"פנים חדשות" שאחר המלחמה: ארבעים שנה להסתלקות מרן הבית ישראל מגור זי"ע

תש"י. שנתיים לאחר הסתלקות כ"ק מרן האמרי אמת זצוק"ל. שנתיים גם להבדיל מהקמת המדינה הצעירה, ישראל. בחורים צעירים מסתובבים ברחובות, מתחברים לאידיאלים שונים, שריח הציונות מכה בהם.

רחוב יוסף בן מתתיהו בירושלים. כ"ק מרן הבית ישראל זצוק"ל עומד בחלון משקיף על פני נקודה עלומה. נראה ואינו רואה. בחור צעיר, רק בן 15 עובר מתחת לבית. בליבו תהייה: הוא נסחף לאחרונה אחרי חברים בחזיונות שווא ומדוחים לשמור על המדינה הצעירה. הוא מרגיש מעט אשמה: הוריו חסידים למופת והוא נמשך כך אחר ההבל ועולם התוהו?!

זמן רב לא היה לו להרהר אודות מצבו העגום, כשלפתע נשמעה הקריאה, מעין בת קול ממרומי הקומה השנייה: "והימים הראשונים יפלו, מאי דהווה הווה מכאן ואילך חושבנא". מאי דהווה הווה.

"באותו רגע", העיד לימים החסיד רבי שמואל מרדכי מינץ ז"ל, "הפיח הרבי בבחור הצעיר הזה נשמה חדשה, השיק לעולם בריה חדשה, יצר ועשה ובלל במו ידיו יציר כפיו של הקב"ה".
אם תימצי לומר, זו הייתה סיסמת חייו: מה שהיה היה, העיקר מכאן ואילך. ובלשונו הטהור: "פון היינט אהן". מהיום.

במעמד ה'שלושים' להסתלקותו, כשהונחה אבן הפינה לבית המדרש 'בית ישראל' בישיבת חידושי הרי"ם בתל אביב, נשא אחיו כ"ק מרן הפני מנחם מילות הספד. בין הדברים הזכיר את צוואתו של אביהם כ"ק מרן האמרי אמת: "וכאשר פנים חדשות בא הנני מוסר את ההנהגה לבני מר ישראל". והתעכב הפני מנחם על פשר המילות 'פנים חדשות'.

וביאר בקודשו כי הכוונה לשארית הפליטה, האודים העשנים ששרדו מכבשני המוות, כמו שאמרו חז"ל (ב"ק צו, ב): "לבינתא ועבדיה עפרא... הדר ועביד ליה לבינתא - פנים חדשות באו לכאן". הרי שאפר הכבשנים הם בגדר פנים חדשות.

הוא היה ה"פנים חדשות" שהותיר הקב"ה לפליטה, לעמוד לימין עם אביון בשעה קשה וגורלית זו, והיה הוא שליח ההשגחה העליונה לקומם עדת גור מחדש, על יסודות העבר.

כאשר באו ראשוני השרידים מן המחנות שנותרו בין החיים, קרא להם בשפה הפולנית: "פיניאדנזע נימא - זאנק יעסט". הכסף איננו אבל הסימן נשאר. היה זה משל שהיה שגור על לשונו על אותו ערל שהטמין ממון במעמקי היער וצייר סימן לאות, בחזרו למקום גילה את הסימן אבל הכסף נעלם. כך היה הרבי מפיח חיות בעצמות היבשות: הסימן נשאר.

אביך מת, אמר לפליטים ולשרידים, אבל אלוקיו קיים.

בוקרו של חג השבועות. זה עתה סיימו אקדמות ותפילת המוספין. הגבאי ר' יהושע נח בינקה ז"ל ממהר לסמן לזוכים להיקרא אל הקודש פנימה לקידושא רבא, שייכנסו אל חדר ה'שלום שטוב'. אורחים מחוצה לארץ שהגיעו לכבוד החג מוזמנים להיכנס, לצד רבנים ונכדים של בעל ההילולא, כ"ק מרן האמרי אמת זצוק"ל.

בגור אולי לא נהגו לקרוא בציבור את מגילת רות אבל הרבי, כ"ק מרן הבית ישראל זצוק"ל מתעכב בדבריו על דברי רות לנעמי בהיכנסה תחת האומה הישראלית: "ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלוקי ישראל". הוא מדייק את כפילות הכתוב, וכך הוא מפרש: ישלם ה' פעלך - על העבר, ותהי משכורתך שלימה - על העתיד.

