הרב שזיווג זיווגים וניחם שבורי לב: שבעה לפטירת רבי יעקב אדלשטיין

רבבות האנשים שהרכיבו את נהר האדם שליווה בליל שישי האחרון את מיטת הגר"י אדלשטיין זצ"ל, היוו פסיפס מגוון של הרבים ששיחרו לפתחו לקבל את עצתו וברכתו. מכל קצוות הקשת והחוגים היו משחרים לבית הפשוט אשר ברחוב נעמי 4 ברמת השרון. שום מאמץ וטרחה לא מנעו מרבי יעקב זצ"ל לקבל כל אדם באשר הוא, וכל אחד הרגיש כי הוא האדם המקורב ביותר אל הרב.

לצד גדלותו האדירה בתורה ומוסר והתמדתו יומם וליל בלימוד התורה הקדושה מנעוריו ועד יומו האחרון, יחד עם הרבצת התורה והיגיעה הרבה בהכנת אלפי שיעוריו ודרשותיו, פתח רבי יעקב זצ"ל את דלתות ביתו ושערי ליבו לכל איש במצוקה ולכל ומר נפש. ביתו הדל והרעוע היה כתובת לכל הלך, אשר ידע כי מלבד אשר יזכה לסעוד את ליבו בבית הרב, יזכה לטללי תחיה בדברי עידוד ונוחם אשר יצאו מאוהבן של ישראל.

ברבות השנים, פנו אליו אלפים ורבבות בית ישראל, וכאשר עבר להתגורר בבניין החדש שנבנה על הריסות ביתו הישן, הוצרכו לבנות כניסה מיוחדת לדירתו, מפני שלא רצה לגרום לרעש והפרעה לדיירי הבניין, מהאלפים שהגיעו לתנות את צערם וכאבם בפניו.

עם השבעה לפטירתו, ליקט 'בחדרי חרדים' סיפורים מדהימים ממסכת חייו הגדולה.

לאחות שברי לב
לא אחת היה יושב שעות רבות עם יתומים ואלמנות על מנת לסעוד ולרפא את ליבם השבור, לנחמם ביגונם הכבד בהילקח מהם עטרת ראשם. הורים שילדיהם חלו במחלות קשות, או כאלו שיקיריהם נקטפו באיבם מארץ החיים, שבורי לב ונכאי רוח, כולם מצאו פינה חמה בלבו הרחב. הם שפכו את צערם בפניו, שטחו את כאבם ומצוקתם באזניו הכרויות לכל צרה שלא תבוא.

תורים ארוכים של תלמידי ישיבות או בנות ישראל כשרות שזיווגם התעכב, שיחרו אליו בעת הגיע לשמחה כלשהי. בכל מקום אשר פשטה השמועה כי "הרב אדלשטיין הגיע", התקבצו עד מהרה המונים לבקש את ברכתו ועצתו, ומעל הכול, זכו להשתתפותו המלאה בצערם וכאבם, אשר נגעו לליבו כאילו היו צערו הפרטי.

יחסו של הרב לדברים שעשה עבור הזולת היו בביטול גמור. לדידו לא נוצר אלא לסייע לאחרים. לעצמו לא ביקש כלום, הכול עבור השני. כאשר היו שואלים אותו למשל אם "הרב רוצה ללכת לחתונה", לא היה מבין את השאלה. לא היה אצלו המושג "רוצה". "צריך - אז עושים". בכל רגע ורגע מחייו חי תחת המוטו "אנא עבדא דקודשא בריך הוא".

זהירות יתר בבין אדם לחברו
יחסו לכל אדם היה רגיש ביותר. הזהירות וההקפדה בעניינים שבין אדם לחברו היו אצלו מן המפורסמות. גם בעיכובים של זיווגים - שבעניין זה היה מן המפורסמים והבקיאים - היה אצלו תמיד חשש של אנשים שנפגעו בזמן השידוך ותמיד היה מדגיש שצריך לבקש מחילה. כך למשל, בחור שנפגש עם בחורה והשידוך היה יורד, היה אומר שצריך לבקש מחילה, אפילו שזהו דבר לגיטימי. הרב היה אומר "מותר לך להוריד, אבל צריך לבקש מחילה". לפעמים, כאשר היה רואה שהבחור או הבחורה נרתעים היה אומר כי "לא צריכים לבקש לבד, אפשר לשלוח שליח" ותמיד ראו בזה אחר כך ישועות.

עד כמה היה חמור בעיניו העניין של בקשות ה'מחילה' ניתן להבין ממקורבו, הרב יהודה אנגל, מי שהיה נאמן ביתו וליווה אותו רבות בשנים, שמספר: "הייתה בחורה שהגיעה לגיל 30 ובאה לבקש ברכה לזיווג. הרב, כמו תמיד, שאל אותה תוך כדי הדברים אם יש מישהו שנפגע ממנה?, היא השיבה: "עשר שנים אני בשידוכים, איך אני יכולה לזכור?" אולם הרב אמר לה "אין מה לעשות, תחפשי ותנסי למצוא". היא שבה לאחר תקופה ואמרה: מצאתי, אבל האיש כבר נפטר, לאחר שנולדו לו כבר שישה ילדים. האיש היה טמון בבית הקברות בצפת. הגר"י אדלשטיין זצ"ל ציווה עליה: "לכי לקברו ובקשי מחילה". היא נסעה לצפת ובאותו החודש היא התארסה".

