מכתב פרידה מאבא // רוני תשובה מרק

למה עזבת אותי, אבא? למה דווקא היום, ביום ההולדת של בני בכורי שקרוי על שם האבא הראשון, אני צריכה להיפרד מהאבא השני שלי?

היום הראשון שנפגשנו נראה כאילו היה אתמול. באתי אליך למשרדך ברבנות, כמה שבועות אחרי שהתחלתי להתפלל בביץ הכנסת פקר, ביכ"נ שבנך חיים הוא רבו. כולם שאלו איך זה שלא באתי אף פעם לבקש ממך ברכה.

בחדר ההמתנה במשרדך ברבנות רעדתי, שמעתי את כולם מדברים סביבי על הגדולה שלך ורציתי לברוח. הרגשתי קטנה מדי להיכנס אליך אבל אז הגיע תורי ונכנסתי בחיל ורעדה.

שאלת לשמי ולרחוב בו אני גרה, עניתי בגמגום ואז שאלת את השאלה הכי לא צפויה מבחינתי: "יש לך קשר לאלישע תשובה מקופת חולים?" "הוא אבא שלי" עניתי, ואז סיפרת לי שהכרת אותו טוב וחייכת את החיוך החם שלך, החיוך שיכול היה להאיר עולם ומלואו בן רגע.

זו היתה פגישה ראשונה מיני רבות.

כמה חודשים אחר כך עברתי להתפלל בבית הכנסת שלך "גאולת ישראל". אני לא אשכח את הפעם הראשונה שם. הנשים יצאו אחרי התפילה וחיכו לבעלים שהתעכבו לשיעור הקבוע במשניות. כשהם יצאו הם התקבצו משפחות משפחות כשחלק הארי של הגברים עוטף אותך כמו שגלי הים מקיפים אי קסום.

הרגשתי פתאום כל כך לבד, נשאתי את עיניי וראיתי מולי את הגדר המפרידה בין ביה"כ גאולת ישראל לביה"כ סוכת שאול הספרדי, וזה פתאום היכה בי, זכרתי איך הרבה שנים אחורה עמדתי מהצד השני של הגדר כילדה קטנה וחיכיתי עד שהאבא הראשון יחזור. לא הבנתי אז לאן הוא נעלם אחרי כל קידוש, משאיר אותי עם חברו הטוב לאחר שלוחש לו את המשפט המוזר "תשמור עליה, אני קופץ לאשכנזי".

הבנתי באחת שהוא בא אליך כל הזמן והרגשתי איך הלב נקרע מגעגועים אליו. רציתי לברוח הביתה, לברוח מהזיכרון ומהכאב אבל אז כמו מתוך כח אדיר, ים הגברים סביבך נבקע לשניים ואתה עמדתי מולי. בקול חזק וברור אמרת "שבת שלום לבת של אלישע". לא יכולתי לענות עם הגרון החנוק ורק הנדתי בראשי.

היו שהרימו גבה סביבך ולא הבינו למה היחס המיוחד לבחורה הצעירה שהגיעה לאחרונה לקהילה. אתה הרמת ראשך לכיוונו של אחד מהם ושאלת "אתה הכרת את אלישע הצדיק, נכון?" כבר עברו הרבה שנים מאז שאבא נפטר ודור הותיקים שהכיר אותו פחת עם השנים. כשהנשאל השיב בשלילה, מיהרת לספר לו על אלישע שהיה איש חסד של אמת שעזר לכל אנשי רמת השרון.

אחר כך חזרת לחייך אלי את החיוך החם הזה שלך ופתאום כבר לא הרגשתי לבד וכבר לא היה לי עצוב.

כל כך הרבה שנים הקטנת את עצמך מולי כדי שארגיש שאני פונה לאבא ולא לרב גדול הדור. אתה והרבנית מינה זצ"ל הכרתם לי את בעלי, עשיתם את השידוך, אירסתם אותנו בביתך בנר הרביעי של חנוכה ובר"ח ניסן קידשת אותנו.

כשנולד הילד שחגגנו לו היום יום הולדת 10, באת אלי עם הרבנית לבי"ח לניאדו שם נולד, בית החולים בו נפטרת היום! בעלי סיפר לך שהתברר שהילד נולד סמוך ליום ההולדת של סבו ושמע שיש עניין לקרוא לילד בשם הנפטר, אבל כבר היו לנו שני שמות מתוכננים מראש. השם השני היה ע"ש אבי הראשון.

שאלת אותי אם אני מוכנה לוותר על השם הראשון אבל עניתי שאני לא אהיה מסוגלת לחזור כל פעם על השם של אבא בלי לכאוב ולכן חשבתי ביום יום לקרוא לו בשם הראשון. הרבנית חיבקה אותי ואתה אישרת לתת לו שלושה שמות, את השניים המתוכננים ואת השם השלישי של הסב.

תמיד קראת לו "האור הגדול" כשראית אותו ונתת לו את החיבוק החם שלך כמו לשאר הנכדים שלך. כמה הוא אהב אותך! כל פעם שהצטער שלא זכה להכיר את שני הסבים שלו, חשב עליך ונזכר שיש לו בעצם סבא.

ביום האזכרה ה 30 של אבא ז"ל ערכתי לספר את כל השירים והסיפורים שכתב יחד עם דברים שכתבו עליו. הבאתי לך העתק - עם הקדשה לאבא השני שלי - ופירטתי בכתב את כל מה שאני מרגישה כלפיך. אני זוכרת איך קראת את ההקדשה עוד פעם ועוד פעם ובסוף ביקשת שאקרא לך אותה בקול רם.

ניסיתי להסביר לך למה כתבתי האבא השני שלי, אבל אמרת שזה בסדר שאתה יודע את זה כבר הרבה זמן ושגם אתה מרגיש כמו אבא. ואז הנחת את אצבעך על המילה יראה. "למה כתבת יראה?" שאלת. "כי יש לי גם הרבה יראת כבוד לרב, חוץ מכל האהבה" עניתי. "חבל שלא כתבת במפורש יראת כבוד. כשאת כותבת יראה אני חושב שאת מפחדת ממני. אני לא אוכל לסבול אפילו לרגע את המחשבה שאת מפחדת ממני...".

בכל כך הרבה ענווה, הקפת אותי כל השנים מאז באתי אליך לראשונה בחמלה, עדינות ורגישות, חום והגנה. היושב במרומים שנתן לי אותך, לקח אותך היום ממני ואני שוב לבד, שוב בוכה, וכואבת. אני רוצה לצעוק לך "אבא תחזור אלי, אני כל כך צריכה אותך".

בבקשה אבא, תתפלל עלי ממקומך הגבוה שיהיה לי כח לעמוד באובדן הנורא הזה שלך.

ממני

הילדה הקטנה שלך שתמיד תמיד תמשיך לאהוב אותך

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!