נתניהו צריך לדאוג • טורו של יעקב ריבלין

עצוב היה לראות את נתניהו בישיבת סיעת הליכוד של יום שני השבוע. למרות החיקוי המוצלח של כתב ערוץ שתיים שמקריא את התמלילים מהפגישה עם נוני מוזס, היה ניכר בעליל שאותות הלחץ המצטבר מתחילים להשפיע עליו. נתניהו נראה כמו נדון לייסורים במשפט הסיני העתיק. השופטים מלוכסני העיניים האכזרים היו מציבים את העבריין תחת דלי מים מחורר שמזיל טיפה אחת לחמש דקות. כל טיפה הייתה הולמת בראשו כפטיש. אחרי יום כזה, הנדון היה יוצא בדרך כלל מדעתו. נתניהו עדיין שולט בדעתו אך אם הטפטוף של ההדלפות יימשך, יתכן בהחלט שהוא יזקק לטיפול מתאים.

מהלומות הפטיש הנפשיות הנוחתות על נתניהו הן דווקא בתיק ממנו יש לו לחשוש הכי פחות. תמלילי השיחות בינו לבין מו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס, פותחים צוהר לעולם הרקוב שמאחורי הקלעים של התקשורת הישראלית (ולא שהמגזרית שלנו הרבה יותר טובה ואכמ"ל). הכול מוכתב מראש לפי אינטרסים. פושעים מקבלים חסינות בגלל יחסים טובים, ופושעים אחרים מותקפים ללא הרף רק בגלל שלא קידמו את האינטרסים המתאימים. המושג עיתונות חופשית מעולם לא נחשף כמגוחך ונלעג כל כך.

אבל כל זה עדיין לא שולח אנשים לבית האסורים. כל הניסיונות של משפטנים טהרניים למצוא כוונה למתן שוחד בשיחות של שני מו"לים בענף התקשורת - נתניהו בשיחות נחשף כמו"ל האמיתי של 'ישראל היום' - יפים למאמרים מלומדים ועבודות תזה לדוקטורט. בפועל מעולם לא הורשע איש ציבור בישראל בגלל שיחות ששום דבר מהן לא יצא לפועל. במקרים רבים גם אישים שקיבלו מזומן במעטפות והודו בכך ידעו לחמוק בתירוץ שהכסף נועד לצרכים פוליטיים בלבד (כזהו הזיכוי הראשון של אולמרט ממעטפות טלנסקי במחוזי בירושלים). היו אפילו ראשי ערים שחמקו מדין על היתרי בנייה שריח של ביוב נדף מהם מהרגע הראשון, אז ללכת ולהרשיע ראש ממשלה בגלל שיחות על שיתוף פעולה של מניעת ביקורת תמורת צמצום פעילותו של עיתון אחר? אין אף יועץ משפטי, ובטח לא מנדלבליט, שילך לבית משפט על סיפור כזה.

הפחד של נתניהו הוא שהאפקט של חשיפת התמלילים עלול לפעול בתיק אחר שממנו הוא באמת חושש. בישיבת הסיעה האמורה טען נתניהו שהלחץ התקשורתי נועד להשפיע על היועץ המשפטי שיעמיד אותו לדין. אבל לא בתיק שיחות מוזס אלא בתיק המתנות מהמיליארדרים מילצ'ן ופאקר. זהו תיק קשה וסבוך שיש בו צדדים לכאן ולכאן. מצד אחד, ים של חשבוניות על רכישות מוצרים בהיקף של מאות אלפי שקלים. מצד שני, הטיעון שבעולמם של הטייקונים הסובבים את ביבי, מתנות בסדר גודל זה הן כמו שקית אגוזי קשיו שאדם קונה לידידו הטוב לקראת שבת.

