פרידה מגיבור לאומי ומקומי – תא"ל יצחק בן דב ז"ל // טור

שבוע קשה עבר על עם ישראל - היו אנשים שפונו מבתיהם עם כל הכאב הכרוך בכך, שוטרים יהודים ביצעו במסגרת תפקידם משימה כואבת זו ולמרות כל ההשתדלות לגלות רגישות זכו לקללות גנאי של הגרועים באויבים ונפצעו פיזית מגורמים קיצוניים שלא בחלו אפילו מלהשליך אקונומיקה וחומצה על כוחות ביטחון. היו גם גורמים של השמאל הקיצוני שצקצקו בחוסר רגישות. כנראה שהחמלה הלכה לאיבוד השבוע בכמה וכמה מקומות בחברה הישראלית.

בשבוע הנורא הזה החברה הישראלית איבדה בין השאר את אחד מנכסי צאן הברזל שלה, את אחד התורמים הגדולים לביטחונה ולרווחתה. בשבוע הזה התקיימה השבעה על תא"ל יצחק בן דב ז"ל.

אני מודה לבורא עולם על הזכות שהייתה לי כעובדת סוציאלית בעמותת א.ל.ה רמה"ש (עמותה למען האזרחים הותיקים), לעבוד יותר מחמש שנים בעמותה שיצחק בן דב ז"ל עמד בראשה. האיש היקר שתרם כה רבות למדינת ישראל ואזרחיה כל חייו, מעולם לא הרשה לעצמו אפילו רגע אחד של גאווה. למעשה התקיימו בו בהידור דבריו של דוד המלך עליו השלום : "השם לא גבה ליבי ולא רמו עיניי ולא הילכתי בגדולות ממני...."

מאור הפנים שלו היה שווה לכל נפש: אנשי הנהלת העמותה ומרכז היום לקשיש, עובדים זוטרים ואזרחים ותיקים. הוא לא הבדיל בין מזרחיים לאשכנזים, בין מלומדים לאנשי עמל, בין דתיים לחילוניים. ואהבת לרעך כמוך – כמה אהבה, רגש וחמלה היו בו לכל אדם שעמד מולו. גם בשלוש השנים האחרונות בהן נלחם באומץ במחלה הארורה לא הפסיק לחייך, לדרוש בשלום כולם, להתעניין ולהילחם על זכותם של הותיקים. האיש העדין והנעים ידע להרים קול ולדפוק על השולחן במשרדי העירייה כשזה היה נוגע לרווחת הקשישים. גם כמצבו היה קשה הוא לא הפסיק להילחם על זכויותיהם של הקשישים / האזרחים הותיקים עד לשבועיים האחרונים לחייו בהם הסכים להודות עד כמה כואב לו.

יצחק בן דב ז"ל התגייס לצה"ל במחזור הראשון של העתודה האקדמית, למד הנדסה אזרחית בטכניון והתמחה בבניית שדות תעופה. לאחר שקיבל תואר מהנדס הצטרף לחיל הנדסה. שימש קצין כבישים ובמבצע קדש היה חבר בצוות הכנת הדרכים בסיני, בעקבות קרב המיתלה נדרש להכשיר מסלול נחיתה והמראה לפינוי הנפגעים. ב 1958 מונה למפקד יחידת בינוי בבסיס חיל האוויר וב 1962 מונה לקצין הנדסה של גייסות השריון. ב 1963 יצא לאתיופיה כחבר במשלחת סיוע ישראלית שהקימה בין השאר שדות תעופה במדינה. ב 1967 מונה לקצין הבינוי של חיל האוויר, בעקבות כיבוש סיני במלחמת ששת הימים, הקים והכשיר צה"ל בסיסים ושדות תעופה בחצי האי בניצוחו של בן דב.
ב 1972 מונה לקצין הנדסה ראשי. הוא מילא תפקיד זה במהלך מלחמת יום הכיפורים, פיקד על הובלת גשר הגלילים במבצע אבירי לב. עם ההכרזה על הפסקת האש הקים את אגד הצליחה והשתחרר ב 1976.

לאחר שיחרורו שימש מנהל בחטיבת המתכת של קונצרן כור, יו"ר מפעל יובל-גד של כור, יו"ר המוסד המאוחד לענף הבניה, מנהל פרויקטים בחברת אזורים ובכלל תעשיות, יזם את בניית שכונת נווה רום ברמת השרון (המכונה שכונת הטייסים), שימש יועץ לרשות הנמלים והרכבות, יו"ר חברת עמידר בשנים 1996-2000. במסגרת פעילות התנדבותית כיהן בחבר הנאמנים ובועד המנהל של הטכניון, חבר המועצה האזורית של עמותת אומ"ץ וכאמור לעיל יו"ר עמותת א.ל.ה., כיהן כממלא מקום ראש מטה משק לשעת חירום בעיר. נבחר כיקיר רמת השרון ב 2010.

ביום הולדתו השמונים הוא ביקש מכל חבריו ומכריו לא לתת לו מתנות אישיות במקום זה ביקש שיתרמו כל אחד כנדבת ליבו למען מרכז היום לקשיש. למה? כי הוא "כל כך רוצה שלקשישים יהיה טוב. אני אוהב אותם ומרגיש שהם המשפחה השנייה שלי". מרוב אהבתו לקשישי מרכז היום ביקש לערוך יום הולדת נוסף יחד עם שאר חוגגי נובמבר. במרכז היום נהוג לערוך ימי הולדת קבוצתיים בשיתוף משפחות החוגגים. לכל מסיבה הוא היה מגיע כדי לברך ולשמוח יחד עם כולם.

הפעם הוא גם רצה לחגוג איתם, לא לפני שהזהיר את המנהלת שהוא לא רוצה שום יחס מיוחד, שיחגגו לו באותו אופן ובאותה תשומת לב כמו לכל אחד ואחד מהקשישים החוגגים. למה? "כי גם אני קשיש וגם אני חלק מהם"....הוא המשיך במסורת גם בשנים הבאות. ביום ההולדת האחרון כולנו - עובדים, קשישים ובני משפחתו נלחמנו בדמעות כשאיחלנו לו שיהיו עוד ימי הולדת משותפים.

חודש וחצי לפני מותו איבד את בנו האהוב ד"ר יואב בן דב ז"ל. בתום השבעה כשכולו כאוב מהאובדן הנורא ומהמחלה הארורה הוא לא ויתר לעצמו, נשען על מקלו ורווי משככי כאבים הוא בא כדי לשמח את הקשישים במסיבת חנוכה שנערכה במרכז היום. הוא השאיר מאחור את כל מכאוביו כשקם לברך אותם מכל עומק לבו ונשמתו האצילה. הרב בוטמן, רבה של קהילת חב"ד ברמת השרון שהיה אורח של כבוד באירוע לא יכול היה שלא להתייחס למעמד הכל כך מיוחד כשלחלוחית בעיניו וקולו הנרגש רווי בהערכה ואהבה לאדם היקר ולפועלו. הרב בוטמן היה בין המספידים בטכס ההלוויה שאיחדה רבים כל כך ושונים כל כך בחברה הישראלית, איחדה באהבתם את האיש היקר שהלך ואיננו עוד.

יצחק בן דב שהקדיש את חייו למען האחר, בודאי נמצא שם למעלה במקום גבוה ליד כסא הכבוד ומשם בודאי ממשיך להתפלל למען כלל עמך ישראל שכל כך אהב בחייו.

יהי רצון שזכויותיו הרבות תעמודנה לכלל עם ישראל ולכוחו וכבודו של צה"ל.

יהי זכרו ברוך.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!