"מנדלבליט יעשה כמעט הכל כדי לחלץ את ביבי - אבל לא הכל"

היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, לא צריך היה להמתין לסיום חקירתו השבוע של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כדי לנסח את ההודעה שהוציא בעניינה לתקשורת. זו פורסמה כמעט מיד אחרי שצוות החקירה עזב את המעון בבלפור בליל יום שני. "הטענות שהובילו בסופו של יום להחלטה על קיום חקירה באזהרה", נכתב בהודעה, "עלו במסגרת הבדיקה לפני כשלושה חודשים כחשדות ראשוניים ומאז נעשתה עבודה מאומצת של משטרת ישראל לברר את טיבן ולתמוך אותן בראיות. בחודש האחרון נאספו ראיות ששינו את המצב הראייתי בהקשר זה".

יתרה מכך, בנוסח ההודעה הרגיש היועץ המשפטי צורך לתאר את מעורבותו הרבה בהליך הבדיקה, שנמשך כמה חודשים ובמסגרתו נגבו עדויות מעשרות עדים, חלקם בחו"ל, ונאספו מסמכים רלוונטיים. "בכל שלב ושלב בבדיקה, ההחלטות בדבר המשך הבדיקה, היקפה וגדריה, כמו גם קביעת סוג הפעולות הדרושות לבירור הטענות, בחינת המסד העובדתי הנתון והשאלה אם יש מקום להפוך את הבדיקה לחקירה, התקבלו על ידי היועץ המשפטי לממשלה בתיאום מלא ובעצה אחת עם פרקליט המדינה וראש אגף החקירות והמודיעין", נכתב בהודעה.

ההחלטה על החקירה, כמו גם הדגשת מעורבותו של היועץ, היא אמנם הליך טבעי ותקין במדינה דמוקרטית, אבל חולשתו של היועץ המשפטי הנוכחי והמלכוד שאליו הכניס את עצמו, היו ידועים לכל. אחרי הכל מדובר ביועץ משפטי ששימש במשך שנתיים וחצי כמזכיר הממשלה, וככזה, היה צמוד לנתניהו בנושאים הכי רגישים בזירה המדינית, הפוליטית ובזירות נוספות — ואז נהפך לשומר הסף מספר אחת. מקורביו אמנם מדגישים שוב ושוב שכמזכיר ממשלה היה ממלכתי ולא פעל בזירות פוליטיות או השתמש בתפקיד כקרש קפיצה פוליטי, כמו מזכירי ממשלה קודמים. ואולם עצם המעבר הזה, הגם שאושרר בבג"ץ (בתגובה לעתירה שהגישה תנועת אומ"ץ) שם סימן שאלה על מועמדתו.

בתקופה שחלפה מאז שנכנס לתפקיד בפברואר 2016 סימן השאלה הזה שב וריחף, בעיקר בכל הנוגע להתנהלותו בקשר לפתיחה בחקירה נגד ראש הממשלה, הבוס לשעבר. "זה לא ראוי שמי שישב על אוזנו של ראש הממשלה כל כך הרבה זמן, גם יישב בכיסא של היועץ המשפטי לממשלה", אומר פרקליט המדינה לשעבר, ערן שנדר. "זה לא פוגע בהיותו של היועץ המשפטי אדם ערכי, ישר ואכפתי. ועדיין, זה לא קל להיות חסר כל פניות, אפילו באופן תת־מודע, מול אדם שעבדת אתו כל כך צמוד. אני מאחל לו בכל הלב שיצליח בכך".

"מנדלבליט הוא איש מוכשר ואינטליגנטי, אבל בנשמה שלו הוא עובד אצל מי שמעסיק אותו", אומר בכיר במערכת הפוליטית. "תפקיד מזכיר הממשלה, זה העוזר הכי אינטימי של ראש הממשלה: נוצרים שם קשרים וקרבה מיוחדת. לכן, מראש לא היה נכון למנות אותו ליועץ משפטי", הוסיף.

בראיון לביוגרפים שלו, אילן כפיר ודניאל דור, נשמע שר הביטחון לשעבר, אהוד ברק, אומר (בהקלטות ששודרו בערוץ 2) כי הזהיר את נתניהו מפני המינוי של מנדלבליט למזכיר הממשלה. זאת, בשל התנהלותו בפרשת הרפז, אז שימש פרקליט צבאי ראשי. "הוא יהיה נאמן לך כמו כלב", אמר ברק באותן ההקלטות, "אבל ברגע האמת, אתה לא יודע מה הוא יהיה. בסוף הוא משרת את עצמו. הוא רוצה להיות היועץ המשפטי הבא".

אם הפרשנות הזאת נכונה, הרי שאת אותם הדברים אפשר להחיל גם על הסיטואציה הנוכחית. לכאורה, נתניהו הצליח למנות לו יועץ משפטי נוח. מנדלבליט אולי מרגיש חייב לנתניהו על המינוי, אבל מרגע שהתמנה, קבוצת ההתייחסות שלו היא המילייה המשפטי ובג"ץ. לכן, הוא לא יוכל להתעלם מראיית זהב שתגיע לידיו (ואולי כבר נמצאת בידו).

הבעיה היא, אומרים מבקריו, שלא נראה כי מנדלבליט פועל באקטיביות רבה כדי להשיג את אותה הראייה, ולכן אולי הוא מעדיף לבצע בדיקות מאשר חקירות פליליות. "הוא יעשה כמעט כל מה הוא יכול כדי לחלץ את ביבי", אומר אותו בכיר, "אבל לא הכל, כי הוא רוצה להיות שופט בבית המשפט העליון".

