לקח מלונדון: הכל מתחיל בבית

לפני כשמונה שנים עברתי מעין חוויה מטלטלת, רוחנית, ערכית, ששינתה את סדר יומי והתוותה מחדש את הגישה החינוכית שלי כלפי הנוער בישראל.

זה היה לאחר ביקורי בלונדון, יחד עם רעי ואהובי, מורי ורבי בשליחות הציבורית , הרב ר' יעקב (בושי) בורנשטין מנהל 'לב לאחים' ואיש החינוך הדגול והנערץ הרב משה זיבלד - המייסד מסגרות אלטרנטיביות בכל רחבי הארץ לנערים מתמודדים שם התוודעתי לרשת חינוך מפוארת ויוקרתית המנגישה את היהדות בפני כל נער ונערה בפנים מאירות ומסבירות: יבנה קולג'.

יבנה קולג' הוא בית ספר יהודי שזכה בכל הפרסים הגדולים של אנגליה. הוא הרבה יותר קולג' מבית הספר ונחשב בין בתי הספר הטובים בממלכה.

בסיורי במקום גיליתי מוסד על יסודי שאוכלוסייתו העיקרית אכן אינה נמנית על שומרי תורה ומצוות דווקא, אבל בית הספר מתפקד כבית ספר מסורתי לכל דבר, התלמידים מתפללים בכל בוקר, חובשים כיפה ולומדים על מורשת ישראל ויהדות ברמה גבוהה.

יבנה קולג' התפרסמה כשהמחזור הראשון של תלמידיו בהרפורדשיר קיבל את התוצאות הטובות ביותר בבחינות הסיום. דבר שגרם לקידוש שם שמים גדול בכל רחבי בריטניה. הביקור במקום העניק לי השראה גדולה לכל מפעלי החינוך.

על כל הרשת (שמונה כ20 בתי ספר באנגליה) מנצח יהודי עם חזון ענק ולב רחב, מר בנימין אליעזר (בנג'מין) פרל, המשמש כנשיא יבנה קולג'. אי אפשר שלא להעריך את היהודי הזה והלהט היוקד בקרבו.

לאחר הביקור בלונדון הגיע אלינו לסיור מר בנימין פרל וביקר במוסדות 'מדעים ויהדות' בחדרה ומשם נולד הרעיון של תיכון יוקרתי באזור חדרה בשת"פ עם 'מיטב' שע"י רשת מדעים ויהדות ושובו. ארך זמן עד שהתקדמנו למטרה אבל היום אפשר כבר לראות את פירות ההצלחה בגישה חדשה מקצועית ומלאת הישגים בכל הקשור לתלמידי ותלמידות התיכונים

נזכרתי בכל זה בעקבות מייל מרגש שהוא שיגר אליי השבוע עם תובנות על מאמרי הקודם בנושא ההתבוללות בעם ישראל. ואביא אותו בתרגום צמוד למקור.

"קראתי השבוע את המאמר המאוד מעניין שלך", הוא פותח ויורה נתונים: "בלונדון יש כיום 80,000 ישראליים, בלוס אנגלס 250,000, בנו יורק קרוב למיליון יהודים, וכך הלאה בכל רחבי תבל.

"מערכת החינוך הישראלית אינה מכינה אותם לכל הישרדות בגלות", הוא קובל. "העבודה צריכה להיעשות במערכת החינוך הישראלית ואין מקום טוב אחר ממנה.

"היום אנו בונים מוזיאונים עבור שואה שהתקיים לפני כ-70 שנה, בעוד 70 שנה מהיום נצטרך לבנות מוזיאונים חדשים לשש מיליון יהודים שהולכים ונעלמים בתוך 70 השנים החולפות.

"עכשיו יש לנו בתיכון אחד 1100 תלמידים עם בית ספר יסודי חדש עבור 400 תלמידים נוספים. אנו צריכים לעמוד על כך ולהגשים את הפסוק אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע". מילים כדרבנות.

