לא רק נוני: הקשר ההדוק של נתניהו ומילצ'ן • תחקיר

"אתם כולכם שליחים של נוני מוזס. אתם עושים את מה שהוא רוצה" — על המשפט הזה היה חוזר שוב ושוב ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בפגישותיו עם אנשי חברות החדשות של הערוצים 2 ו–10. בשבוע שעבר נחשף כי נתניהו עצמו ניהל באותה תקופה מגעים עם מו"ל ידיעות אחרונות, נוני מוזס, ואף סגר עמו דילים — אך בפגישות עם בכירי הערוצים המסחריים הוא היה מטיח בהם האשמות כאילו דווקא הם מצייתים למוזס.

לגבי חלקים מסוימים מענף תקשורת — נתניהו צדק. מוזס עצמו שלט בחדשות 2 במשך שנים, באמצעות אחזקותיו בזכיינית ערוץ 2 רשת, עד שנאלץ למכור אותן ב–2005. עם זאת, את עיקר האש כיוון נתניהו נגד ערוץ 10, בעקבות התחקירים שפירסם העיתונאי רביב דרוקר וחשיפת פרשת ביביטורס.

לאורך שנים של מאבקי הישרדות, ערוץ 10 זכה ללא מעט הקלות — מהרשות השנייה ובהליכי חקיקה בכנסת. בכל אותן השנים שימש נתניהו ראש ממשלה, שהיה מעורב לעומק בסוגיות ענף התקשורת. בכל אותן שנים, שניים מידידיו הקרובים ביותר — רון לאודר וארנון מילצ'ן — שלטו בפועל בערוץ 10. מידת השליטה שלהם על התוכן בערוץ היתה כנראה אפסית, אך סייעה להם להגביר את השפעתם.

אף שבעל השליטה בערוץ 10 היה מימן, הוא הפסיק להזרים כספים ב–2009, ובפועל ויתר על הערוץ. לאודר נהפך להיות בעל הבית הדומיננטי ביותר של ערוץ 10 (24%), והוא הזרים לערוץ יותר מחצי מיליארד שקל בכל שנות פעילותו. לאודר עצמו נדרש לתת עדות בנוגע לחשדות השונים כלפי נתניהו.

בעלים נוסף היה ארנון מילצ'ן, שנחשד כעת כי העניק טובות הנאה לנתניהו, כמו סיגרים ואלכוהול, במשך שנים. בהמשך נכנס כשותף גם איל העיתונות רופרט מרדוק (יחד החזיקו השניים 24%). לפי תכתובות דואר אלקטרוני שחשף דרוקר, מי שהיה מעורב בחיבור בין הערוץ לשני המיליארדים האלה היה נתניהו עצמו. הוא עשה זאת בתחילת שנות ה–2000, כשהיה אדם פרטי לאחר שהפסיד לאהוד ברק בבחירות 1999.

מאבקי הישרדות

במשך כל שנות קיומו, נאלץ ערוץ 10 לנהל מאבקי הישרדות קשים, ולא הצליח להגיע ליציבות פיננסית. הערוץ כבר זכה להקלות משמעותיות, בשווי מאות מיליוני שקלים, במחויבויות הרגולטורית שמוטלות עליו להשקעה בסוגה עילית — שניתנו על ידי הדרג המקצועי, הרשות השנייה.

ובכל זאת, הישרדותו היתה תמיד תלויה בספק. הערוץ היה תלוי באופן קבוע בהחלטות של הדרג הפוליטי, שדנו אותו לחיים או למוות. ההחלטות שהתקבלו בנוגע לעתידו של ערוץ 10 מאופיינת בהפכפכות, לחצים מכל כיוון ובעיקר בהיותן החלטות תמוהות של הרגע האחרון.

כבר ב–2009 נקלע לערוץ 10 למשבר, שממנו נראה היה כי לא יוכל יותר לקום. לאחר שצבר חוב של עשרות מיליוני שקלים, החליטה הרשות השנייה על ביטול הזיכיון של הערוץ ויציאה למכרז חדש. אלא שכמה חודשים לאחר מכן, ועדת הכלכלה בראשותו של אופיר אקוניס קיבלה החלטה הפוכה. יומיים לפני שאיבד את זיכיונו, זכה הערוץ בהארכה של שנתיים.

