יתד נאמן על עמונה: "צעירים מופקרים, משולחי רסן ואלימים"
בביטאון 'דגל התורה' מצרים הבוקר על פינוי המשפחות מעמונה, אך תוקפים באופן חריף את המחאה החריפה שהחלה ביום השני של הפינוי מהמאחז • ב'יתד' מגלגלים את האשם על רבני הציונות הדתית ועסקניה, שנושאים באחריות לנוער "המופקר"
- אלי יעקובי
- ט' שבט התשע"ז
- 39 תגובות
עמונה, פלאש90
ביטאן 'דגל התורה' יתד נאמן מתייחס במאמר מערכת הבוקר (ראשון) לפינוי המאחז עמונה ומצר על כך, אך מאידך תוקף בחריפות את האלימות של "גידולי הפרא" ונוער הגבעות.
תחת הכותרת "פורעים ומזיקים" מתחיל המאמר ומתאר - "ארבעים משפחות התגוררו ביישוב עמונה. שמונה שנים הן ניהלו מאבק עיקש נגד ארגוני השמאל שסימנו אותם כמטרה לפינוי. שמונה שנים של מאבק משפטי, ציבורי, פוליטי, נגד ארגונים שחברו ביניהם להביא להחרבת היישוב, בתקווה שיוכלו להחריב עוד יישובים יהודיים.
"זה היה מחזה עצוב. קורע לב. יהודים שהגיעו להתיישב באדמת ארץ ישראל, בעידוד המדינה ובסיועה, מצאו עצמם מושלכים מבתיהם אל הבלתי נודע. כל האופציות האלטרנטיביות שהוצעו להם, התבררו כבלתי ישימות. התושבים, אנשים מן השורה, שומרי חוק, ביקשו להתפנות בכבוד, מתוך הפגנת מחאה על הפינוי, אבל מחאה מסודרת, מאורגנת, שתבליט את זעקתם, את כאבם, אבל לא תפגע באלו שנשלחו לבצע את התפקיד הקשה של הפינוי.
"אלא שאז הגיעו למקום עשרות צעירים, משולחי רסן, חסרי משמעת ותרבות, והפכו את הפינוי לאלים, מכוער ומבזה. מכל מראות הפינוי הכואב, יחרתו בזיכרון התמונות הקשות, בהן ציור של 'צלב קרס' על אחד מקירות הבתים, כתובות נאצה מחרידות, ומראה בית הכנסת ביישוב שהפך להיות זירת קרב מדממת. צמיגים, מוטות, אבנים שנותרו מוטלים על רצפת בית הכנסת, לצד ארונות עם ספרי קודש, היו עדות אילמת לאשר התחולל במקום, קודם שאותם צעירים פונו בכוח. עשרות פצועים משני הצדדים, הובהלו לבתי חולים לטיפול רפואי".
ב'יתד' ממשיכים לתאר את הנעשה על ההר - "יו"ר מטה המאבק של עמונה, ניסה לפנות את הצעירים הללו קודם הפינוי, בבקשה להימנע מאלימות, אבל לשווא. לדבריו "הנערים הללו הם דור חדש, צעיר יותר וקיצוני יותר מהדור הקודם". דור חסר הנהגה, חסר שליטה, חסר רסן. גם פניית גדולי רבני המחנה הדתי-לאומי אל הצעירים הללו נפלה על אוזניים ערלות. הם הרי מבינים טוב יותר מהרבנים, כיצד צריך לנהוג ומה צריך לעשות.
"הציבור הד"ל, אינו יודע כיצד לעכל את גידולי הפרא הללו שצמחו על אדמתו. צעירי 'נוער הגבעות' נעדרי הרסן. אלו הפוגעים בפלשתינאים חפים מפשע בפיגועי 'תג מחיר', ובמקביל משליכים מוטות ברזל על שוטרים ושופכים עליהם חומר חריף. מדובר בקומץ קטן אבל רעשני. ציבור שולי אמנם, אבל הוא מכתים את כל המאבק. בסופו של דבר, מעשי הקיצונים הללו, הם אלו הנשארים בזיכרון, והם הגורמים לציבור הגדול, להיות, כביכול, מוצג כאלים, כסורר וכחסר מעצורים".
'יתד נאמן' רואה את האשם במעשים בהנהגת הציונות הדתית וברבניה: "הבעיה המרכזית של מחנה זה, היא המרד ברבנים. במורי הדרך שלהם עצמם. זה מתחיל מהצמרת, שאינה רואה ברבני התנועה משום גורם שיש להתחשב בדעתו, ומשם זה מחלחל אל הנוער. אם הדמויות הרבניות המרכזיות של מחנה זה, אינן גורם שיש להתחשב בדעתו, אזי אין כל גבולות. הצעירים המופקרים הללו, עם המראה החרד"לי, מבינים טוב יותר מהמנהיגים, כיצד צריך לנהוג.
"זרע הפורענות נעוץ באלו שאינם רואים במנהיגים הרוחניים את מורי הדרך, או לחילופין – מחפשים מנהיגים רוחניים משלהם, ומבצעים את מעשי הוונדליזם שלהם, כביכול בחסות רבנית. הם יתרצו בק"ן טעמים את הפעולות האלימות שלהם, ויסבירו כי זו הדרך היחידה להתמודד עם השלטון הדורסני. הטיעונים של ההנהגה הממוסדת כי ניתן להשיג הרבה יותר בדרכים דיסקרטיות, נראים כרפיסות, כחולשה, ולא כתבונה הנרכשת לאחר שנים של ניסיון".