האם מנדלבליט יהיה מסוגל ברגע האמת, ואם יידרש לכך, להגיש כתב אישום נגד הבוס לשעבר? התשובה לכך מורכבת. כך, למשל, עולה השאלה עד כמה מנדלבליט הוא איש חזק, שיודע לעמוד בלחצים של האנשים החזקים שמולם הוא עובד ולהוביל מהלך שיעורר עליו תרעומת. אפשר להסתכל על כך גם מזווית אחרת: מנדלבליט הוא אשף של משא ומתן, אמן מציאת הפשרה למצבים מורכבים, כמו משבר עמונה, ויודע לתת פתרונות לדרגים המבצעים. אלה התכונות שהולידו את החיבה כלפיו, לאורך השנים, במערכת הצבאית שבה גדל.

"מהיכרותי עמו, האישיות שלו לא חזקה", אומר אלוף במיל', שהכיר אותו כפרקליט צבאי ראשי. "יש אנשים עם יכולת עמידה — לו אין. הוא מוכשר וישר, אבל יש אנשים שיודעים ללכת עם האמת עד הסוף, ויש אנשים שיודעים לעגל פינות. הוא שייך לצד השני. לא ראיתי אותו עומד על שלו מול אנשים בצמרת. כשמרימים עליו קול, הוא לא עומד על שלו. למערכת הצבאית הוא היה נוח כפרקליט הצבאי הראשי".

לדברי אותו אלוף, "מנדלבליט ממסדי מאוד. היכולת להתאים את עצמך לדרישות המרחב, אם נתבטא בעדינות, זו סגולה טובה לקידום בצבא. הוא משפטן טוב, בזה אין ספק, אבל הוא לא אהרן ברק או יצחק זמיר. אין לו את יכולת העמידה מול המערכת שהיתה לאנשים האלה". האלוף מוסיף כי מנדלבליט "אינו דומה לאדם שהעריץ בנעוריו, מאיר שמגר, שהיה דמות מנהיגה, אחד עם אוטוריטה. זה לא מנדלבליט, עם כל הכבוד".

ואולם לא כולם שותפים לדעות האלה. "הוא אדם מקצועי, ישר, חכם ונבון", אומר גורם שעבד אתו בלשכת ראש הממשלה. "ראיתי אותו מתעסק בנושאים הכי קשים, מסובכים וגורמים לקוטביות. ראיתי כיצד הוא מפשר ומציע דרכים לקדם נושאים. תמיד היו רגילים לראות מזכירי ממשלה שרוצים ללכת ליד הבוס, להתראיין, להצטלם, ולנצל את זה כדי להגיע לעולם הפוליטי. הוא הגיע ועשה את העבודה בשקט, גם בדברים רגישים מאוד. הוא היה אומר לשרים: 'חבר'ה, צריך לעשות ככה וככה'. השרים היו מקשיבים לו כי הבינו שהוא בא מהמקום הכי נכון והכי נקי, ממלכתיות כמו שהיתה פעם במדינה. בחקירת נתניהו, אפשר לסמוך עליו שיעשה את הדבר הנכון", הוא אומר.

"כשצריך, הוא לוחמני מאוד, לא מתכופף בפני השררה", אומר עו"ד אילן בומבך, שהכיר את מנדלבליט בתקופה שבה שירת במילואים בפרקליטות הצבאית. "הוא ניחן ביושרה פנימית, הגינות ומקצועיות. הוא יודע לראות את התמונה הכוללת וגם את הפרטים הקטנים. המחויבות היחידה של מנדלבליט היתה, הווה ותהיה לשלטון החוק, ולא לאדם כזה או אחר".

"מבחינת מנדלבליט, הוא עשה דבר חכם מאוד"

גם לאדם עם עצבי הברזל החזקים ביותר, הסיטואציה שבה מצוי כיום מנדלבליט תיראה סבוכה. הוא לא רק עשוי להגיש כתב אישום נגד נתניהו, האדם שעבורו שימש יד ימינו, אלא עומד בראש מערכת שמנהלת חקירות נגד מקורבי נתניהו שאתם עבד בצמוד. יועץ משפטי אמנם לרוב מעורב רק בפרשות הקשורות לחברי כנסת, שרים וראשי ממשלה, אבל מכלול החקירות (חקירת נתניהו, חקירת שרה נתניהו וחקירת שלושת המקורבים — גיל שפר, ארי הרו ופרח לרנר) מעמיד את מנדלבליט בעמדה לא נעימה.

בפרשת מעונות ראש הממשלה — שמונחת ישירות לפתחו של מנדלבליט מאחר שיהודה וינשטיין, היועץ הקודם, עסק בה — הפרקליטות צריכה להחליט אם להגיש כתב אישום נגד שרה נתניהו. נגד ראש לשכת ראש הממשלה לשעבר, גיל שפר, יש המלצת משטרה להגיש כתב אישום בגין הטרדה מינית (שפר מכחיש את כל הטענות נגדו). בשל יחסי הידידות ביניהם, מנדלבליט כבר הודיע כי לא יהיה מעורב בפרשה. גם נגד ארי הרו, גם כן ראש לשכת נתניהו לשעבר, מתנהלת חקירה הקשורה לפרשיות שבהן נחקר נתניהו. פרח לרנר, היועצת הפרלמנטרית לשעבר של ראש הממשלה, אף היא מחכה להחלטה על כתב אישום בעניינה.