ואז הוא מספר את אחת העובדות שהיו חביבות עליו ביותר ורבים מבני אותו הדור שמעוהו ממנו פעם ופעמיים, כשהוא מוסיף כדרכו: "עס איז א חסידישע מעשה, און חסידישע מעשיות צריכים בדיקה". זהו סיפור חסידי וכל סיפור חסידי טעון בדיקה. כאומר, יהיו הפרטים מה שיהיו, העיקר המסר שלו.

'חיים דוד דוקטור' נולד בז'לושין הפולנית להוריו, משפחת ברנהרד, שהיו קרובים לשיטת ההשכלה. הוא שימש כרופאם של מלך פרוסיה, מלך פולין ואצילי הממלכה.

הוא השתייך לחוג היהודים המתבוללים, אשר ייסדו בתי ספר שבהם למדו בפולנית. את חייו חי כמתבולל, "כמעט גוי", כלשונו של הרבי. במהלך השנים הוכר כרופא מומחה ושימש תכופות כרופא המחוז שעל פיו יישק כל דבר.

בערוב ימיו לעת זקנותו שב בתשובה שלימה לצור קונו. הרה"ק רבי דוד מלעלוב החזיק עצמו כתלמידו הקרוב ואף החסיד המפורסם רבי בנציון אוסטרובער זצ"ל הסתובב במחיצתו ורבים ראו בו איש מופת וקדוש והעניקו לו קוויטל'ך והזכירו עצמם לפניו לטובה ולברכה.

רבים מגדולי דורו כיבדוהו והוקירוהו והיו משחרים לפתחו: הרבי מלובלין, המגיד מקוז'ניץ, היהודי הקדוש מפשסיחא, הרבי ר' בונים, הרבי מקאצק, התפארת שלמה מראדומסק, רבי מרדכי יוסף מאיז'ביצא ועוד מגדולי דורם.

בשנותיו האחרונות עבר רבי חיים דוד להתגורר בפיוטרוקוב. בסמוך, בעיר ראדומסק הנהיג ה'תפארת שלמה' נשיאותו ברמים. בחוליו האחרון של הד"ר עת הכביד עליו חוליו נסע הרבי מראדומסק לבקר את רעהו החולה. היה זה ביום כ' בשבט תרי"ח. וכששני מאורי הדור נפגשים באים עמם חסידים רבים. המפגש ביניהם היה שמיימי וחסידים העבירו ברטט את הרגעים לדורות הבאים.

משהתיישב הרבי מראדומסק על כסאו התיר לעצמו הד"ר להיאנח, אנחה המשברת גופו של אדם. כסבור היה הרבי מראדומסק שמא נאנח רעהו הגדול על עברו הרחוק וקרא לפניו את הפסוק הנאמר גבי נזיר "והימים הראשונים יפלו", כאומר, העבירות הללו לא ייחשבו ונמחקו.

נזדעק הרופא ונענה: "חלילה, איני מוותר על העבירה הקטנה ביותר שלי". אם אמרו חז"ל הסביר הדוקטור, כי בתשובה מאהבה זדונות נהפכים לזכויות, הרי שכל חטא ועוון עבורי כזכויות וכי אוותר או איאנח עליהם?

ואלו היו דבריו האחרונים ומיד אחר כך שבק חיים לכל חי, סיים הבית ישראל את המעשה ונפנה ללמוד שוב את הכתוב: "ישלם השם פעלך - על העבירות שעשה ונהפכו לזכויות. ותהי משכורתך שלימה - על המצוות שלעתיד".

והרבי עדיין אינו מרפה: רק תשובה שכזו עם קבלה לעתיד היא התשובה הראויה. אז מ'נעמט זיך אינטער, אם מקבלים על עצמם מחדש, זו היא תשובה, ואז יכולים גם להיהפך לרבי גדול ולקרוא קוויטלך. כוחה של קבלה לעתיד.

עד ארבעים שנה לא עומד אדם על דעתו של רבו. בשנת הארבעים להסתלקותו לשמי רום של אדמו"ר ומנהיג שהדריך אלפים לתורה ולקדושה יש לשנן ולחזור מה שלימד את באי שעריו: "מה שהיה היה והעיקר מכאן ואילך".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!