המלמדים סגרו עסקה - מה יהיה על הילדים?

אני קוראת היום את הכתבה אצלנו, ב'בחדרי חרדים', ובה הפרטים על פרשת החיידר בתל אביב – והלב שלי דופק באכזריות. לפי הפרטים, המלמדים הודו במעשים והורשעו. להזכירכם, על פי כתב האישום המקורי, החמישה הואשמו בעבירות של אלימות פיזית ונפשית, שאופיינה באכזריות, השפלה והטלת אימה, תוך ניצול יחסי התלות והמרות בין הנאשמים לבין הקטינים.

הפרשייה התפוצצה, המלמדים נעצרו, ובביתם של עשרות משפחות אולי הורגשה הקלה מסוימת, על כך שהאנשים שגרמו לילדיהם סבל כה גדול, יקבלו את העונש המגיע להם. המציאות האכזרית, אפשר לומר, מן הסתם התפוצצה להם בפרצוף, כשהמידע הגיע אליהם. ובכן, במסגרת הסדר טיעון, אישומי ההתעללות הוסרו - ונותרו אישומים של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ותקיפה.

העונש? אם אתם מתעקשים לדעת: עבודות שירות, אצל חלקם מאסר על תנאי, ופיצוי כספי. הנאשם המרכזי ירצה עונש מאסר בפועל, ככל הנראה.

לא הייתי שם, איני מעורה בפרטים יתר על המידה, אני רק יכולה להניח לעצמי שאם כתב האישום המקורי היה כה חריף – ודאי שהיה פה סיפור מזעזע. בתור אמא לילד בתלמוד תורה, בתור אמא לילדים בכלל, אני מרגישה כאילו עד עכשיו הילדים הם אלו שחטפו, והם כתב האישום המקל, גם ההורים חטפו. חטפו בוקס ישר למרכז בטן רכה, בוקס כזה שגורם לך להתקפל בכאב ולא להצליח לנשום.

אני מנסה לחשוב על אותם ילדים שעמדו במרכז ההתעללויות, על ההורים שלהם כשגילו מה עובר על הילדים שלהם, על ילדים שחוו אלימות מתמשכת, קיצונית, משתקת ומאמללת.

עד היום מספרים בבית הוריו של בעלי, על מלמד בחיידר שצבט את הילד ביום חורף קפוא, והצליח לחדור את השכבות הרבות ולהשאיר על זרועו סימן כחול. וזה סיפור חד פעמי, והוא לא נשכח. מה עובר על ילדים שהיו נתונים למסכת אלימות קשה מזו? יש לכך תרופה? הורים שלחו לחיידר ילדים מאושרים ושמחים, וקיבלו אותם בחזרה עם פציעה עמוקה בנפש. יש לנו מושג איזו שריטה אפשר לפתח ולסחוב אחרי ילדות שכזאת?

והנה, המלמדים היקרים חתמו על עסקת טיעון ויעניקו לקהילה עבודות שירות. אני מקווה ששם מישהו ישגיח עליהם שלא ישלחו איזו יד.

חוסר הצדק שמתרחש לנגד עיננו מדי יום יכול להיות לפעמים כל כך מתסכל. אנשים נעצרים, נשפטים, נענשים בעונשים בלתי מידתיים, בחור שהותקף קשות והרג את התוקף, יושב בכלא רק כי הגן על עצמו, וחברות אנשים שעשתה נזקים פיזיים ונפשיים לילדים רכים שלא חטאו, יעניקו לקהילה עבודות שירות.

מישהו רוצה להסביר לי באיזו מדינה אנחנו חיים?

אין אפילו משפט סיכום. רק כאב. כאב וצער על אנשים שעובדים בעבודות לא מתאימות להם, אנשים שמרשים לעצמם לשחק בדיני נפשות, אנשים שמרשים לעצמם להוציא לפועל התעללויות ממקומות אפלים, אנשים שלא נענשים, וילדים שאולי כבר הפכו לנערים ובחורים – ונותרו פצועים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!