תתרמו, תתרמו להם // טורו של משה ויסברג

עם שריקת הדינמיט הראשונה ניצבת בפניי כמו בפני רבים אחרים שאלת ימי הפורים. בימים שקודם היום הגדול כולם עסוקים בתהיה כמה ולמי לתרום עבור קופת 'תומכי תורה' או מפעל ה'עזר נישואין', מה שמכונה בז'רגון הישיבתי 'ת"ת'.

בואו נדבר רגע על מה שמציק לחלק מאיתנו ואולי אנחנו מתביישים לומר זאת בקול: א. בחורי הישיבות אינם קרובים ללב שלנו כמו עניי העיר או המשפחה שכולנו מעדיפים ומרגישים קרוב יותר לתרום להם, שהרי הם יותר קרובים לליבנו. ב. הבחורים מטרידים אותנו בערב פורים כל 30 שניות בממוצע. נציגי ישיבה אחת נוקשים על דלת ביתך בדיוק כשאתה מרדים את הילדים. האחרים דופקים באמצע כשאתה לומד עם החברותא בסלון. הנקישות חזקות ולפעמים בוטות מדי ומוציאות לך את כל החשק לפתוח את הדלת והכיס.

אבל בוא נדבר על ימי הפורים עצמם. הביטו: בחורי הישיבות שעוזבים הכול. לפעמים אפילו מוותרים על סעודת פורים בחיק המשפחה, והופכים ל'שנוררים' אגדיים. יהיו שיטענו על זה גופא: מדוע מחכנים בחורים להיות מקבצי נדבות. זו לא המלאכה הכי מכובדת שיש. טענה זו אולי צודקת, אך האחדות והערבות ההדדית שמרגיש כל בחור ובחור ומסירות הנפש שלו למען חברו בגיוס עוד שטר ומטבע, את זה אי אפשר לקחת לו ממנו לעולם.

זכורני ימים מקדם, כד הוינא טליא, הייתי בחור ישיבה צעיר ורגליי כשלו בטיפוס במדרגות הבניינים. שפשפתי את פיקת הברך במסלולים שהכינו עבורי ראשי הת"ת כדי לצאת עם כמה שקלונים מרשרשים. לפעמים אפילו לא היה נעים לבוא עמם לשולחן הת"ת בסוף היום ולספר על הבזיונות שעברת ברחובות בית וגן.

אך רבותיי: בחורי הישיבות האוספים כסף בימי הפורים, עבור קופת הת"ת העוזרת לבחור להינשא בכבוד - מקיימים את מעשה החסד הגדול ביותר שנחקק אחר כך בעצמות. זו היא הצדקה האמיתית בדורנו ביום הפורים.

אנא, כשדלת ביתכם נפתחת בפורים, התייחסו אליהם בכבוד. וחס ושלום לא לבזותם או לתת להם הרגשה של קבצנים נודניקים. ימי הפורים נקבעו על ידי ראשי הישיבות כ'עת לעשות לה' הפרו תורתך' ומצווה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים.

מהכסף שתתרמו, הת"ת יתקיים במשך כל השנה. מהיחס שתיתנו להם, הבחורים יצמחו לבעלי חסד בעתיד.‏

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!