מה שהבנתי בבית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם

בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם שבהולנד הוא אחד המרשימים ביותר באירופה. אבל דווקא למצוא אותו הוא משימה לא קלה. חבר שהיה איתי בשבת האחרונה בהולנד נתן לי פטנט פשוט: תברר אצל המקומיים היכן תחנת משטרה קרובה. ליד בית הכנסת יש תחנת משטרה.

זה המצב כיום באירופה. שבעים שנה לאחר השואה ובית הכנסת צריך להיות מוגן במשטרה מקומית. אבל השואה הגדולה יותר והקשה יותר עדיין בעיצומה: שואת ההתבוללות. בכל שנה מאבדת האומה הישראלית אלפים מבניה ובנותיה שהולכים לרעות בשדות זרים ומאבדים את שם ישראל.

ידידי הרב משה בלייכברד מירושלים שעשה עמי בשבוע האחרון את המסע באמסטרדם סיפר לי על מספר מוגזם של מעל עשרת אלפים יהודים שירדו מישראל לאמסטרדם חלק הגדול נישאו לבת אל נכר, אלו מספרים מסמרי שיער. איש לא יכול להישאר אדיש בפניהם.

המסקנה שלי היתה קשה לעיכול: יהודים צריכים בית לאומי. אני לא מטיף למדינה, אבל אני יהודי שאיכפת לי. כל ישראל ערבים זה לזה. אנחנו צריכים אומה שלימה, וכשהיהודים יחדיו במקום אחד זה שומר עליהם. בפרט בארץ ישראל, עליה נאמר: "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה".

*

בביקורי באמסטרדם היו הרגשות מעורבים. מחד, הקהילה העתיקה שומרת מסורת של מאות שנים מאז גירוש ספרד, ריח משכר של היסטוריה קדומה עולה באפינו וכמעט שלא זזה הקהילה כמלוא נימה ממנהגיה המפוארים. בית הכנסת המכונה 'איסנוגה' עומדת יותר משלוש מאות שנים ומשמר באדיקות את רוח המקום ומקימיו.

כך למשל בבית הכנסת אין תאורה חשמלית ועד היום הוא מואר על ידי נרות. אנחנו התפללנו בבית כנסת קטן יותר שנמצא באותו מתחם ומכונה 'בית הכנסת של החורף'. התפילות בבית הכנסת החורפי מתקיימות מ'שבת בראשית' ועד ל'שבת הגדול', כלומר, משמחת תורה ועד חג הפסח. גם שם הריהוט מלפני מאות שנים אך יותר חשוב המהות.

סגנון התפילה מאוד שמור וממוקד, כך גם לבוש הנכבדים, הגבאים, ראשי הקהל וכמובן הרב המקומי - כולם במגבעות הדורות ובגלימות מוקפדות. כך גם נוסח ההודעות והעלייה לתורה, כאשר אני לדוגמא כבר נהפכתי לגביר הנכבד בן ציון בן אסתר.

זה החלק האופטימי ומעורר הכבוד וההשראה, אך מנגד הקהילה היהודית המורכבת מיורדים שהגיעו אליה מכל הזמנים, גולים וסורים, לא הצליחה לשמר על אחידותה ושלימותה. רוח פרצים הובילה את בני הקהילה להתרועע עם הנכרים שמסביב ויהודים כה רבים בנו את ביתם עם גוים והלב ממאן להאמין.

כשיהודי מנתק את עצמו מהסביבה הטבעית שלו, מהמולדת שלו - הוא מועד חלילה לפורענות ולהתבוללות. אין מי ומה שישמור עליו.

*

פרשתנו, פרשת וארא, היא הפרשה השנייה העוסקת בגלות ישראל במצרים. "ראוי היה יעקב אבינו לירד בשלשלאות של ברזל למצרים". היתה זו גזירה מפי הגבורה שעוד נמסרה לאברהם אבינו בשעתו בברית בין הבתרים: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם".

כל עוד שהיהודים חשו כי זה "בארץ לא להם" – יכלו הם להישאר במצרים. משעה שהשתקעו בה והרגישו טוב עם שכניהם – ביקש הש"י להוציאם משם, תיכף ומיד, לפני שישקעו בשער הטומאה הארבעים שבאיו לא ישובון.

וכך פירשו גדולי המוסר את הכתוב "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים". כי כל עוד בני ישראל הרגישו זרים ומנוכרים במצרים, לא שינו שמם לשונם ומלבושם – ידוע היה שיישמרו שם בקדושתם ולא ייגררו אחר זוהמת מצרים, ומשעה שהתחברו למצרים והחלו להיטמע בתוכם, הם החלו לסבול אותם, קרי, להכיל אותם, שוב היו צריכים מיד לפנות את המקום.

גלות מצרים היתה הגלות הקשה מכל הגלויות ובכל גלות עד עצם היום הזה יש בו מגלות מצרים כמו שכתוב "וביום פקדי ופקדתי". והלימוד שלנו הוא כי בכל מקום בו ידרוך כף רגלינו ולכל מקום אליו נגיע ולשם נרד – יש לנו להישמר ולהיזהר מהרגילות, מהידידות והחברות עם הגויים.
הפסוק הראשון של גלות מצרים מתחיל כך: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". כל המפרשים שואלים למה נכתב בלשון הווה. היה לו לומר: אשר באו מצרימה. ופירשו בספרים הקדושים כי ברדתם מצרימה לימדם אביהם יעקב הנהגה טובה שממנה לא יזועו.

יעקב, שעל פי גזירת הכתוב ירד מצרימה וחשש לגורל צאצאיו, קרא להם ולימד אותם אורחות חיים: תישארו אורחים, אל תיטמעו בהם. הבאים מצרימה, כל הזמן בבחינה הזו שהרגע אנו באים, ולא ירדנו להשתקע שם, אלא לגור שם, כמו שאומרים בהגדה של פסח: "ויגר שם – מלמד שלא ירד יעקב אבינו להשתקע שם". באנו כאורחים ויוצאים כאורחים.

זה מה ששמר את בני יעקב בכל אותן שנים במצרים שלא לשקוע בחטא וזה מה שישמור אותנו בני ישראל בכל גלויותינו שלא להתחבר לגוים ולא ללמוד ממעשיהם חלילה.

*

גם בארץ ישראל רבו הסכנות. ובכל זאת, יש כאן סייעתא דשמיא מיוחדת ומורגשת. לגור בין יהודים הוא ערובה על שמירת אורח החיים מבית אבא וסבא.

אחים יקרים, אתם חשובים לנו לאומה. כולנו ערבים זה לזה. כל ישראל אחים, אנחנו אוהבים אתכם, דואגים לכם ואיכפת לנו מכם. שמרו יחד עמנו על שלמות האומה הישראלית. אנחנו לא כל כך גדולים שיכולים לוותר על חלקים מתוכנו.

שמרו על זהותכם היהודית בכל מקום אליו תפנו. שמרו על לשונכם, מלבושכם ושמכם. כל יהודי מאמין שהגיעה העת לגאולה השלמה במהרה. ולוואי שנהיה זכאים וטהורים לקבל פני משיח צדקנו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!