ההחלטה של מנדלבליט איזה קו לאמץ בתיק, לא יכולה שלא להיות מושפעת מהאווירה הציבורית. כשאישיות בכירה כל כך טובלת בים של האשמות, חלקן משפטיות וחלקן ציבוריות, צריך להיות עשוי מברזל כדי לנקות אותו מכול וכול. מנדלבליט, וזה כבר הוכח, מושפע רבות מעמדת צוות העוזרים והיועצים שלו גם כשהוא עצמו חושב אחרת.

דוגמא מנושא אחר של פרשת הכשרות: לפני מספר חודשים פסק בג"ץ שרק תעודה של הרבנות מוכרת לעניין כשרות של מקום. הייתה זו מהלומה לארגוני הכשרות האלטרנטיביים של הזרמים הלא אורתודוקסיים. למרבה ההפתעה, מנדלבליט שעם כל הטענות עליו עדיין שומר מצוות, תמך בדיון נוסף בבג"ץ שבוודאי יהפוך את הקערה על פיה. הסיבה לכך היא לחץ פנימי של אנשי הפרקליטות שחותרים נגד כל מה שריח של יהדות נודף ממנו.

הלחץ התקשורתי ורצח האופי שנעשה לנתניהו - אם יש עוד אופי לחמדן ולנהנתן הזה - בזירה הציבורית לא יאפשרו למנדלבליט להוציא אותו בלא כלום. אם לא בתיק מוזס שבאמת אין בו כלום, הרי שתיק המתנות לא ייסגר ללא העמדה לדין. נתניהו יכול אפוא להמשיך ולהתבדח על תמלולי השיחות שלו עם מוזס, אבל בתוך תוכו הוא מרגיש כמי שאנשים עם נעליים מסומרות מתהלכים על קברו.

נציג חרדי בכיר מאוד שמבין משהו בענייני חקירות, העריך השבוע באוזנינו כי תיק המתנות הרבה יותר חמור ממה שהוא נראה כעת. בפשיטה על משרדיו של מילצ'ן נתפסו חשבוניות של משקאות וסיגרים במאות אלפי שקלים. את החשבוניות צברו - בניגוד למה שנכתב כאן בשבוע שעבר - מנהלי משק הבית של מילצ'ן שנדרשו לדווח לו שבועית על כל שקל שהם מוציאים. למילצ'ן יש כמה בתי פאר בישראל שהתחזוקה שלהם מושתת על צוות מיוחד היושב בתל אביב.

קן ההגנה של פרקליטי נתניהו כבר ידוע. הם יטענו שהמשקאות נקנו לצרכיו של מילצ'ן ורק חלק זעיר הגיע לביתו של נתניהו. הבעיה היא שמילצ'ן עצמו נחקר בארה"ב ארוכות והחוקרים יצאו ממנו עם שעות של תמלולי חקירה.

צריך להכיר את המנטליות של הנחקר האמריקאי, אומר לנו הנציג החרדי הבכיר. שם, בניגוד
לישראל, לא מקובל לשקר בחקירות. בפרט כשהחוקרים לא מחפשים את הראש שלך, אלא של מישהו אחר. העבירה של עדות שקר במשטרה, יכולה לשלוח בן אדם לכלא למספר שנים גם אם הוא רוצה לעזור קצת לחבר. ואם מילצ'ן פותח את הפה, המצב של נתניהו באמת גרוע. (עדכון: לפי דיווח עיתונאי ב'הארץ, הוא אכן עשה זאת).

בנוסף למילצ'ן נחקרו גם כל עובדי משק הבית שלו בישראל. במקביל נחקרו כל הנהגים במשרד ראש הממשלה שלפי החשד הובילו ארגזים של משקאות וסיגריות מביתו של מילצ'ן לבית ראש הממשלה. לפי החשד הם היו עוצרים בנקודה מוסכמת כלשהי, פוגשים את רכבו של המיליארדר ומעבירים את הסחורה מרכב לרכב בשיטת גב-אל-גב, כמו פריקת סחורות במסוף כרם שלום לעזה. אם אחד מהם יחשוף איך עבדה השיטה, שום סיפור על מתנות בין חברים לא יהיה קביל מבחינה משפטית.

