על גנבים ועל גזלנים // הרב מרדכי מלכא

העולם הוא לא הפקר זהירות מצלמה לפניך:

שמות פרק כא (לז) כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה: ובפרק כ"ב (ו) כִּֽי־יִתֵּן֩ אִ֨ישׁ אֶל־רֵעֵ֜הוּ כֶּ֤סֶף אֽוֹ־כֵלִים֙ לִשְׁמֹ֔ר וְגֻנַּ֖ב מִבֵּ֣ית הָאִ֑ישׁ אִם־יִמָּצֵ֥א הַגַּנָּ֖ב יְשַׁלֵּ֥ם שְׁנָֽיִם: ויקרא פרק ה פסוק כג וְהָיָה֘ כִּֽי־יֶחֱטָ֣א וְאָשֵׁם֒ וְהֵשִׁ֨יב אֶת־הַגְּזֵלָ֜ה אֲשֶׁ֣ר גָּזָ֗ל וגו'.

שאלות:
א} יש לשאול מדוע התורה הבדילה בין גנב לגזלן מאחר ושניהם לקחו ממון שאינו שלהם?
ב} עוד יש לשאול מדוע התורה החמירה בעונשו של גנב לשלם כפל ואם טבח או מכר משלם חמישה תחת השור וארבע תחת השה, והיינו אדם שהחליט לגנוב בלילה באופן שחברו לא יראנו עגל או כבש אם נמצא בידו משלם כפול, ואם עשה מסיבה ושחט את הכבש ואכלו משלם פי ארבע או חמש, ואילו גזלן אדם שהלך לאור היום ולוקח בכוח ואיומים מהבעלים עגל או כבש ואפילו שחט למסיבה ואכלו אומרת התורה ויקרא פרק ה פסוק כג וְהָיָה֘ כִּֽי־יֶחֱטָ֣א וְאָשֵׁם֒ וְהֵשִׁ֨יב אֶת־הַגְּזֵלָ֜ה אֲשֶׁ֣ר גָּזָ֗ל וגו', זאת אומרת שמשלם תמיד בכל מצב את מה שגזל או כנגדו, ויש לשאול הרי שניהם גנבו אותו רכוש ואדרבא יותר גרוע הגזלן שלקח בכוח הזרוע מהאדם וציערו ומדוע התורה מקילה בעונשו?
ואכן הדבר מבואר ומוגדר בשו"ע חו"מ הלכות גניבה סימן שמח סעיף ג: איזהו גנב, הלוקח ממון אדם בסתר ואין הבעלים יודעים. אבל אם לקח בגלוי ובפרהסיא, אין זה גנב, אלא גזלן. וכן מבואר בשו"ע חו"מ הלכות גזילה סימן שנט סעיף ז: איזהו גזלן, הלוקח ממון האדם בחזקה, כגון שחטף מידו מטלטלים, או שנכנס לרשותו שלא לרצון הבעלים ונטל משם כלים, או שתקף בעבדו או בבהמתו ונשתמש בהם, או שירד לתוך שדהו ואכל פירותיה וכל כיוצא בזה. עוד מבואר שהגזלן משלם גזלתו בשו"ע חו"מ הלכות גזילה סימן שס סעיף א: כל הגוזל חייב להחזיר הגזילה עצמה שנאמר: והשיב את הגזילה אשר גזל (ויקרא ה, כג). ואם אבדה או נשתנית, משלם דמיה. הראת לדעת כיצד התורה הקילה בגזלן יותר מגנב אתמהה?

