פרשת ביבי-נוני; רעידת אדמה בתקשורת החרדית - רק עניין של זמן

פרשת מוזס-נתניהו, או ביבי-נוני, שפרצה השבוע והדהימה את הציבור הישראלי, מייצרת טלטלה של ממש בעולם התקשורת. פתאום נחשף הציבור הישראלי לתעשייה האמיתית שמאחורי הקלעים במלוא כיעורה.

שני גופי תקשורת מרכזיים, קבוצת "הארץ ו"דה מרקר", יחד עם חדשות ערוץ 2 - עוסקים בסיפור בכל הכוח, ולמעשה 'מנפחים' את עוצמתו והשפעתו לנקודות אל-חזור. עד כמה הדבר חורה לאנשי קבוצת 'ידיעות' ניתן ללמוד מהמכתב ששיגר העורך הראשי של ידיעות, רון ירון, לעורך הראשי של הארץ אלוף בן.

המכתב, שנמסר גם לעובדי ידיעות, נפתח בדברים לעיתונאים בקבוצה ומנסה לזקוף את קומתם: "ימים לא קלים עוברים עלינו. אני רוצה להודות לכולכם על ההתגייסות, התמיכה והעובדה שלמרות העננה הכבדה יוצא מידי בוקר עיתון מצויין והישגי, מלא בסיפורים מצויינים, בדיוק כמו שאנחנו יודעים הכי טוב לעשות ועל כך כולכם יכולים להיות גאים".

כאן הביא ירון את המכתב ששלח לאלוף בן, זאת על רקע שורה של פרסומים בקבוצת הארץ בנוגע לפרשה ובעיקר בנוגע ל"שיטת מוזס" - החברים זוכים לסיקור אוהד, היריבים מושמצים. ירון כתב לבן: "אני מוכרח להגיד שהגעתם היום לשפל בנבזות ובחוסר הקולגיאליות. לגיטימי לסקר את הפרשה בעוצמה. ואם הדברים נכונים - אנחנו צריכים לחטוף. ובגדול. אבל הרשעות, השמחה לאיד והריר על השפתיים מעציבים מאוד".

ירון התייחס לכתבה שהתפרסמה היום ובה ציטוטים של אנשים שעבדו בעבר בעיתון וסיפרו על האינטרסים הכלכליים שהכתיבו לכאורה את הסיקור: "זו כתבה שכולה מבוססת על ראיונות עם שורה של גורמים אנונימיים, אינטרסנטיים, שמציגים טענות, בלי בדל של הוכחה".

לסיום כתב ירון: "77 שנים קיים 'ידיעות אחרונות' ולא מצאתם מילה אחת טובה להגיד עליו? ההתלהבות שבה אתם מתנפלים בימים אלה על כתבי ועורכי "ידיעות אחרונות" (מעל כל במה אפשרית) מעוררת מחשבות נוגות על הגינות, קולגיאליות ואתיקה עיתונאית בסיסית. אלו לא ימים יפים ל'ידיעות אחרונות'. אבל גם לא ל'הארץ/'דה מארקר'".

מן העבר השני, ב"דה מרקר" ממשיכים במלוא המרץ לנסות ולחשוף את שיטת מוזס מכל כיוון אפשרי. העיתון מקדיש שער מטלטל ודרמטי לפרשה, במוסף השבועי שלו.

(שער המרקר, השבוע)

כבר בבחירות האחרונות ביצע נתניהו 'אאוטינג' לידיעות אחרונות ולנוני מוזס כשהפתיע בפוסט ברשתות החברתיות בו שם את הדברים על השולחן. הגילוי הציבורי מצד ראש הממשלה, היה למעשה המשך לעצם קיום 'ישראל היום' ופרסומיו נגד ידיעות ומוזס שהפכו אט אט, מרמזים לכותרות ברורות. הסוד שבעבר היה בגדר רכילות פה לאוזן בברנז'ה עיתונאית - על האינטרסים של ידיעות נגד ביבי, הפך לשיחת היום.

