מה קורה כשמוישה גפני מתגרה בחזו"א 5

אם יש משהו שדגל התורה יודעת לעשות יותר טוב מכולם זה להחביא מתחת לשטיח. בזמן שכל שבב של ניגודי אינטרסים וחילוקי דעות בתוך אגודת ישראל ובש"ס (כן, גם בתנועה המונוליטית הזאת. ראה בגיליון קודם על מלחמת הדיאדוכים בירושלים) יוצא החוצה בקול תרועה רמה - הרי שהחבר'ה המשופשפים של דגל אלופים בשמירת חזות אחידה. האחדות הזאת היא סוּפר חשובה להם מול איום הפלג הירושלמי, שמחפש בנרות כל סימן לסדק בהנהגת המיינסטרים החרדי.

הגורם המרכזי בשמירת האחדות הוא מעמדו האבסולוטי של יו"ר התנועה משה גפני. מעמדו כל כך איתן שעמיתיו לא ההינו לנצל טעויות קשות שלו בעבר - כמו פרשת מינוי הנציג לוועדה למינוי דיינים שהסתיימה כזכור בפיאסקו אדיר - כדי למתוח עליו ביקורת אפילו אוף-דה-רקורד. גם כאשר הוביל את התנועה לעימות קשה עם שלומי אמונים וכמעט שהקים ברית חדשה של האחרונים עם הסיעה המרכזית,הוא לא היה צריך לנגב את שולי אדרתו מהאבק שדבק בה.

בעוצמה של גפני יכול להתקנאות אפילו מנהיג 'יש עתיד', אמנם גם אצלו אין ביקורת פנימית, אבל הוא היה צריך להביא על כתפיו את כל קולות המפלגה כד לזכות בכך. גפני מקבל את המנדט שלו מהקול קורא שלפני הבחירות ובכל זאת הוא שליט יחיד.

רק קולט תשדורות רב עוצמה, מהסוג שמותקן בלווייני ביון אמריקאים, יכול היה לקלוט פה ושם קולות מחאה רפים עד מאוד. 'שפתיים דובבות' בלבד. אחד מהם היה בפרשת תקנות המזון לישיבות שזכו להתנגדות חריפה של מנהלי הישיבות ונציגיהם בדגל התורה. רשמית גם גפני היה בין המתנגדים ואף שוחח עם דרעי בנושא, אבל בהחלט לא בטון הנחרץ של שני עמיתיו. גפני נתן לדרעי ולליצמן להבין שאם התקנות יעברו בסופו של דבר, זה יהיה בסדר גמור מבחינתו. המשחק הכפול הזה לא נעלם מעיני עמיתיו, ששידרו החוצה, בגלים קצרים מאוד אמנם, את מה שהם חושבים על כך.

גם ההיעדרות של גפני מהפגישה של חברי מועצת עיריית ירושלים החרדים עם חברי סיעת יהדות התורה בשבוע שעבר, עוררה קצת ויברציות. נושא כל כך חשוב עומד על הפרק, ויו"ר דגל התורה מגיע עד פתח חדר הישיבות - ואז מחליט לעלות למזנון? בשבוע שעבר נכתב כאן שגפני ניצל את הזמן כדי להרהר על ההצבעה בחוק ההסדרה שעלתה מספר שעות לאחר מכן. אבל עדיין היעדרות היא היעדרות ולא כולם ממש אהבו אותה.

כל זמן שהביקורת הייתה בחוגי הפעילים, גפני התעלם כמו לא הייתה. אבל כמו שקורה לעיתים קרובות למי שמחזיק בשלטון ללא עוררין, הוא לא מסתכל במראה כשהוא יוצא לעקיפה, ואז מתנגש במשאית. במקרה של גפני התאונה התרחשה לעיני אלפי תומכי התנועה, ומשכך כבר אי אפשר היה להסתיר אותה.