ההקלות לערוץ 10 נמשכו לאחר מכן. ב–2011 הובילה הכנסת את הליכי החקיקה של חוקי הרישיונות. החקיקה נועדה לשנות את המסגרת החוקתית שבה פועלים ערוצי הטלוויזיה בישראל והגברת התחרות, באמצעות הפחתה משמעותית של מחויבויות התוכן. בין השאר הוחלט — באופן לא מתוכנן וללא שהדבר נכלל בהמלצות הוועדה שדנה בנושא — לבטל לחלוטין את אפיק 22 בטלוויזיה. בענף התקשורת יש שסבורים עד היום כי ההחלטה הזאת נועדה בעיקר להפחית את כוחו הריכוזי של ערוץ 2, אבל היא גם היתה מסייעת מאוד לערוץ 10 להיאבק בערוץ 2.





תחקיר ביביטורס - קו פרשת מים

פרסום תחקירי ביביטורס ב–2011 היו קו פרשת מים בין נתניהו לבין הערוץ. התחקירים חשפו את שיטת המימון של נתניהו בנסיעותיו ברחבי העולם. מאז, היחס של נתניהו לערוץ נהפך עוין, והוא ניסה לכאורה לגרום לסגירתו. למרות זאת, בפועל, ממשלתו של נתניהו היא זו שהעניקה לערוץ 10 חבל הצלה שוב ושוב.

ערוץ 10 נקלע בסוף 2011 למשבר קיומי נוסף, לאחר שלא עמד בהחזר חובותיו ולא ניתן היה להאריך את זיכיונו. מנכ"ל ערוץ 10 דאז והיום, יוסי ורשבסקי, התייצב בוועדת הכלכלה והטיח בח"כים כי "אתם מתנהלים כמו השלטון של סטאלין". ההאשמה היתה כי נתניהו מנסה לסגור את הערוץ בעקבות התחקירים נגדו. אחרי חודשים ארוכים של מאבקים, הפגנות רחוב ומחאה נגד נתניהו על המסך — אושרה לערוץ הארכת זיכיון של שנה, וזאת לאחר הסדר פריסה לחובותיו.

אלא שהערוץ לא עמד בהסדר הזה, ולא שילם את חובותיו. בסוף 2012 היה זה כבר לאודר, באמצעות אנשיו — אבי בלשניקוב ומיכל גרייבסקי — שהובילו בפועל את הערוץ. השניים ניהלו מאבק קשה, שכלל גם התבצרות במשרד האוצר עד להסכם. רק לאחר שהוקמה ועדת מיוחדת בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הראל לוקר, נחתם הסדר מיוחד להלוואה לערוץ 10. בעקבות כך, אישרה הכנסת שוב תיקון לחוק הרשות השנייה, שהאריך את הזיכיון של ערוץ 10 בשנתיים נוספות — עד סוף 2014.

את הקרב הזה הוביל בעיקר לאודר, שאף קיים סיבת עיתונאים דרמטית בתל אביב והצהיר כי יעמוד מאחורי הערוץ. אלא שבסוף 2013, בצעד שהפתיע את כולם, לאודר הודיע כי הוא מסיר את ידיו מהערוץ ואינו מוכן להזרים לו יותר כספים. הרקע להחלטה הזו, כך נטען, היה הפסדיו של הערוץ והצורך להזרים בכל חודש עשרות מיליוני שקלים. ובכל זאת, הצעד היה תמוה, ונראה היה כי ייתכן שמסתתר מאחוריו מניע נוסף.

באותה תקופה התפתח קרב סוער בין לאודר למילצ'ן. האחרון דרש כי לאודר יפצה אותו בשל 50 מיליון דולר שהזרים לערוץ 10 במהלך השנים. לאודר סירב, אבל ניאות לשלם כ–9 מיליון דולר — שאותם שילם מילצ'ן עצמו למרדוק, לאחר שזה דרש למכור בחזרה את האחזקות בערוץ שהיו בידיו.

גזר דין מוות לערוץ — שנתניהו עצר

לאחר בחירות 2013, גלעד ארדן היה הדמות הדומיננטית ביותר בתחום התקשורת. הוא הוביל תיקון לחוק, שקבע כי פיצול ערוץ 2 יוקדם מסוף 2017 ל–2014 — הצעה שאף אושרה בוועדת השרים לענייני חקיקה.

הקדמת פיצול ערוץ 2 היתה גורמת להקמת שני ערוצים חדשים בישראל — קשת ורשת — ומנגד היתה עשויה להטיל גזר דין מוות על ערוץ 10. באותה תקופה ניסה הערוץ לאתר משקיע לקראת המעבר לרישיון קבוע ל–15 שנה, אך אף גורם לא היה נכנס כמשקיע לערוץ 10 כשפיצול ערוץ 2 נמצא על הפרק.