תשומת הלב הציבורית, מטבע הדברים, מנוקזת לחקירה הפלילית נגד נתניהו. ראש הממשלה חשוד בשתי פרשות. בגין אחת הוא נחקר השבוע ונחקר שוב אתמול, והיא קבלת טובת הנאה משני אנשי עסקים, אחד ישראלי — ארנון מילצ'ן, כפי שפורסם אתמול ב"הארץ" — ואחר מחו"ל. השנייה היא פרשה שלא ידוע עליה דבר מלבד העובדה שהיא חמורה יותר מהפרשה הראשונה, לפי פרסומים. הפרשה הזאת הגיעה לידיעת אנשי היועץ המשפטי כבר באביב, אך נשמרה בסטטוס של בדיקה בלבד.

ביום שני בלילה, אחרי שחוקרי המשטרה יצאו ממעון ראש הממשלה, קיבל הציבור סוף־סוף מידע, עדיין חלקי, על מה שהתרחש בחודשים האחרונים בכל הנוגע לבדיקות של נתניהו. התברר כי מנדלבליט בדק תלונות שונות שהגיעו אליו, שהציבור כלל לא היה מודע אליהן. רק פרשה אחת, ביביטורס, היתה ידועה לציבור, אך היועץ הקודם, וינשטיין, הודיע כי נעשתה בדיקה בעניין והיא הסתיימה.

בחודשים האחרונים נמתחה ביקורת חריפה על מנדלבליט שלפיה הוא מתעקש להשאיר את הפרשה תחת בדיקה, אך לא פותח בחקירה. ואולם מההודעה של מנדלבליט בשני בערב מתגלה בבירור כי הפעולות שננקטו היו פעולות חקירה — וכללו גביית עשרות עדויות, גם מעדים בחו"ל, מציאת מסמכים רלוונטיים, וקיום של עשרות ישיבות עבודה בצמרת המשטרה והפרקליטות, ובהן ישיבות שנערכו בלשכתו של היועץ עצמו.

"יש כאן תהליך של בדיקה שהוא למעשה מכבסת מלים לבחינת השאלה אם ראוי לפתוח בחקירה בסוף הדרך", אומר שנדר. "במקרים אחרים היו פותחים בחקירה ואז רואים אם מתגבשת או לא מתגבשת תשתית ראייתית או לחלופין מתנהלים במישור המודיעיני הסמוי עד לפתיחת חקירה גלויה. מה שקורה כאן הוא שמסתובבים סביב אותם מושגים, כאשר במהות אין הבדל גדול ביניהם", הוא אומר.

"מההודעה הזאת ברור שהיתה כאן חקירה מלאה", אומר ניצב בדימוס משה מזרחי, מי שהיה ראש אגף החקירות ולאחר מכן חבר כנסת במפלגת העבודה. "כל חקירה מתחילה באיסוף ראיות ומגיעה לקצה כשאתה מגיע למסקנה שיש אפשרות להאשים מישהו בעבירה. כאיש משטרה עשיתי פעולות כמו אלו שמתוארת בהודעה, אבל זה היה חקירה. ברגע שהמשטרה נכנסת לתמונה ועושה איסוף ראייתי — היא חוקרת. הגדרת הבדיקה נועדה להקל על אוזן השומע. כאילו להגיד: 'אנחנו רק בודקים'. בפרקטיקה זו חקירה לכל דבר".

בהודעה נודב מעט מידע על שתי החקירות שהתנהלו והרבה מידע על תיקים שנסגרו, הכוללים את ביביטורס וטענה למימון טיסות על ידי בעלי הון וקבלת טובות הנאה בחו"ל, חשד להטיית הפריימריס בליכוד ב–2009 באמצעות זיוף במערכות המחשב וחשד למימון מטה בחירות לא רשמי ב–2009 על ידי אנשי עסקים.

לדברי יועץ התקשורת אמיר דן, מי שהיה סגן דובר משרד המשפטים ולאחר מכן יועצו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בזמן החקירות שנוהלו נגדו, נראה כי מנדלבליט ניסה להפיק כאן רווח עבור עצמו. "ההודעה הזאת עושה שירות גדול מאוד ליועץ המשפטי לממשלה", הוא אומר. "מבחינתו, זה עיתוי מושלם להודיע על סגירת תיקים. אם בוחנים את הדיווחים בתקשורת אחרי ההודעה, הרי שהחלק של סגירת החקירות האלו עבר בלי ביקורת, כהערת שוליים. אם בעיתוי אחר היתה יוצאת הודעה נפרדת על סגירת ארבעה תיקים נגד ראש הממשלה, אין סיכוי שהודעה כזו היתה עוברת בשקט. לכן, מבחינתו, הוא עשה דבר חכם מאוד".

נתניהו השתמש בהודעה לטובתו. יום לאחר החקירה הוא ציין בפוסט שהעלה בפייסבוק את כל הפרשות שנסגרו וצוינו בהודעת מנדלבליט כהוכחה לטענה שהוא חוזר ומשמיע, כי "לא יהיה כלום, כי אין כלום" — דבר שיקרה, לטענתו, גם בחקירות שעדיין מתנהלות.

