"ישראל היום" הפסיד מאות מיליוני שקלים מאז ייסודו

נתונים פנימיים של "ישראל היום" הנחשפים כאן לראשונה מגלים כי מאז הקמת החינמון ועד לשנת 2014 היו הפסדיו המצטברים כ–730 מיליון שקלים. הנתונים הללו משקפים הפסד של כשקל אחד לכל גיליון שהודפס בשנים הללו. הם גם מאירים באור חדש את המשמעות הכלכלית של הפעלת היומון, הידוע בכיסויו האוהד לראש הממשלה בנימין נתניהו, וחושפים את סכומי העתק שהעיתון הפסיד בשבע שנות קיומו הראשונות כדי להמשיך ולהתקיים.

מערכת היחסים בין בעליו של העיתון, המיליארדר האמריקאי ואיל הקזינו שלדון אדלסון, לבין ראש הממשלה, עלתה שוב לכותרות השבוע: אחת מחקירות המשטרה בעניינו של נתניהו נוגעת לפגישות שקיים עם המוציא לאור של "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס, ובהן עלתה האפשרות שנתניהו יפעל להגבלת הפצת "ישראל היום", תמורת קבלת סיקור אוהד ב"ידיעות אחרונות". לפני כשנה וחצי חשף "הארץ" כי ביולי 2014 קיבל נתניהו מאדלסון מסר לייעל את הרגולציה בשוק הגז. את הפנייה עשה אדלסון כראש ארגון שחברה בו נובל אנרג'י. נתניהו הגיב אז ואמר כי הוא איננו פועל לקידום עניין של אדלסון.

"ישראל היום" נוסד באמצע שנת 2007 ומאז שהפציע בשוק התקשורת הישראלי טענו עורכיו כי הוא פועל לפי מודל עסקי. "יש מודל — והוא מנצח", כתב למשל הפרשן הכלכלי של העיתון, חזי שטרנליכט, ב–2014. "'ישראל היום' נבנה ופועל על פי מודל כלכלי, שעיקרו הפצה בחינם — והכנסה הולכת וגדלה ממודעות", נכתב במאמר שתקף את הניסיונות להגביל את הפצתו במסגרת קידום "חוק ישראל היום".

עם יציאתו לאור הופץ "ישראל היום" במשך חמישה ימים בשבוע ובשנת 2009 החל להדפיס מהדורה גם בימי שישי. על פי דיווחיו של העיתון עצמו, מספר העותקים המופצים שלו השתנה במשך השנים ונע בין כ–250 אלף עיתונים ביום חול לכ–400 אלף בסופי שבוע. חישוב של מספר העותקים ש"ישראל היום" מצהיר כי הדפיס מגלה כי עד שנת 2014 הודפסו יותר מ–600 מיליון עיתונים. מנתונים אלו ניתן להסיק כי על כל עיתון שהודפס הפסיד "ישראל היום" מעט יותר משקל. הנתונים הפנימיים של החינמון אמנם מצביעים על כך שהכנסותיו גדלו משנה לשנה, אך במקביל המשיכו להצטבר גם הפסדיו. כך, לדוגמה, ב–2010 היו ההפסדים כ–330 מיליון שקלים ובשנת 2013 כ–560 מיליון שקלים.

שאלת המודל העסקי של החינמון עלתה לדיון מאז יצא לאור, וביתר שאת בשנים האחרונות, שכן מאז 2011 הפך העיתון הנפוץ בישראל. בשנת 2012 מסר העיתון כי הוא מציע לקוראים "אלטרנטיבה ציונית, ישראלית ופטריוטית, בניגוד לקו המאפיין את כלי התקשורת האחרים — ולכן הצליח, ויצליח. 'ישראל היום' אימץ מודל עסקי שונה ממה שהיה נהוג בעיתונות הכתובה עד להופעתו, וזאת לנוכח ריבוי אמצעי המדיה ובעיקר בניו־מדיה המציעים לקוראים תכנים ללא תשלום". אבל תחקיר שפורסם באתר "העין השביעית" בשנת 2014 הצביע על כך שמחירי הפרסום בעיתון נמוכים משמעותית מאלו של מתחריו, וקבע כי לא נראה שיש לעיתון מה שהוגדר "מודל עסקי סטנדרטי". בשנת 2016 פורסם כי במסגרת תביעה שהגיש עובד לשעבר של העיתון לבית הדין לעבודה, דרש החינמון כי יוטל חיסיון על מסמכים שכללו נתוני מכירות ישנים, שמוסרים מידע על הכנסות החברה. בשנת 2016 הוריד הארגון האמריקאי Freedom House, העוקב אחר מדד חופש העיתונות בעולם, את דירוג חופש העיתונות בישראל ל"חופשי בצורה חלקית". אחד הנימוקים לכך היה הפצתו החינמית של "ישראל היום" ומימונו על ידי בעליו, באופן הפוגע ביכולת ההישרדות של כלי תקשורת אחרים במדינה.

אבי לרנר, איש יחסי הציבור של "ישראל היום", מסר כי העיתון אינו מעוניין להגיב.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!