קיבלנו החלטה להעלות את הנושא בכל התיכונים בארץ בשבועות הקרובים. אשמח לשתף את קוראי הנאמנים בדרכי הפעולה בהצלת נפשות ישראל.


*

אין ספק כי הכול מתחיל בחינוך מבית. אחר כך כשהולכים ויורדים מהארץ, עם מה שהלכת זה מה שיש בידך. בחור מבית טוב, מבית ספר טוב, שקיבל ערכי זהות יהודית בסיסית לא יוותר על המורשת. ההתבוללות רחוקה ממנו.

הבעיה מתחילה אצלנו. אנחנו בישראל מנסים לחקות את אירופה והעולם המודרני. הבאנו את פריז ומנהטן לתל אביב, נערינו ובחורינו רואים כי השאיפה שלנו היא לחקות את המערב, בטכנולוגיה, בקדמה, והם גם שואפים להיות חלילה כמותם. ככל הגויים בית ישראל.

הפרשות האלו אותם אנו קוראים בשבועות אלו מכונים בשם 'שובבי"ם'. גדולי המקובלים רמזו כי בזמן הזה בו אנו קוראים על שיעבוד אבותינו במצרים - זה הזמן בו יוכל כל אחד לצאת ממיצר נפשו ולזכות לגאולתו הפרטית יחד עם הגאולה הכללית.

האדמו"ר מגור, ה'שפת אמת' שיום פטירתו חל השבוע בתאריך ה' בשבט ומנוחתו כבוד בגורא קלווריא שבפרבר וורשה, כותב בספרו כי "גלות מצרים היא שורש לכל הגלויות וגאולת מצרים היא שורש לכל הגאולות".

ואם קבעו חכמינו זכרונם לברכה כי "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", הרי שבשבתות אלו בהם אנו קוראים בפרשות אלו, אנו יכולים שוב לצאת כל אחד מהמצרים הפרטי שלו, כי "הקריאה מעוררת הזמן".

וכל כך למה? מבארים גדולי המוסר, כי היום כשאין לנו בית המקדש וירושלים חרבה, התיקון שלנו הוא בתורה. "כל העוסק בתורת חטאת", גילו לנו חז"ל, "כאילו הקריב חטאת". וכל העוסק בפרשת מצרים כאילו יצא ממצרים.

כלפי מה הדברים אמורים?

במצרים שמרו בני ישראל על השלימות. על הפסוק בירמיה (לא, כ) "הציבי לך ציונים, שימי לך תמרורים", מבארים חז"ל שהיו ישראל מצוינים במצרים, שלא שינו שמם, לשונם ומלבושם. ואם מצרים היא שורש כל הגלויות, הרי שגם כיום יש לעמוד על כך ולשמר את האחיזה היהודית בין העמים ובין גלויות.

כמה כואב להיווכח שוב ושוב, כי אותם יהודים המתגוררים בחו"ל זוכים לחשיפה ענקית ליהדות ולהטמעת ערכי התורה, הרבה יותר מבני ארץ ישראל ומתלמידי המערכת הממלכתית בארץ.

ייאמר ברורות: הסיכוי של יהודי שיורד מהארץ להינשא רחמנא ליצלן לבת אל נכר גדול יותר מהסיכוי של יהודי יליד המדינה להתבולל. כשהם יורדים – מישראל, מביתם, מכור מחצבתם – הם יורדים עד לתהום, כהגדרת חז"ל.

ועם זה אסור לנו להסכים. אנחנו, אנשי חינוך והוראה כמו גם אישי ציבור ועסקנים, חייבים לשנס מותניים ולהגביר מנות של 'אידישקייט' ברחבי הארץ. להטמיע יותר ויותר את הגאווה הישראלית, הגאווה היהודית, שהיא היא תשמור על בנינו וילדינו לאורך כל הגלויות.

וכאמור זה יקרה, ובשם השם נעשה ונצליח.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!