"תופעת ה'פייק הניוז' הגיעה להודעה של היועץ המשפטי לממשלה ומשרתת את עמוד הפייסבוק של ראש הממשלה", אומר הפעיל החברתי אלדד יניב, איש מפלגת העבודה. יניב הוא המבקר החריף ביותר של מנדלבליט בשנה האחרונה בכל הנוגע להתנהלות שלו בסוגיות של חקירות ובדיקות. יניב, יחד עם הח"כ אראל מרגלית (העבודה), פתח בקמפיין ציבורי שבו קרא להמונים לחתום על עתירה לבג"ץ ובה דרישה שמנדלבליט יפתח בחקירה פלילית בפרשת הצוללות (שאליה מנדלבליט לא התייחס בהודעה), שגם במקרה שלה נפתחה בדיקה בלבד. עוד קודם לכן הגיש יניב בג"ץ בדרישה שתיפתח חקירה פלילית על הפרשות האחרות של נתניהו. אתמול, אגב, הוגש הבג"ץ בנושא הצוללות.

"יועץ אחראי לא היה בכלל כותב הודעה כזו", אומר יניב, "בדיקת הפריימריס של 2009 — איפה בדקת? הציבור בכלל לא יודע במה מדובר. מנדלבליט הופיע בקיץ בוועדת החוקה בכנסת ואמר כי הוא מודע לחובת הדיווח לציבור. מאז ההופעה הזאת הוא לא עידכן דבר. פתאום אנחנו שומעים בערוץ 2 כי ב–12 בדצמבר הוא עידכן את ראש הממשלה בפתיחת החקירה שלו. זה היה דיווח עיתונאי — שלושה שבועות אחרי הפגישה ביניהם. למה מנדלבליט לא פירסם זאת באופן רשמי ומיד? אין לציבור זכות לדעת מה היה שם?"

מקורב למנדלבליט דוחה את הדברים. "העדכון שקיבל נתניהו היה בתיאום עם המשטרה. הוא לא ראה צורך להודיע על כך", הוא אומר. לדבריו, מנדלבליט ונתניהו נפגשו בארבע עיניים ובמהלך הפגישה הודיע היועץ לראש הממשלה על החלטתו. בנוסף, לדברי אותו מקורב, תלונות על התנהלות של נתניהו הגיעו לשולחן היועץ כמעט מהיום הראשון בתפקיד. "חלק מהמידע היה תוספות לפרשיות קודמות, כמו בעניין ביביטורס", הוא מסביר. "חלק אחר היה מידע ראשוני שהגיע. התקיימו ישיבות כדי לראות אם יש פה חוט מקשר ולא רק פיסות מידע. הרעיון היה לראות את התמונה הכוללת. בשלב מסוים, כשהדברים הגיעו למאסה קריטית, הוחלט לפתוח בבדיקה.

"זאת הבדיקה שמלווה אותנו בחודשים האחרונים. היו פרשות שנפלו לגמרי, והיו כאלה שהולידו פרשות אחרות. זה היה אינטנסיבי מאוד — היו ישיבות כל שבוע או שבועיים אצל היועץ. לפני כמה שבועות הגיע מידע חדש, ולאור מידע זה הוחלט לפתוח בחקירה".

אותו מקורב דוחה גם את הביקורת על כך שחקירה פלילית לא נפתחה כבר לפני כמה חודשים. "כשמדובר באנשי ציבור, כמו ראש הממשלה, צריך לעשות איזון", הוא אומר. "לכן, צריך להיות זהיר לפני שמחליטים לפתוח בחקירה. זה עניין של מתמטיקה — חשד סביר לביצוע עבירה זה רף. מצד שני, אם יש מידע חלש מבחינה ראייתית, התיק היה נגנז — ובזמן שכבר היה ידוע בציבור שנפתחה חקירה פלילית נגד איש ציבור. לכן, עדיף לעשות בדיקה מעמיקה לפני שפותחים בחקירה פלילית. בסיפור של פריימריס ב–2009, למשל, מישהו סיפר שעיוותו את התוצאות ועשו מניפולציות. הביאו את כל האנשים הרלוונטיים, עשו בדיקות פוליגרף — והגיעו למסקנה שלא היו דברים מעולם. על דבר כזה לפתוח בחקירה של ראש ממשלה? על דבר שהוא כלום? צריך לפעול בצורה אחראית ומדודה".

אוהד כדורגל, ליברל וחוזר בתשובה

מנדלבליט, לפחות בסוגיות אזרחיות, הוא ליברל — דבר שעשוי להישמע מפתיע, לנוכח הכיפה השחורה שלראשו. כך, לדוגמה, כאשר היה פרקליט צבאי ראשי, התראיין עוזרו, הומוסקסואל מוצהר, לעיתון "במחנה" וסיפר על חתונתו עם בן זוגו בחו"ל. בעקבות זאת התקשר הרב הצבאי של צה"ל, שהתרעם על מסרים כאלו בביטאון הצבאי, אל מנדלבליט, אך זה לא התרגש.

"הוא אמר לרב בפשטות: 'בוא נעמיד פנים שהשיחה הזאת מעולם לא התקיימה', וסיים את השיחה", אומר מקורב למנדלבליט, שהיה עד לדברים. "בתפישת העולם האישית, הפנימית שלו, הוא ליברלי מאוד. צריך לזכור שהוא גם זה שעיצב את מתווה הפשרה עם נשות הכותל".

