לא העת לדיבורים וברבורים: הלחמו בבג"צ

מראות צורבים, תמונות כואבות. בכי התינוקות ודמעות הנערות לצד חישוק השפתיים והעיניים האדומות של הנערים, שנאחזו בציפורניהם ברגבי ארץ מולדתם ש״התנכרה״ להם, הם לא ישכחו. שוב הפסדנו קרב ומתחם, במלחמה הסיזיפית ליישב את ארץ ישראל לחונן את אדמתה, עם בניה ובנותיה האוהבים.

לווינסטון צרציל, מיוחסת האמירה ״כדאי להפסיד קרב, בשביל לנצח במלחמה״. המלחמה האמיתית הינה על דמות השלטון במדינת ישראל של המאה ה21.

משטר-דמוקרטי תקין מורכב מ-3 רשויות. הרשות המחוקקת-הכנסת, והרשות המבצעת-הממשלה, איבדו את כוחן, מול הרשות השופטת-בג״ץ.

המהפכה השיפוטית ״הכל שפיט הכל בגיץ״ שהחלה בהדרכתו וניצוחו של כבוד הנשיא אהרון ברק הושלמה. ח״כ הרב אייכלר מגדיר זאת: הבג״ץ ניכס לעצמו עוצמות שלטון דיקטטוריות.

שופטי בג״ץ נבחרים על ידי ועדה משותפת, המורכבת מנשיא העליון ו2 שופטי בג״ץ. 2 נציגי לשכת עו״ד, 2 נציגי הכנסת, יו״ר הוועדה הינו שר המשפטים ועוד נציג לממשלה. סה״כ 9 חברים. ההחלטות מתקבלות ברוב של 7, מה שבפועל מאפשר לנציגי השופטים המצביעים בהומוגניות זכות וטו, והם עושים בה שימוש עפ״י השקפת עולמם.

כבוד הנשיא לשעבר אהרון ברק הגדיר זאת לאחרונה, "בית המשפט העליון הוא משפחה, אי־אפשר להכניס מישהו שאיננו חלק ממנה". אמירה מקוממת ומתריסה שלא זכתה להד הצפוי.

באפריל הקרוב מתחלפים 4 שופטים מתוך ההרכב המכהן המונה 15 שופטים. עכשיו המלחמה האמיתית והמכריעה.

המלחמה היא על דמותו העתידית של בית המשפט העליון, בשבתו כבג״ץ בארץ ישראל. השקפת עולמם של השופטים, צור מחצבתם, בית היוצר לגידולם, הדרך אותה עשו, החינוך אותו קיבלו, מורי דרכם ומנחי השקפתם, הם שמנחים וקובעים את פסקי הדין. המאבק על זהות השופטים החדשים הינו המלחמה החשובה ביותר לקביעת אופיו העתידי של הבג״ץ.

לקרב הזה השלכות לצורת ואופי החיים היהודיים בישראל. ממתווה-הכותל ועד שמירת-השבת בפרהסיה. מההגנה על אפשרות לחיים יהודיים תורניים עד כשרות האוכל הנכנס לפינו. על הכל בכול, מכול כל.

ההפסד בקרב על עמונה בגין פסיקות בג״ץ, שלא התאפק ושלל את המתווה שהציעה הממשלה למפונים, תוך כדי הפינוי, ״מכריח״ ניצחון במלחמה על אופיו והרכבו העתידי של הבג״ץ.

הכדור בידיים של שרת המשפטים איילת שקד, בת טיפוחיו של השר נפתלי בנט ומחנה הימין.
לא עוד פשרות. לא עוד ״שתיים״ לך ו״אחד״ לי. אפילו לא ״יחלוקו״! שבד״כ מהווה פשרה ראויה. כמו שבנט חוזר ומבטיח: במלחמה הבאה נלך עד הסוף! אז זהו, זה שדה הקרב האמיתי, על עתידה ואופיה של מדינת ישראל לדורות הבאים.

כולם ראויים, כל המועמדים שנבחרו בקפידה רבה מתאימים. אף אחד מהם לא נבחר בגין קשרים, נפוטיזם, או פרוטקציה. הס מלהזכיר. אך ישנם שראויים יותר לאג׳נדה של הרשות המחוקקת והמבצעת. חובתה לעשות הכל ולבחור בם.

האפשרות לשנות את החוק הקיים, המאפשר בפועל זכות ווטו לשופטים, בידי הרשות המחוקקת. זו תהיה שבירת כלים והכרזת מלחמה כנגד הרשות השופטת. אין ברירה, במלחמה נוקטים בכל האמצעים.

המשבר בעמונה ״קבע״ מי שולט ומי שליט. האג׳נדה של מי מנצחת. הרשות-המבצעת הפסידה בקרב. באם חפצת חיים היא, הממשלה תנצח במלחמה.

נפתלי-בנט ואיילת-שקד, לא עת דברים וברבורים. הגיע העת לעשות. בהרכב הנוכחי של הממשלה, זה אפשרי, גם אם כחלון ימצמץ. כי אם גם הפעם לא - שוב יוכח שברגע האמת אתם ממצמצים, ושוב תפסידו בקרב המתמשך על ארץ ישראל. לא תוכלו לומר: ״ידינו לא היו במעל״. לו לכך נבחרתם, דייכם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!