אורח חיי האנושות בעולם:
הנה אנחנו עדים למציאות שהעולם חיי מתוך הנחה והכרה שהכל מתחיל ונגמר ותלוי במעשיו של האדם, ולכן כל אשר יעלה על ליבו או יחפוץ יכול לעשות ולעולל ולהמציא עלילות ולפגוע ולהרוס ולהזיק בשביל להגיע למטרתו, כאילו העולם הפקר ואין דין ואין דיין, ולזאת בני אדם מתנהלים לפי חשיבתן מבלי להביא בחשבון שיש בורא לעולם ויש מנהיג לבירה ואין העולם הפקר אלא הכל מתועד, ופועלים כל אשר לאל ידם לעשות וככל העולה על רוחם מתוך המחשבה שזו הדרך היחידה להשיג את התוצאות הרצויות, אולם תורתנו הקדושה מלמדת כי יש מנהיג לבירה וכל העולם מתועד ומצולם וחובת האדם להביא בחשבון שהעולם אינו הפקר ושומה עליו לתת את הדעת כי כל הנעשה וכל אשר יעשה מובא בחשבון ואין דבר שנעלם מעיני השי"ת, וכל מה שהאדם עושה לעצמו עושה ועל כל פעולה וכל מעשה וכל דיבור יתן דין וחשבון ויענש על כך, וגדול עונשו של היודע ומורד בקונו מאשר אינו יודע והוא שוגג.

מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן:
ובזה נבא לביאור התורה אכן שאלתנו מבוארת במסכת בבא קמא דף עט ע"ב שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן? אמר להן זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו, וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו, כביכול, עשה עין של מטה כאילו אינה רואה ואוזן של מטה כאילו אינה שומעת, שנאמר [ישעיהו כ"ט] הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם וגו', וכתיב [תהלים צ"ד] ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב, וכתיב [יחזקאל ט'] כי [אמרו] עזב ה' את הארץ ואין ה' רואה. ופרש"י שם השוה כבוד עבד לא ירא מבני אדם כדרך שלא ירא מהקב"ה, אבל גנב לא השוה עבד לקונו אלא כיבד העבד יותר מקונו שהוא ירא מבני אדם ומעין של מעלה לא נזהר.

ללמדנו עד כמה התורה מתייחסת לשורש מעשיו של האדם ועל פי זה עונשו ולא רק נמדדים מעשיו לפי ערך הממוני, ולזאת הגזלן שאינו מראה שמפחד מהאדם יותר מהקב"ה התורה הקילה בעונשו, אבל הגנב שמגלה דעתו שיש לו פחד מבני אדם יותר מהקב"ה גילה בזה שאינו מאמין שיש עין רואה מלמעלה וחוסר אמונה זו היא שורש להמשיך בעבירות ומעשים רעים ולזאת הכפילה התורה בעונשו לעוררו לחשבון הנפש.

יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם:
וכן מסופר במסכת ברכות דף כח ע"ב כשחלה רבי יוחנן בן זכאי, נכנסו תלמידיו לבקרו. וכו' אמרו לו רבינו ברכנו, אמר להם יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו תלמידיו עד כאן? אמר להם ולואי תדעו, כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם ע"כ. והיינו שריב"ז נתן עצה לתלמידיו כיצד להתגבר על יצרו של האדם והוא כאשר ישים לנגד עיניו תמיד כי יש עין רואה ואוזן שומעת ויצייר תמיד לנגד עיניו שיש מצלמות וירא כמו שירא מהאדם שרואהו.