המתווה הזה הוא כנראה ההישג הגדול ביותר של מנדלבליט כמזכיר ממשלה. במשך שלוש שנים ניהל משא ומתן עם נשות הכותל, שדורשות זכות תפילה שוויונית במקום, וביום האחרון לתפקידו כמזכיר הממשלה קיבלה החלטה לאמץ את המתווה (עם זאת, ההחלטה לא יושמה עד כה).

"הוא היה המזכיר הממשלה השישי שעמו ניהלנו משא ומתן. כל הקודמים רימו אותנו", אומרת ענת הופמן, מנהיגת נשות הכותל. "נכנסו למשא ומתן כשידענו מה הרקע שלו — חרדי, גנרל, איש סודו של נתניהו. אבל אחרי מאות שעות עמו אני יכולה להגיד שהוא התנהל בצורה הכי ראויה שאפשר. הוא דיבר אתנו אמת, אמר גם דברים שלא נעים לשמוע. התרשמנו מטוהר המידות, תום הלב ונקיון הכפיים. הוא ידע לדחוף אותנו לנקודה קריטית, ואז להושיט יד. מה שמניע אותו זו מחויבות עמוקה להגיע לפתרון, ללא פצועים בשטח".

הליברליות של מנדלבליט נובעת כנראה מהרקע שלו. הוא נולד וגדל בתל אביב. אביו, ברוך (מיקי) מנדלבליט, היה פעיל מרכזי של הליכוד בסניף צפון תל אביב, ועסקן בקבוצת הכדורגל של בית"ר תל אביב. כדורגל הוא אהבה מרכזית של מנדלבליט, משחר ילדותו ונעוריו, עת שיחק בשכונה, עם מי שיהיו לאחר מכן כוכבי מכבי תל אביב, ובהם בוני גינצבורג ומוטי איווניר.

דבר בילדותו החילונית בתל אביב לא צפה את השינוי החד שעבר בגיל 25, כאשר נחשף לתורת הקבלה והחליט לחזור בתשובה. למרות זאת, הוא נשאר חובב כדורגל מושבע ומרבה להזכיר זאת בכל שיחת חולין אפשרית. את תהליך החזרה בתשובה עבר תוך כדי ההתמחות שלו במשרד עורכי הדין של אברהם (אייבי) נאמן, ולאחר שירות צבאי בעתודה האקדמית, שבמסגרתו למד משפטים.

אחרי שסיים את ההתמחות חזר לשרת בפרקליטות הצבאית ומשם התקדם בשלל תפקידים בכירים עד שמונה לתפקיד הפרקליט הצבאי, שבו כיהן ב–2004– 2011. שנים אלה היו סוערות וכללו, בין היתר, את ההתנתקות, מלחמת לבנון השנייה ומבצע עופרת יצוקה. מצד אחד, במבצע עופרת יצוקה זכה לשבחים על שיתוף הפעולה שלו עם ארגון בצלם בכל הקשור להגשת תלונות ופתיחת חקירות נגד חיילים שנהגו שלא כשורה. מצד שני, מנדלבליט אישר פעולה חריגה שבה הופצץ בתחילת המבצע בית ספר לשוטרים, שבו נהרגו 89 שוטרים פלסטינים שלא היוו איום. בקהילת זכויות אדם, רבים רואים במבצע זה את תחילת ההידרדרות של צה"ל בכל הקשור לפגיעה מאסיבית באזרחים.

כפרקליט צבאי ראשי מנדלבליט היה מעורב גם בהחלטות שפגעו בקידום של מפקד זרוע היבשה לשעבר, יפתח רון־טל, ובהדחתם של תא"ל משה (צ'יקו) תמיר ותא"ל עימאד פארס — שני קצינים מצטיינים שאולצו לפרוש עקב בעיות משמעת ברמה האישית.

ב–2011 מנדלבליט השתחרר מצה"ל. מזכיר הממשלה דאז, צבי האוזר, הציע כי הוא ימונה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. אחרים הציעו שישמש משנה ליועץ המשפטי לממשלה. אלא שרעיונות אלה לא יצאו לפועל, ומנדלבליט פרש לטובת כתיבת דוקטורט באוניברסיטת בר־אילן, בנושא השגת יעדים אסטרטגיים שלא במלחמה. הוא חזר לחיים הציבוריים באמצע 2013, כאשר נתניהו מינה אותו להיות מזכיר הממשלה ולאחר שנתיים וחצי נחת על כס היועץ המשפטי לממשלה.

המינוי הזה לא עבר בקלות, בשל שתי סוגיות עיקריות: קרבתו של מנדלבליט לנתניהו כאשר היה מזכיר הממשלה, והתנהלותו בפרשת הרפז, שעליה מנדלבליט בוודאי מצטער, גם אם לא אמר זאת בפומבי. לכאורה, מנדלבליט ביצע פאול פעוט — התעכב ביום בהעברת מסמך גלנט לחוקרי המשטרה. אלא שלאחר מכן, בבדיקת מבקר המדינה ובחקירת המשטרה (שבה נחקר כחשוד בהפרת אמונים ושיבוש הליכי חקירה), התברר כי לא אמר אמת ומסר גרסאות סותרות לחוקרי המשטרה — כפי שהתגלה במסמך מקיף, בן 18 עמודים, ששלח היועץ המשפטי לשעבר, וינשטיין לנתניהו ביולי 2015. במסמך מסביר וינשטיין מדוע נסגר התיק הפלילי נגד מנדלבליט, אך בד בבד ממליץ לנתניהו לשקול את המשך כהונתו של מנדלבליט כמזכיר הממשלה.