זירת ההתנגשות הייתה פרשת חוק ההסדרה. בשבוע שעבר נכתב כאן שגפני מאוד לא שבע רצון מהחוק הזה. כשלעצמו זה בסדר גמור. אם ראש הממשלה וכמעט כל שריו טוענים שהחוק מיותר ומזיק, זכותו של גפני לומר זאת בראש כל חוצות. הוא גם רשאילהשתמש בטרמינולוגיה הידועה של דגל התורה על איסור ההתגרות בגויים, למרות שהפעם האחרונה שהשתמשו בכך הייתה עוד לפני הקמת דגל התורה. מאז הקמת התנועה, היא חברה בכל ממשלה שמבטיחה את זכויותהתנועה, ללא כל קשר אם היא מתגרה בגויים אם לאו.

מה שהיה בעוכריו של גפני, היה המעבר מאידאולוגיה לביצוע. לדבר נגד תמיד אפשר, אבל לקום ולעשות מעשה בלי אור ירוק מלמעלה, זה מסוג הטעויות שאפילו היו"ר הקודם ר' אברהם רביץ ז"ל שילם עליהן. במועד ההצבעה על חוק ההסדרה, לקח גפני את רגליו והלך הביתה בעוד ששני עמיתיו נשארו במליאה והצביעו בעד החוק. כאילו רק רגליו הוא עמדו למרגלות גבעת הישיבה בבני ברק ושמעו את הקולות מראב"ד 27.המהלך היה קצת מוזר.גם אם אפשר לקחת אידאולוגיה של שנות השבעים ולהשתמש בה בגזור-הדבק לתשע"ז, לאצריך לעשות לה בדיקת רלוונטיות בחצרות ההנהגה הנוכחית?

להפתעתם של קוראי יתד נאמן ביום שישי האחרון, התברר שלא. הכתב הפרלמנטרי של העיתון,יוסף טוקצ'ינסקי, פרסם ידיעה על המפגש בין שגריר בריטניה בישראל לח"כ משה גפני. השגרירות ברמת גן מתעניינת מאוד(ולא תמיד ברור למה) בעמדות הציבור החרדי. הפעם חפץ השגריר לדעת על מה ולמה נעלם גפני מההצבעה על חוק ההסדרה. הנה התשובה במלואה כפי שצוטטה בביטאון הרשמי של התנועה. "אנו בעד קיום משא ומתן מדיני זהיר, ונגד כל התגרות. לא השתתפתי בהצבעה במליאת הכנסת על חוק ההסדרה ולהערכתי החוק הזה גם לא ייושם בסופו של דבר", אמר גפני והוסיף כי "היהדות החרדית שותפה בדרך כלל עם ממשלות הימין בשל העובדה שרוב הציבור המסורתי נמצא שם, ולאו דווקא בגלל העמדה המדינית.

"יהדות התורה וש"ס יפעלו לאזן את הממשלה במידה ויימשכו הליכי חקיקה בנושאים המדיניים. יש לנו עמדה בתחומים המדיניים, ונביע זאת בכל חוק וחוק שיהיה רלוונטי", עכ"ל הצהרת גפני.

מפשוטם של דברים השתמע שגפני נעדר מההצבעה בגלל הנימוק האידאולוגי, ולא מפני שהצבעה הייתה בשעת לילה מאוחרת והוא מצא קיזוז עם ח"כ טיבי מהרשימה המשותפת. מי שידע את הפרט האחרון הסיק, ובצדק, ששני הדברים נכונים. גפני לא רצה להצביע בעד החוק, וכדי לא לשבור את המשמעת הקואליציונית מצא קיזוז עם ח"כ ערבי.

עמיתיו של גפני קראו את הדברים וקיבלו קצר במוח. גפני הציג אותם משל היו טירונים שזה עתה באו ואינם יודעים את משנת התנועה כפי שנקבעה על ידי מרן הגרא"מ שך. עם הריטונים שלהם הוא עוד היה יכול לחיות בשקט, אבל כשחברי ועדת הרבנים ואנשי הבית בחזו"א 5 רואים בזה קריאת תיגר גם עליהם, זה כבר סיפור אחר לגמרי. ח"כ מדגל התורה אמור, לדעתם,לקבל הוראות מפורשות על כל הצבעה רגישה מההנהגה הנוכחית, ולא לדרוש דרשות מעצמו על סמך דברים שנאמרו לפני שלושים ומשהו שנה. בחוגי התנועה מספרים שאחד הרבנים התבטא בחריפות וטען שגפני רצה כנראה למצוא חן בעיניו של אידיאולוג קיצוני ידוע, שכל משנתו היא ציטוטים ממייסד התנועה. ולא תהיה כזאת בישראל.

