כך תזהי את "הפוגע" החרדי • פוסט הדרכה כואב

במסגרת הפעילות בלא תשתוק אנו נתקלים בהרבה שאלות או דעות רווחות בקרב המגזר שעולות שוב ושוב, בפוסט הזה אנסה לתת מענה כללי מאוד.

א. אופי של פוגע

אין כזה דבר אופי של פוגע. מיטב הפסיכולוגים בעולם לא הצליחו עדיין לאתר מאפיינים מובהקים שמצביעים על סבירות גבוהה יותר לפגיעה אצל אדם א' לעומת אדם ב'.
מבחינת אדם חיצוני, כל אחד יכול להיות כזה. כן. גם אח שלכם.

רוב הפוגעים הם אנשים רגילים מאוד, קרוב משפחה רגיל, פסיכולוג רגיל, חבר רגיל.
עם זאת, אחרי שנה של איסוף סיפורים, דומני שאנחנו קצת יכולים לשרטט קווים לדמותו של פוגע חרדי מסוג ספציפי, כזה שאופייני מאוד לחברה שלנו, בה יש היררכיה כמו בכל חברה דתית, והערצת דמויות הינה דבר מצוי:
הפוגע שלנו טוב לב בצורה בלתי רגילה, הוא מפרגן מאוד, אנשים תלויים בו ומתוסבכים עליו, הוא די בטוח שהוא מתת הא-ל לאנושות והוא כריזמטי מאוד, אפילו סוג של מנהיג.
פוגעים כאלה הם הכי מסוכנים, כי הם נראים הכי טובים בעולם וזו זכות להימצא בקרבתם. הפגיעה של אלה היא גם קשה במיוחד. אף אחד לא יאמין לך. אתה בעצמך מאוהב בפוגע. אתה לא בטוח שהוא ממש מנצל אותך, סך הכל אתה נמצא בקשר הזה על תקן מי שמקבל טובות. פלונטר נפשי איום ונורא.

פוגע כזה פעמים רבות מתבלבל בעצמו, הוא מרמה את עצמו שהוא לא פגיעה, אלא עושה טובה. וכיון שעבר אדם עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר...

ב. רקע הפגיעה

לא יודעת עד כמה אתם יודעים או לא, אבל פגיעה בסמטה חשוכה הוא מיתוס. רובם המכריע של מעשי הפגיעה מתרחשים בסביבתו הבטוחה של האדם. בבית שלו, בחדר שלו, בבית הספר שלו, בבית של חברים קרובים.

ברוב המוחלט של המקרים הפוגע הוא אדם מוכר וקרוב מאוד.
הוא חבר, מטפל כלשהו, בן משפחה, רב.

במידה ואדם זר מתחיל להתחבר למישהו ולפרוס עליו חסות בצורה מוגזמת, מפזר עליו כספים, מסדר לו את החיים, במקרה כזה צריכות להדהד אצלנו אלף נורות אזהרה. זה נראה כמו לב טוב, ואולי זה באמת לב טוב, אבל לעיתים קרובות מידי זה מעבר לכך. עינינו הרואות.
באותו אופן יש להתייחס גם לפוגעים בילדים, שפעמים רבות נפגעו בעצמם בילדותם.

ג. פגיעה על כל גווניה

אישית, אני מתנגדת לחלוטין לשיח של היררכית סובלים. מה יותר גרוע ממה, מה "רק" אסור ומה "אלים".

טכנית לא ניתן "לפגוע" בגבר, אז מה? יש מקרי התעללות קשים יותר שלא היה בהם פגיעה פורמלית לעומת מקרים שכן היה בהם. יש בכל הנושא הזה גם הרבה מרכיבים של התעללות נפשית שהם טראומתיים לא פחות, ואף יותר, מהתעללות פיזית.

ד. מחלת נפש או בחירה רעה?

חשוב להדגיש כי גם אם לאדם יש נטייה חריגה חולה, אין זה אומר שהוא מוכרח לממש אותה בכח. יש לו בחירה.
אנו נוטים להתבלבל ולהיתפס לנטייה החולה עצמה, במקום להיתפס לדבר הפשוט: יש פה אדם שעשה בחירה רעה. כמו רוצח. כמו גנב.

ישנם פוגעים שאחרי מקרה אחד או שניים תופסים את עצמם והולכים מרצונם החופשי לקבל טיפול. יש אנשים עם אחריות וההתנהגות שלהם מחייבת את האחרים שלא לוקחים אחריות.
לא נתקלנו בכאלה שידעו לבקש סליחה לצערנו מנפגעים שבאו אליהם בטענה, למרות שבדרך כלל זה היה מציל אותם לחלוטין מהגשת תלונה ע"י הנפגע/ת.