לפי המסמך, ביום שני ה–8 באוגוסט 2010, יום לאחר ההחלטה על פתיחת חקירת המשטרה בנוגע לאיתור מסמך הרפז (שבאותה עת נקרא מסמך גלנט), זימן הרמטכ"ל דאז, גבי אשכנזי, את מנדלבליט ללשכתו וסיפר לו כי המסמך בידיו כבר כמה חודשים. זמן קצר לאחר מכן יזם מנדלבליט שיחה עם רז נזרי, אז המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (וכיום המשנה של מנדלבליט), שבמהלכה מנדלבליט לא יידע את נזרי על כך שהמסמך בידי אשכנזי — אף שידע כי הרשויות מנסות לאתר אותו. לאחר מכן התקשר מנדלבליט לארז וינר, עוזר הרמטכ"ל, ודיווח לו על השיחה עם נזרי. בין היתר, אמר לו כי עדיף שגורמי החקירה ינסו לחפש את המסמך אצל העיתונאים. "דיברתי עם רז", אמר מנדלבליט לווינר, לפי תמלול השיחה שמצורף למסמך וינשטיין, "לא בדקתי לעומק, אבל הכי טוב שהם ילכו לעיתונאי. לא נראה להתחיל לחפור עכשיו איפה זה".

וינשטיין כתב כי מנדלבליט היה מודע לחשש של רשויות האכיפה כי השגת המסמך תיארך זמן, בשל הצורך לפנות לבית המשפט להשגת צו שייאשר להם לדרוש את המסמך מהעיתונות. יום לאחר מכן מנדלבליט כבר הורה לאשכנזי להעביר את המסמך לרשויות, אבל ההסתבכות שלו בפרשה החלה כשכבר היה מזכיר ממשלה ונשאל על אירועי אותו יום. "יש לציין לרעה את העובדה כי נפלו סתירות בין גרסאות שונות שנתן מנדלבליט למבקר המדינה ולמשטרה, ונראה כי גרסאות מסוימות שנתן, שאחרי כן חזר בו מהן, ניתנו במכוון", כתב וינשטיין. בהמשך ציין וינשטיין כי "מנדלבליט התקשה להציג גרסה אחידה ועקבית, עד שלבסוף ניסה להצדיק את התנגדותו המקורית גם במחיר של היתפסו לאמירות שקשה שלא לראות בהן משום אמירות החוטאות לאמת".

כדי להצדיק את התנהלותו ניסה מנדלבליט, בין היתר, להיתלות בחיסיון עורך דין־לקוח בין הפרקליט הצבאי הראשי לרמטכ"ל, וגם על כך זכה לביקורת מצד וינשטיין. "ניסיונו להיתלות בטענות מסוג חסיון עורך דין־לקוח הוא בעייתי בהקשר דנן", כתב וינשטיין. "הוא לא קיבל על עצמו את האפשרות כי פעל שלא כהלכה, וגם לא הביע חרטה כלשהי על אילו ממעשיו. בהתנהלות זו יש לטעמי כדי להטיל דופי באמינותו של מנדלבליט".

המסמך הזה עמד לנגד עיני ועדת האיתור שבחנה את מועמדותו של מנדלבליט לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, אך לא מנע את המינוי, בין היתר, משום שלוועדה הוגש מסמך נגדי שנכתב על ידי פרקליט המדינה לשעבר, משה לדור. על פני עשרה עמודים כתב לדור המלצה חמה ומפורטת על מנדלבליט, תוך, כשהוא מהלל את יכולתיו וכישוריו המשפטיים. במכתב גם תקף לדור את חוות הדעת של וינשטיין.

"מנדלבליט הוא ישר, הגון וערכי מדי מכדי להאמין שבעניין כלשהו יפעל בחוסר יושר או בעורמה מול היועץ, עוזרו, אנשי הביקורת במוסד מבקר המדינה או חוקרי המשטרה", כתב לדור. בהמשך תקף לדור את עצם ההחלטה של וינשטיין לפתוח בחקירה פלילית נגד מנדלבליט בפרשה וציין: "מתקשה אני בכלל לזהות את ה'עניין' כמעורר ולו שאלת תקינות כלשהי (התייעצות בין רמטכ"ל ליועצו הפרקליט הצבאי הראשי בעניין חריג שכזה, שבה הוא מציע לרמטכ"ל לישון על זה לילה אחד ומיד בבוקרו של יום המחרת מנחה אותו לפעול בדיוק כפי שראוי ומתבקש היה)".

לדור סיים את המכתב בהצעה לשקול התנצלות בפני מנדלבליט. ראש ועדת האיתור, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אשר גרוניס, החליט כי הוועדה לא תידרש להחלטה בעניין פרשת הרפז, משום שאין בעיניה כלים לשפוט את מה שקרה בפרשה הסבוכה, אף שמכתבו של וינשטיין פרס את מלוא המסכת העובדתית. סביר להניח כי למכתב של לדור היה משקל בהחלטה זו. התנהלותו של מנדלבליט בפרשת הרפז, יש לציין, עברה גם את משוכת בג"ץ בעתירה שהוגשה נגד מינויו.

