קנאביס על פי הקבלה - מותר או אסור?

ביום בו השר לביטחון פנים גלעד ארדן מטיל פצצה ומודיע על שינוי הגישה בישראל בנוגע לשימוש הקנאביס, ולא רק לחולים, אנו מביאים כאן דברים שכתב אחד מגדולי המקובלים, הרופא המקובל רבי משה דוד וואלי, לפני קרוב ל-300 שנה, אז הגדיר זאת כ"עשן המשכר", מה שמלמד על כך שכבר אז היה ידוע כי עישון עשבים מסוימים גורמיפ לתחושות דומות לשכרות.

הרמ"ד וואלי נחשב לאחד מענקי הקבלה ולמעשה כתב חיבורים רבים שמהווים אבן יסוד בעולם הקבלה. הוא הוסמך לרבנות יחד עם הרמח"ל - רבי משה חיים לוצאטו הידוע, היה המשגיח ב'חבורת הרמח"'ל בפדובה ומנהיג 'חבורת הרמח"ל' לאחר עזיבתו לאמסטרדם.

בדרכו המיוחדת כתב פירוש על כל התנ"ך, פירוש שהוא שילוב סוד ופשט יחדיו. על ספר התהילים כתב שישה פירושים שונים. בשולי כתביו הוא מספר על גילויים ומסרים משמים. בספריו, בעיקר בספר הליקוטים, הוא מבאר עניינים שונים ומגוונים ובהם אומות העולם, דתם ומנהגיהם, סגולות ייחודיות וסודות הרפואה.

בפרק "עבודת הבירור" כותב הרמ"ד דברים כמעט ברורים וחד משמעיים על התהליך שמתרחש כעת אל מול עינינו. על פי הרמ"ד וואלי, "עשב הטאבאקו הוא דבר רע שהומצא על ידי הסטרא אחרא", ובדרכו המיוחדת מסביר "והבן אותו כי הוא סוד נחמד", "ולא לחנם המציא הש"י בדורות האלו האחרונים ענין העשב הנקרא טאבאקו בלע"ז, כי הוא שוחד גדול אל החיצונים, ועל ידי השוחד הזה מסתלק המונע ומניח לבני אדם לעשות את שלהם וגם להשלים את תיקונם".

הרמ"ד וואלי מדבר על ריבוי העמל והצורך לשכחו: "בדורות האלו האחרונים העמל הרבה, כי נתמעטו הלבבות עד הקצה האחרון ועל כל פנים צריך העמל לתכלית עבודת הבירור, ובהיותו גדול הרבה מאוד הותרה הרצועה ליין ושכר לאובדים ולמרי נפש.

"והיין ביוקר, כי הכל שותים והשיכורים רבו כמו רבו, וההכרח לא יגונה, כי צריך לשכוח את העמל כדי שלא ימאסו בו, ובעל הבית דוחק על גמר מלאכתו, ומכאן תראה שגם הדברים שנראים בטלים ומרבים הבל, הן המה צרכו של עולם".

כלומר 'המקובל הרופא' למעשה אומר שמקור עישון העשב הוא מהסיטרא אחרא, אבל מוצא צדדים להתיר זאת "לאובדים ולמרי הנפש".

בהמשך מדבר הרמ"ד וואלי על עשב הטאבאקו, אך איך זה קשור לקנאביס? ובכן, שימו לב איך מפרש הרמ"ד את סגולות הטאבאקו: "אבק הטאבאקו ועשנו וכיוצא בו מן הדברים המשכרים כמו היין המשכר והמים החיים שנתפשטו יותר בדורות האחרונים האלה סודם בכלל הוא "תנו שכר לאובד" כי התחיל הבירור בעקבות משיחא ומשגיא לגוים ויאבדם, כי רחמיו על כל מעשיו".

"נראה שהעשב הוא לתכלית העבודה כדי להוציא לחם, והוא עצמו סוד מה שביארנו למעלה כי העשב של הטאבאקו המציאו המאציל יתברך לתכלית עבודת הבירור, כדי להוציא לחם שהוא סוד האוכל מתוך הפסולת ולהעלות בסוד מ"ן מתתא לעילא". עוד כותב הרמ"ד: "סוד אותו העשב ששואבין את עשנו בפה על ידי שפופרת ואת עפרו בתוך החוטם הוא דבר רע. והוא גם סוד "תנו שכר לאובד" כי הוא עשן המשכר ואבק עפר המבלבל".

"הנה גם הסטרא דקדושה הגולה בינהם עושה בעניין הזה כמעשיהם לרמותם ולהוציא מידם יקר מזולל. ולכן תראה כמה ת"ח ששוגים באבק התאבאק"ו ומעלים את עשנו, כי בעניין הזה מניחים לעשו (עשב) שהוא עיף מעסק הלימוד מעט מזער, וחוזרים בתוספת כח מבראשונה".

"וסוד זה נרמז בדברי המשורר "פי פערתי ואשאפה כי למצותיך יאבתי" כי השפופרת ששואבין על ידו את עשן הטאבאק״ו נקרא פיפ״ה, ונרמזה בשתי מלות ראשונות פ״י פ׳ערתי, וגם מעשהו בבירור איך נשלם תראה בפסוק הזה, שהרי פוערים את פיהם ושואבים את העשן ואחר כך מוציאים אותו, וגם נרמז תכליתו בכאן והוא סוד אמרו ״כי למצותיך יאבתי״ וכדי לחזור להבין בהם ולהעמיק בתוספת כח אני פוער את פי לשאוף את העשן הזה ולהוציאו, בסכלות מעט אשר הוא יקר מחכמה ומכבוד, ואם כן איפה שמגמתי לשמך - "פנה אלי וחנני כמשפט לאוהבי שמך"".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!