ה. יחס הציבור למקרי פגיעה

הציבור שלנו (ואולי גם הכללי) לא מאמין כשמגיע לאוזניו מקרה אמיתי. מאמינים רק תיאורטית שזה קיים איפשהו.
כאשר המקרה הוא אמי
תי ופתאום נודע לנו שזה אדם מוכר, אדם מוערך, אנחנו מוכים הלם, כי אין לנו מושג איך באמת נראה פוגע וכמה תסבוך נפשי יש בו במעשה הפגיעה.
אנחנו לא יכולים לדמיין את זה על החבר הטוב שלנו שכולו טוב שופע.
אנחנו לא יודעים בכלל איך זה חיים כפולים של פוגעים. אנחנו לא פסיכולוגים.
יצא לי פה ושם לספר לאנשים על מכר שלהם שפוגע עשרות נשים. קיבלתי את התגובה: "מה, אבל הוא לא נראה פוגע!". עניתי "איך נראה פוגע?". השתרר שקט. אז איך באמת נראה פוגע? עם כובע גרב שחור? ובכן, לא בהכרח.

ואז, אחרי שאת מתארת איך הוא עשה מה שעשה, איך הפגיעה קרתה, פתאום הם אומרים "מאוד מסתדר לי דווקא מה שאת אומרת... יכול להיות".

ו. רבנים

לרבנים אצלנו יש המון כח. מקרה המשגיח, כמו המקרה האחרון (כתב האישום שהוגש על ראש הישיבה ממודיעין עילית) זכה לאמון הציבור, מאחר ועומדים מאחוריו רבנים שיודעים על המקרה ומשדרים את המסר לסביבתם.

יש להם כח עצום לפגוע וכח עצום לתקן, זה הולך יחד.
חשוב לציין שישנה מגמה חיובית מאוד ביחס של רבנים לנושא הפגיעות. ממצב של אפס המלצות לפנות למשטרה לפני עשור, אנחנו במצב שיש הרבה מאוד רבנים שמורים לנפגעים לפנות לרשויות, ומודעים לצורך בטיפול.

ז. משפחתו של הפוגע

ישנה נטייה לחוס על ילדיו ואשתו של הפוגע, לחשוב עליהם אוטומטית עם המון אמפתיה.
אני מציעה לכל מי שחושב עליהם לבחון את עצמו האם הוא גם חושב אוטומטית על אשתו וילדיו של רוצח או מחבל מתאבד. ואם לא, למה?

צריך להבין שהעולם לא שחור לבן. נפגעים תמיד יהיו. השאלה היא איך אנחנו מביאים את החברה והעולם למקום טוב יותר ממה שהוא עכשיו.

לפי התורה כל פושע נענש וכל הציבור יודע ורואה אותו בניוולו, למען ייראו וייראו. אין שום התייחסות לאשתו ולילדים שלו.

אם מישהו הרס לילדים של פוגע את החיים, זה הפוגע עצמו, ולא הנפגע שתבע צדק כי חייו שלו נהרסו, וכי חיים נוספים רבים עלולים עוד להיהרס.

ח. גורמי הטיפול בנפגעים

בעולם החרדי עולם הטיפול הנפשי פרוץ ביותר. נפגעת תקיפה יכולה למצוא את עצמה מטופלת אצל רפלקסולוג בלבד, או אצל מישהו שיש לו תעודה ממכון-שקר-כלשהו. הטיפול לא מבוקר ולעיתים קרובות הוא יותר מזיק מאשר מועיל.

בנוסף, למטפלים ללא תעודה אין הגדרה של "יחסי מרות" לפי החוק, ולכן נהיה בבעיה קשה מאוד אם תוך כדי הטיפול אצל אותו מטפל תהיה פגיעה מינית. הוא תמיד יטען להסכמה וחוקית יהיה קשה להפליל אותו. ישנה התעוררות חיובית במגזר בתקופה האחרונה, עם צמיחת האקדמיה החרדית, ואנו רואים יותר ויותר מטפלים עם תעודה אקדמית מוסמכת והכשרה.

חשוב להזכיר את איגוד המטפלים החרדי שמאגד בתוכו רק מטפלים עם הכשרה מקצועית ראויה.
עם כל ההתקדמות, עדיין יש מחסור עצום באנשי מקצוע מתוך הקהילה, כך שהעזרה הכי גדולה בתחום, אם שאלתם, היא ללכת ללמוד במקום טוב, ולהיות איש מקצוע חרדי שמטפל הן בנפגעים והן בפוגעים.

נ.ב. הידע הכתוב בפוסט מורכב מלמידה בע"פ ע"י אנשי מקצוע וידע איכותני, מהשטח, מעשרות סיפורים במשך שנה אחת. אשמח להערות והארות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!