השבוע הבטיח מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך (עוד מינוי אישי של נתניהו) שהחקירה בפרשיות נתניהו לא תהיה ארוכה. צריך לשים לב לאמירה הזאת. היא לא מבשרת טוב לנתניהו. כשחוקרים לא מוצאים משהו, הם סוחבים את החקירה שנים על גבי שנים. ראה תיקי דרעי והרצוג שנחקרים כבר שנה ולא מוצאים בהם דבר וחצי דבר. האמירה של אלשיך שהחקירה תסתיים בקרוב, מעידה כנראה שחוקרי המשטרה כבר לא מגששים בערפל. יש להם מידע מוצק על כל המתנות שנתניהו קיבל ממילצ'ן והחברים העשירים הנוספים שיש לו. הם רק צריכים לגבש את התיק ולהעביר אותו לפרקליטות המדינה להכרעת הדרג המשפטי. אם נתניהו יעלה את רף המיאוס שיש כלפיו בדעת הקהל הלא ליכודית ובמערכת המשפט, גם יועץ משפחתי אוהד כמו מנדלבליט ייאלץ להגיש נגדו כתב אישום. וזה יהיה הסוף.

שבת היא מלזעוק
בעודם צופים בדאגה על פרשיות השחיתות לכאורה של נתניהו ומתרגלים בראש סצנריו של בחירות מוקדמות - נפלה על ראשי המפלגות החרדיות צרה נוספת. פתאום התברר להם שבעיר הקודש והמקדש השבת נרמסת בראש כל חוצות ויש על כך קטרוג גדול במרומים. אי לכך הם התבקשו לעזור את כל עיסוקיהם הדחופים ולהתכנס בדחיפות עם כל מי שיש לו יד ורגל בנושא, החל מחברי ועדת הרבנים לענייני שבת ועד האדם המרכזי בתיק: ראש העיר המחוללת מר ניר ברקת.

מי שהבעיה גולגלה ראשונה לפתחו, היה שר הפנים אריה דרעי. עד לפגישה שהתקיימה במוצאי השבת שעברה בלשכתו עם חברי ועדת הרבנים לענייני השבת, הוא לא ממש הבין מה רוצים דווקא ממנו. נכון שהוא שר הפנים ויש לו השפעה לא מבוטלת על ראשי ערים בישראל, אך עד עתה הוא השתמש בה במקומות בהם אין יד הנציגות המקומית משגת. לדוגמה: אם בכפר סבא, בחולון או באור יהודה, ראש העיר פותח איזה מתנ"ס מקומי בשבת, הרי שלנציגות החרדית הזעירה במקום - מקסימום נציג אחד או שניים - אין הרבה מה לעשות פרט לפנייה לשר הפנים. ראש העיר לא ממש צריך אותם, אבל את השר הוא צריך פה ושם בשביל איזה מענק איזון או הרחבת גבולות. דרעי מנסה לעזור. פעמים שהוא מצליח, פעמים שלא.

בירושלים, לעומת זאת, הנציגות החרדית המקומית חזקה יותר ממנו. ברקת אמנם צריך את סיועו של דרעי בקרב המתמשך מול האוצר על התקציבים הנוספים הדרושים לעירייה, אך הסיוע הוא לא קריטי. ברקת פועל בעיקר מול ראש הממשלה ושר האוצר. גם אם לא יקבל מהם את המענקים המיוחדים הוא יוכל לשרוד. אבל בלי האצבעות של י"ד הנציגים החרדים במועצה, פלוס שני הדתיים לאומיים שהצטרפו אליהם במאבק השבת, הוא יצטרך לסגור את הבאסטה וללכת הביתה. מכתב אחד תקיף לראש העיר שאם אין שבת - אין קואליציה, והסיפור נגמר.

