מי הרס את מסיבת המיליארדרים שכרטיס כניסה אליה עולה 70 אלף דולר

כנס דאבוס, המפגש השנתי של הפורום הכלכלי העולמי, ייפתח מחרתיים. האם הוא יילחם השנה על חייו — או לכל הפחות על הרלוונטיות שלו?

המפגש, שמתקיים גם השנה בעיירת הסקי השוויצית המושלגת, בטמפרטורות שצללו עמוק מתחת לאפס, היה במשך 30 השנה האחרונות הכנס החשוב ביותר של האליטה הגלובלית. מדי שנה נאספו יותר מ–3,000 מנהיגים, שרי אוצר, נגידי בנקים, מיליארדרים, מנכ"לים של חברות גדולות, פרופסורים לכלכלה, ראשי ארגוני המגזר השלישי וכמובן ברוני מדיה ועיתונאים בכירים. המפגש בן ארבעת הימים אמנם לא בהכרח קבע או יצר מדיניות חדשה — אבל ייצג את הקונסנזוס ואת תפישת העולם הכלכלית השלטת.

הוא אפילו ייצר מונח בז'רגון הכלכלה הפוליטית: "איש דאבוס", המייצג מנהל או מנהיג גלובלי, ששולט על מאות מיליוני אנשים או דולרים, ואינו קשור במיוחד למדינה זו אחרת. איש דבוס הוא אדם המחפש הזדמנויות או מיסוי נמוך היכן שרק ניתן למצוא אותם, ושהחברים ורשת הקשרים שלו הם אנשים אחרים כמוהו.

הייצוג של ישראל בכנס כלל תמיד את שמעון פרס. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נהג להופיע בדאבוס בשנים האחרונות, וגם המנכ"לים והיו"רים של הבנקים לאומי והפועלים לא החמיצו אותו. כמו כן, חבורה קטנה של טייקונים ואנשי עסקים והיי־טק שהוזמנו, לא היססו לשלם דמי ההשתתפות של 70 אלף דולר ויותר, לא כולל נסיעות ולינה.

נתניהו היה אמור להגיע השנה לכנס וסידורי הטיסה אף נקבעו, אבל באמצע השבוע שעבר הודיעה לשכתו כי ביטל את השתתפותו. חלילה לא עקב החקירות בענייניו, אלא נוכח "לוח הזמנים של הוועידה, שאינו אטרקטיבי מספיק, וההחלטות של מספר ראשי מדינות, שנתניהו היה אמור לפגוש, לא להשתתף בכנס".

אבל השנה הכנס ודמותו של איש דאבוס נמצאים תחת איום. הרלוונטיות שלהם נמצאת בסכנה, מאותה סיבה שכל כך הרבה דברים בכלכלה העולמית שרויים כיום באי־ודאות: נשיא ארה"ב הנבחר, דונלד טארמפ.

בעוד דאבוס ייצגה את הגלובליזציה ואת שיתוף הפעולה הבינלאומי — טראמפ רץ לנשיאות ונבחר על בסיס האג'נדה ההפוכה. הוא וצוות השרים והיועצים שלו מדברים נגד הגלובליזציה, נגד הסכמי סחר, בעד מדיניות ואסטרטגיה חד־צדדית "עבור אמריקה", בעד הגעה להישגים באמצעות לחץ כלכלי וצבאי חד־צדדי. שיתוף פעולה בינלאומי? זה כל כך 2016.

טראמפ עצמו לא הרבה להגיע לכנס דאבוס, אם בכלל הופיע פעם. היועץ המיוחד והאיש הראשון שהוא מינה לתפקיד בכיר בבית הלבן, סטיב באנון, יצא נגד "תופעת דאבוס", במהלך קמפיין הבחירות נגד הילרי קלינטון וגם אחריו. "הדבר המרכזי המחבר את הכל הוא תנועה פופוליסטית של מרכז־ימין, מעמד ביניים של גברים ונשים עובדות בעולם, שפשוט עייפים מלקבל הנחיות ממי שאנחנו מכנים 'מסיבת דאבוס'. אנשים בניו יורק שקרובים יותר לאנשים בלונדון ובברלין מלאנשים בקנזס או בקולורודו, ויש להם מנטליות של אליטה שמכתיבה לכולם איך העולם הולך להתנהל", אמר באנון אחרי הניצחון של טראמפ.

