ראיתי את גופות הילדים - השתיקה אמרה הכל

ביום שבת האחרון כשנכנסתי לזירה עם ארבעה הרוגים במגדל חזרתי כמה שנים לאחור, לתאונה של משפחת אטיאס בה נהרגו שבעה בני המשפחה.

הלב מדמם, לא נתפס.

שבת בצהריים. מקבל קריאה ממוקד איחוד הצלה על דקירה של ילד בן 11 בישוב מגדל. לא חושב פעמיים, עולה לאופנולנס וטס למקום. תוך 7 דקות אני בזירה. צוות אמבולנס היה במקום עם הפראמדיק דודו פחימה.

הענקנו טיפול רפואי לילד. תוך כדי טיפול נתקבל שישנם עוד דקורים ברחוב רקפת. הצוות המשיך לטפל בילד ופינה אותו למסוק כשאני עולה לזירת הרצח, ללא כל ידיעה לקראת מה אני הולך.

אחרי דקה אני במקום. רואה בן משפחה וחובש שהצביעו על החלון. נכנסתי לבית דרך החלון ומיד הבנתי במה מדובר. גופות היו פזורות ברחבי הבית - תינוקות והאם הצעירה. קבלתי פיק ברכיים.

המראות היו קשים מנשוא. התפרצתי בבכי. לא עמדתי במראות הכואבים. לאחר בדיקה ראשונית הבנתי שכולם ללא רוח חיים ואין ממש מה לעשות.

אחרי כ-10 דקות הגיעו צוותי חירום נוספים, משטרה וצוות רפואי בכיר של מד"א, שקבעו מוות במקום.

זה היה מחזה מבעית. כל הצוותים שהגיעו למקום היו בשוק מוחלט. היו כאלו שדמעו וכאלו שהשתיקה שלהם אמרה הכל. לא נתפס.

אותי זה החזיר כמה שנים לאחרו לאסון הנורא של משפחת אטיאס, שגם שם הייתי בצוות הרפואי הראשון שהגיע למקום, והמחזות האלו לא פוסקים.

שלא נדע עוד צער ואסונות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!