אבל מכתב כזה לא יצא וגם לא ייצא. לפני שנה פרסמנו במדור זה תמלול הקלטה של פגישת חברי מועצת העיר החרדים בירושלים עם חברי ועדת הרבנים לענייני שבת. הרקע היה פתיחתם של מספר בתי קפה וחנויות במרכז העיר. חלקם במבנים שהועברו על ידי העירייה לידי הרשות לפיתוח ירושלים (הרל"י), כנראה כדי לחמוק מאחריות. הזעקה הייתה גדולה וחברי ועדת הרבנים ראו לנכון לזמן את חברי המועצה לדיון דחוף.

הדיון הפך מהר מאוד לפארסה. חברי המועצה החרדים לא התכחשו לעובדות המרות על היקף חילולי השבת אך דרשו מחברי הוועדה להורות להם מה לעשות. לא סתם לבוא אליהם בדברי קינה הגה ונהי. אם תגידו לנו לפרוש מהקואליציה, נפרוש; אם תגידו לנו להפסיק לשתף פעולה עם ראש העיר, גם כן נעשה זאת. אבל אתם לא מקבלים אחריות לתת הוראות כאלה, אז מה בעצם אתם רוצים מאיתנו? הטיחו הנציגים בחברי ועדת הרבנים.

הנוקב מכולם היה חבר המועצה דאז נחמניאל סבן: "אנחנו יודעים בדיוק מה לעשות מול ראש העיר. יש לנו הרבה כלים. הבעיה היא שאנחנו לא רואים את ועדת הרבנים עושה משהו". החרה החזיק אחריו הרב מיכל הלברשטאם: "כל חודשיים אתם קוראים לנו לפגישה ולא יוצא שום דבר. תפסיקו עם כל הדיבורים. תאגדו את כל הרבנים מש"ס ויהדות התורה. תעשו את כל העבודה שרבנים צריכים לעשות, ותבואו אלינו עם החלטה מה צריך לעשות. אבל אל תזרקו עלינו את הכול". ברוח זו דיברו כמעט כל חברי המועצה החרדים שהשתתפו בדיון.

הדיון התקיים כאמור לפני שנה, ומאז שרר שקט. לא שחילולי השבת פסקו, אלא שהנציגים החרדים הבינו שאין להם גיבוי לזעזע באמת את הקואליציה. היה מי שהבין זאת מעצמו והיה מי שקיבל הוראה מלמעלה. לכול היה ברור שאם לא מקבלים הוראה להפעיל את נשק יום הדין של איום בפרישה מהקואליציה, אין הרבה מה לעשות.

לשאלה מדוע לא ניתנה ההוראה, יש שתי תשובות שונות. לוחשים אותן הנציגים החרדים כשהם בטוחים שאף אחד לא מקליט אותם. עד לאחרונה נהגו נציגי דגל התורה לתלות את הקולר בצווארו של הצד האגודאי. מי שתמך בברקת פעמיים בידיעה ברורה של עמדותיו בנושא דת ועירייה, לא יכול כעת להצביע נגדו. זה יתפרש כהודאה בטעות - אמרו הדגלאים.

בחודשים האחרונים הם כבר לא חוזרים על הטיעון הזה. הסיבה לכך היא מערכת היחסים המתחממת בין ברקת לחברי ועדת הרבנים של דגל התורה, שנפגשה איתו מספר פעמים וקיבלה ממנו הסברים מאלפים. לשמועות על תקציבים שהוזרמו, אסור כמובן להתייחס. בכל מקרה, דגל וברקת היום במערכת יחסים אפילו טובה מזו שהייתה להם עם אורי לופוליאנסקי בשעתו. נשמע מוזר? עובדה.
הטיעון השני, שנאמר בלחישה גם בחדרים סגורים (הקלטות כבר אמרנו), הוא שצרכי עמך מרובים ויש להתחשב גם בהם. יש צרכים דחופים מאוד של החינוך החרדי. של בתי כנסת ובתי מדרשות, של אירועי תרבות תורניים (שהפכו למפלגתיים במימון עירוני לכל דבר. עיין ערך הכינוסים בארנה לסוגיהם), ועוד ועוד. אי אפשר לסכן את הכול רק בגלל השבת. הנה עובדה שהשבת מתחללת על ידי משרד התחבורה בכל שבת בפרהסיה ואף אחד לא אומר למפלגות החרדיות לפרוש מממשלת נתניהו. ואם בארזי הממשלה נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי ירושלים.