הביקורת צברה תאוצה גם בגלל שעל נושא זה בדיוק,קרי: האם יש בהצבעה על חוק ההסדרה התגרות בגויים אם לא, היה דיון בחצרות הקודש לפני כחודשיים. סמוך למועד ההצבעה על חוק ההסדרה בקריאה הראשונה, נכנסו כמה מראשי התנועה ורבניה אל מרן הגראי"ל שטיינמן לדיון באופן ההצבעה. אחד הרבנים אזכר דיון שהיה בזמן מרן הגרי"ש אלישיב סביב הצעת חוק למתן קרקעות לבדואים בנגב והשאלה הייתה האם יש בכך משום 'לא תחנם'. מה הייתה התשובה לא חשוב כרגע, האזכור בדיון הנוכחי עסק בשאלה האם פיצויים לבעלי הקרקע הערביים אף הם בגדר זה. החילוק היה ברור וחד משמעי: אצל הבדואים זה מתן קרקע שלא שלהם,הפלסטינים לעומת זאת הם בעלי הקרקע, והחוק בא למנוע פינוי יהודים על ידי מתן פיצוי כספי.

גפני לא יכול היה שלא לזכור את הדיון, יען כי הוא התקיים בעצם בגללו. הימים היו ימי הזעם שבין גפני והבית היהודי. גפני לא פסק להאשים, בעיקר את בנט, באפליית חרדים על רקע ההתנגדות לחוקים שונים. בשלב הקיצוני של העימות דרש גפני לעכב את ההצבעה על חוק ההסדרה עד שיועבר חוק ההעדפה המתקנת לחרדים שהוא הריץ. היה מישהו מחברי המפלגה שהקיצוניות הזאת לא נשאה חן וחסד לפניו, והוא יזם את הכניסה לקודש פנימה ואת הדיון בנושא. הדברים של גפני בעיתון היו אפוא לא רק דילוג שלושים שנה אחורה, אלא לכאורה נגד הוראה מפורשת שניתנה.

לזכותו של גפני ייאמר שהוא קלט מיד את הסיטואציה הבעייתית שאליה נקלע והבטיח לתקן את הרושם שנוצר כלומר: להבהיר שאידאולוגיות ישנות לחוד והתנהגות הלכה למעשה לחוד. לפרסם הבהרה זה היה בגדר התנצלות קשה מחטא. אי לכך חיפשו אנשי לשכתו אירוע כלשהו שבמהלכו ינשאו דברי ההסבר, ומצאו שיש איזה כינוס של תושבים חרדים בגבעת זאב לרגל הכתרת רב בית כנסת. רגלו של גפני דורכת באירועים כאלה רק לפני בחירות (כמו המפגשים עם החרדים העובדים) אבל לרגל נחיצות העניין הוא נחת שם בהפתעה מוחלטת.

מאחר וחלק מהנוכחים היו בני תורה שהורגלו בשיעורים כלליים וחילוקים דקים מן הדקים, סביר להניח שהם הבינו את הפלפול המסועף דלהלן."אני אישית התקזזתי עם ח"כ טיבי בהצבעה, אבל צריך להבין שזאת כבר התגרות באומות לא בגלל עצם החוק, כי על עצם החוק כבר הורו גדולי ישראל שהוא אינו התגרות באומות, אלא בגלל העיתוי. זאת קצת התגרות כלפי המנהיגים איתם נפגש נתניהו, אשר היועצים שלהם עלולים לומר: הנה, ישראל עושה מכם צחוק.