כעת, משהתפרסמו הדברים - עצם קיום השיחות ביבי-נוני וחלק מהתוכן שהכילו, אנו יודעים לומר שנתניהו לא חשש מהיציאה למלחמה הזו. הוא ידע אז, את מה שנודע לכולם השבוע. כזכור, בערוץ 2 ובהארץ חשפו פרטים מתוכן השיחה בין ראש הממשלה נתניהו למו"ל ידיעות נוני מוזס, הקלטה שעומדת במרכז החקירה נגד נתניהו.

על פי הדיווחים, מוזס הציע לנתניהו הצעה מפתה לפיה, במידה ויסכימו על חוק הוא יעשה כל שביכולתו לסייע לנתניהו להישאר בשלטון. נתניהו מנגד אמר כי במידה ומוזס יכתוש אותו בעיתון הוא כבר יטפל בו.

כך או כך, השבוע האחרון הוא מפנה היסטורי בחלק מתהליך כירסום הכוח האגדי של 'ידיעות', גם אל מול הציבור וגם מול הפוליטיקאים. שתי עובדות מעניינות כאמור, רק מהיום הזה. שער מוסף דה מרקר, כלי התקשורת היחיד, לצד כלי תקשורת יעודיים לנושאי תקשורת כ'העין השביעית', שסיקר למעשה את הסיפור על כוחו של נוני מוזס כבר לפני שנים, מקדים שוב את המאוחר ולוקח את הסלוגן הותיק של העיתון החזק - "העיתון של המדינה" - ומבצע לו אדפטציה לחקירה שנחשפה השבוע - "המדינה של העיתון".

לצד זה, ידיעות, בהתנהלות די חכמה, לא מתעלם מהסיפור ומדווח עליו בכותרות ראשיות ועם התייחסויות של כותביו הבכירים, שלמעשה מצד אחד מגלים סוג של כנות אישית עם ביקורת לא-קטלנית מידי על המו"ל, אבל גם עם נאומי הגנה על המערכת. יתכן שצעד זה עוד יתברר כצעד ששמר על הרלוונטיות של קבוצת התקשורת החזקה במדינה, לפחות עד אתמול.

אבל את מה ש'הארץ' עושה להם הם כואבים ודואבים. מי אם לא ב'ידיעות', שלאורך השנים שמר על יחסים די מסודרים עם 'הארץ' ואף הביא דיווחים שנחשפו בו עם קרדיט מכובד - מרגיש כעת את ה'בנפול אויביך'. הדברים של רון ירון מדברים בעד עצמם, אך מעבר לכך, הם גם מגלים לעם בישראל, שוב השבוע - על איך באמת מתנהלת מדינת ישראל.

ביום שטלטלה מסוג זה תגיע אל שערי התקשורת החרדית - יתבררו לציבור החרדי כמה דברים מעניינים. ביום שייחשפו הפרטים על מערכות תקשורת ועיתונאים שסוגרים דילים כלכליים שונים ומשונים כדי לקדם אינטרסים, ביום שייחשפו הפרטים על עיתונאים חרדים שמשתמשים בכלי התקשורת בהם הם עובדים כמכרות זהב, רעידת האדמה תורגש בעוצמה גדולה במיוחד.

יחד עם זאת, ועד כמה שכואב לומר זאת, צריך גם בשבוע הזה לומר ביושר לתקשורת הכללית בישראל - לא תוכלו יותר לצקצק בלשונכם בבואכם לבקר את התקשורת החרדית, זו שבעיניכם היא פועלת 'מטעם' ותחת מגבלות שאנו בוחרים לעצמנו.

פרשת נוני-ביבי מלמדת אותנו קצת על פרופורציות, אפילו ביחס לתחקיר רייניץ-ליצמן שפורסם השבוע בערוץ 2, בו תועד רייניץ מקבל תשלום עבור סידור פגישה של אנשי חברת סיגריות אלקטרוניות עם השר ליצמן, פרשה שמחווירה לעומת פרשת ביבי-נוני.

מכיוון שכעת הכל על השולחן והאמת המרה נחשפה - ישנם עיתונאים רבים שרואים את עצמם נקיים, אבל גם אם הם לא לוקחים כסף מהצד, הם בסך הכל בובות על חוט שמופעלות על ידי המו"ל שסוגר עסקאות מעל הראש שלהם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!