עם אחד, והבית כנסת של הקמפוס // הרב נורדמן

אנחנו אחד, עם אחד, אומה אחת, מאמינים בא-ל אחד. בפרשתנו, ברגעיו האחרונים של יעקב אבינו עלי אדמות, מספרים לנו חכמינו זיכרונם לברכה, חלשה דעתו. באו בניו ואמרו לו בקול גדול: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", כשם שאין בלבך אלא אחד, כך אין בליבנו אלא אחד.
יעקב חשש, שמא ולמרות שעברו כבר שנים רבות ממכירת יוסף אחיהם עדיין נותרה בלב מי תרעומת או טרוניה האחד כלפי האחר, דבר זה לא נתן מנוח ליעקב. מיד קמו בניו ואמרו לו: אנחנו אחד.

זהו מסר לדורות. עם ישראל בנוי מהמון קטבים ופלגים, ומהרבה מחנות ועדות, כל אחד ומסורתו הוא, כל אחד ומורשתו הוא. האידיאל הנכון הוא לחבר ולגשר בין הפערים, להוות משוכה בין הבריות ולאחד בין הזרמים.

לפני שנים ספורות כשהקמנו את הרשימה בחדרה ביקשנו והתייעצנו עם גדולי הדור, והם – ובראשם מרן ראש הישיבה הגאון רבי אהרן לייב שטינמן שליט"א – פסקו כי ליבת הרשימה תהיה "יחד שבטי ישראל", וזו אף תהיה שמה של הרשימה.

השבוע נחת בישראל לביקור קצר הפילנתרופ היהודי מר אלי הורן הי"ו, יהודי חם וער לכל דבר שבקדושה, ובייחוד שם לו למטרה ללחום ולהיאבק בכל הכוח למניעת התבוללות של עם ישראל.
מביתו בסאן פולו שבברזיל הוא חולש ומקדיש הון רב למאבקו כנגד הנשירה מהאומה הישראלית. לדידו יש מחויבות אחת: להישאר יהודי. לא משנה היכן היהודי גר, במילאנו שבאיטליה, בניו יורק של ארה"ב, במוסקבה שברוסיה בנצרת שבישראל. הוא משקיע ומקדיש את זמנו, כוחו והונו לשמור על הגחלת היהודית שלא תיכבה.

במסגרת ביקורו בישראל הביע את רצונו לבקר במגדל אור דרום שבגן יבנה אותו טיפח ביוזמת מורנו ורבנו הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן, יחד ובהשראת שותפו הנאמן –להבדיל בין חיים לחיים – מר זאב וולפסון ז"ל.

בטקס הצנוע אותו ערכנו לכבוד האיש שלא אוהב טקסים ומצטנע מפרסום, בחרנו להעניק את שם בית הכנסת שבתוככי הקמפוס לזכר אחיו עובדיה ז"ל, ומעתה ייקרא: "אוהל עובדיה".

שעה ארוכה ישב מר הורן יחד עם מאות תלמידי הקפמוס, אברכים יראים ושלמים שמבקשים לכלכל את ביתם בתבונה וזוכים לכך הודות לחזונות והשראתו של הגרי"ד גרוסמן. ולפני שנשא דברים דיברתי מעט בשבחו של האיש, הגם שאינו מחבב את זה.

אמרתי כי הונו האישי של הורן נאמד לפי הערכות, ביותר משתי מיליארד דולר. אולם הוא עצמו בורח מפרסום ומשקיע את רוב כספו לצדקה. השליחות והאתגר העומדים בפניו, אמרתי למאות התלמידים, הוא אחת: יחד שבטי ישראל. לדאוג לכל יהודי באשר הוא. זה מה שמחבר ומאחד את עם ישראל לכדי היותו אומה שלימה, אומה נבחרת.

לכשנתבונן בפרשה, אמרתי בפניהם, ניווכח כי בברכותיו של יעקב אבינו לבניו שבטי ישראל, יש מהבנים שלא קיבלו כלל וכלל ברכה, אלא להיפך, ביקורת מרומזת על מעשיהם בעבר. הלאזת ברכה תיקרא?

מסתבר שהביקורת גם היא חלק מהברכה, המסר של האב, השליחות של המנהיג הוא חלק שהופך את הבנים, שבטי ישראל לשלימות, זה חלקי פאזל שהופכים לפסיפס מרהיב של יחד. דווקא לאחר הביקורת ותיקוני הדרכים זוכים הם להיות אחים מושלמים. כאיש אחד בלב אחד.

על כולנו יש ביקורת. מי שלא עושה לא טועה רגיל העולם לומר. אנחנו עושים וטועים. אבל זה לא מוריד מהעשייה המבורכת ומהצורך להמשיך ולפעול, לעשות ולטעות. כי רק ככה אנחנו מושלמים.

לפעמים אני נשאל מהי שיטת "מדעים ויהדות" ובאיזה דרך השקפתית אני דוגל בה? אני תמיד אוהב לומר כי השיטה שלי בבית הספר היא: מכלול הדעות.

לי עצמי יש דעה ושיטה והנהגה ברורה כלפי משפחתי וקרוביי, אבל זו לא השיטה אותה אבחר לנהוג בבית הספר. כאן יש קיבוץ של מסורות, כינוס של דעות, מגוון של מורשות – ואני משתדל לכבד את כולם ולתת ביטוי ובמה לכולם.

הדעה שלי היא לתת לכל הדעות מקום של כבוד.

בהקשר לזה שמעתי אימרה נפלאה מרבה של קוממיות, הגאון רבי בנימין מנדלזון זצ"ל, מי שחידש את עניין שמירת שנת השמיטה בישראל. הוא דרש בפרשה על פי דרכו: למדנו שיוסף בא עם שני בניו משנה ואפרים להתברך בפני הסבא הגדול והוא מציב את מנשה הבכור מימין ואפרים משמאל. אמנם יעקב מבקש לברך קודם את הקטן יותר ולכן משכל את ידיו וכך מברך את הנכדים.

כל מפרשי התורה מתקשים למה זה היה צריך לשכל את ידיו ולא יכול היה לבקש מהם: נכדים יקרים, תחליפו את מקומותיכם, מנשה תעבור לשמאל, אפרים לימין?!

יש כאן לימוד מוסר אדיר: יעקב אבינו אומר, נכון אני סבור אחרת מבני יוסף, השיטה שלי שונה, הדעה שלי אומרת שאפרים הקטן יגבר ויהיה מעל מנשה ולכן יש צורך לברכו קודם, אבל כשאני בא לחנך אחרים אעשה את השינוי קודם בעצמי. אני אשכל את ידיי ולא אבקש מבני לשנות את שיטתו הוא.

זו דרך חיים עבורנו. לכולנו שיטות ודעות שונות, "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", אבל אנו לא אמורים לכפות את דעתנו על הזולת, אלא להתאמץ ובאופן מושכל לשלב בין כל השיטות לתפארת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!