עוד מספר הרב יהודה אנגל: "היו אנשים שהיו מבקשים ברכה והרב היה אומר להם: עוד שלושה חודשים תתארס. אבל, אנשים רצו ישועה עכשיו ומיד, "אי אפשר קודם?" היו שואלים. "במקרים כאלו", אומר הרב אנגל " ראינו בחוש שהברכה הייתה 'נהרסת'". הרב לפעמים היה אומר 'השנה', ואלו שהמשיכו להתעקש פשוט הפסידו. הרב אמר כמה פעמים כי אנשים הורסים שמבקשים להקדים. "אם יצא לי להגיד כך אז כך יצא לי לומר" היה אומר.

"היה אברך בבני ברק שעבר דום לב קשה ושכב ללא הכרה", מספר הרב אנגל. "הרב הגיע לבקרו בבית החולים ונשא תפילה על יד מיטתו. בנו של האברך ביקש מהגר"י אדלשטיין ברכה שאביו יקום ויחזור לאיתנו. על אתר הרב אמר שאת נרות החנוכה הוא ידליק בעזרת ה' בבית. הבן התעקש ואמר: הרב, חנוכה זה עוד כמה חודשים. הרב הסתובב ויצא מהחדר. זו דוגמה מוחשית שאנשים שהיו כאובים שרצו לראות את הברכה יותר מהירה, גם אם היה מבקשים ממנו תאריכים היה אומר 'אני לא חוזה בכוכבים'".

כמו בדורות עברו
הנהגתו בענייני הרבנות הייתה כמו רב מהדורות הקודמים, וכל מה שעשה היה על פי המסורת שקיבל מ'החזון איש' זצ"ל, מ'הבריסקער רב' זצ"ל ומהרב מפוניבז' זצ"ל. הגר"י אדלשטיין היה בקי בכל התחומים. תמיד רצה להכיר את כל הרבנים והקהילות, "להיות קשור - צריך עם אחד" אמר "אבל להכיר צריך להכיר את כולם". וכך היה ניתן לראות את רבי יעקב תדיר מסתופף בחצרות חסידים ואצל רבני עדות המזרח.

מעולם לא החזיק את עצמו לאיש תורת הסוד, אולם סדרי התפילה המיוחדים שנתן לאלו שבאו לבקש את ברכותיו לישועה היו נראים כמגיעים ממקומות עמוקים. פעמים רבות היה מייעץ להם להתפלל לרפואה על ציון ה'חזון איש' זצ"ל או על קברו של המקובל מורו ורבו רבי יעקב משה רביקוב זצ"ל, שכונה 'הסנדלר'. סגולות שונות נתן לחשוכי בנים ומעוכבי זיווגים וכל אחד שעשה את סגולותיו ראה ישועה, כשליבו הרחום והרחב היה כלי לקבל את דמעות העשוקים ובעלי הייסורים.

אות אחר אות
בחור מעוכב שידוך שלא הייתה לו שום היכרות מוקדמת עם רבי יעקב, התלונן בפניו כי "אין לו הצעות" וביקש ברכה לזיווג. היה זה בחודש אייר. רבי יעקב אמר לו "מה אתה צריך הצעות? יש לך את הזיווג שלך ועד חנוכה אתה תהיה חתן". הבחור, כיום אב למשפחה ברוכת ילדים, מספר ל'בחדרי חרדים': "חודשיים לאחר מכן הגיעה הצעה טובה. במשפחת הכלה היו קצת בעיות אבל המיועדת הייתה מושלמת. המציע, בהכירו אותי היטב, לחץ עלי לעשות את השידוך. עליתי לגר"י והצגתי בפניו את הדברים. הייתי בטוח שלאור המקרה רבי יעקב יגיד לי להוריד את השידוך. לאחר שקרא את השמות אמר: יהי רצון שהזיווג יעלה יפה ויהי רצון שיהיו לך בנים ובני בנים. אמרתי לרבי יעקב "עוד לא נפגשתי בכלל", אך רבי יעקב אמר לי "זה הזיווג שלך". דעתי לא נחה. ועליתי שוב לביתו של רבי יעקב, הפעם עם מציע השידוך ואמרתי שוב שאיני רוצה את השידוך אך הרב נותר איתן בדעתו ואמר שזה השידוך. שאלתי את הרב אם הוא "לוקח אחריות", והוא ענה שהוא לוקח אחריות על השידוך. כל זאת למרות שלא הייתה לבחור שום היכרות מוקדמת עם רבי יעקב, "ואכן" מספר האיש "התארסתי, מספר ימים לפני חנוכה, כהבטחתו".