ימים ספורים לפני שארדן פינה את תפקיד שר התקשורת, נתניהו ביצע צעד חסר תקדים. לאחר שאף שר לא היה מוכן להיענות לבקשת נתניהו להגיש ערר על החלטת ועדת השרים לתמוך בחוק הפיצול, ראש הממשלה עצמו הגיש את הערר, ובכך תקע את הקדמת הפיצול לערוץ 2. הצעד הזה נעשה בניגוד גמור לכל הטענות של נתניהו עד אז, שלפיהן ערוץ 2 ריכוזי ויש להקטין את כוחו. הצעד הזה היה גם זה שהעניק לערוץ 10 סיכוי להמשיך לשרוד.

האירועים המוזרים ביחסים בין נתניהו לערוץ 10 נמשכו לקראת סוף 2014. באותה שנה, על רקע מערכת הבחירות הקרובה, הסתיים הזיכיון של הערוץ. נתניהו הוביל בעצמו דיונים רבים לגבי עתיד הערוץ — הוא טילפן שוב ושוב ליו"ר הרשות השנייה, אוה מדז'יבוז', והתעניין בהחלטות לגבי עתידו.

ההתנהלות ההפכפכה של נתניהו הגיעה לשיא באותם ימים. הרשות השנייה קיבלה החלטה להפחית משמעותית את מחויבויות התוכן של ערוץ 10. בהתאם להחלטה, ערוץ 10 יזכה להקלות ויורשה להוציא רק 130 מיליון שקל על תוכן כשישדר ברישיון — במקום 260 מיליון שקל. נתניהו עצמו הביע בשיחות פנימיות התנגדות להחלטה הזאת, שאיפשרה לערוץ עתיד עסקי, ולכן גם כניסת משקיעים חדשים.

אלא שכדי לאשר את ההחלטה הזאת היה צורך בהחלטה של ועדה משותפת לוועדות הכלכלה והחינוך בכנסת, בראשות היו"ר זאב אלקין (הליכוד). אף שהיה מדובר בתקופת בחירות, נתניהו עצמו היה מעורב בהפעלת לחץ על חברי כנסת לכנס את הוועדה, ולהעניק לערוץ 10 את ההקלות שיאפשרו לו להמשיך לפעול ב–2015. מי שהוביל את המגעים מול נתניהו היה מנכ"ל הערוץ ורשבסקי, ועד היום לא ברור מה היה ההסדר שאיפשר את תמיכת נתניהו במתן ההקלות.

גם ההקלות האלה לא סייעו לערוץ 10, שכן אף משקיע לא נכנס לתמונה, והערוץ לא יכל לקבל רישיון עקב חובות מיידיים. על אף שנתניהו איפשר את המשך פעילותו, בסוף אותה שנה הוא קיים מפגשים שבהם לחץ על מדז'יבוז' לא לאפשר את המשך פעילות הערוץ לאחר 2015. בפגישה דרמטית שקיים אז עם היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, לאחר שזה הודיע לו כי יאפשר את המשך פעילות הערוץ עד לאחר הבחירות, הוא הטיח בו: "בגללך הפסדתי את הבחירות".

במהלך אותה חצי שנה, שוב היו אירועים מוזרים. קבוצת RGE, שבעל ההון המרכזי בה הוא האוליגרך לן בלווטניק, נכנסה למשא ומתן אינטנסיבי לרכישת השליטה בערוץ 10. נתניהו עצמו מקורב לבלווטניק ונועד עמו גם במהלך תקופת המו"מ עם ערוץ 10. אז, קבוצת RGE הודיעה לפתע כי היא יורדת מהעסקה, לאחר שנתניהו הצהיר כי ישית על הערוץ חוב גבוה של 17 מיליון שקל. הערוץ עתר לבג"ץ בנושא זה נגד נתניהו במאי — אלא שכמה שבועות לאחר מכן, העסקה עם RGE יוצאת לפועל והחברה משתלטת על ערוץ 10.

מערכת היחסים כיום בין בעלי ערוץ 10 לראש הממשלה אינה ברורה. לפי מקורות בשוק התקשורת, נתניהו קיווה כי בלווטניק יוביל מהלך משמעותי להטיית הסיקור בערוץ 10 לטובתו — באמצעות יו"ר הערוץ מודי פרידמן — אך הוא מאוכזב מהתנהלות השניים בנושא. פרידמן עזב את תפקידו ב–RGE, והוא צפוי לסיים באפריל את כהונתו כיו"ר ערוץ 10.

מערוץ 10, ממילצ'ן ומנתניהו לא נמסרה תגובה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!