התקשורת הישראלית חייבת לערוך חשבון נפש

מבוכה רבה אופפת את התקשורת לאחרונה. הכיצד זה יתכן שאחד משלהם, אחד מהגדולים שלהם היה מוכן למכור את האתיקה העיתונאית תמורת בצע כסף ועוד לחבור לאיש שהתקשורת האליטיסטית כל כך אוהבת לשנוא – רה"מ בנימין נתניהו.

הם כמובן לא רודפים אותו סתם, הם ממלאים נאמנה את תפקידם העיתונאי בשם זכות הציבור לדעת. האומנם? האם זכות הציבור לדעת זו שליחות התקשורת רק כשזה נוגע לחשיפת שחיתויות? חשיפת הרוע בקבוצות קיצוניות או שאולי זכות הציבור לדעת גם על הטוב, המתוק והיפה בכלל הקבוצות המהוות חלק מפסיפס החברה הישראלית?

יש יותר מדי קבוצות בחברה שהתקשורת הישראלית בוחרת להשאיר בחושך חברתי, ואם היא כבר מאירה אותן אזי היא בוחרת את הצד הקיצוני והדוחה בהן כדי להגביר את הפילוג בעם. מתי היה תחקיר על החלקים הטובים והיפים בחברה החרדית? מתי היה בכלל תחקיר מעמיק הכולל אנשי תקשורת חרדיים, רבנים העוסקים בקירוב שמכירים את שני העולמות, אנשי ציבור חרדים ואנשי חסד חרדים ידועים?

לצערי אחרי כל תחקיר בטלוויזיה פונים אלי חברים / מכרים חילוניים הבטוחים שהם כבר מכירים היטב את החברה החרדית על כל זרמיה. למה ? כי ראו תכנית שבשביל רייטינג צהוב הראתה את הצד הקיצוני והשערורייתי ביותר תוך כדי השלכה על כלל החברה.

מתי זכו השקופים מכולם – המזרחיים המסורתיים לייצוג הולם בכלי תקשורת כלשהו? מדוע אנשי ימין לרוב נצבעים בתקשורת כאנשים מתלהמים חסרי בינה? מתי זכתה תנועת התשובה המבורכת לייצוג הולם בתקשורת?

האם הטיה ברורה לצד אחד במשך שנים והעמקת הפילוג בעם כתוצאה מכך אינה פגיעה באתיקה העיתונאית לא פחות מהעסקה האפילה של מוזס-נתניהו?

האם אנשי התקשורת שכל כך אוהבים לחשוף את השערוריות בבית ראש הממשלה ולהתלונן על "העם" שבוחר בו שוב ושוב למרות הכל, עצרו לחשוב מה באמת קסמו? יתכן וחלק מהקסם שלו, שהוא בניגוד לרבים מהשמאל מוכן להישיר מבט לכל חלקי האוכלוסייה. הוא אינו מתבייש מהדת ולא בוחל לקחת חלק במסורת העם היהודי, הוא מביט על האוכלוסייה החלשה ומדבר אליה. נכון,בסופו של יום הוא ינהיג סדר יום קפיטליסטי שאין כל קשר בינו לבין מדינת רווחה וקידום החלשים אבל הוא לפחות גרם להם לתחושה שהם פחות שקופים. הוא בגד בחרדים כשפנה בזמנו ליאיר לפיד ומה שמנחה אותו הוא הישארות בשלטון יותר מכל דבר אחר. אבל הוא רואה אותם, מדבר איתם.

יותר מדי אוכלוסיות משוועות להתבוננות, לזרקור חיובי לכיוונן. אולי אם התקשורת האליטיסטית היתה טורחת לראות את כלל האוכלוסיות, גם אלו שאורח חייהן שונה, אולי אם היתה בד בבד לחשיפת השחיתויות טורחת גם לחשוף את היפה והטוב ובכך לחבר את חלקי העם אולי היינו חזקים מספיק לקדם פני מנהיג אחר. בתנאי כמובן שהייתה בכלל אופציה הולמת.

ביקורת זה דבר חשוב אבל חשובה לא פחות היא הדרך בה היא נאמרת. בעיתון שמחשיב עצמו לליברלי "הארץ", ישנה שורה של כתבים מוכשרים שהתברכו ביכולת להעביר ביקורת חדה ונוקבת בצורה שאינה משפילה ו/או מלגלגת בבוז על חלקים בעם. יאיר אסולין, אורי משגב, אמילי מואטי, צביה גרינפלד ורון כחלילי הם חלק מרשימה מכובדת זו. גם כשאיני מסכימה לדעותיהם אי אפשר שלא לקרוא בהערכה בין השורות את רצונם הכנה לחברה צודקת יותר ושוויונית יותר לכולם ע"פ דעתם וטוב שיש דיעות שונות בעם, הלוא לא כולנו נולדנו שווים.

אולם למרבה הצער יש גם כמה ששכחו שהם כותבים בעיתון ליברלי. מדוע לבזבז טור שלם על כוכב בידור שדיבר עם אלוקיו לפני משפט ולאחריו מודה לאלוקיו, כמובן תוך כדי זלזול מוחלט במושג השגחה פרטית ובכל ציבור המאמינים? מדוע צריך למרוח טור שלם בבכי על ריבוי המסעדות הכשרות בתל אביב? האם במדינה ליברלית אין זכות קיום לאנשים מאמינים דורשי אוכל כשר? מדוע מי שיש לו ביקורת על רב הטכניון צריך להוסיף משפט פוגע שאם באמת אלוקים קיים צריך לסגור את כל מוסדות ההשכלה הגבוהה?

ויש את שני הכתבים שלסירוגין משקיעים כל פעם מחדש טור שלם בלעג על "העם", הדמות הבזויה והלא ברורה שמקלקלת להם את הארץ הנקייה עליה הם חולמים. מדוע כתבת שיש לה ביקורת על ההתנהלות בסוגיית הכותל חייבת תוך כדי גם ללגלג על האבנים האפורות האלה ועל מסיבות בר המצווה הנערכות בה ע"י ציבור המסורתיים? ואלו רק חלק מהדוגמאות שמזכירות משטרים אחרים, מאוד לא ליברליים אי שם כמה עשרות שנים אחורה. משטרים שגם שם היה מי שחלם על ארץ נקייה וטהורה מהמון מיותר שלא חושב כמוהו.

אולי משבר נתניהו-מוזס יגרום לחשבון נפש של כלל אמצעי התקשורת. חשבון נפש השואל שאלות מהותיות בדבר השליחות החברתית האמיתית שלה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!