"הסיפור לא מסתיים כאן. כמה שבועות אחרי החתונה פוגש הבחור את רבי יעקב בחתונה ומבקש ברכה לזרע של קיימא. רבי יעקב אמר לו מיד: 'אתה צריך לבקש מחילה מאיזה רב בירושלים'. הבחור, שמעולם לא דיבר עם הרב המדובר, לא הבין למה מכוון רבי יעקב. רק לאחר מכן נזכר שפעם התבטא עליו בצורה לא מכבדת.

לאחר מספר שבועות פוגש רבי יעקב את מציע השידוך ואומר לו "ברוך ה' רעייתו של הבחור נפקדה", וזה הכל מבלי שיידע כלום ולא הכיר את המשפחות. "ממש רוח הקודש היה בקרבו" מספר האיש בהתלהבות.

אברך צעיר שהוצע לו תפקיד משגיח בישיבה אך חשש מפני "מה יגידו", שם פעמיו לרמת השרון וסיפר לגר"י אדלשטיין זצ"ל כי "מציעים לי תפקיד בישיבה ואמא שלי אומרת שהיא מפחדת מהעין הרע". רבי יעקב הגיב מיד ואמר: "תגיד לה שהיא תשים 'מלח בנעליים' ואין לה מה לחשוש". אחרי שנה וחצי אני פוגש אותו בבני ברק. הוא רואה אותי מרחוק וישר ניגש אלי "אתה רואה ברוך השם שאתה מצליח בישיבה אין לך מה לפחד".

הכרת הטוב
ידועה מידת הכרת הטוב הגדולה שהייתה בו, כפי שסיפר בנו הגרמ"ש אדלשטיין שמונה לממלא מקומו ברבנות שכונת 'נאות יוסף' בבני ברק:

לפני שמונה שנים, אירעה ישועה גדולה לבת שנישאה לאחר שסייע לה. בעקבות הישועה, הוזיל אביה מכיסו תרומה עבור המוסדות ברמת השרון. ביום חתונתה, היה הרב אחרי התקף לב חמור, שקרובי משפחתו והרופאים חששו שלא יצליח לשוב לאיתנו. בסיעתא דשמיא צלח הרב את ההתקף החמור והיה מוטל עליו לנוח. אלא שכשנודע לו על חתונתה של אותה בת, התעקש רבי יעקב ואמר שהוא חייב ללכת לחתונה, משום שהכרת הטוב למי שמסייע בידי המוסדות ברמת השרון קודמת לכל. ואכן, חרף חולשתו הגדולה הלך לשמחה ורקד כאילו לא אירע לו דבר.

על משמר התורה
שום דבר לא מנע מהגר"י אדלשטיין זצ"ל להופיע וללמד תורה בכל בית כנסת בעיר, או כל מוסד חינוכי שהזמינו לדבר ולשאת משאות קודש בפני תלמידיו. אך, נעימותו ואצילותו לא מנעו ממנו לעמוד בכל עוז ותעצומות על משמר היהדות, הן באחריות יתירה על כל כללי הכשרות והן בשמירה על טהרת וייחוס ישראל כשהוא דואג לבל ייכנסו זרים לעם ישראל דרך גיורי כזב ומרמה.

לא אחת היה נתון ללחצים ואיומים מצד גורמים שונים שלא בחלו אף בהגשת תלונות ותביעות לרשויות השונות על כך שסירב לאשר נישואין לכאלו שעל פי ההלכה היה איסור לעשות זאת. שנים רבות היה מבכירי הרבנים חברי "אגודת הרבנים בארץ הקודש" שנוסדה במטרה לשמר את יסודות מסורת הרבנות כפי שהייתה נהוגה מדור דור. בפרט לאחר פרשת היתר הממזרים המפורסמת בשנת תשל"ג, היו חברי האגודה אלו שעמדו בגאון בחזית המאבק אותו ניהלו מרנן גדולי הדור ובראשם בעל הקהילות יעקב וראש הישיבה הגראמ"מ שך זצ"ל.

מאז יום פורים בשנה שעברה, כשעבר את הניתוח המסוכן בגרונו, חדל מלדבר, וכל חייו התנהלו באמצעות 'פתקאות' עליהן היה רושם את בקשותיו. באמצעותן גם היה משוחח בלימוד עם החברותות הקבועות ועם גדולי ישראל שעלו לבקרו. בכתב יד מסודר היה רושם בקשותיו.

לפני מספר חודשים, החל רבי יעקב בסוג של שיקום בכדי שיוכל שוב להתחיל לדבר. המטפל שאל אותו על אילו שתי מילים ראשונות הוא ירצה להתאמן תחילה. הגר"י אדלשטיין כתב מיד: את אמירת המילה "תודה" ואת אמירת המילה "אמן".

למרות חולשתו וייסוריו הרבים בשנותיו האחרונות, לא חדל מלקבל את זרם הפונים לברכתו, כשהוא משקיע כוחות ומאמצים רבים להמשיך את שירת חייו ולהיות דבק במידותיו של קונו ויוצרו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!