מצפון ועד דרום: התגלתה עופרת במי השתייה של 37 יישובים בישראל

ב-29 יישובים בישראל העופרת היא רכיב קבוע במי השתייה בשנה האחרונה לפחות, ובשמונה יישובים נוספים נמצאה בשנה האחרונה עופרת במי השתייה בריכוז החורג מהתקן המותר של משרד הבריאות — כך עולה מתוצאות הבדיקות של תאגידי המים והרשויות המקומיות שבוצעו בתשתיות המים העירוניות בין אוקטובר 2015 לאוקטובר 2016.

ברוב המקרים מדובר, אמנם, בריכוז הנמוך מהתקן שקבע משרד הבריאות לעופרת במי השתייה — 10 מיקרוגרם לליטר (מקג"ל) — ואולם במצגת פנימית של משרד הבריאות מ–2013, שנחשפה בשבוע שעבר ב–TheMarker, נכתב כי "אין סף בטוח לעופרת במי שתייה". כמו כן, נכתב במצגת כי תקן העופרת לא נקבע לפי סכנה בריאותית, אלא לפי סף הגילוי של המכשירים ששימשו לגילוי העופרת.

משרד הבריאות כתב במצגת כי כל חשיפה לעופרת — כלומר, גם אם הריכוז נמוך מהשיעור שבתקן — "מסכנת את בריאות הציבור, במיוחד ילדים קטנים". כמו כן, נכתב במצגת כי "העובר המתפתח, תינוקות וילדים קטנים — פגיעים במיוחד להשפעות של עופרת, מכיוון שמערכת העצבים המרכזית שלהם מתפתחת בקצב מהיר. חשיפה לריכוזים נמוכים מאוד של עופרת קשורה לירידה ביכולת השכלית (הנמדדת במנת משכל), ירידה בביצוע אקדמי ועלייה בסיכון להתנהגות תוקפנית".

בנוסף, נכתב במצגת מ–2013 כי "גם ועדה אירופית לסיכונים בריאותיים קבעה שייתכנו השפעות שליליות גם אם העופרת היא בריכוז של פחות מ–10 מקג"ל" וכי "יש הצדקה להגבלות נוספות על חשיפת האוכלוסייה לעופרת". משרד הבריאות מונה במצגת השפעות נוספות שליליות של חשיפה לעופרת, ובהן מחלות לב וכלי דם, פגיעה בתפקוד הכליות, עלייה בלחץ דם ופגיעה בפוריות.

היישובים שבהם נמצאה עופרת בכל הבדיקות של ספקי המים הם חיפה, עפולה, ראש פינה, חדרה, עכו, זכרון יעקב, בית שאן, יקנעם, כרמיאל, בנימינה, נהריה, נצרת, נצרת עילית, קרית ביאליק, קרית ים, אום אל פאחם, חרב לאת וכפר תבור. בחיפה, למשל, נמצאה עופרת במים בכל 41 הבדיקות שנערכו באותה תקופה — בכל פעם בריכוז של 2 מקג"ל. בכרמיאל, לעומת זאת, נמצאו 5 מקג"ל באחת הבדיקות ו–2 מקג"ל בתשע הבדיקות האחרות.

בחולון נמצאה עופרת בשלוש מתוך 20 בדיקות שבוצעו בעיר באותה שנה — 4.6 מקג"ל עופרת, 4.5 מקג"ל עופרת ו-2.4 מק"ג עופרת לליטר. בדימונה, באחת מתוך שש בדיקות שנעשו בעיר, נמצאה עופרת בריכוז של 8.1 מקג"ל. למרות הריכוז הגבוה, לא חזרו על הבדיקה, ככל הנראה מכיוון שהתוצאה נמוכה מהתקן הרשמי של 10 מקג"ל. גם ביישוב מגדל, שבו נמצאה עופרת בריכוז גבוה של 9 מקג"ל בינואר 2016, לא נעשו בדיקות חוזרות. גם באום אל פחם נמצאה עופרת בשיעורים לא מבוטלים, שהגבוה בהם הוא 9 מקג"ל.

נתונים אלה או חומרתם לא צוינו על ידי משרד הבריאות כשסוגיית העופרת עלתה לכותרות באחרונה — אז התייחס המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' איתמר גרוטו, רק לשיעור הבדיקות שבהן התגלו חריגות מהתקן, ולא לכל הבדיקות שבהן נמצאה עופרת.

בנוסף, ייתכן מאוד שעד שהמים הגיעו לברזים, ריכוז העופרת עלה אף יותר לעומת זה שנמצא בבדיקות של ספקי המים, בשל היתכנות לזליגת עופרת מהצנרת הביתית, מהצנרת של הבניין או מדוד שמש.

לא בוצעו בדיקות נוספות למרות חריגה

היישוב שבו נמצא ריכוז העופרת הגבוה ביותר בבדיקות של הרשויות המקומיות ותאגידי המים, הוא הכפר השיתופי־קהילתי יד חנה שבעמק חפר, שם נמצאה עופרת בריכוזים גבוהים מאוד בשלוש הבדיקות שנערכו ב–2015–2016 באותה נקודת בדיקה — 45 מקג"ל בבדיקה אחת ו–36 מקג"ל בשתי הבדיקות האחרות. למרות שהחריגות הן מיוני 2016, לפי אתר משרד הבריאות לא בוצעו בדיקות נוספות באותה נקודה בעייתית מאז. בשלוש בדיקות בנקודות אחרות ביישוב לא נמצאה עופרת.

