תוגתו של יחצ"ן: די לבקש כרטיסים בחינם • פוסט חובה

יכול להיות שיש תחושה שמתקבלת מיחצנים שהם אלוהי הארץ. מלכים. כל יכולים וכל רוצים. אני לא אדבר בשם כולנו, אדבר בשם עצמי, ובכן: אני לא.

המקצוע שלנו יש בו הזדמנויות רבות לטובות הנאה, מוצרים לניסיון, בילויים. מיטב האנשים, פשוט רואים בכך הזדמנות לגיטימית לספר לך שאתה חבר שלהם, ושהם "מצפים להזמנה" ואיזו מן חברה את, אם את לא.

יעידו משפחתי וחבריי הקרובים באמת, שאני לא. לא רוצה להיות שם, לא רוצה להיות במקום שאני נדרשת לתת בו הסברים ללקוח ואין לי. ויותר מכך, במרוצת השנים נוכחתי לראות כמה אנשים שהחשבתי ל"חבריי", אינפרנדו והלכו, כי הבינו שלא "יצא לה ממני יותר כלום". שזה אחלה, הם לא היו שם מעולם.

תצחקו ונצחק כולנו. עם כל האפור שאולי מצטייר בתחום הזה, יש לו כללים ברורים שעובדים או לא. האסטרטגיה בו היא מעל לכל נונשלנט. הוא דינמי יותר ממזג האוויר, מתחלף, משתנה כמעט כמו האנשים שעובדים בו.

יש גדרים ללקוח שעל פיו אנו פועלים. אנשים שמוזמנים לא בגלל העיניים היפות שלי או שלהם (לפעמים גם כן, בתנאי שזה נכון ללקוח), כמעט ולא יכולות להיות פשרות. תחושת החאוו'ה הזאת של אני והחברה יוצאים לאכול, הבנה שגויה מאוד של המקצוע ודרכי הפעולה בו.
מאחורי כל ערב כזה או השקה יושב לקוח ששילם ומשלם ממיטב כספו על כל דרינק ושובר, על כל בן אדם שנכנס מעדנות או מהדסות למסיבת העיתונאים שלו. הוא לא מתנדב, הוא לא 'רוצה לעשות קצת באזזז'. הוא כאן לקבל תמורה. יש מחויבות לכל מבקר/ מבלה/ משתתף ויש לנו מעל הכל, התחייבות לייצר לו חשיפה ברמה הגבוהה ביותר ועל זה נחתם מולנו החוזה. לא בגלל ההומור, או הפופולאריות, לא בגלל הכיף ואפילו לא בגלל המשרד החמוד והחומר האנושי הטוב שיש בו.

אני נדהמת בכל פעם מחדש מהפניות. ברמה האישית והמקצועית, ברמה האישית - זה לא מנומס. זה לא מנומס לפנות ולומר: "הי, מה עם הכרטיס שלי?" יש תאריכים בשנה שהניידים שלנו יורדים למחתרת, כי יש אנשים שהם חברים של "פעם בשנה" - בערבי אירועים מסוימים. (תערוכת היין הכשר, מופעים שנתיים וכו') יש אפילו תיעודי וואטס אפ מהשנה שעברה בדיוק, ברצף, עם אותה פניה. סרייסלי? עברה שנה וזה הקשר היחיד שאתם מצפים מאיתנו להיות בו? לפעמים בעת הפניה אני נתפשת ברגע של חולשה או צינה ואני עלולה להיות לא חמודה ונחמדה או עצבנית בתגובותיי ולא בא לי ככה. וברמה המקצועית: "פעם הייתי ברשימות שלכם" או "אפשר להיכנס לרשימות?" במלוא הכנות, אין רשימות, יש לקוח. יש לו צרכים, יש יח"צן, יש לו מוח, (רוב הזמן) 1+1=2 פילוח הקהל המתאים, טייפקאסט, אופי אירוע, אופי החשיפה. זה לא אישי, זה מתיימר להיות מקצועי. עם חברים אני יוצאת לקפה ומשלמת עליו.

אם אתם חברים, סמכו על שיקול דעתנו. תפסיקו ללחוץ או להביך. כיצרנית מניפולציות בהיסח הדעת, אני מזהה כאלה מקילומטר. תהיו חברים. מישהו פעם אמר לי: "את חיה בסרט, אין חברים במקצוע הזה". כמי שנולדה לחשוב שכולם נבלות עד שיוכח אחרת, כיום בוחרת להאמין שיש לי חברים ושחבריי האמת שלי לא מצפים ומבינים את הצד האחר בכל הדבר הזה. תודה לאל ששלח לי כמה כאלה שנבחרו ונשארים איתי למרות שאיני מזמינה אותם "כי הם לא מספיק חשיפה" ואף כשאני מכריחה אותם להעלות פוסט או אזכור למרות ש"זה לא משרת להם את הדף" ובנימה שולית לחלוטין- אלה שלוקחים את הדף שלהם או את עצמם ברצינות רבה מדי "זה לא טוב לי" גם זה, לא טוב לכם. מי לימד אתכם שהעולם סובב סביב מילה או פעולה אחת או שתיים שלכם?

יש כל כך הרבה אנשים שקוראים את זה עכשיו ומשוכנעים שהפוסט הזה נכתב עליהם. אל תיקחו את זה לשם, זה לא אתם. זו אני שמוצפת מזה לאחרונה, ובכלל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!