הפיתרון הכי טוב שאני מכירה לליל הסדר השנה

"אז איפה אתם בחג?" - השאלה שמקפלת עמודים של תהיות, בלבולים, רצון, תקווה, שמחה, איפה מתחילים? מהסוף להתחלה.

לא אשקר, עד לפני שנתיים ימים הייתם שומעים ממני נאומים חוצבי להבות בשבח הפסח בבית.
לאחר שנולד הילד החמישי, הרמזים הפכו לאמירות.

- את בטוחה שאתם רוצים לבוא לליל הסדר?
- מסכן הילד, הקטן, הרעש יפריע לו לא?
- אל תשאלי, כל הזוגות הצעירים השנה אצלי, נראה לך שאת יכולה להשיג דירה באזור?

כך או כך הגיע השלב בו הבנו שליל הסדר בבית.

היה נפלא, נכון, ההכנות מתישות, ומגיעים לקו הסיום, אם מגיעים אי פעם לשם, מטאטא ביד אחת ותינוק עם עוף ביד השנייה. אבל מגיעים.

וליל הסדר, רק אתם, הקטנים שיכולים להשתולל כאוות נפשם כי אין מארחים, ואת פטורה מקניית מחצלות לקטנים שכן אין את מי להרשים.

בת חורין אמיתית.

וכך נאמתי בשנה שלאחר מכן, וגם שנתיים עם שבעה, ושמונה קטנים, והשנים חלפו, והילדים בגרו.
ופתאום הבית הפך לבית של מתבגרים, ופסח הפך ל:

- מה עושים היום?
- אז מה נסגר?

וברגע שמבדילים את החג, את מסתכלת בלוח השנה, והיה ופסח מייצר שבוע חול המועד, האנחה עמוקה ביותר. שכן, רק סיימת את כל קניות החג והויזה לא תעבור, לכי תשתפי את המתבגרים בבעיות החיים, אנחנו עדיין בשלב בו מסתירים להם עד כמה שאפשר את העננים בצמר גפן וורוד. וכן, מתכננים טיול או שניים, אבל היי, זה לא מספיק להם עדיין נותרו.... אלפיים שעות.

והנה לפני שנתיים, רצה הקב"ה ומסיבות שונות הצלחנו להתארח יומיים במלון בירושלים. הייתי חוזרת על הניסיון בשמחה, מלבד עובדה קלה ומעיקה שעדיין עם כל החישובים לא הצלחתי לשנות את המציאות, אירוח במלון משפחה ברוכת ילדים, היא חד משמעית פי שלוש בעלויות!!!

מה אומר ומה אגיד... ובטח שלא אשקר, אם עד אותה חוויה הייתי שומעים ממני נאומים חוצבי להבות לילדים: תרחמו עליהם, מסכנים אלה שעוזבים את הבית ונוסעים בפסח לגלות, תחשבו כמה מזוודות יש להם לסחוב, והמטרנות, ומשחקים לילדים, ובמלון, אוי ואבוי מסכנים, הארוחות הם לפי זמנים מסויימים, צריך להיות לבושים לפי צו האופנה מבוקר עד ליל, פשוט רחמנות.

מה שגיליתי הוא ההפך הגמור.

אושר גדול לשהות במלון בפסח, היה מדהים, לילדים הווי בידור מושלם, בריכה עם זמנים נפרדים, משחקייה, פעילויות, חופש אמיתי, הם לא מסתובבים ושואלים מה נסגר היום מסיבה פשוטה - שהכל כבר סגור.

והאוכל, אוי האוכל, כמויות כאלה עין לא ראתה... לא שמעתי במשך יומיים תמימים את המשפט:
אמא אני רעב.

מסיבה פשוטה שבמלון בפסח אין מצב להיות רעבים, ההפך הוא הנכון, סיימתם ארוחת בוקר, וכבר ארוחת צהריים ובופה מטורף, ואינספור שפים ומתכונים. ועוד לא ציינתי שלא צריך קרם ידיים, כי ...ניחוש נכון, את לא מנקה! את לא שוטפת! את אפילו לא מחליפה מצעים.

מה שאני מנסה להגיד...

שאם תשאלו אותי היכן כדאי לבלות את חג הפסח.

התשובה חד משמעית: בית מלון!

כל הנאומים בדבר הנוחות שבבית נובעים מכרטיס אשראי מוגבל. עד שמשיח צדקנו יגיע, חלקנו יבלה בבית, וישכנע את עצמו שאין חירות גדולה מזו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!