מאמר המערכת מסיים במסר הכואב - "כאמור, מכל המאבק של תושבי עמונה, יישארו בזיכרון המראות הקשים הללו. צלב קרס. כתובות נאצה. בית כנסת מחולל, כי התקשורת אוהבת 'לחגוג' על השוליים הקיצוניים".
תחת הכותרת "פורעים ומזיקים" מתחיל המאמר ומתאר - "ארבעים משפחות התגוררו ביישוב עמונה. שמונה שנים הן ניהלו מאבק עיקש נגד ארגוני השמאל שסימנו אותם כמטרה לפינוי. שמונה שנים של מאבק משפטי, ציבורי, פוליטי, נגד ארגונים שחברו ביניהם להביא להחרבת היישוב, בתקווה שיוכלו להחריב עוד יישובים יהודיים.
"זה היה מחזה עצוב. קורע לב. יהודים שהגיעו להתיישב באדמת ארץ ישראל, בעידוד המדינה ובסיועה, מצאו עצמם מושלכים מבתיהם אל הבלתי נודע. כל האופציות האלטרנטיביות שהוצעו להם, התבררו כבלתי ישימות. התושבים, אנשים מן השורה, שומרי חוק, ביקשו להתפנות בכבוד, מתוך הפגנת מחאה על הפינוי, אבל מחאה מסודרת, מאורגנת, שתבליט את זעקתם, את כאבם, אבל לא תפגע באלו שנשלחו לבצע את התפקיד הקשה של הפינוי.
"אלא שאז הגיעו למקום עשרות צעירים, משולחי רסן, חסרי משמעת ותרבות, והפכו את הפינוי לאלים, מכוער ומבזה. מכל מראות הפינוי הכואב, יחרתו בזיכרון התמונות הקשות, בהן ציור של 'צלב קרס' על אחד מקירות הבתים, כתובות נאצה מחרידות, ומראה בית הכנסת ביישוב שהפך להיות זירת קרב מדממת. צמיגים, מוטות, אבנים שנותרו מוטלים על רצפת בית הכנסת, לצד ארונות עם ספרי קודש, היו עדות אילמת לאשר התחולל במקום, קודם שאותם צעירים פונו בכוח. עשרות פצועים משני הצדדים, הובהלו לבתי חולים לטיפול רפואי".
ב'יתד' ממשיכים לתאר את הנעשה על ההר - "יו"ר מטה המאבק של עמונה, ניסה לפנות את הצעירים הללו קודם הפינוי, בבקשה להימנע מאלימות, אבל לשווא. לדבריו "הנערים הללו הם דור חדש, צעיר יותר וקיצוני יותר מהדור הקודם". דור חסר הנהגה, חסר שליטה, חסר רסן. גם פניית גדולי רבני המחנה הדתי-לאומי אל הצעירים הללו נפלה על אוזניים ערלות. הם הרי מבינים טוב יותר מהרבנים, כיצד צריך לנהוג ומה צריך לעשות.
"הציבור הד"ל, אינו יודע כיצד לעכל את גידולי הפרא הללו שצמחו על אדמתו. צעירי 'נוער הגבעות' נעדרי הרסן. אלו הפוגעים בפלשתינאים חפים מפשע בפיגועי 'תג מחיר', ובמקביל משליכים מוטות ברזל על שוטרים ושופכים עליהם חומר חריף. מדובר בקומץ קטן אבל רעשני. ציבור שולי אמנם, אבל הוא מכתים את כל המאבק. בסופו של דבר, מעשי הקיצונים הללו, הם אלו הנשארים בזיכרון, והם הגורמים לציבור הגדול, להיות, כביכול, מוצג כאלים, כסורר וכחסר מעצורים".
'יתד נאמן' רואה את האשם במעשים בהנהגת הציונות הדתית וברבניה: "הבעיה המרכזית של מחנה זה, היא המרד ברבנים. במורי הדרך שלהם עצמם. זה מתחיל מהצמרת, שאינה רואה ברבני התנועה משום גורם שיש להתחשב בדעתו, ומשם זה מחלחל אל הנוער. אם הדמויות הרבניות המרכזיות של מחנה זה, אינן גורם שיש להתחשב בדעתו, אזי אין כל גבולות. הצעירים המופקרים הללו, עם המראה החרד"לי, מבינים טוב יותר מהמנהיגים, כיצד צריך לנהוג.
"זרע הפורענות נעוץ באלו שאינם רואים במנהיגים הרוחניים את מורי הדרך, או לחילופין – מחפשים מנהיגים רוחניים משלהם, ומבצעים את מעשי הוונדליזם שלהם, כביכול בחסות רבנית. הם יתרצו בק"ן טעמים את הפעולות האלימות שלהם, ויסבירו כי זו הדרך היחידה להתמודד עם השלטון הדורסני. הטיעונים של ההנהגה הממוסדת כי ניתן להשיג הרבה יותר בדרכים דיסקרטיות, נראים כרפיסות, כחולשה, ולא כתבונה הנרכשת לאחר שנים של ניסיון".
מאמר המערכת מסיים במסר הכואב - "כאמור, מכל המאבק של תושבי עמונה, יישארו בזיכרון המראות הקשים הללו. צלב קרס. כתובות נאצה. בית כנסת מחולל, כי התקשורת אוהבת 'לחגוג' על השוליים הקיצוניים".
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 39 תגובות