ענף הצימרים בישראל על סף קריסה

בסופי השבוע האחרונים זכו בעלי הצימרים בארץ לרגעים נדירים של נחת. הפסגות המושלגות בגולן, השיטפונות בנחלי הדרום ופתיתי השלג בהרי ירושלים החיו לרגע את הענף הרדום, שהביקושים אליו הולכים ודועכים במהירות - בין השאר על רקע רפורמת "שמים פתוחים" שהוזילה את הטיסות לחו"ל.

לפי נתוני הלמ"ס, ענף התיירות הכפרית בישראל הציע ב–2015 כ–6,500 חדרי אירוח - רובם חדרי אירוח פרטיים במושבים, קיבוצים, יישובים קהילתיים ויישובי מיעוטים בצפון הארץ, הנמצאים בבעלותם של כ–2,000 בעלי עסקים. התפוסה השנתית של חדרי האירוח ב–2015 היתה 24.5% בלבד, לעומת תפוסה של 61.5% בבתי המלון. חודשי השיא היו יולי־ספטמבר, שבהם חלים החגים וחופשת הקיץ. המחזור השנתי המדווח בכלל הענף היה כ–501 מיליון שקל, אך ההערכות הן כי יש בענף הכנסות נוספות לא מדווחות.

מלבד הצימרים וחדרי האירוח, הענף כולל את כל מרכזי המבקרים במפעלי החקלאות - בהם יקבים, טיולים בטבע, מוזיאונים למורשת הכפר ומסעדות כפריות שנמצאות מחוץ למתחמים העירוניים.

הישראלי שעדיין מגיע להתארח בצימרים, הוא לא כזה שוויתר על חופשת הסקי בחורף או על הקלאב ביוון בקיץ. לרוב, הנופש הישראלי יעשה גם וגם, והוא מנוסה ולמוד צורות אירוח שונות בארץ ובחו"ל. מכאן, שהציפיות שלו מהשירותים שיקבל בצימרים הן גבוהות.

בשנים האחרונות ניסו בעלי הצימרים בישראל להתאים עצמם לדרישות המבקרים, ולהעלות את הסטנדרטים באבזור הצימרים. לשם כך, השקיעו אלפי שקלים בנוסף לעלויות ההקמה הראשונות. ב–2008 הגיע מספר הצימרים בישראל לשיא של יותר מ–8,000 חדרים, והתחיל להתפתח ז'אנר של צימרים יוקרתיים, המיועדים לחופשות רומנטיות.

נראה כי הצימרים אינם פונים במיוחד למי שהיו אמורות להיות קהל חשוב שלהם — משפחות שמבקשות לטייל בטבע, ולא לשלם על כך מחיר גבוה מדי. זהו אחד מקהלי היעד המרכזיים של הצימרים באירופה ובארה"ב, ואולם בישראל רמת המחירים לא מסייעת לאטרקטיביות של סוג החופשה הזה. המחירים מתחילים ב–400 שקל ללילה בצימר פשוט באמצע שבוע, כולל ארוחת בוקר, ומגיעים עד 2,000 שקל ללילה לצימר יוקרתי בסוף השבוע בשיא העונה. צימרים לעשירון העליון מציעים אבזור ברמה גבוהה, הכולל ג'קוזי, ארוחות שף, בריכה פרטית ועוד — לעתים בעלויות של יותר מ–2,000 שקל ללילה.

"מכיוון שהביקוש מצומצם ומתרכז בחודשי הקיץ ובחגים, את ההוצאות הענקיות אנחנו מחילים על ימי עבודה בודדים, ולכן המחיר עולה", מסביר יעקב רוזנווסר, יו"ר ארגון בעלי הצימרים. "אנחנו מוציאים אלפי שקלים על פרסום, והעלות היא לפעמים יותר מכל הפדיון החודשי שלנו. הלב נכמר על מי שפרנסתו נשענת על הענף הזה, ובמיוחד על בעלי הצימרים המבוגרים, שהשקיעו בתקווה שהצימרים יהיו הפנסיה שלהם — והם לא מצליחים להגיע אפילו להחזר המשכנתא החודשי. בלי עזרה מלמעלה, עוד שנה־שנתיים המצב יהיה רע מאוד".