השקט ששרר מאז כינוס חברי המועצה החרדים עם חברי ועדת הרבנים, הופר בשבוע שעבר בפיצוץ אדיר. בשיחות הפנימיות של חברי המועצה החרדים נהוג לתאר שיש איזה כפתור אדום בכיכר ספרא שכל לחיצה עליו מפעילה מטעני צד בקומה השישית. בכל פעם לוחץ עליו גורם אחר שמחליט לזעזע את הקואליציה מסיבות השמורות עמו. בתווית שמתחת לכפתור כתוב: חילול שבת. נא ללחוץ רק בעת הצורך.

מי שהחליט ללחוץ עליו הפעם הוא חבר מועצת העיר מטעם הבית היהודי אריה קינג. לקינג יש לב חם לבניין ירושלים ולאידישקייט אבל עד לשבוע שעבר לא ראינו אותו בחזית המאבק למען קדושת השבת בירושלים. כאשר הנציגים החרדים פעלו בעניין, הוא תמיד היה לצידם אך לא ממש בפרונט וגם לא כיוזם ומארגן.

ההחלטה שלו ללחוץ על הכפתור האדום, באה בתזמון מעניין להתערערות יחסיו עם ניר ברקת. לפני מספר חודשים החליט האחרון להתערב בתככי הבית היהודי ומינה את חברת הסיעה חגית בן משה לסגניתו. המינוי היה על אפם וחמתם של קינג וחבריו לסיעה. ברקת החליט שהוא מעוניין ביס-מנית שתעשה מה שאומרים לה, ולא בטרבל מייקרים כמו קינג וחברו קלמנוביץ. קינג החליט להחזיר מלחמה ומאז הוא יורד לחייו של ברקת כל אימת שמתאפשר לו.

האם זו הייתה הסיבה שהוא החליט להניף את דגל השבת המתחללת בעיר? קל לדעת, קשה להוכיח. כמו בשיחות ביבי את נוני: הכול ידוע, כלום לא מוכח. בכל מקרה, קינג ביקר בשבוע שעבר בביתו של אחד מגדולי ישראל והציג בפניו את מפת חילולי השבת ברחבי העיר. ואוי לעיניים שכך רואות.

איך בכלל הוא הצליח להיכנס לשם? אז ככה, הרקע לבקשת הכניסה היה הצורך בברכה לרגל עיסוקיו הביטחוניים. קינג מסתובב חמוש בנשק בגלל האיומים לחייו בשל פעילותו ליישוב יהודים במזרח ירושלים (ועל כך באמת הוא ראוי לברכה). משנכנס אל הקודש פנימה החל לדבר על מה שבאמת הביא אותו למקום. המצב הנורא של חילולי השבת בעיר בזמן האחרון.
קינג הגיע למקום מלווה בחבר מועצת העיר מטעם הסיעה המרכזית יוחנן ויצמן. ויצמן הוא מהבודדים בסיעת יהדות התורה העירונית שעוקב ממש מקרוב אחרי חילולי השבת בעיר ואף יוצא מדי שבת להליכה רגלית ארוכה עד לאתרים החשודים . רגישותו לנושא אפוא ברורה לחלוטין. מה שפחות ברור זה הצורך לערב את קינג בנושא ומדוע לא נכנס בעצמו לדווח לשולחיו על המצב החמור. לויצמן הפתרונים.

