בעשרה בטבת הוכתה העיר: רבבות בהלוויית הגר"מ שפירא זצ"ל • תיעוד ענק

עשרות אלפים, בראשות מרנן ורבנן ראשי ישיבות ורבנים, הגיעו הבוקר (ראשון) לשכונת רמת שלמה בירושלים, להלווייתו של הגאון הצדיק רבי משה שפירא זצ"ל מגדולי בעלי המחשבה בדורנו.

הלווית הענק התקיימה בבית הכנסת 'משכן משה' ברחוב חזון איש פינת הרב חדש בשכונת רמת שלמה בירושלים, כאשר כל העת לא פסק זרם המלווים מלהגיע ולחלוק כבוד אחרון לאחד מגדולי בעלי המחשבה והמוסר בדורנו, שהשיב אמש את נשמתו ליוצרה, והוא בן 82.

ראשון המספידים, ראש ישיבת פוניבז' הגאון ר' בערל פוברסקי, נפרד ממנו בדמעות: "צר לי עליך. כבר מצעירותו ניכר היה שעדיו לגדולות. זה לא היה הדבר רגיל. זה לא רגיל. ילד שעשועים, ידענו שהוא יהיה מגדולי הדור. 'כל ימיו עלה והתעלה'. יחיד ומיוחד בדורו. כל אחד יודע שזו אבדה גדולה, 'אבל יחיד עשי לך'. ר' משה היה מהיחידים בדור שידע לפענח את צפונות התורה'.

ראש ישיבת תושיה תפרח, הגאון ר' אביעזר פילץ, ספד: "הפסוק באיכה אומר: 'ראה ה' והביטה למי עוללת כה'. קשה, כל כך קשה לעמוד כאן ולהספיד את ר' משה. נשארנו בלי אותה דמות. כלל ישראל עומד וצועק: 'ווי, ווי לארעא קדישא דחסרא גברא רבה".

ראש ישיבת 'קול יעקב', הרב יהודה עדס, הביא את הפסוק 'דודי ירד לגנו לערוגות הבושם ללקוט בגנים וללקוט שושנים'. "תמיד הצטנעת והלכת בצנעת דרכים, אבל אני יודע דבר אחד: יש לך תלמידים בכל רחבי העולם, תלמידים שעשו קריעה לאחר ששמעו את הבשורה המרה, מדין 'רבו מובהק', הייתה לך הערצה מכל הקהילות".

לאחר מכן הספידוהו שלושת בניו שעמדו כולם על גדלותו לצד ענוותנותו הרבה. "לא היה אדם שהוריד את קומתו כמו אבא. עניו שבענווים. לא היה שפל יותר ממנו. עזר לכל שבורי הלב, לכל הנדכאים והאומללים. אבא מעולם לא פסל שום מעשה, אם היה בכך כדי לעזור לאותם אנשים. הוא היה חי יחד איתם בעליבותם, היה מוריד מעצמו וחי בעליבות בשבילם. הוא היה ברום המעלה ובשפל שפלות יחדיו".

לאחר מסע ההספדים ומנהג הקריעה, אמרו שלושת בניו את הקדיש יתום בקול בוכים, כשהקהל זועק: 'אמן יהא שמיה רבה'.

מסע ההלוויה המשיך להר הזיתים, שם נטמן למגינת לב אלפי תלמידיו והיהדות החרדית.



תולדות חייו:

הגר"מ שפירא זצ"ל נולד בבני ברק בכ"ו טבת תרצ"ה לאביו רבי מאיר יצחק שפירא ז"ל ולאמו מרת רחל.

בבחרותו למד בישיבות חברון ופוניבז'. בהגיעו לפרקו נשא לאשה את רעייתו הרבנית מרת ציפורה בתו של הגאון הרב אהרן ביאלוסטוצקי, ראש כולל אוהל תורה.

בחייו נשא בשלל תפקידים תורניים שימש כראש ישיבת בית בנימין, בסטמפורד, קונטיקט, לצד הגאון רבי שמחה שוסטל.

שימש כר"מ בישיבת בית התלמוד בסנהדריה בירושלים. היה מראשוני הרמי"ם בישיבת אור שמח לחוזרים בתשובה ובמשך שנים רבות מסר ביום חמישי בלילה שיעור בפרשת השבוע.

כמו כן עמד בראש כולל אברכים גדול בירושלים, מיסודה של קרן וולפסון ברבות השנים את ישיבת "שב שמעתתא". הוא אף שימש כמנהל הרוחני של ישיבת 'תורת חיים' ביד אחת עם רבי אלכסנדר אייזנשטט.

היה בקיא גדול בספרי המהר"ל וספרי חסידות, ובמיוחד הספר מי השילוח של רבי מרדכי יוסף ליינר מאיזביצא וספרי רבי צדוק הכהן מלובלין. בשיעוריו נהג לפרש את דברי חז"ל, תוך הבאת הקשרים משלימים ממקומות אחרים בתלמוד ובמדרשים, בספרי הקבלה ובספרי המחשבה.

הרב שפירא היה ידוע בכוח הזיכרון שלו, והוא מצטט בשיעוריו בעל פה קטעים מהתנ"ך, התלמוד וספרים נוספים. שיעוריו נמסרים בעברית ישראלית, או בעברית בהגייה אשכנזית, ביידיש ואף באנגלית - לפי השומעים.

דרכו בשיעוריו היה לחזור על רעיונותיו כמה פעמים במהלך השיעור, כאשר בכל פעם הוא מדגיש ומחדד נקודות נוספות בנושא הנידון.

מאות ואלפים ראו בו כרבם המובהק, רבים השיב מעוון. יחד עם זאת דרכו הייתה ענוותנות והסתתרות, כך שברח מענייני ציבור בהם היה פרסום, אך ידיו רב לו בפעילות מאחורי הקלעים בענייני הדור.

תלמידיו הוציאו את הספרים 'אפיקי מים' - על המועדים. 'ממעמקים' - על התורה 'רעה אמונה' על י"ג עיקרים ועוד.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

מסע ההלוויה בירושלים. צילום: קובי הר צבי

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!