פרשת ביבי-נוני: סוף עידן השקרים

בערב הדרמטי ב–2014, לאחר ההכרעה במשפט הולילנד שבמסגרתה הורשע ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, בקבלת שוחד, התייצב פרקליט המדינה דאז, משה לדור, באולפן ערוץ 2 והתבטא בקול ברור: "ניהלו סוג של קמפיין נגד התביעה, נגד הפרקליטות וגם נגדי באופן אישי, מתוך הנחה כנראה שאם אתה מנסה ומצליח לפגוע באמון הציבור, במערכת האכיפה ובפרקליטות, אתה אולי משיג יתרונות עבור הלקוח. ניסו והצליחו במידה מצערת לגרום לכך שדמותה של הפרקליטות והמערכת נפגעת".

לא צריך להתחבט יותר מדי בשאלה למי התכוון לדור. את הקמפיין נגד שלטון החוק הוביל מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס באמצעות מתקפות חריפות נגד הגורמים שהובילו את התביעה נגד אולמרט ומקורביו, שמרצים כיום עונשי מאסר.

הנאשם עצמו התוודה על כך. באחת הקלטות של שולה זקן, אולמרט מדבר על ראיה חדשה שעשויה להוציאו זכאי, ומוסיף בעליצות כי "נוני ירקוד משמחה". בזמן אמת, כולם ידעו ש"ידיעות" התגייס למסע ההגנה של אולמרט. עורך דין בכיר שהיה מעורב בהליכים המשפטיים אמר אז ל–TheMarker: "ראינו באופן ברור איך טענות ההגנה מקבלות ביטוי יום אחר יום ב'ידיעות' באופן מעוות ומסולף, והכל כדי ללחוץ על השופטים ולשנות את דעת הקהל. שאלנו את הכתבים למה הם מוסרים דיווחים מעוותים. הם השיבו: 'זה לא בידיים שלנו'". במלים אחרות, "ידיעות" ניהל קמפיין כדי לסייע לשורת החשודים לצאת מכתב האישום ללא פגע. הניקיון הציבורי והערכים העיתונאיים הוצבו בצד לטובת דאגה לחברים החשודים בפלילים של המו"ל.

אולמרט אינו היחיד. תצהירים שהוגשו בשנים האחרונות גילו כיצד נמנע "ידיעות אחרונות" מלפרסם תחקירים שחשפו חשדות חמורים למעשי שחיתות בצמרת. "העיתון היה מגויס ליצירת דעת קהל תומכת בחיים רמון, העורכים בדסק ידעו מה קורה וכתבים הבינו מה רוצים ומצפים מהם", כתב בתצהיר תחקירן העיתון לשעבר מרדכי גילת. לדבריו, "פרשיות אולמרט ורמון — שני אישי ציבור המקורבים למו"ל מוזס — גרמו לעימותים קשים ביני למו"ל ולדחיקתי הסופית החוצה. מאמרים שלי נפסלו, כתבות נדחקו לשוליים ועמודי החדשות נחסמו בפני, בניגוד לדפוס העבודה בעבר".

יש צורך להזכיר את הדברים כעת משום שבימים אלה, כאשר שיטת מוזס נחשפת בהקלטות מפגישותיו עם נתניהו, פרשנים ועורכים בעיתון מיתממים. חלקם טוענים שמוזס הציע סחורה שלא יכול היה לספק, וכי העיתונאים היו מתנגדים לכך ומתפטרים. אחרים מתעקשים שמעולם לא קיבלו שום הנחיה להטות את הסיקור באופן לא ענייני. היו כאלה, כמו רענן שקד, שסברו שהטיה כזו היא לגיטימית, שכן העיתון הוא בכלל עסק פרטי של מוזס.

חשיפת הקלטות של נתניהו ומוזס היא אירוע מכונן, שמאפשר לחשוף את הכשלים בשוק העיתונות לאור השמש ולנקות את הסיאוב. אבל אי־אפשר יהיה לייצר תהליך של תיקון אם נתייחס בסלחנות להתנהלות המערכת העיתונאית תחת מוזס. יש ב"ידיעות אחרונות" מאות עיתונאים ועורכים חרוצים וישרים שביקשו לעשות את מלאכתם נאמנה, אבל בעידן שבו שוק העיתונות הולך ומתכווץ והמשכורות זעירות, העיתונאים חלשים וחוששים להתעמת ולדבר. המו"ל, באמצעות אנשיו והעורכים הראשיים, הפעיל את עובדי העיתון כבני ערובה כדי לשרת את צורכיהם.

בחלק מכלי התקשורת הישראליים מחסום הפחד כבר הוסר. אחרי קריסת נוחי דנקנר ב"מעריב", העיתונאים סיפרו על השלטון העריץ שחוו וכיצד קשרו את ידיהם. גם ב"גלובס" נשמעו אמירות ברורות על השימוש שעשה אליעזר פישמן בעיתון כדי לקדם את עסקיו. ברשות השידור נחשפו עדויות חמורות של עיתונאים על הטיות ועיוותים לטובת השלטון. גם ב"ידיעות אחרונות" התחילו עיתונאים לספר כיצד קיבלו הנחיות תמוהות מגבוה באופן שנוגד את האינטרס העיתונאי, והסיפורים האלה רק יתעצמו עם הזמן. כולם ראו, כולם ידעו, וכעת כבר אי־אפשר עוד לשקר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!