בכל מקרה, המטרה שקינג סימן לפניו הושגה. בעקבות הביקור שלו בחצרות הקודש, ניתנה הוראה דחופה לדרג הפוליטי הארצי להתערב בפרשת השבת בירושלים. ליצמן שחשב לחזור מהכינוס האירופי של שרי הבריאות שמח וטוב לב - אחרי הימים הקשים שעברו עליו לאחרונה - נאלץ להתכנס, ברביעי השבוע, בלשכתו של דרעי יחד עם ברקת וגפני. דרעי שהראש שלו בכלל בענייני הנגב והגליל והפריפריה, נאלץ לעסוק בנושא שממש לא בראש מעייניו. היחיד שמרגיש טוב מכל הסיפור, הוא גפני, שברקת אף פעם לא היה כוס התה שלו.

הפגישה שאמורה להסתיים לאחר ששורות אלו ירדו לדפוס, מתקיימת בדיוק במקום בו נערכה לפני חודשיים הפגישה הידועה עם שר התחבורה ישראל כץ. גם אז הנושא היה חילול השבת וגם אז היא התקיימה תחת לחץ של גורמים חיצוניים. כץ צפצף אז על הנציגים החרדים צפצוף אחד ארוך. ברקת, כך התקבל הרושם עוד לפני הפגישה, מתכונן אליה ברצינות גמורה. יש לו אספירציות של התמודדות על ראשות הליכוד לאחר עידן נתניהו (שנראה קרוב יותר מתמיד), ויחס טוב עם החרדים הוא נשק אסטרטגי.

במסגרת ההיערכות למפגש, הכינו אנשי ברקת מסמך תגובה מקיף על מצב חילולי השבת בעיר. המסמך מתעמת עם מסמך קשה אחר שהכין קינג ואף הציג בפני גדולי ישראל. קינג הכין רשימה של מאה עסקים במרכז העיר שמתוכם, לטענתו, שבעים ושבעה נפתחו בעידן ברקת. עוד שמונים עסקים נפתחו בכל רחבי העיר, כמחצית מהם נפתחו בתקופת ברקת.

וכמה נפתחו בתקופת אולמרט ולופוליאנסקי? בנקודה זו בדיוק מתמקד מסמך התגובה של ברקת. תחילה הוא טוען שרשימת קינג אינה מדויקת. חלק מהעסקים היו פתוחים גם בזמן לופוליאנסקי. לפי המניין שלו, בתקופת הנ"ל היו פתוחים במרכז העיר שישים ושלושה בתי עסק בשבת, ואילו בימיו הוא התווספו רק שניים. את העסקים האחרים שבמרכז העיר הוא, ברקת, מחלק לשני סוגים. כאלה שאי אפשר לסגור בשבת מאחר והם בתי אוכל ובתי עינוגים שלפי החוק והסטטוס קוו "מותרים" רח"ל בפתיחה בשבת. וכאלה שהם עסקי מרכולת ואחרים שכנגדם הוא מנהל מלחמת אכיפה מנהלית. מפני קוצר היריעה צורפו כאן הדפים הבולטים שבמסמכי שני הצדדים.

בזמן כתיבת השורות הפגישה עדיין נמשכת, אך נשים נפשנו בכפנו ונהמר על התוצאות. ברקת יתחייב להגביר את האכיפה נגד בתי העסק הפתוחים בשבת שאינם במסגרת הסטטוס קוו. יתווספו פקחים ותזורז הגשת כתבי האישום. הנציגים החרדים מצידם, וזה לא ייצא כמובן בהודעת הסיכום, יתחייבו לעזור לו בקרב מול כחלון על תוספת של כשלוש מאות מיליון שקלים למענק הבירה. ולשני הצדדים יונעם. לפחות עד הפעם הבאה שמישהו בעירייה יחליט ללחוץ על הכפתור האדום ולזעזע את אמות הסיפים.

מנדלבליט מחפה
שעון החול לקראת ההכרעה במתווה הכותל הולך ומתרוקן. בתוך שבוע אמורה המדינה לתת את תשובתה הסופית לבג"ץ בעניין המתווה עליו החליטה הממשלה כעת לא חיה בשנה שעברה. מדובר בתשובה קרדינלית. אם תודיע הפרקליטות שעמדת המדינה לא השתנתה, קרוב לוודאי שהשופטים יאמצו אותה. גם כי היא מוסכמת על הרפורמים וגם כי היא פוטרת אותם מכאב הראש של הנשים הטרחניות מבית המדרש של נשות הכותל.

