא שמשה רבינו יצווה.

משה רבינו הינו בבואה של גדולי הדור שבכל דור. כי הצורך בהבאת-תרומת שמן, להעלות אור תורה, אנו צריכים ונזקקים בכל דור ודור עד ביאת גואל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!