השנה נשארים בבית

מתחילים לארוז לקראת הנסיעה לבית הארחה לחג הפסח – איזה כיף.

לא צריכים להיות עבדים של הניקיון, לא צריכים לעבוד סביב השעון, ובמהלך כל החג הילדים עסוקים בנסיעה באופניים במרחבים הירוקים, בבריכה או בשאר פעילויות מגוונות שמציע בית ההארחה, לטובת הנופשים.

אז זהו, שלא. השנה אנחנו לא נוסעים, ולארוז לשבוע עבור שש נפשות זה לא כיף בכלל – יותר בכיוון של תיק כבד.

השנה החלטנו במקום עבודה של שבוע אריזות לשבוע חג, נתעסק בהכנות לחג - שבועיים, ונהנה משבוע בבית באווירה חגיגית ומשפחתית. נארח את מי שבא לנו, ונבשל את מה שאנחנו אוהבים לאכול, בכלים היפים שלנו ששמורים לשבוע אחד בשנה.

החלטנו לבחור בהרגשה של התחדשות וניקיון בבית, על פני הפינוק שבחופשה. החלטנו שלא חסרות הזדמנויות במהלך השנה לצאת לחופשה משפחתית, אבל אם מחברים אותה לפסח - מתפספס לנו משהו מתחת הידיים.

יש לכך כמה סיבות, אבל המרכזית שבהן היא, אנחנו קולטים שילדינו בחייהם הבוגרים, מעולם לא לקחו חלק באחריות על ניקיון יסודי לפסח, ורק המחשבה על ימים שלמים של התעסקות בבית ובהכנתו - מפחידה אותם. פחד לא מוצדק. אני זוכרת את הימים האלו בילדותי כימים שמחים ועליזים, עם מוזיקה ברקע בעוצמה גבוהה, אווירת ביחד שכזאת, כולם מנקים, ואז בערב מתפנקים בארוחת/מנוחת העמל.

הילדים שלי לא מכירים את החוויה שבהוצאת הכלים של פסח, של מטבח עטוף כולו בנייר כסף מבריק, אווירה של משהו חדש ונקי. לא קילפו אגוזים לחרוסת, ולא מאמינים שאפשר להכין מיונז לבד.

רציתי שיחוו - כמוני, את היצירתיות שראיתי בילדותי, כשלא היו ״שקדי מרק כשרים לפסח ללא שרויה״ והיינו עושים אטריות מביצים שלוקות, ולקניידלאך הביתי היה טעם של גן עדן. היינו מבשלים לבד ריבה ומכינים עוגות בסיר פלא - סביב השעון. מחסלים אחת ומכינים את השניה.

כשקלטנו שהם גדלים לפינוק שאומר במקום לעבוד ולטרוח וליהנות מהיצירה שלנו, אנחנו מעדיפים לנפוש בחיבוק ידיים. החלטנו שהשנה אנחנו משנסים מותניים כל המשפחה, ועובדים יחד, ונהנים מעמל כפינו בחג בביתנו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!