יאוזכר כי לפני שבועיים הופיעו נשות הקיר לפני השופטים והפתיעו אותם בעמדתן המיליטנטית. הן דרשו לאפשר להם לערוך חינגאות עם ס"ת בתוך רחבת הכותל כאשר תרצינה בכך ואף לחייב את הנהלת המקום להציב עבורן ארון קודש לשם כך. אפילו שופט ליברלי כמו אליקים רובינשטיין הופתע מעזות הפנים של הנשים.

מאליו יובן שפסיקה המקבלת את מתווה הכותל תאפשר לשופטים לשלוח את נשות הכותל לערוך את מסיבותיהן החד חודשיות בכותל הדרומי שיוקצה לתפלת הרפורמים. ואולם, אם תשובת המדינה תהיה שמתווה הכותל בטל ומבוטל, הכול נפתח מחדש. השופטים עשויים לשלוח את הנשים להתפלל בכותל הדרומי (רחבת בנט) גם בלי מתווה. אפשרות שנייה: כפיה של מתווה הכותל במלואו או בחלקו גם בלי הסכמת המדינה.

כמו בפרשת השבת, גם כאן הנציגים החרדים מתנגדים דה פקטו אך לא מוכנים לזעזע לשם כך את הקואליציה. לפני שבוע הודיע ח"כ גפני שהוא מתנגד נחרצות למתווה הכותל. קדם לו שר הפנים אריה דרעי וכנראה שזו דעתו גם של שר הבריאות ליצמן. שני האחרונים כזכור אף הצביעו נגד המתווה לאחר שברגע האחרון ממש קלטו שהוא לא סתם רחבה לרפורמים בכותל הדרומי, אלא הכרה דה יורה בזכויות הרפורמים למעמד מקביל לרבנות הראשית במקום המקודש ביותר לעם היהודי.
אבל נתניהו מסרב להודיע על ביטול המתווה. הוא לא מעוניין לצאת לחזית עם הארגונים הרפורמיים בארה"ב, למרות שכוחם נחלש לאחרונה עם בחירתו של טראמפ. בכל זאת מדובר בארגונים שכוחם רב בשני בתי הנבחרים. מרבית החברים בשדולה היהודית החזקה אייפ"ק נמנים על הזרמים הלא אורתודוקסיים בארה"ב.

חוסר היכולת להכריע בין עמדת הנציגים החרדים לעמדה הרפורמית, גרם לנתניהו לעשות את מה שתמיד הוא עושה במצבי לחץ. מבקש דחייה מבג"ץ. כך הוא עשה שש פעמים בפרשת עמונה; וכך הוא עשה שלוש פעמים בפרשת מתווה הכותל. לפני שלושה שבועות קיבלה המדינה הודעה שלא תתאפשר דחייה נוספת, והתשובה הסופית חייבת להינתן בתוך שבוע.
האבסורד שכבר צוין מספר פעמים במדור זה, הוא שמי שאמור לתת את תשובת המדינה הוא זה שבישל את מתווה הכותל. מנדלבליט היה הרוח החיה במתווה ורוחו עדיין שורה עליו גם לאחר שעבר לכס היועץ המשפטי לממשלה.

בשיחות סגורות עם מקורביו אמר מנדלבליט בשעתו שהוא הלך עם החרדים יד ביד במתווה, עד שברגע האחרון חזרו בהם והותירו אותו לבד. מבחינה עובדתית הוא צודק. הנציגות החרדית הייתה עם מנדלבליט במתווה עד ליום שישי שלפני ישיבת הממשלה, ביום ראשון של ראשית ינואר אשתקד, ישיבה שבה אושר המתווה. להגנתם טענו הנציגים שהם קיבלו את הנוסח הסופי רק מספר שעות לפני שבת, ורק אז הם הבינו שהוליכו אותם שולל.