"אנחנו לא יכולים ללכת נגד הקואליציה בדבר פחות עקרוני, כי זו קואליציה טובה. זה היה בידיים של נתניהו לא להביא את זה, אבל הוא החליט להביא את זה. ולכן חשוב להדגיש: הוראת גדולי ישראל הייתה להצביע בעד החוק, כי 'מצד עצמו' הוא לא התגרות, ולכן דגל התורה הצביעה בעד. הבעיה המסוימת פה היא רק מצד העיתוי, והעקשנות לקדם את החוק בכל זאת".

ואם הם לא הבינו, גפני בוודאי הבין. בין אם יש כאן התגרות באומות ובין אם לאו, אי אפשר להתגרות במקורבי הבית בחזו"א 5. בכל מקרה של עימות חזיתי, ידם על העליונה.

אין דיל פוליטי
בין חוק ההסדרה ודיונים תיאורטיים על התגרות בגויים, עוסק גפני באלף ואחד עניינים הנמצאים על שולחנו. הוא העביר את חוק ההעדפה המתקנת לחרדים (על אפו וחמתו של הבית היהודי) ואת חוק המקוואות. מלבד ההחלקה בפרשת חוק ההסדרה, גפני יכול לרשום לעצמו את התקופה הנוכחית כאחת הפוריות ביותר בחייו הפוליטיים.

אחד הנושאים הפחות מדוברים אך היותר מעיקים, הוא מינויו של סמנכ"ל בחינוך העצמאי. עד כמה שזה נראה זוטר, הרי שהררים גדולים תלויים בכך.מדובר בהסכם הלא כתוב בין דגל התורה ושלומי אמונים סביב החוק הנורווגי. כזכור, סגן השר פרוש לא פרש ממקומו בכנסת עד שהובטח לו שאיש אמונו, אברהם שוורץ, ימונה לסמנכ"ל החינוך העצמאי. בשעתו היו כמה מקורבים ובני משפחה שיעצו לו שלא לפרוש עד שהמינוי ייכנס לתוקף, אך הוא לא שעה אליהם. הוא נתן קרדיט למילה של דגל התורה והתפטר מהכנסת.

מאז זרמו מים מטוהרים רבים בנחל שורק ושום דבר לא זז. המינוי לא אושר במשרדי החינוך והאוצר, מסיבות שונות שהעיקרית שבהן חוסר מוטיבציה של דגל התורה לסיים את הסיפור. את הסחורה הם ממילא כבר קיבלו.

בחודש האחרון הועברו מספר מסרים חריפים בין הנהגות שתי הסיעות, וגפני הבין שכך זה לא יכול להמשך. הוא קיים מספר שיחות עם החשבת הכללית לשעבר באוצר, מיכל עבאדיבאנג'יו, והפציר בה לאשר את המינוי כדי לאפשר לו להוריד את הנושא מעל סדר יומו.

ולמה משרד האוצר, ולא משרד החינוך? מתברר ששני המשרדים העדיפו שלא לעסוק בתפוח האדמה הלוהט הזה, ולהעביר אותו מאחד לשני. בחינוך טענו שהם בסך הכול צינור העברות של האוצר לחינוך העצמאי, שהוא ישות עצמאית. באוצר טענו שהם לא אמורים לעסוק בכך כלל ועיקר.
בדיונים שהתקיימו בלשכת היועצת המשפטית של משרד החינוך, דורית מורג, הועלתה טענה נוספת: הארגון הזה - החינוך העצמאי -קיים כבר מקום המדינה והסתדר יפה מאוד בלי תקן של מספר 2. מדוע צריך דווקא עכשיו למנות שם סמנכ"ל חדש? שאלה מי ששאלה.

הרקע האמתי להיסוסים של שני המשרדים, הוא המידע שזרם לאוזניהם המלמד, לכאורה, שבהילות המינוי אינה מטעמים מקצועיים אלא בגלל הדיל הפוליטי המוזכר. התקשורת החרדית העצמאית(ובמיוחד טור זה) תיארה בהרחבה את הפגישות החשאיות בין בכירי דגל התורה ושלומי אמונים ואת ההסכם שהושג אך מעולם לא הועלה על הכתב. באוצר ובחינוך חששו שאישור המינוי יכניס אותם לטיפול אפשרי של מבקר המדינה, שסביר להניח שהפרסומים בנושא הגיעו גם אליו.