וזה לא רק טראמפ. הפופוליזם, המאבק בגלובליזציה ובהגירה, וההתכנסות בתוך מדינות, שבטים וקהילות הן התופעות הפוליטיות המרכזיות של השנה האחרונה. הן מתבטאות גם בברקזיט ובהערכות לסיכויים הגבוהים לניצחון של הימין בצרפת ובמדינות אחרות.

תפישות עולם אלה הפוכות כמעט ביחס ל"רוח של דאבוס", המותג שאותו מקדם המייסד והאיש החזק של הפורום הכלכלי העולמי, קלאוס שוואב. אפילו ברמת לוח השנה טראמפ פוגע בכנס דאבוס — אירוע ההשבעה של כניסתו לבית הלבן יחול השבוע, בדיוק באמצע כנס דאבוס. צירוף מקרים שיגזול מהכנס את נוכחותם של בכירים אמריקאים רבים וגם את תשומת הלב התקשורתית והציבורית העולמית.

התחזיות בדאבוס — אינן מתגשמות

כנס דאבוס לא עתיד להיעלם, בין השאר מפני שעבור התקשורת הכלכלית העולמית הוא מקור לחדשות — בדיוק כמו שאולימפיאדה והגביע העולמי בכדורגל הם חגיגות עבור תקשורת הספורט, לא ממש משנה איזו מדינה או תפישת עולם פוליטית־כלכלית מנצחת.

אבל כמו שכותבים אנשי סוכנות הידיעות בלומברג, דאבוס בבעיה. משתתפי ומארגני הכנס שואלים את עצמם לא רק אם הכנס עדיין רלוונטי, אלא אם הוא אינו חלק מהבעיה — אחד הגורמים שהביאו לגל הפופוליזם והתסכול ששוטף עתה את העולם המערבי.

אז אולי דאבוס ייהפך לכנס כלכלי פשוט, בלי יומרות גדולות מדי להשפיע על העולם? גם בזה כנס דאבוס לא היה מוצלח במיוחד. פרופ' קנט רוגוף, משתתף קבוע בדאבוס ומרואיין קבוע של TheMarker, מספר לבלומברג שהתחזיות הנפוצות בדאבוס תמיד מתבררות כשגוית, למשל האמונה שאין סיכוי שטראמפ ייבחר.

זה נכון: בעיקר לפני ואחרי המשבר הפיננסי של 2008 התחזיות כמעט אף פעם לא התגשמו. כאשר פרץ משבר החובות של מדינות אירופה ושאלנו את רוגוף עצמו לתחזיותיו, הוא העריך כי ממשלות הנמצאות בחובות ייצרו אינפלציה כדי לשחוק אותן, ולכן הריביות הארוכות יטפסו במהירות לרמות גבוהות. מה קרה? בדיוק להפך. לפי ביצועי העבר, אם מישהו מביט לעבר כנס דאבוס הקרוב כדי לקבל החלטות השקעה בשווקים — הוא עשוי להתאכזב.

שוואב וקברינטי הפורום הכלכלי העולמי, שהוא גוף פרטי לחלוטין, יודעים את כל אלה. בכנס השנה יתקיימו דיונים על מגמת הפופוליזם ועל כל מה שמשפיע על העולם ללא קשר לכלכלה ולשווקים הפיננסיים. טכנולוגיה, עתיד שוק העבודה, בריאות, רפואה, יחסים, מדעי המוח, אסונות טבע ואפילו אומנות. יש למארגני דאבוס על מה להתבסס: בסקר הסיכונים השנתי שהם מכינים לקראת הכנס, קבעו המנכ"לים של החברות הגדולות כי הסיכונים הגדולים במונחים של הסתברות הם מזג אוויר חריג, הגירה בלתי־רצויה ואסונות טבע. טרור, מתקפות סייבר ומלחמות מופיעים רק לאחר מכן.

