לכל אותן נשים שמפגינות נגד טראמפ, מי אתן שתחליטו מה זה פמיניזם?

אחרי השבעת הנשיא הנבחר דונאלד טראמפ ראינו נשים שונות ברחבי העולם יוצאות ומפגינות בשם הפמיניזם. הפגנה אגב, שאורגנה על ידי פעילה מוסלמית קיצונית, אנטישמית, שתומכת בחוקי השריעה – חוקים שכמובן ידועים במסרים הפמיניסטיים שלהם.

אך זה לא מה שבאמת מפריע לי בכל הסיפור הזה, כי הקשר של השמאל הקיצוני להפגנות האלו הוא ידוע, מה שלא ברור לי, זה איך בדיוק תפס השמאל בארץ ובעולם את המונופול על זכויות נשים ופמיניזם, מי בדיוק החליט שכדי להיות אישה חזקה, עצמאית ודעתנית, צריך ללכת נגד גברים ולהיות כמובן שמאלנית מתריסה.

במהלך הקמפיין של הבחירות לנשיאות ארה"ב תפסה הילארי קלינטון את קלף זכויות הנשים מתוקף היותה אישה דמוקרטית כמובן, אך לא היססה להשתמש בו ולהסית איתו נגד המועמד הרפובליקני דונאלד טראמפ, כשהיא מציגה אותו שוב ושוב כשונא נשים ושוביניסט חזירי. אין ספק, לאיש היו כמה אמירות ילדותיות וטיפשיות שלא היו במקומן, אך לא משהו שגברים ברחבי העולם במעמד גבוה ונמוך כאחד, לא אמרו ועדיין אומרים. האם כמה משפטים דבילים מגדירים אותו כגבר המפלצתי וגוזל זכויות הנשים שהציגו אותו? אני בספק.

אני אישית מחשיבה את עצמי לאישה מספיק חזקה ודעתנית ואף אחד או אחת לא יכולים להגיד עלי שאני לא מספיק חופשיה ולא מביעה את דעותיי ללא שום השפעה כוחנית של גבר, אך עדיין בעיני גוש השמאל, אין אישה אחת בעלת דעות ימניות שיכולה להיחשב כפמיניסטית גאה; כי אותו גוש הרי, סמוך ובטוח שהוא עצמו המציא את הפמיניזם ובבעלותו - השליטה הבלעדית על המושג.

למה זה כך, שאלתי את עצמי בשנים האחרונות בעודני צופה בחברות הכנסת השונות שדוגלות ב"פמיניסטיות" שלהן כמו מירב מיכאלי, זהבה גלאון, תמר זנדברג ועוד, שמדברות השכם וערב על פגיעה בנשים חסרות ישע על ידי גברים, אך כשניסיתי לעמת אותן עם מקרי תקיפה של מסתננים בלתי חוקיים בנשים הן מילאו את פיהן מים. בכל זאת יש אג'נדה ויש אג'נדה.

צפיתי במשך התקופה האחרונה, איך נהנות אותן פעילות ראדיקליות להמשיך ולהכשיל את המאבק הקשה של הגברים הגרושים שנשארו כל כך הרבה פעמים חסרי כל, לאחר מאבק גירושים ארוך ומסורבל שחוו פעמים רבות שלא בצדק, הכל בשם אותו מושג עילאי – הפמיניזם, ובלי כל קשר למציאות של מי באמת צודק ומי לא, ללא קשר אם מדובר בגבר או אישה.

בתור אישה פמיניסטית אני לגמרי מרשה לעצמי להגיד שלא תמיד האישה צודקת בשם הפמיניזם. בתור אישה פמיניסטית אני מרשה לעצמי להודות בכאב שכל אותן חבורת נשים שמגדירות עצמן כפמיניסטיות, הן בעצם פעילות פוליטיות, שמורכבות בעיקר מנשות שמאל קיצוני ממורמרות שאין יותר צבועות מהן.

הסתכלתי על השלטים שהחזיקו הנשים בהפגנה נגד נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ בזמן השבעתו ולא הצלחתי למצוא סלוגן אחד שקשור למציאות. ניסיתי להבין דבר אחד מהדברים הגסים והבוטים שנאמרו על ידי הדוברות ה"סלביות" השונות וכל מה שראיתי, זה ניסיון פתטי של נשים - להצטייר כמי שנלחמות עבור זכויותיהן של נשים אחרות כשבתכלס, הן נלחמות על אוויר שלא רלוונטי לכלום ושום דבר.

האמת, לא הייתה לי כל בעיה עם כל המפגן ההזוי הזה, אם זה לא היה עושה נזק עצום לפמיניסטיות האמיתיות. אם זה לא היה מציג את המושג הכל כך חשוב הזה, באור כל כך שלילי. כי להיות פמיניסטית זה לא אומר להיות שמאלנית ראדיקלית שמסתובבת בבגדים מזעריים ברחובות ולצעוק שמות גנאי נגד העולם הגברי, לא, להיות פמיניסטית זה לדעת להילחם על מי ומה שאת בזכות עצמך ולא בזכות התנהלות מתריסה ובוטה.

אם תסתכלו בוויקיפדיה מה אומר המושג פמיניזם, תמצאו בין היתר את המשפט הבא: "התנועה הפמיניסטית איננה מזוהה עם מפלגה ארגון או דמות מייסדת אחת." – וזו אחת הסיבות שאני ממש לא חוששת להגיד לכן, כל אותן "פמיניסטיות" שמאל קיצוניות – אתן לא פמיניסטיות! אתן פעילות פוליטיות לכל דבר ועניין (ולא מהזן היפה שבקטגוריה), אתן לא מייצגות אותי ולא מייצגות את מיליוני הנשים בעולם שהן הן, הפמיניסטיות האמתיות שמדגימות כל יום, איך הן לא צריכות להוכיח עד כמה הן נשים חזקות באותה צורה וולגרית שאתן עושות. הן עושות את זה בדרכן שלהן; בכל דעה יציבה וכנה שהן מביעות, בכל דקה שהן חיות על פי תפיסת עולמם. וזה, למי שתהה, מהות הפמיניזם האמתית.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!