אבל גפני היה נחוש בדעתו לגמור את הסיפור והפעיל לחצים רבים על הגורמים הרלוונטיים. מול משרד החינוך אין לו הרבה מנופי לחץ, אבל מול משרד האוצר יש גם יש. לגפני היו יחסים מקצועיים טובים מאוד עם החשבת הכללית. פרישתה לפני כחודש על רקע החיכוכים עם לשכת השר כחלון ציערה אותו עד מאוד.

לקראת הפרישה החליטה החשבת לעשות ניקוי שולחן כללי. במסגרת זו, יום לפני פרישתה הם ישבה וכתבה מכתב מרתק -המתפרסם בזאת לראשונה - החושף את ההלוך ילך שמאחורי הקלעים בפרשת החינוך העצמאי. המכתב ממוען לנחמיה קינד, סגן החשב הכללי. בדרך כלל סגנים שולחים מכתבים לממונים עליהם, ולא ההפך, אך מאחר והחשבת בדרך החוצה היא ביקשה להותיר סיכום ברור למי שימשיך לעסוק בזה אחריה.

עיקרו של המכתב הוא גלגול האחריות ממשרד החינוך לאוצר ולהפך. לחשבת זה כבר נמאס. היא מספרת שכבר שוחחה מספר פעמים עם מנכ"לית משרד החינוך והבהירה לה שאין זה עניינו של משרד האוצר לעסוק בתקנים בתוך גוף חינוכי כל שהוא.

ומה ענתה לה מנכ"לית החינוך? שימו לב: "מאז ומעולם היה הנושא בטיפולו של החשב הכללי באוצר".קטונו מלהיכנס בין שתי הגבעות הגדולות אך נציין בכל זאת שמנכ"לית משרד החינוך יודעת על מה היא מדברת. עובדה. כאשר היה צורך לאשר חוזה העסקה מיוחד ליו"ר החינוך העצמאי הרב אברהם יוסף לייזרזון, היה זהח"כ גפני שעשה זאת בסיכום ישיר עם משרד האוצר.

לגופו של עניין, סבורה החשבת הכללית שבארגון שתקציבו למעלה ממיליארד שקלים, אין מקום להתנגדות למינוי תקן של מספר 2 בארגון.והכול בהנחה שהרשת עומדת במסגרת התקציב שאושרה לה.
וכאן יוצא המרצע מן השק. החשבת מאשרת כי החששות לדיל פוליטי הגיעו גם לאוזניה. היא שאלה בנושא זה את ח"כ גפני(שעל אמינותוויושרתו כידוע אין חולק) וזה הכחיש בפניה נמרצות את קיומו של דיל פוליטי סביב משרה זו. אי לכך, סבורה החשבת היוצאת, יש להטיל את מלוא האחריות לקיום הליכי האיוש המתאימים על מנכ"ל החינוך העצמאי.

מאז כתיבת המכתב הנושא את התאריך 29 לינואר, חלפו כשבועיים ימים ואברהם שוורץ היקר טרם נושע. על הסיבות לכך חלוקות הדעות. באוצר אומרים כי החשב הכללי החדש באוצר, רוני חזקיהו, צריך ללמוד את הנושא לעומקו. במשרד החינוך ממשיכים לטעון שהנושא כלל וכלל אינו בתחום אחריותם, ובאגודת ישראל טוענים שדגל התורה גוררת רגליים ולא ממהרת להפעיל לחצים על החשב הכללי החדש.

כך או כך, הסבלנות בשלומי אמונים פוקעת וגוברים הקולות להצבת מועד אולטימטיבי לסיום הפרשה.כמו שזה נראה כעת דרוש עוד טיפ טיפה לחץ של גפני ואנשיו על הגורמים הרלוונטיים כדי שזה יקרה בשבועות הקרובים. אם זה לא יקרה, כנראה שאין מספיק מוטיבציה ללחוץ. על רקע הסדקים הקטנים בתוך סיעת דגל התורה אפשרגם להבין מדוע.