אם יוצר עין הלא יביט:
וכבר אמר דוד המלך על התועים בתהלים פרק צד (ג) עַד מָתַי רְשָׁעִים יְקֹוָק עַד מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹזוּ:(ד) יַבִּיעוּ יְדַבְּרוּ עָתָק יִתְאַמְּרוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן:(ה) עַמְּךָ יְקֹוָק יְדַכְּאוּ וְנַחֲלָתְךָ יְעַנּוּ:(ו) אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ וִיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ:(ז) וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּהּ וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב:(ח) בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּילוּ:(ט) הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט:(י) הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֹא יוֹכִיחַ הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת:(יא) יְקֹוָק יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי הֵמָּה הָבֶל: וביאר הרד"ק תהלים פרק צד פסוק ט הנוטע אֹזן הלא ישמע. הדברים העתיקים שתדברו על ה' ועל עמו. ואמר: איך תאמרו כי לא ישמע דבריכם ולא יראה מעשיכם, והלא הוא הכין כְּלֵי הַשֶּׁמַע וְהָרְאוּת, ואיך יתכן מי שֶׁהֵכִין הכוחות האלה שלא יֵדָעֵם. והחכם הגדול הרמב"ם ז"ל המשיל משל בזה הענין ואמר: אילו לא היה יודע הנַפָּח או התופר ענין התפירה ומבין אותה ומצייר אותה בלבו לא היה עושה הַמַּחַט על התכונה הזאת אשר לא תִּשְׁלַם התפירה זולתה, כן אם היה ענין השגת הָרְאוּת נעלם מֵהַשֵּׁם ולא יֵדָעֵהוּ, וכן השגת הַשֶּׁמַע, איך המציא זה הכלי המוכן לְהַשָּׂגַת הָרְאוּת וזה הכלי המוכן לְהַשָּׂגַת הַשֶּׁמַע עכ"ל.

דברי התנא הסתכל בשלשה דברים:
וכמאמר רבי במסכת אבות פרק ב משנה א רבי אומר וכו' והסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין: ובזמננו אשר הקב"ה המחיש לנו כיצד על ידי לוויינים בשמים יכולים לראות ולשמוע ולתעד הכל מסוף העולם עד סופו ברגע כממריה, והרי טבעו של האדם שנרתע לעשות עוול לנגד מצלמות המתעדות את מעשיו, כאשר היום מאמצים במשרדים מכובדים הקלטת השיחות למען שהעובד ידע שצריך לדבר יפה בצורה מכובדת וירתע שישמעו את שיחתו, וכן מתקינים מצלמות בכדי להשגיח על העובדים ודבר זה אפילו סומכים בהשגחת כשרות כיון שהדבר גורם להרתעה, וכן מצלמות בכבישים כל נהג שיודע נזהר ומאט כי יודע שיש עין רואה, א"כ כאשר יתבונן שיש את הלויין הענק והגדול בשמים של הקב"ה המתעד מאז בריאת העולם עד סופו כל הנעשה בעולם עם כל אחד ואחד בתמונות וסרטים וכן האזנה לכל מילה שמדבר, כיצד יכול לחטוא ולעשות נגד יוצרו הקב"ה.

מדוע אדה"ר נכשל בחטא:
וראיתי ביאור נפלא בספר אוצרות התורה על מדרש פליאה כתוב ותתן גם לאישה עמה ויאכל בראשית פ"ג פסוק ו'. וכתב במדרש פליאה מפני מה חטא אדם הראשון מפני שראה שתים ולא ראה שלש והדברים סתומים. נראה לבאר באופן אחר כתוב במשנה אבות ב-א רבי אומר הסתכל בג' דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים. והנה אדם הראשון ידע רק ב' דברים אוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים, אבל את הפרט השלישי עין רואה לא ידע שהרי כתוב ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלוקים, זאת אומרת שחשב שיש אפשרות להסתתר מהקב"ה וכביכול אין הוא רואה הכל, וזה אשר גרם לו לחטוא והוא שאמרו ראה שתים ולא ראה שלש.