"אישר לפורעי חוק להשתמש בקרקעות פרטיות"

לצד חקירות נתניהו, עמד נושא נוסף שבו עסק מנדלבליט והיה במוקד תשומת הלב הציבורית: פרשת עמונה. אנשי עמונה ניהלו מאבק ארוך וממושך נגד הפינוי שלהם — למרות החלטת בג"ץ — שאיפשרה להם להתכונן לפינוי במשך שנתיים. מנדלבליט, שהתנגד בתוקף לחוק המאפשר השתלטות של המדינה על אדמות פרטיות של פלסטינים (חוק ההסדרה) ואף הודיע לנתניהו כי לא יגן על החוק בבג"ץ, דווקא נרתם לעזור לדרג המדיני מול הלחץ שהפעילו עליו אנשי עמונה. לבסוף הוחלט כי הפינוי ייערך ב–8 בפברואר, כאשר הפולשים התחייבו בפני בג"ץ כי יתפנו מהשטח.

"הגיע הזמן להזהיר בקול רם מפני הנזק שגורם מנדלבליט למדינת ישראל, לשרידים שנותרו מדמותה המוסרית, וכמובן — ליוקרת מוסד היועץ המשפטי לממשלה", כתב עו"ד מיכאל ספרד, שייצג את בעלי האדמות הפלסטינים בעמונה, במאמר שבו פירט סדרה של חוות דעת בעייתיות של היועץ המשפטי. ספרד, היועץ המשפטי של עמותת יש דין, כתב את הדברים במאמר בעיתון "הארץ", שעורר הדים רבים.

"למשל, מנדלבליט אישר להקצות לשימושם קרקעות 'נטושות' באזור המאחז", כתב ספרד, "כלומר, כאלה שבעליהן בחו"ל. סליחה, לשימושם הזמני. חוות דעתו הראשונית קבעה, שהזמני הוא שמונה חודשים. אחר כך, בקצת לחץ, הזמני נהפך לשנתיים. ברגעים אלה הוא שוקל לאפשר הארכה של השנתיים לקבוע.

"הצבא, המשמש נאמן של הבעלים שבחו"ל ואמור להגן על הרכוש ולנהל אותו לטובתו ועד שיחזור, הונחה להפר את הנאמנות. לא להקצות קרקעות כאלה, למשל, לבני משפחות של הבעלים, בהנחה הסבירה שזה מה שהבעלים היו רוצים שייעשה ברכושם. היועץ הנחה להקצותן לישראלים. ולא סתם לישראלים. ישראלי רגיל, שומר חוק, לא יקבל את השלל הנטוש. פורעי החוק, אלה שכבר הוכיחו שהם מוכנים לפלוש לקרקע של אחרים ולסרב לצאת ממנה, יקבלו אותו.

"כשהתברר, בזכות עשרות התנגדויות שהגיש ארגון יש דין, שלכל עשרות החלקות שהוכרזו כנטושות, למעט שתיים, יש בעלים החיים כאן, בכפרים הסמוכים לעמונה, ועל אדמותיהם הוקם המאחז, הוא הנחה לחוקק צו צבאי. הצו קובע שבמקרים שבהם חלק מהבעלים של חלקה נמצאים בחו"ל ורק חלקם כאן, היא תפוצל בכפייה".

מקורבים למנדלבליט דוחים את הביקורת. "ראשית, יש לזכור שספרד, שאותו אנחנו מכבדים, הוא צד להליך", הם אומרים. "התנהלותו של מנדלבליט בעניין עמונה היא חלק מתפישת עולמו, שצריך לעזור לדרג המדיני להגשים מדיניות, בגבולות החוק. מתיישבי עמונה ביקשו פתרון מרחיק לכת לעומת מה שמנדלבליט אישר. יש הרבה דברים שהם רצו והיועץ סירב. יש גם לזכור שבפעם הראשונה אנשי עמונה הצביעו נגד המתווה. בסוף הם הסכימו לקבל את המתווה המשפטי כי נוספו לו הטבות שניתנו מהדרג הפוליטי, דברים שלא קשורים לעניין המשפטי".

לדבריהם, "90% מהדברים שמנדלבליט אישר בנושא עמונה פוסעים בתוך תלם קיים מבחינה משפטית — חוות דעת קודמות או פסיקות בג"ץ. הוא עשה חידוש משפטי אחד: הוא איפשר בארבע חלקות ולתקופה של שנתיים, לעשות פירוק־שיתוף בצו מנהלי, כאשר במקביל חייבים ללכת לבית המשפט להשיג זאת. זה סביר כדי להשיג את המטרה: לעזור לדרג המדיני ולמנוע שפיכות דמים".

בשלב זה, עד שהפינוי יתבצע בפועל, קשה לדעת אם האמצעים של מנדלבליט באמת השיגו את המטרה. "היועץ המשפטי לממשלה הוכיח גמישות משפטית של נערת גומי ביחס לעקרונות שקודמיו עמדו עליהם", אומר ספרד. "עד שאנשי עמונה לא יועברו ממקומם, בהתאם לפסיקת בג"ץ, קשה להכריז על סיומה של פרשת עמונה. ידם של העמונאים נטויה לסחטנות נוספת ומנדלבליט, אם לשפוט מהעבר, עוד עלול לתת להם עוד".

