הנשיא האמריקני קרץ ומה הלאה?

אמירותיו של הנשיא דונלד טראמפ מפתיעות ולא צפויות. הפעם הוא התעלה על עצמו: "לעצור קצת את הבנייה בהתנחלויות״. מזכיר את האמא שמנחמת את האבא הכועס! הבן שלנו רק גנב 'קצת' מכונית.

אובמה העויין התחיל את הקדנציה הכושלת, בנאום קהיר הזכור לדראון, עם איסור על תוספת ״לבנה אחת חדשה בהתנחלויות״. יחי ההבדל הקטן. ״קצת״ זה מושג יחסי, תלוי בגיאוגרפיה, דמוגרפיה ובאישיות הנשאלת. בארה״ב הגדולה ״קצת״ זה הרבה אלפי יח״ד.

לפי נתוני שר האוצר כחלון ומשרד השיכון הישראלי על הצפי להתחלות בנייה ״העתידיות״ בישראל ״קצת״ זה אלפים. לפי נתוני ארגון הקבלנים והבונים, ״בפועל״. לא כדאי לחשב קצת. שיחק אותה דונאלד. קרץ, אמר, ונשאר בחיים גם במגרש הערבי-סעודי-מצרי. פיקחות של איש עסקים מנוסה.

נתניהו יכול לטפוח לעצמו על השכם. זו הייתה פגישה מוצלחת. מצולמת, מתוקשרת אך לא מתריסה. כלים לא נשברו, כאוס לא נוצר. אמירות בונות וחיוביות.

גם ב״הארץ״ העיתון לאנשים לא חשובים. למרות שיפוצי המציאות! לדוגמא: המילה ״קצת״ נעלמה מהכותרת. שם ציטטו: לעצור את הבנייה בהתנחלויות נאלצו לומר אמן בעל כורחם.

השאלה שנשאלת, מה היה בשיחה ב-4 עיניים בין שני המנהיגים. קריצות, כבר היו במסיבת העיתונאים הפומבית. רק ב-4 עיניים אומרים את מה שבאמת חושבים ומתכננים. החדר הסגלגל והפגישות ב-4 עיניים עם אובמה, היו סיוט לרוה״מ. הוא שמח לשכוח אותם. שפת הגוף שידרה עוינות, כעס והתרסה. אפילו לחיצת היד האיתנה והמטלטלת של טראמפ עם המנהיגים שכבר נפגש, הייתה מעודנת ונינוחה עם נתניהו. גם הצבע הסגלגל שידר ״וורוד״ בבית הלבן. ימים חדשים ונוחים.

המתיישבים מצפים והימין הישראלי מותסס ורותח. שם מצפים לשינויים דרמטיים! כבר מאתמול. מחכים שפקודת הנוע! תנוע! לשופלים ולטרקטורים תנתן מיידית. רבותי, החיפזון מהשטן!

גם באם וושינגטון תומכת בשתיקה או בקריצה. את מכשול הבג״ץ הישראלי לא צלחנו. מדינת ישראל הינה מדינה דמוקרטית, האמונה על חוק וסדר, זכות הקניין והבעלות הפרטית כחוק יסוד. אנו מחוייבים למשפט התקף והמחייב ולפרשנות הניתנת ע״י הבג״ץ.

התלהבות יתר ופעולות חפוזות, יגררו צווי ביניים, עיכובים, דחיות, פסקי דין שלילים ומפח נפש. שיטת הזבנג וגמרנו, לא מתאימה למדינת חוק מתוקנת.

המאבק הבא הוא בבית פנימה. על דמותו של בית משפט העליון בישראל. על צורת ואופי הפרשנות המקובלת, שמשפיעה על ההכרעה והפסיקה. ״האדם דמות תבנית חינוכו וסביבת גידולו״. כנ״ל אופיו של ה״שופט״ בכל איסטנציה ובכל תפקיד. גם כשופט עליון מקצועי. כאן ועל כך המאבק האמיתי והחשוב.

יתכבדו השרים בנט-שקד וימקדו את מרבית מאמציהם לטווח הקרוב, לבחירת ארבעת השופטים החדשים לבג״ץ, עם אג׳נדה שונה, מחברי ההרכב הנוכחי. באם לדברי כבוד הנשיא לשעבר ברק. ״שופטי העליון זו משפחה״, הגיע הזמן ל״אימוץ״, לאו דווקא ילדים עם קשר דם.

זאת למודעי. גם באם נתניהו רוצה, הוא לא תמיד ולא הכל יכול. ידיו כבולות ע״י הבג״ץ. הגיע הזמן להסיר את הכבלים. הנשיא טראמפ הוכיח שאפשר. כאן ועכשיו המבחן האמיתי והחשוב. דמותו העתידית של בית המשפט העליון בישראל

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!