דברי הרמב"ם במורה נבוכים:
וכך כתב הרמב"ם בספר מורה הנבוכים חלק ג פרק נא ומפני זה היו מקפידים החסידים על השעות שהיו בטלים בהם מלחשוב בשם, והזהירו ממנו ואמרו, אל תפנו אל מדעתכם, ואמר דוד שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט, הוא אומר איני מפנה מחשבתי ממנו, וכאלו הוא יד ימיני אשר לא ישכחה האדם כהרף עין לקלות תנועתה, ומפני זה לא אמוט כלומר לא אפול. ודע שמעשה העבודות האלו כלם, כקריאת התורה, והתפלה, ועשות שאר המצות, אין תכלית כונתם רק להתלמד ולהתעסק במצות הש"י ולהפנות מעסקי העולם, וכאלו אתה התעסקת בו יתעלה ובטלת מכל דבר זולתו, אבל אם תתפלל בהנעת שפתיך ופניך אל הכותל ואתה חושב במקחך וממכרך, ותקרא התורה בלשונך ולבך בבנין ביתך, מבלי בחינה במה שתקראהו, וכן כל אשר תעשה מצוה תעשנה באבריך, כמי שיחפור חפירה בקרקע או יחטוב עצים מן היער, מבלי בחינת ענין המעשה ההוא, לא מי שצוה לעשותו ולא מה תכלית כונתו, לא תחשוב שהגעת לתכלית, אבל תהיה אז קרוב ממי שנאמר בהם, קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם עכ"ל. ויש להוסיף הפסוק תהלים פרק קכא (ה) יְקֹוָ֥ק שֹׁמְרֶ֑ךָ יְקֹוָ֥ק צִ֝לְּךָ֗ עַל־יַ֥ד יְמִינֶֽךָ: שצריך להרגיש תמיד את השם כיד ימינו, וכן דברי הנביא ישעיהו פרק כט (יג) וַיֹּ֣אמֶר אֲדֹנָ֗י יַ֚עַן כִּ֤י נִגַּשׁ֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה בְּפִ֤יו וּבִשְׂפָתָיו֙ כִּבְּד֔וּנִי וְלִבּ֖וֹ רִחַ֣ק מִמֶּ֑נִּי וַתְּהִ֤י יִרְאָתָם֙ אֹתִ֔י מִצְוַ֥ת אֲנָשִׁ֖ים מְלֻמָּדָֽה:

שויתי ה' לנגדי תמיד:
ואכן הביא הרמ"א את דבריו בקיצור בשו"ע או"ח סימן א סעיף א הגה שויתי ה' לנגדי תמיד (תהילים טז, ח), הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים, כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדבורו במושב המלך. כ"ש כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקדוש ברוך הוא, אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' (ירמיה כג, כד), מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד (מורה נבוכים ח"ג פ' נ"ב), וכו' (טור) עכ"ל. מתבאר כי השמירה הגדולה על האדם להימנע מדבר עבירה הוא החשיבה של שויתי השם לנגדי תמיד.

רמז לדבר שהנוהג בזה זוכה לשמחה:
והנה הרמ"א סיים את שו"ע או"ח וטוב לב משתה תמיד המרמז על שמחה, ולענ"ד אפשר לבאר הקשר בין הפתיחה של שויתי לסיום עם שמחה, שהרי כתוב בתהלים פרק טז (ח) שִׁוִּיתִי יְקֹוָק לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל־אֶמּוֹט: (ט) לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף־בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח: וכאשר כתב הרמב"ם שע"י שויתי ה' זוכה לשמור עצמו מהחטא, וממילא עי"ז זוכה לשמוח. ועיין בברכי יוסף תרצ"ז ס"ק ב שביאר אחרת.

דברי המ"ב בשם האריז"ל:
וכתב המשנה ברורה סימן א ס"ק ד הצדיקים, דהיינו שיצייר בנפשו תמיד איך שהוא עומד לפני הש"י כי הקדוש ברוך הוא מלא כל הארץ כבודו, וכתבו בשם האר"י ז"ל שיצייר שם הוי"ה תמיד נגד עיניו בניקוד יראה כזה יִהְוָה, וזהו סוד שויתי ה' לנגדי תמיד וזה תועלת גדול לענין היראה.

