שולמית הסגנית: יודעת בדיוק את הסיבה ל'מחלה האיומה'

שמחות, יש אחד מאיתנו שאין לו במגירה במטבח או על המקרר עם מגנט צבעוני, הזמנה לאירוע כזה או אחר? במקרה הטוב זו רק הזמנה אחת לחורף שנמצא בעיצומו.

השמחות האלו, מפגישות אותנו, נרצה או לא, עם אנשים קרובים, עם אנשים רחוקים. עם כאלו שאנחנו מאוד אוהבים, כאלו שמעצבנים אותנו ותמיד חיפשנו להתחמק ממפגש איתם, ככל שזה תלוי בנו. עם כל סוגי האנשים שקיימים.

שמחות מושיבות אותנו באמצע המירוץ הלא הגיוני של החיים סביב שולחן אחד קטן או גדול, עגול, לאכול כבדים ברוטב אבקת מרק פטריות, לשתות בלי סיבה טמפו כתום שמעכב לנו אחר כך את הדיאטה, וברקע כמובן רעשי מוסיקת חור באוזניים שלא קשורה לשומקום, רק לשמחות כמובן.

ישבתי שם השבוע, באחת השמחות הללו בדיוק. לא ישבתי לבדי כמובן, ישבתי עם שולמית, קרובת משפחה אהובה-מעצבנת. יש כזה דבר, תתפלאו. שולמית אישה מקסימה שוחרת טוב, באמת רק טוב!
ישבנו ופטפטנו ככל שאפשרה מוסיקת חור באוזניים, וככה היא פתחה בהרצאה מלאה פאתוס כזו שאי אפשר לעצור:

זה נורא ה'מחלה' הזו! מגיפה ממש! שמעתי לאחרונה מהרבנית (מה זה משנה מה שמה, אני במילא לא זוכרת) שזה ר ק בגלל לשון הרע! התאים, כך המתיקה, התאים הרי הורגים אחד את השני! וזה ב ד י ו ק כמו בלשון הרע.

האזנתי לדבריה בקשב רב ובעיון. אחד הדברים שנתן לי המקצוע שלי, הוא יכולת 'האזנה עיונית' להגות של פיאז'ה ולהגות של לובה, העוזרת הבוכרית שלי, בדיוק באותה מידה של עניין. התיזה שלה עשתה לי במעיים מה שהמלצרית התיכוניסטית שעמדה שם ופינתה שאריות תפוחי אדמה, גזר ועצמות עוף לתוך קופסת נעליים, לא הצליחה לעשות.

כעבור כמה ימים, בביקור באונקולוגית ילדים בתל השומר, עשיתי בחינת אינטליגנציה לפרטנר. "תגיד, יודע למה זה קורה, המחלה הזו"?
אמר, "לא".

סיפרתי לו ששולמית יודעת.

התעצבן ואמר, "תגידי לה שמשה רבנו, הצטרעה ידו כיון שהוציא דיבתן של ישראל רעה".

איכשהו, לחוצפה או לאיוולת של מי שיודע חשבונות שמים, בדרך כלל מתלווה גם הוצאת לעז צדקנית על 'הדור של היום', ואני, אל תגעו לי בדור שלי, זה עושה לי התנגדות במעיים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!