כשיועצת הנישואין המליצה: קחי לו את הילדים

ישב אצלי לפני כחודש במרכז אדם, מבטו כאוב ומיוסר, וכך הוא מספר: 'אני שייך למגזר שבו מתחתנים בגיל צעיר מאוד. התחתנתי לפני כעשור. הייתי צעיר מדי כדי להבין את משמעות הנישואין וההתחייבות לכך. השנה הראשונה עברה בשלום, אמנם לא בשלווה אבל בשלום.

'לאחר שנתיים זה התחיל - לא היה עובר שבוע שבועיים בהם לא היינו מתחילים לריב בינינו. בהתחלה המריבות היו על אש נמוכה, אך אט אט האש הנמוכה הפכה לשלהבת גדולה. היינו מסתדרים נפלא עד שהיינו מגיעים לנקודות שנראה שגם אני וגם זוגתי לא ידענו על בוריין מה זה גבר ומה זה אישה - ההבדלים, הצרכים והשוני ביניהם.

'כשהיינו רבים היינו פוגעים אחד בשני מילולית בצורה לא מוכבדת. לעולם לא אשכח את היום הזה (ובעצם הלוואי שהייתי יכול לשכוח את היום הזה). מדי יום הייתי לוקח את שני ילדיי מהגן. באותו יום, הגעתי לקחת את שניי ילדיי מהגן, כפי שנהגתי מדי יום. אני מגיע לגן, מחפש את ילדיי, הגננת אומרת לי "אשתך כבר לקחה אותם". התקשרתי לאשתי והגעתי לתא הקולי. ניסיתי שוב ושוב. כל ששמעתי היה רק התא הקולי.

'נכנסתי ללחץ נורא. מיהרתי הביתה, ושם ראיתי שהמזוודה והבגדים של הילדים אינם. ואז הבנתי. כך, ללא שום הודעה מוקדמת, אשתי עזבה את הבית. רציתי ישר לפנות למשטרה אך ידיד טוב הציע לי שאחכה עם זה. "במצבים כאלו", אמר לי "האשה עוד יכולה להעליל עליך עלילות שרק תסתבך איתם".

בלילה קיבלתי מאשתי מייל ארוך ומפורט, שבו היא כותבת שהיא נמצאת במקום מסוים עם הילדים. עד שלא אתחייב לרשימה ארוכה בה אמלא את רצונותיה, כתבה, היא לא תחזור הביתה. וכל מה שהיא עושה היא עושה בעידוד יועצת נישואין.

לא אראה את ילדי למשך חודשיים ורק אם אתחייב למבוקשה לאחר חודשיים אזכה לראות אותם. ורק אחר כך בהדרגה היא תחזור הביתה. האגו הגברי עלה לשמיים והודעתי לה שזה לא הדרך לקבל את מבוקשה. היא לא תשתמש בילדים בתור משא ומתן הילדים יחזרו הביתה ואז נדבר.

הילדים הם שלי כמו שהם ששלה אין לה בעלות עליהם יותר ממני. אני עמדתי על שלי והיא על שלה כמובן היה זה חודש הקשה ביותר בחיי. ההשפלות והשקרים מצידה דברים שלא היו ולא נבראו הוסיפו שמן למדורה. באותו זמן לא עירבתי אף אחד פרטי המקרה.

לאחר כחודש הלכתי להתייעץ עם הרב שלי. הוא ענה לי כך אם אתה רוצה להתגרש ואתה רוצה להתגרש תתגרש. אפילו שאני לא מציע לך להתגרש, כי ברוב המקרים חיי הגירושין קשים הרבה יותר ממצבך היום.

ואם אתה לא רוצה להתגרש לפחות בגלל הילדים שלך, תסכים למה שהיא אומרת. ואז נראה הלאה.
היה לי קשה מאוד. הרגשתי על חבל התלייה ועוד מבקשים ממנני לנשק את רגלי התליין.

אשתי חזרה עם הילדים הלב שלי אמר לי כל הזמן אהבה אי אפשר לקנות בכוח. כן הורדתי את הראש כי ידעתי את חוקי מדינת ישראל בנושא מזונות ובנושא משמורות. אז הורדתי את ראשי ואת נפשי. למענם ולמעני.

המריבות הפסיקו בינינו. למדתי לשתוק ולהבליג אך חלל גדול נפער בתוכי כלפי אשתי. לאחר כשנה אשתי כנראה הבינה את הטעות שהיא עשתה היא הלכה ליועצת אחרת שהיא לא משתמשת בילדים כדי להשיג את מבוקשה.

והיא כתב לי מכתב ארוך בו היא מבקשת את סליחתה על מה שהיא עשתה לי .והיא מבינה שהדרך בה היא נהגה כלפי זה לא הגיע אלי...

להגיד שסלחתי אמרתי לה אך ליבי שתת דם. איך אפשר לסלוח לאדם שהיה הכי קרוב אליך (אשתך) וכך היא עשתה לך? במשך השנים הפצע החיצוני נרפא אך הפצע הפנימי כואב עדיין ושורף מאוד.

אחד מהדברים הבסיסים בתקשורת עם אנשים היא לדעת לבקש סליחה ולמחול. מי שלא יודע לעשות את שני אלה יהיה לו קשה מאוד לקיים תקשורת תקינה עם אנשים ובפרט עם אנשים הקרובים אליו.

לפעמים בחיים אנשים הקרובים לנו פוגעים בנו קשות. וכן הם גם יכולים לטעות ובפרט אחרי שהם מבקשים סליחה צריך לדעת למחול. למרות הקושי...

ידידי הסופר והמחנך חיים ולדר אמר לי פעם, שבשידוכים לבניו ובנותיו חיפש אדם שיודע למחול ולבקש סליחה אדם שאין לו את שתי הדברים האלו לא יכול לקיים חיים זוגיים תקינים. לגבי הכתבה של שבוע שעבר קיבלתי מספר מיילים כואבים מאנשים בזה הלשון. אין לך מושג מה זה להיות גרוש איך אפשר לשכוח ולמחול.

אז נכון גירושין זה איום ונורא ומה שאנשים שהכי האמנתם להם פגעו בך קשה מאוד למחול. אז זהו תמחלו לא בשבילם תמחלו בשבילכם כי אתם היחידים הנפגעים מכך. וכן וזה לא בושה מי שלא יכול להמשיך הלאה ולמחול לפעמים איש מקצוע יכול לעזור.

שבוע טוב ושל שלום ומבורך לכל עם ישראל.

[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!