בוויכוח שכנראה לא ייגמר לעולם יש למנדלבליט קלף שהוא שומר צמוד-צמוד לחזה. ישנו גורם אלמוני שמעורב חזק בפרשה ושזהותו ידועה רק למנדלבליט ולשופטי בית המשפט המחוזי בירושלים. לפני כשנתיים התקיים דיון בבית המשפט סביב דרישת מספר ארגוני שמאל נגד הזיכיון שניתן לעמותת אלע"ד להפעיל את מתחם דווידסון שבאזור הכותל.

מזכיר הממשלה מנדלבליט הוזמן אז להעיד במשפט. הוא דיווח על כל הנעשה באזור. כולל הרחבה ששר החינוך דאז נפתלי בנט הקים במקום. כאן המקום לציין שהרחבה הוקמה בניגוד לחוק והאישור שניתן לה בדיעבד הוא מפוקפק ביותר. ועל כך בהמשך.

גורם משפטי שעיין בתיק הדיון מצא ששני עמודים מתוך עדותו של מנדלבליט הושחרו. כלומר: לא מאושרים לעיון. הנימוק לכך היה כפול. הגנה על אינטרס של המדינה בתחום יחסי החוץ - כנראה עם ירדן - והשני: חשש לשלומו וביטחונו של אדם שהיה מעורב בנושא.

כעבור מספר חודשים הגישה המדינה בקשה לוועדה המקומית לבנייה בירושלים למתן היתר להפעלת הרחבה לשם תפילה. הבקשה נדחתה לאחר שהוברר שהיעד למקום הוא שימוש ארכיאולוגי בלבד - מדובר בגן הארכיאולוגי שבאזור הכותל הדרומי. לאחר מכן תיקנה המדינה את הבקשה והגישה אותה על בסיס של הצגת מוצגים ארכיאולוגיים. כך היא אושרה (חוצפה של מדינה שמטיפה לאזרחיה לשמור על החוק), וכך פועלת הרחבה היום כאתר תפלה על תקן של הצגת מוצגים ארכיאולוגיים.

את המסתורין שסביב ההיתר ביקשה עמותת 'בצדק' להסיר באמצעות בקשה לקבלת מידע לפי חוק חופש המידע. העמותה ביקשה לאפשר לה לעיין בעדותו של מנדלבליט לפני שנתיים שעסקה בנעשה באזור. שלא למרבה ההפתעה השיבה המדינה שאי אפשר לחשוף את העדות מחשש לשלומו וביטחונו של אדם ששמו מוזכר בעדות.

בנימוק זה נדחתה גם דרישה של סוכנות הידיעות 'תצפית' לעיין בפרוטוקול הדיון לפני שנתיים. הסוכנות פנתה לבית משפט השלום באמצעות עו"ד ישראל פז וטענה כי לנוכח הוויכוח סביב מתווה הכותל, זכותה לדעת מה הייתה עמדתו של מזכיר הממשלה דאז בנושא הבנייה באזור. גם כאן הגישה הפרקליטות התנגדות חריפה.

אז מיהו הגורם האלמוני שהיה מעורב במתווה הכותל והרחבה הדרומית שיש סכנה לשלומו אם יידע הציבור את תוכן עדותו של מנדלבליט? קשה להאמין שמדובר בערבי שמכר קרקעות וצפוי לגזר דין מוות פלסטיני, כמו במקרים אחרים. בכל אזור הכותל הדרומי והמערבי מעולם לא הוגשה תביעת בעלות פלסטינית פרטית על השטח ומעולם לא נרכשו שם שטחים. הדעת נותנת שמדובר בגורם ציבורי יהודי שהיה מעורב בפרשה ואשר חשיפתו עלולה לעשות לו צרות צרורות. מאביחי מנדלבליט אי אפשר יהיה לחלץ זאת לעולם. האיש הוא שומר סוד מאין כמוהו. תשאלו את הנחקר מספר אחת במדינה, כבוד ראש הממשלה.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם ב'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!