מי יגור במתחמים החרדיים
אחרי שנים של חושך מתמשך בנושא הדיור למגזר החרדי, מתחיל לבצבץ אור בקצה המנהרה. במשרד השיכון העצלן, לא התחילו אמנם לבצע צעד אחד למימוש ההבטחה להקים אגף דיור חרדי.

אך כנראה שכבר לא ממש יהיה בכך צורך. אם ההפשרה המדינית ביו"ש לא תוקפא מחדש לאחר פגישת נתניהו וטראמפ, ואם התוכנית של דרעי להקים עיר חדשה בשפיר תצא לפועל, ואם הסכם הגג שנחתם השבוע בין משרד השיכון ועיריית בית שמש ייצא לפועל- ישתחררו בשנים הקרובות למעלה מעשרים אלף דירות לציבור החרדי.

זה עדיין יהיה קומץ שאינו משביע את הארי(במגזר החרדי נישאים כחמשת אלפים זוגות צעירים בשנה), אבל זה בהחלט עשוי לשחרר קצת את הקיטור שנצבר בסיר הלחץ החרדי. בשעתו נכתב כאן שאם בעיית הדיור החרדי לא תתקדם לקראת פתרון, זה ישבור את הגב הכלכלי של המגזר למעלה מכל הגזירות של פירון ולפיד על תקציב החינוך החרדי.

הבשורה המרכזית היא כמובן הקמת העיר החרדית החדשה בשפיר. השטח נמצא במועצה האזורית שפיר ובשנים האחרונות לטשו אליו עיניים אנשי קרית גת הסמוכה. הדרך היחידה להעביר שטחים מרשות לרשות היא בוועדת גבולות של משרד הפנים. שני שרי הפנים הקודמים, סילבן שלום וגדעון סער, היו אנשי ליכוד. לעובדה זו הייתה כנראה, השלכה על ההיענות החיובית לדרישתו של ראש עיריית קריית גג אבירם דהרי, לקבלת השטח לידיו. דהרי, למי שלא יודע, הוא חבר בעל השפעה רבה במרכז הליכוד.

עם כניסתו של דרעי למשרד הפנים, הוא מצא על שולחנו את הבקשה של דהרי להקמת ועדת גבולות שתצרף לעירו את השטח האטרקטיבי המיועד לעשרת אלפים יחידות דיור. דרעי נפגש עם דהרי וכנראה שלא נוצרה ביניהם כימיה. הראשון לא ממש השתכנע ברצונו הטוב של האחרון לייעד את השטח לחרדים. חוסר השכנוע הזה נבע מסירובו של דהרי להעניק לחרדים שטחים בשכונת כרמי גת שבנייתה כבר החלה.

הפור נפל אצל דרעי לאחר שיחה ממושכת עם אביגדור יצחקי, האיש החזק ביותר במדינה בנושא הדיור. המנהלת שבראשותו עוקפת את משרד השיכון ומנהלת ברמה את הפרויקטים ברחבי הארץ. בשיחה בין השניים התברר שיהיה הרבה יותר קל לשנות את תוכניתהתב"ע של האזור, שרוויה כעת במגדלים של עשרות קומות, כאשר השטח יישאר בבעלות המועצה האזורית שפיר, ולא יעבור לידיעירייה שיש לה אלף ואחד בקשות ואינטרסים אחרים מול משרדי האוצר והשיכון. לראשי מועצת שפיר אין שום דרישות לתקציבים נוספים, וכל בנייה נוספת בשטחם השומם ברובו רק עושה להם טוב.

בנוסף לכך, הקמת שכונה עירונית בתוך מועצה אזורית כפרית תאפשר להקים מנהלה עצמאית לקידום הפרויקט. הנימוק יהיה כמו במועצה המקומית קריית יערים שנפרדה מהמועצה האזורית מטה יהודה. שם טענו המנמקים שמועצה אזורית שמספקת פינוי אשפה לעשרים מושבים, לא בנויה להתמודד עם הצרכים של יישוב עירוני גדול.