"מנדנבליט אמר לי שאם בוגרי אל-קודס יוכרו על ידי משרד החינוך, במכרז הליכוד יצעקו שביבי מחלק את ירושלים"

אוניברסיטת אל־קודס באבו דיס, עיירה הנמצאת מזרחית לירושלים, היא אחת ממוסדות הלימוד המובילים בגדה המערבית ובעלת שלוחה גם במזרח ירושלים. אותה שלוחה גורמת לפגיעה כלכלית ישירה בבוגרי המוסד, שכן משרד החינוך הישראלי, שמאשר תארים אקדמיים מחו"ל, לא מכיר בתוארם ולפיכך אפשרותם להתקדם בדרגה ובשכרם נפגעת. הסיבה לכך היא פוליטית גרידא: המדינה חוששת כי הכרה באותה שלוחה תהיה הכרה בריבונות פלסטינית במזרח ירושלים.

כבר מ–2009 מתנהל סביב הנושא הזה מאבק משפטי בכמה ערכאות, ובהן בבג"ץ, מול הממשלה — בדרישה שמשרד הבריאות יכיר בבוגרי לימודי הרפואה (ובהם בוגרים ללימודי סיעוד ורנטגן) באל־קודס. ואכן, ב–2014 נראה שהמאבק הגיע לסיומו: באל־קודס הודיעו כי יפרידו בין הקמפוס באבו דיס לשלוחה שלהם במזרח ירושלים ובמשרד הבריאות מסרו כי יכירו בתארים כך שבוגרי המוסד תושבי ישראל יוכלו לעבוד במזרח ירושלים ובבתי חולים ברחבי המדינה.

לפי הודעות המדינה בבג"ץ, הכרת משרד הבריאות אמורה היתה לסלול את הדרך גם להכרה דומה של משרד החינוך, אך במשרד מסרבים לכך. ביוני 2016 הגיש עו"ד שלמה לקר, שמוביל ומרכז את המאבק להכרה בבוגרי לימודי הרפואה כבר מ-2007 ומייצג גם 30 עובדי סיעוד בוגרי אל-קודס, תלונה בעניין ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט. ראש לשכתו של היועץ, דניאל הופנונג, אישר כי התלונה הגיעה וציין כי הופנתה למחלקת ייעוץ וחקיקה. בחודשים האחרונים היו התכתבויות נוספות בין לקר לעורכי דין שונים ביחידת היועץ המשפטי לממשלה, אך עד כה לקר לא קיבל תשובה מהותית לפנייתו.

מנדלבליט מכיר היטב את הסוגיה שבה עסק כמזכיר הממשלה. למאבק של בוגרי אל־קודס מול משרד הבריאות נרתמו אף קופת חולים כללית וההסתדרות הרפואית, בשל הביקוש הרב במשק לרופאים. מי שעוד נרתם למאבק הוא פרופ' רפי ולדן, חתנו של שמעון פרס וסגן מנהל בית החולים שיבא. ולדן, שפגש באחד האירועים שנכח בהם את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, סיפר לו על הבעיה, וזה הפנה אותו למנדלבליט.
"בפגישה שהיתה לנו מנדלבליט אמר לי שאם הדבר יאושר, במרכז הליכוד תקום זעקה נוראה שביבי מחלק את ירושלים", אומר ולדן. "מנדלבליט היה תקיף מאוד שלא לתת אישור. הופתעתי לראות כמה הוא בקיא בעניין הזה — הוא הכיר את כל הפרטים ולא הייתי צריך להסביר לו על מה אני מדבר. מכיוון שהוא משפטן, ציפיתי שהוא יירתם לפתרון של העוול הזועק הזה, והופעתי שהוא היה מיליטנטי מאוד. בסופו של דבר, בית המשפט העליון הכריע נגד דעתו. כעת הוא היועץ המשפטי לממשלה של ממשלת ישראל, אין מה לעשות".

לדברי לקר, מנדלבליט היה גם מי שדחף ודירבן את הפרקליטות להגיש ערעור נגד פסיקת בית המשפט המחוזי, שחייב את משרד הבריאות להכיר בתארי הרפואה של אל־קודס, ערעור שלא צלח. "מנדלבליט, ששהה תקופה ארוכה בסביבת נתניהו והסתייע בו לצורך מינויו כיועץ משפטי, אינו כשר להחליט בכל עניין שבו יש לנתניהו עמדה או אינטרס, האין פשוט מזה?" אומר לקר. "לצערי, לקוחותי ואני למדנו ולומדים זאת על בשרנו. ההכרה של משרד החינוך בתארים הוא לכאורה עניין פשוט ולא שנוי במחלוקת — בית המשפט העליון קבע לא פעם כי התחייבות המדינה בפני בג"ץ כמוה כפסק דין. היה צפוי שהיועץ המשפטי יגער במשרד החינוך ויורה לו לקיים את התחייבותו בפני בג"ץ, אך לא כך קרה. חלפו כשבעה חודשים ממועד הגשת התלונה ואין קול ואין עונה מהיועץ המשפטי לממשלה".

ממשרד היועץ המשפטי נמסר: "היועץ המשפטי לא היה מעורב בהליך המשפטי בנושא, העניין לא הובא בפניו, ולכן ממילא לא נדרש אליו". לדברי מקורבים למנדלבליט, "כאשר הוא היה מזכיר הממשלה הוא הציע פתרון שיאפשר הכרה בבוגרי אל־קודס. הוא לא הזכיר בשיחה עם ולדן את מרכז הליכוד".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!