התיירים לא יודעים על קיום הצימרים

"האינפלציה המהירה שלה זכה הענף בתחילת שנות ה–2000 גרמה לרבים לנסות לרכוב על ההצלחה, ומשכה לענף חקלאים ובעלי עסקים שלא מגיעים מרקע תיירותי", מסביר ד"ר אלון גלבמן, ראש המחלקה לניהול תיירות ומלונאות במכללה האקדמית כנרת. "הם האמינו שככל שישקיעו ויאבזרו יותר את יחידות הדיור שיבנו במהירות ליד הבית, הם יצליחו למשוך אליהם יותר מטיילים. זאת היתה טעות גדולה. ב–2008 כבר נוצר היצע עודף שעלה על הביקוש", אומר גלבמן. "אנשים שלקחו הלוואות גדולות מהבנקים, בלי תוכנית עסקית אמיתית, הפסידו הרבה מאוד כסף".

עודף ההיצע קיים גם כיום, ומאלץ רבים מבעלי הצימרים לחפש אלטרנטיבות וייעודים חדשים להשקעותיהם. בעלי צימרים, שעיקר פרנסתם נשען על עבודה קבועה אחרת או על חקלאות, הרשו לעצמם במרוצת השנים האחרונות לצאת מהמשחק. לפי נתונים של ארגון בעלי הצימרים, בחמש השנים האחרונות כ–1,500 חדרי אירוח הוסבו לדירות להשכרה לסטודנטים או למשפחות צעירות. צימרים אחרים פועלים במתכונת של סופי שבוע וחגים בלבד, וביתר הזמן לא משקיעים מאמצים בשיווק, אלא דועכים בשקט.

עקב אכילס של הענף הוא המבנה שלו: יוזמות מבודדות ובעלי עסקים עצמאיים, שלא פועלים תחת קורת גג משותפת. בעלי הצימרים מתחרים זה בזה בשדרוג ההיצע, ולא משכילים לנצל את היתרונות שבגודל בכל הנוגע לשיווק וליצירת שיתופי פעולה שיסייעו להם בפנייה לקבוצות, או חבירה לשם קיום פסטיבלים ואירועים משותפים. "כשלא פועלים יחד, היכולת להפיק תוצאות של ממש משיווק ופרסום עצמאי היא מזערית, מכיוון שהמשאבים מוגבלים. מעבר לכך, הפנייה היא רק לישראלים, ולא לתיירי חוץ. לכן מספר התיירים שמתארחים בצימרים הוא מזערי", מסביר גלבמן.

שמוליק חזן, רכז התיירות במועצה אזורית גולן, פועל במטרה ליצור שיתופי פעולה בין בעלי הצימרים בגולן, בעיקר דרך רכזי התיירות במושבים וקבוצות וואטספ משותפות. בעלי הצימרים שמקבלים פניות מקבוצות גדולות, או בימים שבהם הם כבר בתפוסה מלאה, מגלגלים אותן הלאה — וכך נוצרים ממשקים בין הצימרים השונים. כמו כן, המועצה מפעילה אפליקציה ואתר המרכזים את הצימרים, המסעדות, המסלולים והאטרקציות באזור הגולן, עם פרטי התקשרות ומחירים.

ואולם גם היוזמה האזורית הזאת מוגבלת ביכולותיה. ראשית, האתר והאפליקציה פונים רק לקהל הישראלי. האתר אינו מתורגם לאנגלית, ותיירים מחו"ל אינם יכולים ליהנות מההיצע. המכשול השני הוא שהאתר לא מאפשר רכישה דרכו, ולכן היכולת שלו למנף את ההיצע לכדי הכנסות, מוגבלת. "אנחנו רשות מקומית, ואין לנו את האוריינטציה והאשראי לפעילות מסחרית כזאת", מסביר חזן. "בעלי הצימרים שהשכילו לפנות לאתרים בינלאומיים, כמו בוקינג.קום וטריפ אדווייזר, או שתירגמו את האתרים שלהם לשפות זרות כמו רוסית, אנגלית וסינית — נהנים מנתח תפוסות יפה יותר, אבל מדובר רק בנתח מסוים מבין אלה שהצימרים הם ההכנסה המרכזית שלהם. לעומתם, מי שפונה רק לתיירות הפנים, רואה ירידה ניכרת בתפוסות בשנים האחרונות".