מנהלת עצמאית תאפשר גם להשיג תקציבים מיוחדים להקמה, מה שלא ניתן כעת במסגרת עירייה קיימת. המנהלת עשויה שתכלול נציגים מכל שכבות המגזר החרדי. ובמילים אחרות: כל הצעדים הדרושים להקמת עיר חרדית חדשה שלא תהיה סמוכה על שולחנו של ראש עיר חילוני, שלעולם אינך יכול להיות בטוח ברצונו הטוב.

השאלה המטרידה את גורמי הדיור החרדים היא כיצד ניתן להבטיח שהדירות במקום אכן יירכשו רק על ידי חרדים. שיטת השיווק הנהוגה היום היא מחיר למשתכן הפתוח לכל דכפין. כל מחזיק תעודת זהות ישראלית יכול להתמודד בהגרלה על כל דירה המשווקת בשיטת המחיר למשתכן.

את המחיר כבר שילמנו בשכונה החרדית רמת שלמה בירושלים. מתוך ארבע מאות וחמישים דירות ששווקו בה לאחרונה בשיטת המחיר למשתכן, כמחצית נרכשו על ידי חילונים למטרות השקעה כנראה. אף אחד מהם לא חושב להתגורר בתוך שכונה חרדית שרמקולים יוצאים לבשר בה בחצות הלילה על הלוויות וקירותיה מלאים בפשקווילים.

מי יערוב לנו, שואלים הגורמים החרדים, שגורלה של העיר החדשה לא יהיה דומה? מדובר באזור סמוך מאוד למרכז הארץ, ואם המחירים יהיו סבירים עשויים עשרות אלפי זוגות צעירים חילוניים להתמודד על הדירות. יצוין בהקשר לכך שהגדרת המקום כבעל צביון חרדי נועדה לאותת למעוניינים שהבנייה תהיה לפי פרמטרים חרדיים וכך גם מוסדות הציבור. זה לא מונע מאף אזרח ישראלי להתמודד בהגרלות לדירות, כאשר המטרה תהיה למטרות השקעה. חילונים יזכו, וחרדים יתגוררו בה בשכירות.

על סוגיה זו תקום או תיפול כל בשורת הדיור החדשה לחרדים. ולא מדובר רק בעיר החדשה. בבית שמש האטרקטיבית יש חשש כבד לרכישות לצרכי השקעה ומסיבה זו לא מיהרו גורמי התכנון המקומיים החרדים לאשר תוכניות בנייה חדשות בעיר.

בשיחות בין דרעי ואנשי האוצר העוסקים בדיור הועלתה השאלה האמורה, אך טרם נמצא לה פתרון. אחת ההצעות שהועלתה הייתה לחזור לימי אטיאס ואורי אריאל במשרד השיכון שבהם נאסר על זוגות צעירים לרכוש דירות לצרכי השקעה בשווקים של המדינה. זה נעשה באמצעות איסור הן על מכירה בתוך חמש שנים והן על השכרת הדירות. הותרה רכישה אך ורק לצרכי מגורים במקום. באוצר מסרבים בתוקף לחזור לשיטה זו, בנימוק של פגיעה במי שרוצה לרכוש באזור מסוים, אך להתגורר לצרכי פרנסה במקום אחר.

ההצעה המדוברת כעת היא להחיל את הגבלת השכירות רק לאזורים שיוגדרו כבעלי צביון חרדי או ערבי. כלומר: לכאלה שמיועדים למיעוטים מוגדרים הזקוקים למקומות מגורים נפרדים. ובמילים אחרות: גם אם ההגבלה פוגעת ברוכשים, הרי שהמיעוטים מוכנים לקבל על עצמם את הפגיעה,כשאת הזכות לרכוש ולהשקיע ישאירו לציבור החילוני הגדול,שכל רחבי הארץ עומדים לרשותו. רק השבוע נחתמו הסכמי גג לשלושים אלף יחידות דיור בארץ עם עיריות שלא מוכנות להקצות דירה אחת לחרדים. אז לפחות שישאירו לנו את כבשת הרש של הישובים החרדיים, הוותיקים והחדשים המתוכננים, שלא יפלו אף הם בידיהם של משקיעים.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם ב'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!