סין שואפת להחליף את ארה"ב

אלא שבלי פוליטיקה אי־אפשר באמת להיות רלוונטיים. כל שינוי פוליטי יוצר הזדמנות, וזו של דאבוס מגיעה הפעם מהמזרח, וליתר דיוק — מסין. המשתתף הבכיר ביותר השנה יהיה נשיא סין, שי ג'ינפינג, האיש החזק במדינה בעלת האוכלוסייה הגדולה בעולם. זו לא פעם ראשונה שבכירים בממשל הסיני פוקדים את דאבוס, אבל הנשיא מעולם לא הגיע. פרשנים מעריכים כי ג'ינפינג והשלטון הסיני החליטו שאם אמריקה מוותרת על תפקידה כמובילה הפוליטית והכלכלית העולמית — הם מוכנים להיכנס לריק שתותיר אחריה. לפי הערכות, סין מעוניינת להיהפך למנהיגה של הגלובליזציה, והנשיא הסיני רואה בדאבוס הזדמנות לעשות צעד ראשון בדרך להיכנס לנעליה של האימפריה האמריקאית. קשה כמובן להחמיץ כאן את האירוניה — דווקא המעצמה הקומוניסטית היא זו שאולי תוביל את הקרב על סחר חופשי ללא גבולות.

יש עוד אפשרות שאי־אפשר לפסול, שלפיה גל הפופוליזם העולמי נוצל על ידי פוליטיקאים כדי לכבוש את השלטון, אבל כשיגיעו לשם הם ייהפכו לאליטות ויתחברו לרוח דאבוס. חלק מהמיליונרים ומהמיליארדרים שטראמפ בחר לקבינט שלו, ובהם איש גולדמן זקס גארי כהן, היו בעצמם אורחים קבועים בכנס.

בדאבוס הכינו עבורם נרטיב מתאים. הכותרת של המפגש השנה היא "מנהיגות מגיבה ואחראית". הדיונים יתמקדו בשאלה כיצד מנהיגים צריכים להגיב לתסכול האמיתי של ציבור שנותר מאחור, נוכח הקפיטליזם וכלכלת השוק הגלובלית, ומהם הפתרונות המעשיים, ההוגנים והקיימים לטווח ארוך. מי שרוצה — כמעט לא משנה איפה הוא עומד ואת מי הוא מייצג — יכול להתחבר לזה.

אלא שבפועל, כנס דאבוס מעולם לא עסק בכותרות שהוגדרו לו או בנושאי הדיונים שהתקיימו בו. זהו מפגש גלובלי של אנשי שלטון, אנשי הון ואנשי עיתון שבאים לעשות עסקים, לפגוש לקוחות וספקים, לקדם עסקות — ובסופו של דבר לעשות כסף. במקרה של איש דאבוס, שכבר גם כך עשיר — לעשות עוד כסף. המפגשים הפרטיים והסגורים לתקשורת שבהם מתחככים מנהלי בנקים, מנהלי חברות רכב, תעופה, אנרגיה, תשתיות והיי־טק, ימשיכו להתקיים. גם מסיבות הקוקטייל שבהן תאגידים וארגונים עושים רושם אחד על השני, לא בוטלו.

אנשי דאבוס בכל זאת יגיעו להר המושלג כי הם יכולים להיפגש ולדון בתוך 72 שעות בחדר סגור עם עשרות רבות של בכירים כמוהם מכל העולם, כולל אנשי שלטון ואנשי תקשורת. עבור המנהל שהחליט לנסוע לדאבוס, גם התמריץ האחד המרכזי לא השתנה: להראות לתעשייה שלו, ולכל העולם, שהוא זה שמגיע לדאבוס, הוא הוזמן, הוא הבוס הגדול — ולא משהו אחר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!