מרוב שהיא אמא, היא לקחה אותן איתה יחד

אמא היא לביאה, היא משהו הרבה יותר גדול ממילה.
מישהי שרוצה טוב ותגן תמיד על הילדים שלה,
על העתיד שלה ועל חלק ממנה.
זה בדי אנ איי שלה, היא לא יכולה להתנגד לזה.
מה היא לא תעשה בשבילם, הכל.
היא גם תיתלה את עצמה למוות.

זה בעיניי חוק, שלא שייך שיופר, שלא יתקיים, או יופרך.
אין פה מקום לדון בכלל - משהו שלא נתפס בשכל אדם.
אין פה מקום לנסות להרגיש. לו רק תנסו, הנפש שלכם תברח.
סבירות גבוהה שיצא לכם כזה מן לאאאא חזק בראש, וסוג של גרדת בכל הגוף.
בכל הבלתי נתפס הזה, התמונות החיות שרצות ובאות מול העיניים,
יחד עם יכולת דמיון על מה ואיך ולמה ומי ושוב למה...
נולדה בי מחשבה זו.

האמא הזו, שאין ספק שלא ממקום בריא או מנפש בריאה פעלה,
היתה במקום אפור, שחור, מדוכדך, וכל שראתה הוא עבר שחור,
הווה שחור, ועתיד שחור ומאיים.
על אף כי ייתכן והייתה במקום ורוד ומאיר ביחס לעולם הזה.
ויכול להיות שהיו לה המון ימים, שעות ודקות של אור ושל חיוך כן,
לא מצאה בעצמה כוחות לראות גם ורוד,
לתפוס באמונה שמכל שחור יוצא אור בסוף.
ומתוך זה בא הייאוש, בא בלבול, בא הכאב והתסכול שהתבטא כטירוף אחוז פלצות.
כל שרצתה זה רק לגאול אותן, את חלק מדמה, את נשמתה...
את העתיד שלהן מהשחור הזה, מהבוץ הזה, מהייאוש חסר התקווה הזה.
ומרוב שהיא אמא, היא הלכה איתן ביחד, היא לקחה אותן איתה ביחד.
היא סיימה להן עתיד גשמי ורווה נחת, היא גנזה להן את כל החלומות הוורודים שלהן.

זה מפחיד, זה מכה בנו בפרצוף,
אבל זה חייב לתת כוח.
הכוח הוא לא להן, הן כבר לא צריכות.
הוא לא לאבא, חוץ מלשתוק - מה יש לאמר.
ולא למשפחה הסובבת, כי כמה ואיזה כוח אפשר להעביר מול דבר שכזה?
זה כוח לנו כנשים, כאימהות, כעם, כיהודיות, בנות לעם שמונע מאמונה,
כחברות או כשכנות, תחזיקו חזק באמונה, אל תפחדו לזרות תקווה.
היו ערניות לסובב אתכן, חייכו בנדיבות, תתעניינו בכנות,
הושיטו ידכן תמיד ולעולם אל תפחדו לקבל.
זה היופי שלנו, הערבות, ההדדיות, החטטנות משהו,
לא תראו את זה בעוד שום עם אחר.

כשקורים דברים שכאלו, אין אופציה לשאול למה.
יהודי לעולם לא שואל למה, הוא שואל מה.
מה קרה כאן, מה אני מבין מכאן, מה אני יכול לעזור, לאמץ להאמין.
חבקנה את הילדים שלכן הכי חזק שבעולם,
אפילו שהם מן הסתם יפתחו עיני עגל שכאלה,
וינסו להיחלץ מן המיצר הלזה.
מותר לנו לאהוב, מותר לנו להראות שאנחנו אוהבים אותם.
תודו על כל מה שיש, על כל דקה שיש.
אמרו דברים טובים לעצמכם, על עצמכם, על מי שאתם,
והכי חשוב אחזו בתקווה, באמונה, בדברים שנותנים לכם כוח.

לו יהיה, וגם בשעת משבר נצליח לשמוח על חשבון הטוב העתידי שיהיה -
כי הוא יהיה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!