רוזנווסר מארגון הצימרים אומר: "ביקשנו עזרה לשווק בחו"ל במדיה וברשתות החברתיות, ואין עם מי לדבר. אין שום היענות למוצר שלנו, וזה נובע פשוט מחוסר אכפתיות. תיירות נכנסת לא מגיעה אלינו, היא ממש בשוליים. תיירים מחו"ל לא יודעים שהצימרים קיימים, ומי שכבר מפרסם באתרים בינלאומיים — משלם על זה הרבה מאוד כסף. אנחנו לא נהנים מכניסות תיירים, ורק רואים יותר ישראלים שמוותרים על החופשה בארץ, ומעדיפים לברוח לחו"ל. אין לנו הזמנות מראש אלא רק ביקושי אד־הוק. זה לא תיירות".

אין גורם ממשלתי שלוקח אחריות

חוסר היכולת לייצר קורת גג אחידה נובע גם מכשלים של הרשויות והמשרדים הממשלתים. הצימרים נופלים בין הכיסאות, נוכח השייכות הכפולה של הענף — למשרד החקלאות ולמשרד התיירות. במשרד החקלאות פועלת היחידה לפיתוח התיירות בכפר, ומשרד התיירות מפעיל את היחידה לתיירות כפרית. ברקע, מרחף גם המשרד לפיתוח הנגב והגליל. בנוסף, יוזמות קודמות של משרד התיירות, שעודד דירוג של צימרים, הציבו דרישות רגולטריות — בהן היתרים לרישיון לניהול עסק, היתרי בנייה ואישורי כיבוי אש — שלטענת בעלי הצימרים הכבידו עליהם מאוד. כשאלה לא פועלים בתיאום — קשה למצוא מי שישקיע תקציבים בענף.

"גם השרים וגם המנכ"לים של משרד התיירות בשנים האחרונות לא עושים שום פעילות בעניין, אף שמנוף קטן של תקצוב ממשלתי יוכל לסייע. גם הניסיון להחיל רגולציה וליצור תו תקן שמאושר על ידי הממשלה, שכולל תקינות בריכה והיענות ליישוב סכסוכים — העלה חרס. אנחנו צריכים גב ממשלתי כדי להניע את זה", מסביר רוזנווסר.

לדבריו, "יש מדיניות של לגלגל אותנו בין המשרדים. אף אחד לא מוכן להוציא שקל על תקצוב הענף. אם כמה משרדי ממשלה היו מתאחדים — היינו רואים יכולת משמעותית לשווק ולהשתמש במשאבים האלה, שקיימים. בעלי הצימרים ישלמו עבור עזרה ושיווק ופרסום אם יידעו שיש יד מכוונת מאחורי זה. ביקשנו ממשרד התיירות שיאגדו את כל הצימרים באתר ממשלתי, אך בגלל שחלק מהבנייה לא חוקית לפי היתרים קיימים, הם סירבו. לא הורגים ענף שלם בגלל כמה אנשים שבנו ללא היתר.

"גם הניסיון להקים ועדה, שתסדיר יחד עמנו את כל ההיתרים הנדרשים מול הרשויות, לא נענה. רק גוף שיאגד בין משרדי התיירות, המשרד לפיתוח הגליל והנגב, משרדי החקלאות וגורמים שקשורים לחוק הבינוי והיתרים — יוכל לעשות מהלך משמעותי. מועצות מקומיות קטנטנות לא מסוגלות להתמודד וליזום לבד אירועים גדולים".

מקורות בענף טוענים כי יש שתי דרכים מרכזיות שבהן יוכל להתאושש. הראשונה היא ליצור פילוח לשוק, ולהתאים לכל תת־קבוצה של תיירים חבילה משלימה מלבד הלינה. מי שהפסיקו להילחם על השוק היוקרתי התפנו ליצור התאמות, במטרה לאפשר מחירים נגישים יותר ולהגיע לקהלים מגוונים.

לפי המקורות, כדאי לייעד למשפחות צימרים עממיים, ולהציע להן חבילות משלימות של אטרקציות אזוריות וכרטיסי פעילות משולבים. בפלח שוק זה נמצא גם המגזר הדתי — שמגיע בתחילת סוף השבוע, ועוזב רק לאחר צאת שבת, ומבקש בדרך כלל נגישות לבית כנסת וחדרים שיכולים להכיל מספר גדול של אנשים. קיבוצים ומושבים דתיים רגישים יותר לדרישות של הלקוחות האלה, אבל גם הם עדיין רחוקים ממימוש הפוטנציאל.