דברי המגיד למרן הב"י סוד ההצלחה:
וכתב בספר מגיד מישרים פרשת כי תשא מהדורא קמא שנת אש"ה [ש"ו]. אור ליום שבת ך"ב לאדר, ה' עמך וכו' אזכך להעמיד תלמידים הרבה ולהדפיס ספריך ולפשטן בכל גבול ישראל, רק כי תדבק בי ובתורתי וביראתי ותדיר כל מחשבותיך יהיו בי באימה וביראה, כי תדיר תציר שם ההוי"ה נגד עיניך ככתוב בכתב דיו שחור, וכמאמר דהע"ה שויתי ה' לנגדי תמיד, ובכן תכנע ותחרד תמיד מפני ה' ותסיר כל מחשבותיך מלבך, ואין לך לחשוב בעסקיך כי אם בבית הכסא במקום המטונף כי ההרהור בעסקיך אינם מועילים לך ואדרבה הם לך מזיקים לכן הזהר מהם, וייחד לבבך ומחשבותיך לעבודתי ואזכך להיות כתוב במצחך האי הוא ריש מתיבתא עכ"ל.

דברי המסילת ישרים לקניין יראה:
וכ"כ הרמח"ל בספר מסילת ישרים פרק כה במאמרו דרך קניית היראה, מבאר כיצד קונים מידה זו, כיוון שיתברר לו שבכל מקום שהוא עומד לפני שכינתו יתברך אז מאליה תבוא בו היראה והפחד פן ייכשל במעשיו שלא יהיו כראוי לפי רוממות כבודו והוא מה שנאמר אבות פ"ב דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים.

מדוע נוסח הברכות בלשון נוכח:
וכתב ר' צדוק הכהן מלובלין - צדקת הצדיק אות ב וזהו התחלת הכניסה לתורה כמו שנאמר (תהלים קי"א י') ראשית חכמה יראת ה'. ויראת שמים הוא על ידי שויתי ה' לנגדי תמיד, כמו שכתב בהג"ה דריש אורח חיים. והיינו ברכות שכולן מתחילין בלשון נוכח שמיד בהתחלת הברכה צריך להיות השם יתברך נוכח עיניו כאילו עומד עליו ומצוהו עכ"ל.

איזהו צנוע:
ומבואר במסכת ברכות דף סב ע"א וכן במסכת ע"ז דף מז ע"ב תנו רבנן איזהו צנוע, זה הנפנה בלילה במקום שנפנה ביום. איני? וכו' לא תימא במקום אלא אימא כדרך שנפנה ביום. וכן נפסק בשו"ע או"ח סימן ג סעיף יב. וכתב המשנה ברורה שם ס"ק כב בצניעות בלילה ר"ל שלא יגלה עצמו יותר מביום ולא יגלה עצמו עד שישב וכה"ג, כי לפניו ית' חשיכה כאורה. ולכן אנו מתפללים בכל יום לעולם יהא אדם יר"ש בסתר כבגלוי.

לא תקלל חרש:
וכתב רבינו בחיי ויקרא פרק יט פסוק (יד) לא תקלל חרש. הזכיר הכתוב חרש כדי ללמוד ק"ו: אם החרש שלא ישמע כשהוא מקלל אותו הזהירה עליו תורה, אין צ"ל מי שישמע והתקצף ונתבייש, וכל זה שיהיה האדם גדור בדבורו ושלא ירגיל את נפשו בתכונה רעה, ואין האיסור מצד חברו השומע אלא מצד עצמו, ואם הוא גדור בזה אצל החרש כל שכן אצל השומע, ולכך הזכיר הכתוב "חרש" והוא בנין אב לכל השאר, ועוד מפני שדבר הכתוב בהווה שבני אדם מקללים החרש ומכשילים העור ולא ייראו מהם, ועל זה אמר: "ויראת מאלהיך", שכל דבר המסור ללב נאמר בו: "ויראת מאלהיך". וכן הזכיר שלמה ע"ה: (משלי כד, יב) "כי תאמר הן לא ידענו זה הלא תוכן לבות הוא יבין ונוצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו", וזהו שאמרו רז"ל: (אבות ב, א) "דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים".

