מה בין "חרדק" לבריחה של סבא מאושוויץ?

השבוע חל יארצייט ה-30 שנה לפטירת סבי שמעון, ניצול שואה ובין האנשים שהצליחו לברוח מאושוויץ.

יום לפני שסבי ברח מאושוויץ רצחו אל מול עיניו את אשתו וביתו התינוקת. סבי החליט שהוא לפחות ינסה לצאת מהמצב הזה והחליט לברוח עם כמה חבריו. סבי ניצל הפך לפרטיזן ביערות ולחם בנאצים משם.

סבי ז"ל היה איש חסד מוכר וידוע כאשר הגיע לארץ. הוא תרם הרבה מזמנו וכספו לעזור לניצולי השואה שעלו ארצה. ולכל יהודי אחר שהיה זקוק לעזרה.

סבי לא הרבה לדבר על מה שקרה במהלך המלחמה הארורה. אך לאחר שהלך לעולמו בא חבר שלו וסיפר לאבי במהלך השבעה שפעם סבי אמר לו שתמיד המשיך לחשוב על אלו שנותרו מאחור במחנה. תמיד כאב לו על כך שכנראה יהודים אחרים סבלו סבל רב בגלל הבריחה שלו.

ואנחנו יכולים להבין זאת?? הרי יום לפני הבריחה רצחו אל מול עיניו את האנשים שאהב כ"כ. את המשפחה שרק הקים. את המשך הדורות שלו. על מה בדיוק הצטער?? שברח מחיות אדם שכאלה בכדי להקים משפחה חדשה?

וכל חייו הקדיש לעשיית חסד במיוחד עם ניצולי שואה. אני עומד ליד קברו. שומע את אבי אומר קדיש וחושב...

דקות ספורות לפני שהגעתי ליארצייט התפרסמה כתבה בכלי התקשורת: כזכור, במוצאי שבת האחרון נהרגו שני תושבי אלעד בתאונת דרכים, בהם חייל, לאחר שאופנוע עליו רכבו עף מגשר בשעה שהיו בדרכם חזרה משבת של ערכים. בפתח בית החייל תלתה משפחתו מודעת אבל של צה"ל על פטירתו של בנם - יוסף חיים מזרחי ז"ל, חייל שח"ר ששירת באגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה בצה"ל.

מנחמים שהגיעו אתמול לנחם את המשפחה נדהמו לגלות כי אלמונים כתבו בנבזות וברשעות את המילה "חרד"ק" על מודעת האבל ואף שינו את הנוסח - במקום "בצער רב" ל"בשמחה".

ואני חושב לעצמי: מה קורה פה?? סבי ברח ממחנה איום ביותר וכאב לו בליבו על כך שככל הנראה אנשים אחרים סבלו בגלל בריחה שלו. וכאן מגיע אדם ש"שמח" על פטירתו של יהודי?? היכן הרגש היהודי החם? היכן האנושיות? האם בגלל שיש מישהו אחר שאנחנו לא מסכימים עם מעשיו אנחנו יכולים להתיר את דמו? או לפגוע באמו ובאביו שיושבים עליו שבעה??

בפסיכולוגיה מדברים הרבה על כך שאדם פועל לפי מה שראה ושמע במהלך חייו הצעירים . האם כך אנחנו מחנכים את דור העתיד שלנו? שאם משהו לא נעשה כמו שאנחנו רוצים אז מותר לנו לפרוץ כל גבול אנושי?

אני חושב על אדם שעבר את הנורא מכל ועדיין חשב כל הזמן בליבו על כך שאולי בגללו ניפגע מישהו ולעומתו על אדם שלא ניפגע באופן אישי או פיזי כלל אלא פשוט נתקל באדם אחר שעשה בשונה ממה שהוא חושב לנכון והלך ופגע ברגשות של משפחתו ומתקשה לעכל את המצב . אני מנסה לחשוב לעצמי עד היכן כזה דבר יכול להגיע? האם הדבר הבא יהיה רצח בגלל חוסר הסכמה? האם לא לימדו אותנו אבותינו במשניות לדבר בכבוד אחד לשני, לכבד, לאהוב? האם אנחנו לא יודעים שאהבה מביאה אהבה?

כמטפל שרואה בד"כ את שלב התוצאות של התנהגויות מסוימות בחיים אני בוודאות יכול להגיד שמכזאת התנהגות לא יוצא שום דבר טוב, נכון או בריא.

תעשו חושבים. יהודים אחים אנחנו.

מרדכי רוט הינו מטפל ומאמן אישי בגוף ונפש, מחבר הספרים "יש לך 10 דקות לבריאות" ו"עשר דקות לפני שהולכים לרופא". [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!