בהתנחלות החרדית מעלה עמוס נמצאה עופרת בשיעור החורג מהתקן — 16.6 מקג"ל. הבדיקה בוצעה בסוף נובמבר 2015, ולמרות החריגה לא בוצעה בדיקה נוספת עד אוקטובר 2016 לפחות. לפי הנתונים, ביישוב הקהילתי הדתי אלעזר נמצאה עופרת בריכוז של 18.3 מקג"ל בנובמבר 2015, ומאז לא בוצעה בדיקה נוספת באותה נקודה.

לפי הנתונים שפורסמו על ידי משרד הבריאות, ביישוב הבדואי כסייפה נמצאה עופרת בשיעור של 13.2 מקג"ל בסוף ספטמבר 2016, ומאז לא נערכה בדיקה נוספת.

בקיבוץ נגבה שבדרום נמצאה עופרת בריכוז חורג מהתקן של 10.4 מקג"ל בתחילת ספטמבר 2016, אך בבדיקה שנערכה באותה נקודה בסוף ספטמבר לא נמצאה עופרת במים. בקיבוץ גונן שבעמק החולה נמצאה עופרת בשיעור גבוה מאוד של 32 מקג"ל, באחת מתוך חמש בדיקות שבוצעו בין 2015 ל–2016, כשבבדיקה נוספת שנערכה שלושה שבועות לאחר מכן לא נמצאה עופרת.

במים במושב סגולה נמצאה עופרת בריכוז גבוה מאוד של 16.8 מקג"ל באחת מתוך שלוש הבדיקות שבוצעו, כשבדיקה נוספת שנערכה שלושה שבועות לאחר מכן לא מצאה עופרת. מצב זהה קיים במושב אשבול, שם בבדיקה הראשונה נמצאה חריגה מהתקן (14.3 מקג"ל) ובבדיקות נוספות שבוצעו לא נמצאו חריגות.

בסך הכל, ב–27% מהבדיקות שנעשו על ידי ספקי המים בין אוקטובר 2015 לאוקטובר 2016 נמצאה עופרת במים. כך, מתוך 1,983 בדיקות שנעשו ברחבי ישראל — היו 545 מקרים שבהם נמצאה עופרת במי השתייה. אמנם רק ב–0.7% מהמקרים נמצאה עופרת בריכוז גבוה מהתקן, אך כאמור משרד הבריאות עצמו טוען כי אין סף בטוח לעופרת במי השתייה וכי כל חשיפה לעופרת מסכנת את בריאות הציבור, ובמיוחד את בריאותם של ילדים קטנים.

משפיע מהר יותר על תינוקות וילדים

לדברי פרופ' דרור אבישר, ראש המרכז לחקר מים בבית הספר למדעי כדור הארץ באוניברסיטת תל אביב, "נכון יהיה להתייחס לעצם הנוכחות של העופרת במים, ולא רק לחריגות מעל התקן". הוא הוסיף כי "קיימים מחקרים שהעידו על כך שלאדם הנחשף באופן כרוני לזיהום עופרת במים יכולות להיגרם בעיות נוירולוגיות מגוונות — כמו בעיות קוגניטיביות, בעיות זיכרון ופגיעה ברמת המשכל והאינטליגנציה; וכן בעיות בתפקוד כלי דם ולב, לחץ דם ועוד".

ממשרד הבריאות סירבו להתייחס לממצאים ספציפיים או למסור אם וכיצד מטופלים ממצאי עופרת במים. מהמשרד נמסר בתגובה: "תדירות הבדיקות לעופרת היא בהתאם להנחיות של ארגון הבריאות העולמי. האחריות לטיפול במקומות שבהם יש חריגות היא של ספקי המים, ומומלץ לפנות אליהם".

מרשות המים נמסר: "המים המסופקים בישראל הם באיכות מעולה, ועומדים בתקנים המחמירים של משרד הבריאות. תקן מי השתייה בישראל תואם את התקינה הבינלאומית — הן של ארגון הבריאות העולמית והן של האיחוד האירופי. בבדיקות מקורות המים (כנרת, אקוויפרים והתפלה) לא התגלתה עופרת. מהנתונים שמקבלים ממשרד הבריאות עולה כי המים המסופקים על ידי הספקים השונים הם באיכות טובה ועומדים בתקנות. מדובר על 18 חריגות מהתקן מתוך יותר מ–5,000 דגימות (כ–0.3%), כשחלקן באותם יישובים (יש כשמונה יישובים שחורגים מהתקן). במקומות אלה משרד הבריאות מבצע בדיקות חוזרות. ברובן התוצאות תקינות, ובמקרים אחרים אותר מקור הבעיה והוחלף מה שצריך. חשוב להדגיש כי החריגות, ככל שקיימות, מקורן בדרך כלל מחלקי צנרת ישנים. היות שכך, מספר החריגות ועוצמתן פוחתים מדי שנה, בשל החלפה ושדרוג של התשתיות כחובה וכחלק אינטגרלי בתוכניות העבודה של תאגידי המים, שהוקמו בשל ההזנחה המצטברת רבת השנים בצנרת העירונית.

לדברי רשות המים, "כל האביזרים החדשים המחליפים את הקיימים כיום הם נטולי עופרת. על פי גורמי המקצוע הרלוונטיים, איכות המים בישראל מעולה בכל קנה מידה, והציבור בהחלט יכול להיות רגוע. עם זאת, על פי תקנות בריאות העם, כל צרכן רשאי לדרוש מספק המים שלו לבדוק את איכות המים המגיעים אליו הביתה, ורשות המים הסדירה זאת בכללים, כך שהעלויות לטובת הבדיקה יהיו אחידות ושקופות".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!