מעשה של קמחית בזכות זה זכתה לשבעה בנים כה"ג:
עוד מבואר במסכת יומא דף מז ע"א תנו רבנן שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה. אמרו לה חכמים מה עשית שזכית לכך? אמרה להם מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. ונראה ביאור הדבר בהיות והיא היית מתנהגת תמיד כאילו עומדת לפני השכינה גם בסתר ולא הסיחה דעתה מהשם לכן זכתתה שבניה ישמשו את השכינה בבית המקדש.

מעשה עם הגר"א או ר' זונדל מסלאנט:
מעשה שהיה מסופר על הגר"א או הגאון ר' זונדל מסלאנט שנסע פעם בעגלה עם העגלון מחוץ לעיר ולפתע ראו בשדות חבילות של קש ותבן רצה העגלון לקחת מן החבילות בשביל הסוסים הבחין בזה הגר"א או ר' זונדל ומיד החל לצעוק רואים רואים נבהל העגלון ובריצה חזר אל העגלה והחל לנסוע במהירות לאחר נסיעה קצרה שם לב העגלון שאין שום נפש חיה באזור מיד שאל את הרב בתמיהה מדוע צעקת והרי אין איש רואה הפנה הגר"א או ר' זונדל את אצבעו כלפי מעלה ואמר בני שם למעלה רואים. כמאמר חז"ל עין רואה ואוזן שומעת וכו' וא"כ מדוע אינך מפחד מהעין של הקב"ה שרואה.

מוסר החפץ חיים:
לפני כמה עשרות שנים כאשר באו לחפץ חיים זצ"ל וסיפרו לו על ההמצאה של המצלמה שהיא המצאה גאונית ענה להם הח"ח לא, העולם אינו מתקדם אלא נסוג אחורנית לפיכך באו ההמצאות. השואלים לא הבינו את תשובתו והח"ח הסביר: בדורות שעברו היו האנשים מאמינים בני מאמינים הם למדו במשנה שיש למעלה עין רואה ואוזן שומעת וידעו שאמנם כן הוא, אבל בזמננו נעשו האנשים קרי מזג קהי אמונה ספקנים מה פירוש עין רואה' אתמול עברתי עבירה ומחר אעמוד למשפט מי יזכיר לי את חטאי, ומה פירוש אוזן שומעת' אתמול דיברתי שלא כהוגן מה יראו לי מחר, וכל מעשיך בספר נכתבים' איזה ספר ואיך הם נכתבים, לפיכך באו והורידו לעולם את המצאת המצלמה הנה המעשה שעשית הונצח, באו והמציאו את הגרמופון הקול שהשמעת לא אבד. כנראה שבימי הח"ח הספיקו המצלמה המסורבלת והגרמופון הפרימיטיבי כדי להדגים את האפשרות של עין רואה ואוזן שומעת, בזמננו ישנן הדגמות חותכות הרבה יותר לוויני ריגול משייטים בשמים ומצלמים כל דבר כל תנועה וחפץ, חיישני קול אלחוטיים מקליטים קולות ממרחקים כל זאת כדי שנקבל מושג מוחשי על כך שהכל מצולם והכל מוקלט, והכל ייפרש לעינינו בשידור חוזר.

מוסר השכל:

עלה בידנו עד כמה האדם חיי בטעות כגנב במחתרת אשר מפחד מבני אדם יותר מהשי"ת בגלל שטועה כאילו אין רואה ומאזין למעשיו ודבריו, ובכך האדם נכשל בדבר עבירה ומעשים מגונים, אולם המשכיל יתבונן ממראה עיניו היום אשר אפשר לראות מסוף העולם ועד סופו ולהאזין עד קצה העולם במכשיר אשר בכף ידו וק"ו אלף פעמים שכל מה הוא עושה ומדבר מתועד בלוויין הענק שבעולם לפני השי"ת, ולכן ישקול את מעשיו ודיבורו בפלס המוזניים וישמור את נפשו מהיכשל בדבר עבירה, וככל שיפנים את המציאות האמיתית הזאת כן ישפר מעשיו ויזכה בזה ובבא לכל הטוב הגנוז לצדיקים אמן.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!