בלוז כנעני – היפ הופ חרדי

"הללו - בית ספר למחול בניגון יהודי - הוקם לפני עשר שנים", מספרת מנהלת בית הספר, חיה שלמה. "המטרה היתה לתת מענה מקצועי לתחום של המחול במגזר הדתי והחרדי. כשאני הגעתי למגזר החרדי כבעלת תשובה, לא היה למגזר מה להציע בתחום המחול. לא היו בתי ספר למחול שלימדו את התחום ברמה מקצועית. המחול נשאר חובבני ופרוץ, נטול תלמידות. כל מי שחשבה שהיא יודעת קצת לרקוד פתחה חוגים ולא היה שום פיתוח, שום שפה, שום ערך אמנותי. הכל היה מאוד חובבני".
לדבריה, הגיעה להקמת בית הספר מתוך החיים הקודמים שלה כסטודנטית למחול בבת דור, בביכורי העתים ובאקדמיה למוסיקה ומחול וכרקדנית בלהקת תיאטרון מחול ירושלים. "חוויתי את עולם המחול בקנה מידה אחר לגמרי ואז נתקלתי במדבר שומם שבו אין תפיסה נכונה של הגוף, אין תפיסה שמכבדת את הגוף ברמה של מתן כלים נכונים. מכאן התחיל הרצון לפתח את התחום הזה, להכשיר מורות ולהכשיר צוות ותלמידות. ככה זה הלך והתפתח".

איך מתייחסים אל בית הספר למחול במגזר החרדי?

"עד היום יש ניסיון להבין מה אנחנו רוצות להגיד. זה מאוד מורכב ולא פשוט וצריך הרבה רגישות והרבה התאמה. ברגישות ובהתאמה הזאת אנחנו יוצרים את מה שאנחנו יוצרים. אנחנו מאוד רגישות להגדרה של הצניעות, מאוד רגישות לתכנים שאנחנו מעבירות".

מה שונה אצלכן בתכנית הלימודים מבתי ספר אחרים למחול?

"רוב המוזיקה שבה אנחנו משתמשים מבוססת על מוזיקה יהודית. מי שמייצר את המוזיקה וכותב אותה הם יוצרים שבעצמם חיים בתוך ארבע אמות של הלכה. במידה ואנחנו לא מוצאים יוצרים כאלה, תהיינה הבחירות האינסטרומנטליות שלנו עם השקה לעולם היהודי ברגש שהן מעוררות ובאווירה שהן יוצרות. אנחנו מאוד נזהרים שלא לקחת מוזיקה עם מקצבים לא יהודיים", הסבירה. אך למרות הדברים הללו – בבית הספר לומדות התלמידות גם מחול מודרני, ג'אז, היפ הופ ומחול לטיני.

"התפיסה המוזיקלית של הציבור החרדי מאוד התרחבה. נכנסו הרבה מאוד מקצבים עכשוויים", מסבירה שלמה. לדבריה, למרות שמדובר במקצבים שאינם 'יהודיים' במקור, אפשר לשמור גם בהם על ערך מסוים. "הכל אפשרי ואפשר לקדש את החול, זאת חלק מהאמירה. רק צריך לעשות כמה שינויים וכמה התאמות".

אלו שינויים למשל?

"מבחינה תנועתית – שומרים על דיוק. מוודאים שהתנועה לא תהיה פרוצה ולא תהיה נועזת מדי. שהתנועה לא תחצה גבולות תנועתיים. זה עדיין יכול להיות מרשים, חזק וקצבי מבלי שיהיה חייב להיות פרוץ".

אין בהקפדה הזאת הגבלה אמנותית?

"אנחנו מייצרים את האמנות בתוך המגבלה. אחת המגבלות ששמנו על עצמנו היא להופיע רק בפני נשים. אנחנו חושבות שזו מתנה להופיע רק בפני נשים. זה יוצר אווירה אחרת של במה, אנרגיה אחרת בקהל. אנחנו אוהבות את המגבלה הזאת והיא מייצרת לנו את האמנות".

דבריה של שלמה על התפתחות במודעות של המגזר החרדי לתחום המוסיקלי בכלל ולתחום המחול בפרט מגובים בנתונים. "יש בכל שנה יותר מ-1,000 נשים שרוצות ללמוד ולחוות מחול. יש לזה שוק מטורף. אני מקבלת כל שנה טלפונים מכל הארץ. זה מחולק למי שרוצות לעבור הכשרה להוראת מחול, מי שרוצה להופיע על במה עוברות הכשרה כרקדניות ומי שרוצות לרקוד סתם בשביל הכיף – ולוקחות שיעורים להעשרה. הביקוש למורות למחול, טובות ורציניות בעלות גישה מקצועית, הוא ביקוש ענקי", הסבירה.

איך הממסד הרבני מקבל אתכן?

"אנחנו פונים לכל המגזר החרדי. עדיין לא פגשנו התנגדויות. אנחנו לא מייצרים משהו שאמור לעורר התנגדות. אנחנו מייצרים משהו שמגדיר את עצמו כמרפא. מבחינת החשיבה החברתית שלי – ילדה שלא רוקדת היא ילדה שמפספסת סיכוי ודרך להתנהג נכון בחיים. הריקוד הוא ערך ושפה. הוא כלי מדהים לתקשר עם הסביבה, לחבר גוף ונפש . זה עולם שלם וצריך לדעת לעבוד עם זה נכון. זה כמו לנגן על כינור, ברגישות מתוך דיוק כדי לייצר את התנועה הנכונה .

בבסיס השקפת העולם של בית הספר למחול הללו נמצא הצורך לשנות את נקודת המבט של בנות על תפיסת הגוף שלהן – משלילית לחיובית. "כל התפיסה הגופנית והתנועתית היא כל הזמן שלילית ומוגבלת. 'הללו' רוצה להתייחס לזה נכון ולתת לזה מרחב ובית, לייצר תפיסה נכונה. אני רואה כל הזמן שהבנות עוברות תהליך. אני עובדת הרבה עם המתבגרות ורואה אותן במסע רצוא ושוב. אני חושבת שהעבודה בתוך הריקוד יכולה לבנות את הקשר החיובי לתנועה. בחורה הופכת ליותר מודעת מה קורה כשהיא הולכת ברחוב. היא מקבלת ערך ומודעות לכוח הריקוד והתנועה שלה", הסבירה.

לפרטים>>

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!