לדברי גלבמן, קיים פוטנציאל משמעותי גם בתחום אירוח הקבוצות, מישראל ומחו"ל. "התאמה של כמה צימרים יחד לקבוצות המעוניינות להשתתף בסדנאות — עם חללים משותפים ויחידות לינה צנועות למדי — תהיה רווחית מאוד. כרגע אין קואליציות של יזמים כפריים שמשתפות פעולה עם קבוצות נכנסות. קבוצות מטיילים לא מנצלות את ההיצע הקיים בתיירות הכפרית, כי אין מה שמאגד את הגישה אליהם ואת היכולת ליצור מענה", הוא מסביר.

דרך נוספת עבור הענף להתחיל בהליך ההתאוששות היא להשתמש במשאבי התיירות הכפרית לטובת תיירות נכנסת, וליצור מגוון רמות לינה עבור תיירים מחו"ל שמחפשים אלטרנטיבות זולות לבתי המלון היקרים. מארגני קבוצות בהיקפים גדולים, כמו תגלית למשל, מצביעים על פספוס בהקצאת המשאבים התיירותיים, בשל חוסר התארגנות באירוח המתאים לקבוצות — אין תשתית לחניית אוטובוסים, אין סטנדרט אחיד של חדרים, ואין חלל משותף לפעילויות ואוכל. מעבר לכך, אין מי שעומד בראש כל ברית צימרים כזאת, יוצר תוכנית שיווק משותפת ומתקשר מול ראשי קבוצות תיירים.

חזן מסביר כי "יש פה פוטנציאל לא ממומש, שלא קשור רק אלינו כיזמים, אלא גם לסוכני הנסיעות ומארגני הקבוצות, שלא פועלים כיום באופן שיכלול אותנו. אני אומר בצער שמשרד התיירות די הדחיק את כל נושא התיירות הכפרית לשוליים שבשוליים. זה לא נכלל באג'נדה השיווקית והתדמיתית, ולא מקצים לזה מספיק משאבים. לכן, אנחנו בעניין הזה יתומים. אין כיום שום גוף ממשלתי שלוקח חסות על הענף. היה פעם — אך הוא דעך, עד כדי מוות. כיום רוב התקציבים מופנים לתיירות נכנסת, ואנחנו בתפישה עדיין שייכים לתיירות הפנים ולא לתיירות הנכנסת.

משרד התיירות מסר בתגובה: "משרד התיירות שואף לכך שהצימרים הפשוטים יחסית ישמשו את התיירות הנכנסת, ויהוו מקבילה למה שמתקיים באירופה — בה האירוח הוא ביחידות בסיסיות יותר מהמקבילות בשוק הישראלי. מתוקף כך, קידמנו בשנים האחרונות, ובשנה האחרונה במיוחד, מאגר מידע באתר משרד התיירות, שבו מפורסמות היחידות שעברו תהליך דירוג על פי קריטריונים שונים, וזאת על מנת שהלקוח ידע כמה שיותר מראש על האירוח שאותו הוא רוכש. כדי להתגבר על חסמים רבים בהליך הדירוג, המשרד בוחן שיתוף פעולה עם גורמי שיווק פרטיים, שישווקו את התיירות הכפרית לתיירים מחו"ל, בעיקר מאזור צפון אמריקה.

"כמו כן, המשרד מעודד יזמים להקים מתחמי קמפינג, תחום חדש שצובר תאוצה. ב–2015–2016 פירסמנו חוזרי מנכ"ל בדבר מתן מענקים ליזמים שמקימים מתחמי קמפינג ברחבי הארץ. המענק היה בשיעור של 20% מסך ההשקעה הכוללת, ובסך הכל השקיע המשרד בכך כ–6 מיליון שקל. בנוסף, המשרד עודד בשנים האחרונות הקמת יחידות אירוח ביישובים הדרוזיים והצ'רקסיים תחת המיתוג 'כפר ביקרתם'.

"התארגנויות של בעלי צימרים הן הכרחיות לקידום ושיווק, במיוחד לתיירות הנכנסת. התארגנות של כמה בעלי צימרים תפרוס אתעלויות הפרסום בין מפעילים רבים". בנוסף, המשרד מסר כי יציע תמיכה לכל התארגנות של בעלי צימרים שתפנה אליו, וכי גם כאלה שמפעילים מספר מועט של יחידות אירוח יזכו לשיתוף פעולה מצדו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!